גם תמיכה ציבורית מחתימה שעון נוכחות - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם תמיכה ציבורית מחתימה שעון נוכחות

הרוח הגבית שקיבלו המתמחים מכל עבר לא תהיה מנת חלקה של מחאת הרופאים

21תגובות

>> אין צורך לעצור את הנשימה: מאבק הרופאים החדש נגד שעון הנוכחות לא צפוי להפוך לשידור חוזר של מאבק המתמחים. התקשורת, הציבור, מוסדות המדינה ובתי המשפט לא צפויים לצאת מגדרם כפי שקרה כשהתפטרו המתמחים, והסיכוי שהוא יביא בסופו של דבר לפתיחת ההסכם או לביטולו - נראה כרגע קלוש ביותר. אם כבר, נראה כי מדובר בשירת הברבור של מאבק הרופאים הממושך.

הסיבות לחוסר הסיכוי של המאבק הנוכחי רבות. ראשית, בניגוד למאבק המתמחים שזכה לרוח גבית ברורה וכמעט בלתי מוסתרת מהמנהלים הבכירים בבתי החולים, הפעם הרופאים לא נהנים מתמיכה כזו. קל לצאת למלחמה במדינה - ישות ערטילאית שמשלמת את משכורתך - כשאתה מצויד בגב הרחב של מנהליך. ואולם קשה בהרבה לעמוד מול המנהלים הישירים ולהמרות את פיהם, במיוחד במערכת היררכית כמו בתי החולים.

גם התמיכה והלגיטימציה הציבורית - שהן שמן בגלגליו של כל מאבק ציבורי וניתנו ברוחב לב למתמחים שמחו על תנאי העסקתם הקשים - לא יהיו הפעם מנת חלקם של המוחים. הציבור עושה אבחנה ברורה בין מחאה של רופאים צעירים נגד תנאי העסקה בלתי אנושיים לבין מלחמה שמונהגת על ידי רופאים בכירים נגד חובת דיווח נוכחות, שהיא מקובלת ביותר במגזר הציבורי ומחוצה לו.

מה שנתפש בעיני רופאים כעוולה נוראית באופן אינטואיטיבי - הכפפתם לשעון נוכחות נוקשה - נתפש בעיני הציבור כדרישה לגיטימית ואף רצויה. סירובם להחתים כרטיס בטענה כי הדבר משפיל ופוגע באתוס המקצוע נתפש כאליטיזם מתנשא במקרה הטוב, וכניסיון לחמוק ממילוי חובותיהם במקרה הרע. שבירת הכלים בשלב הזה, חודשים לאחר חתימת ההסכם ולאחר הטלטלה האדירה שעברה על המערכת במאבק המתמחים - גורמת להם להיראות כקבוצה שיצאה משליטה ומסרבת פעם אחת יותר מדי לכבד את כללי המשחק ודיני העבודה.

אם כן, הסיבוב הנוכחי והמדמם של מאבק הרופאים קרוב לסיום. ואולם מרבית הבעיות הקשות של מערכת הבריאות הציבורית עדיין כאן: המחלקות עדיין קורסות מעומס החולים, בתי החולים עדיין נאלצים להתמודד עם מחסור בתקציבי פיתוח מחד גיסא וירידה בהיקף התרומות מאידך גיסא, המחסור ברופאים עדיין מורגש והרפואה הפרטית ממשיכה לנגוס בהון האנושי ובפעילות הרווחית של בתי החולים הציבוריים.

הקרב הבא של מערכת הבריאות, זה שנמצא ממש מעבר לפינה, לא יהיה ממוקם בזירת יחסי העבודה אלא במחוזות אחרים לגמרי. למשל, בדו"ח מבקר המדינה שצפוי להתפרסם בקרוב ולהתריע על התעצמות מערכת הבריאות הפרטית על חשבון זו הציבורית. דו"ח כזה עשוי להוות מנוף לחץ משמעותי ביותר על הממשלה להגדיל את ההשקעות במערכת הבריאות הציבורית. אם לשם ינותבו כל האנרגיות - זה עוד עשוי להצליח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#