בואו לומר שלום, אבל בלי לבהות - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בואו לומר שלום, אבל בלי לבהות

תגובות

>> "תביאי בוטנים", אומרת אתי. "אם כבר קופים, לפחות שיהיה טעים". אנחנו מסבות ליד שולחן העץ הקטן שבפתח החנות המשותפת לה ולהדס ולסער - מוצרים אורגניים ובגדים מיד שנייה - ומתמתחות בעונג בשמש החורפית הנדירה. אני מעשנת סיגריה, אתי מוזגת תה. כלומר זה מה שאנחנו עושות מבחינה טכנית.

בפועל אנחנו מדגמנות. אחת אחרי השנייה הן מאטות לידנו, בכל פעם מכונית אחרת. זה מתחיל בג'יפ צ'ירוקי יוקרתי עם אבא ושני מתבגרים, ואחר כך, לא בהכרח לפי הסדר הזה, מגיעות יונדאי גטס שכורה עם שני זוגות דתיים, מאזדה עם שלושה פרחי היי-טק, שפותחים חלון ושואלים: "מה זה פה?", כאילו אין שלט ענק שתלוי להם מול הפרצוף, ומיני משפחתית עם תינוקת בלונדינית מתוקה, שמנמנמת במושב האחורי.

אפשר לזהות את המכוניות שלהם כי הן נקיות מדי, נטולות מעטה האבק המדברי שמצפה כל מכונית מקומית. וגם לפי המבטים שנועצים בנו האנשים שבתוכן - מבטים סקרניים ותובעניים, בלתי מזיקים במהותם, אבל גם לא ממש נעימים, אפילו מרגיזים. לא נורא, ברכב החמישי כבר מתרגלים.

אף שמעולם לא ערכנו מחקר רשמי, ברור לנו היטב מאיפה כל כלי הרכב האלה מגיעים. אלה אורחי מלון בראשית שיצאו לסיבוב היכרות במצפה רמון, כדי להתרשם מחיי המדבר הציוריים של התושבים. אז מכיוון שאנו תושבות ממושמעות, שלא אוהבות לאכזב, אנחנו מדגמנות להם כעת את חיינו. הנה, למשל, אתי מערבבת ברגע זה את הסוכר בתה שלה באופן ציורי מאוד, בעוד שאני מדריכה בחור סמוק שרוכב על סאגווי - מהסוג שמסתובב כאן המון על הכבישים באחרונה, גם באדיבות המלון - איך להגיע למכולת המקומית, העונה לשם המדברי "קושקוש".

"גם שקלתי להשליך על עצמי כאפייה", מציינת אתי ביובש. "זה בטוח יוסיף נופך מקומי מאוד". אבל שתינו יודעות שהיא סתם מקטרת. האורחים הסקרנים שעוצרים את רכבם ונכנסים לחנות הם ברובם די נחמדים, והכי חשוב: בגלל שהם בחופשה, ידם קלה יותר על הארנק. למעשה, מאז שהקימו את בראשית, העסקים הולכים ממש לא רע, טפו טפו. קצת לא נעים להגיד את זה בקול רם - בייחוד כשמערכת היחסים בין המלון למצפה רמון (להלן מצפה) התחילה רע. אבל איבה לחוד ותזרים מזומנים משופר לחוד. ומתברר ששניהם יכולים להתקיים יחד בשלום קר.

עיקר האיבה - המוצדקת - כלפי בראשית טמון בחטא הקדמון שבמסירת חלק ממצוק מכתש רמון לרשת מלונות. זה, לצד החשש שהתושבים המקומיים ינוצלו ויועסקו בתנאים לא הוגנים על ידי המלון, עוררו רתיעה גדולה. תוסיפו לכך את העובדה שמצפה היא יישוב שבע אכזבות. כל כך שבע, שהוא עומד להקיא עליכם. על כל פוליטיקאי, קרן, עמותה או יזם שהבטיחו לפתוח כאן מיזם מהפכני, שישנה את פני היישוב, יש שלושה פרויקטים שהושקו ברוב פאר והתפוגגו מיד אחרי, מותירים אחריהם רק שלט מהודר ואבן פינה.

ולמרות כל זאת, כשנפתח לבסוף בראשית, התגלה שהשד אינו נורא כל כך. נהפוך הוא. המלון נהנה מהשקה מוצלחת ומתוקשרת. עיצובו אולי שנוי במחלוקת, אבל הוא משכיל להעניק למכתש רמון אריזה יוקרתית, מעוצבת ומפנקת שטרם הוצעה כאן בעבר, ולמשוך לכאן מאות תיירי פנים שלא ביקרו במצפה מעולם. וקרו עוד כמה דברים לא צפויים: ספקי שירותי התיירות המקומיים נדרשו לפתע להתייעל, להתמקצע ולשפר את שירותיהם במהירות. חלק מהם, שהתרגלו לקצב המדברי הנינוח ולתיירות המנומנמת של הדרום, לא הצליחו להפנים את השינוי העתיד לבוא בזמן. אחרים התרגזו נוכח הצורך להשקיע בשדרוג עסקיהם, מבלי לדעת אם ההשקעה תחזיר את עצמה (רכישת ג'יפים נוספים, לדוגמה). אבל מהר מאוד כולם נאלצו להבין שאם הם לא יישרו קו מול הסטנדרטים שתובע מהם מלון חמישה כוכבים דה-לקס, הם יישארו מאחור.

מנהלי בראשית, מצדם, גילו שכשתושבי מצפה לא באים לעבוד אצלם, הם נאלצים להסיע עובדים מעיירות אחרות - וזה הרבה יותר יקר. אחרי כחצי שנה נדמה ששני הצדדים מתחילים להפנים ששיתוף פעולה עדיף על פני מאבק חורמה.

מצפה מפולגת בשנים האחרונות סביב ויכוח עקרוני: הרצון שהיישוב יתפתח ויגדל, מול הרצון לשמור עליו כמקום חמים ומשפחתי ולהגן על נכסי הטבע שסביבו. הקמת מלון בראשית היתה כמו אקדח לרקה - היא גרמה לתושבים לחוש שהם חייבים לבחור צד. כיום נראה שכל הצדדים מבינים שהתמונה מורכבת יותר, ושלא חייבים לבחור צד. אפשר גם וגם.

השינויים הם אטיים ולא דרמטיים. אבל ביישוב קטן הם ניכרים: שלושה בתי קפה חדשים נפתחו כאן, וגם מאפייה בריאותית וחומוסייה. וכל זה בחצי השנה האחרונה. נכון, זה לא מספיק, אבל זרם הלקוחות הפוטנציאלי ששוטף את העיירה הוא עדות ברורה לכל הצדדים שאפשר למנף את כל זה למקום חדש וטוב יותר.

ולא פחות חשוב: החודש עזבה אתי את החנות הקטנה שלה ועברה, ביחד עם שותפיה, הדס וסער, להאנגר חדש וגדול באזור התעשייה, שכולו מתחם של מוצרים אורגניים. אז אם אתם באזור, תבואו להגיד שלום. אבל דיר באלאק, בלי לבהות, כן?

-

הכותבת היא עיתונאית מתל אביב, שלפני שנתיים עברה לגור במצפה רמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#