בוחרים לתרום למי שתורם - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בוחרים לתרום למי שתורם

השימוש המתוחכם של אטיאס בנתוני הביטוח הלאומי מציג תמונה מגמתית

15תגובות

שר השיכון, אריאל אטיאס, שעמד בשבוע שעבד במוקד הסערה על קביעת הקריטריונים לזכאות לקבלת דיור בר-השגה מהמדינה, סירב בתוקף לכלול בקריטריונים את הדרישה למיצוי כושר השתכרות, אף שוועדת טרכטנברג המליצה על כך באופן מפורש.

את הסירוב שלו הסביר אטיאס בנתונים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, בנוגע למיצוי כושר ההשתכרות: מתוך 539 אלף משפחות חסרות דיור, 162 אלף הן משפחות שאינן ממצות את פוטנציאל כושר ההשתכרות שלהן (שני בני הזוג עובדים פחות מ-1.25 משרות ביחד). משמע, 30% ממחוסרי הדיור אינם עומדים בקריטריון מיצוי כושר ההשתכרות. זאת ועוד, 30% הללו הם אוכלוסייה ענייה ביותר - 49% מתוכם הם עניים, לעומת רק 9% עניים מקרב שאר מחוסרי הדיור בישראל.

"כשהחלה המחאה החברתית", אמר אטיאס, "הסברתי שאסור שבעקבותיה ייזנחו השכבות החלשות. לא ייתכן שמי ששפר עליו גורלו ישלם על דירה פחות ממי שלא שפר עליו גורלו - אנשים לא צריכים להיענש על כך שהם לא מצאו עבודה במשרה מלאה".

אין ספק כי הנימוק של אטיאס, שהוא אחד השרים המתוחכמים בממשלת ישראל, מבריק, אבל זה לא אומר שהוא צודק. ראשית, 50 אלף משפחות מתוך 162 אלף הן משפחות שמקבלות קצבאות קיום מהביטוח הלאומי (נכים ומקבלי הבטחת הכנסה). אצל אלה אין בעיה של מיצוי כושר ההשתכרות, מאחר שמלכתחילה כושר ההשתכרות שלהן מוגדר כנמוך מאוד. ההגדרה של מיצוי פוטנציאל כושר ההשתכרות מביאה בחשבון את יכולתו של האדם הרלוונטי לעבוד - כך שלאוכלוסיות מוחלשות (כמו נכים ואמהות חד-הוריות) נקבע מראש פוטנציאל עבודה נמוך, או אפילו היעדר יכולת לעבוד בכלל. לכן, בקרב אוכלוסיות מוחלשות גם עבודה חלקית יכולה להיחשב למיצוי מלוא פוטנציאל ההשתכרות.

לפיכך, נותרנו עם 110 אלף משפחות, שהן 20% ממחוסרי הדיור בישראל, שאינן עובדות בהיקף של 1.25 משרות. מי הן אותן 110 אלף משפחות? כאן הנתונים כבר פחות ברורים. ידוע שמדובר במשפחות ללא דירה בבעלותן, כאשר שני בני הזוג עובדים באופן חלקי בלבד (או לא עובדים כלל), והן אינן משפחות של קשישים, נכים, מובטלים או מקבלי הבטחת הכנסה. לפי בדיקת הביטוח הלאומי, ככל הנראה ש-10% מהן ערביות ולפחות עוד 10% חרדיות (לפחות, מכיוון שהזיהוי של החרדים הוא מורכב) והשאר אחרים. ניתן להניח כי כלולות בהן משפחות חד-הוריות, בהן ההורה היחיד עובד בהיקף נמוך מההיקף המופחת שנקבע לו, משפחות שבהן האם היא עקרת בית ועוד.

לכן, השימוש המתוחכם של אטיאס בנתוני הביטוח הלאומי מציג תמונה מגמתית. מתוך 539 אלף המשפחות מחוסרות הדיור בישראל, 80% עומדות בקריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות. מתוך 20% שאינן עומדות בקריטריון, לפחות 10% הן משפחות חרדיות, והשאר משפחות שמסיבות שונות ומשונות אינן עובדות. חלקן אולי אינן יכולות לעבוד, למשל, משפחות ערביות ביישובים מרוחקים בלי מעונות יום לילדים ובלי תחבורה ציבורית ראויה. חלקן אולי בוחרות שלא לעבוד.

אין ספק כי לגבי אותן 110 אלף משפחות נדרשת אבחנה מדויקת יותר באשר לסיבות שבעטיין לא מיצו את מלוא פוטנציאל כושר ההשתכרות שלהן. אין דין משפחה בפריפריה העמוקה, שלאשה אין יכולת לעבוד בשל היעדר מעונות יום והיעדר תחבורה ציבורית, כדין משפחה שבה האשה בחרה שלא לצאת לעבוד, גם אם ביכולתה לעשות כן.

ההבחנה המדויקת יותר הנדרשת, עם זאת, אין בה כדי לסתור את קביעתה של ועדת טרכטנברג לגבי חשיבות הקריטריון של מיצוי כושר ההשתכרות. ראשית, מכיוון שאנחנו יודעים שהרוב המוחלט של מחוסרי הדיור יוצאים לעבוד ועומדים בקריטריון. שנית, משום שוועדת טרכטנברג בכוונת מכוון רצתה לתגמל את מי שעובדים - לעזור דווקא למי שעוזר לעצמו.

"לב המחאה הציבורית", כתבה הוועדה, "מקורה בציבור העובד וששירת בצבא או בשירות האזרחי, ולמרות עבודתו ותרומתו חש כי המדינה לא מסייעת לו די בהשגת דיור. לכן הוועדה סבורה כי יש לתת עדיפות לאוכלוסיות הממצות את כושר ההשתכרות שלהן, אך שכרן אינו גבוה דיו".

צריך לזכור כי הוועדה אמרה את דבריה לא לגבי סיוע סתמי של המדינה, אלא לגבי סיוע יוצא דופן בהיקפו של רכישת דירה בהוזלה. על פי הערכות, מדובר במתנה משפחתית, על חשבון המדינה, של 200-300 אלף שקל, שתינתן ל-5,000 משפחות בלבד. הבחירה מי יהיו 5,000 המשפחות הראויות לקבל מתנה גדולה כל כך מהמדינה צריכה להישקל בכובד ראש. ברור כי אלה חייבות להיות משפחות לא עשירות (הוועדה קבעה - הכנסה של עד עשירון שביעי). פחות ברור איך תיעשה הבחירה בתוך קבוצת המשפחות הלא עשירות.

הבחירה של ועדת טרכטנברג כאן היא ערכית וכלכלית גם יחד: בתוך המשפחות הלא עשירות, המדינה תעדיף את המשפחות שתורמות יותר. תורמות בשירות למדינה (צבאי או אזרחי) ותורמות ביציאה לעבודה. זוהי בחירה ערכית, שלפיה המדינה מכירה תודה על התרומה. זוהי גם בחירה כלכלית, שלפיה המדינה מעודדת את אזרחיה לתרום למדינה ולתרום לעצמם באמצעות יציאה לעבודה.

לפיכך, בניגוד לדברי אטיאס, זו אינה בחירה בין מי ששפר עליהם גורלם לבין מי שלא שפר עליהם הגורל, אלא זו בחירה בין מי שתורם למדינה כלכלית וערכית וראוי לקבל ממנה מתנה יוצאת דופן בהיקפה. המשפחות החרדיות אינן עומדות בכלל התרומה למדינה - לא כלכלית ולא ערכית - ולכן נכון היה להשאיר אותן מחוץ למעגל הבחירה, למרות המספרים של אטיאס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#