הפנסיה שלנו היא הימור הכרחי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפנסיה שלנו היא הימור הכרחי

כספי הפנסיה צריכים להזין את שוק ההון - כי שם נמצא עתידנו

38תגובות

>> "הפנסיה שלנו היא הימור", קובע יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, חיים כץ. "המפקח על שוק ההון, ריבית בנק ישראל והבורסה קובעים את הפנסיה שלנו. פעם היו בפנסיה 70% אג"ח מיועדות עם תשואה של 5%, כיום נשארנו עם 30%, וזה שינוי שהופך את הפנסיה להימור. היחידים שלא מהמרים הם מנהלי הכסף שלנו - להם יש הכנסה קבועה".

אפשר לסמוך על חבר הכנסת כץ שיידע לנסח את הדברים באופן בהיר וקולע: פעם הפנסיה של אזרחי ישראל שולמה על ידי הממשלה, ולכן היא היתה פנסיה מובטחת בגובה 70% מהשכר האחרון. מאז התנערה הממשלה מכל אחריות לפנסיה של אזרחיה, ולכן אין כל הבטחה בנוגע לפנסיה. למעשה, ההערכה הרווחת היא שגובה הפנסיה הידרדר ל-50% מהשכר האחרון, וגם זה לא בטוח.

המסקנה המתבקשת היא שמדינת ישראל הפקירה את הביטחון הסוציאלי של אזרחיה והותירה אותם טרף לזאבי שוק ההון, שמנהלים את כספי החיסכון הפנסיוני בחוסר אחריות (ראו הסדרי החוב), תוך שהם עושקים את הציבור עם דמי ניהול מופרזים.

הכל, יש לציין, נכון. מדינת ישראל אכן אינה אחראית יותר על הפנסיה של אזרחיה. מדינת ישראל אכן העבירה את כל נטל האחריות על ימי הפרישה לכתפי האזרחים עצמם. מדינת ישראל אכן חשפה את החיסכון הפנסיוני של אזרחיה לרכבת ההרים של הבורסה. מדינת ישראל אכן שלחה את אזרחיה למלא את כיסיהם של מנהלי החיסכון הפנסיוני בדמי ניהול גבוהים. מדינת ישראל, לפיכך, הפכה במידה רבה את הפנסיה של אזרחיה להימור, על כל הבעיות הכרוכות בכך. השאלה הכואבת היא אם יש תחליף טוב יותר להימור הזה.

חיים כץ, כאמור, חושב שיש תחליף. הוא מציע שהמדינה תחזור ותבטיח את הפנסיה באמצעות הנפקה של איגרות חוב ממשלתיות מסובסדות (נושאות תשואה מובטחת וגבוהה). כיום מנפיקה הממשלה איגרות חוב כאלה לפוליסות ביטוח המנהלים הישנות, לקרנות הפנסיה הוותיקות ולקרנות הפנסיה החדשות בסכום של 136 מיליארד שקל - 22% מסך החוב הלאומי. טווח התשואות של האג"ח המיועדות הוא 4%-5.6% (תשואה ריאלית שנתית), והיקף ההנפקה שלהן הולך ויורד בעקבות סגירת הפוליסות הישנות וקרנות הפנסיה הוותיקות בפני חוסכים חדשים. רק בקרנות הפנסיה החדשות נשמר נתח הנפקה קבוע של אג"ח מיועדות - 30% מהנכסים של קרנות הפנסיה החדשות מובטחים בתשואה ריאלית שנתית של 4.86%. זו תשואה יותר מכפולה מזו שניתן לקבל כיום על איגרות חוב ממשלתיות הנסחרות בשוק ההון.

מה רע בכך שהמדינה תרחיב את הנפקת האג"ח המיועדות, וכך תציל את החיסכון הפנסיוני של אזרחיה מציפורני הטרף של שוק ההון הישראלי? לכאורה אין רע, פרט לשתי נקודות.

הנקודה הראשונה היא העובדה המצערת שכסף לא צומח על העצים, גם לא הכסף של המדינה. אם תידרש המדינה לשלם לפנסיה של אזרחיה תשואה מובטחת גבוהה - כאמור, האג"ח המיועדות מקבלות כיום תשואה כפולה מזו שמשלמת המדינה בשוק איגרות החוב - הרי שהיא תצטרך לממן את הריבית העודפת ממקור כלשהו.

ישנם שלושה מקורות אפשריים למימון הריבית העודפת. הראשון הוא סעיפים תקציביים אחרים, משמע ריבית גבוהה לפנסיונרים על חשבון חינוך, בריאות, ביטחון או רווחה. המקור האפשרי השני הוא גירעונות תקציביים, משמע החוסכים לפנסיה כיום ייהנו מפנסיה מובטחת על חשבון חובות שיורישו לילדיהם. המקור האפשרי השלישי הוא שהחוסכים לפנסיה כיום יממנו את הפנסיה המובטחת שלהם בכספי המסים שלהם. משמע, יותר מסים בתמורה ליותר פנסיה. כלומר, לפנסיה נדיבה יש מחיר גבוה, וכדאי לזכור זאת לפני שמזדרזים לאמץ את ההצעה.

הנקודה השנייה היא, האם אנחנו באמת רוצים לראות את הפנסיה שלנו מתנהלת מחוץ לשוק ההון - לאור התרומה האדירה שיש לשוק ההון לכלכלה הישראלית. נכון, שוק ההון מושחת. נכון, שוק ההון עושק את הפנסיונרים עם דמי ניהול גבוהים. נכון, מנהלי ההשקעות המוסדיים לוקים בחובבנות ומניבים לנו רווחים נמוכים מדי בתיק החיסכון הפנסיוני שלנו. נכון, אבל קצבת הפנסיה שלנו אינה תלויה רק ברווחים ובדמי הניהול, היא קודם כל תלויה במשכורת שנקבל במשך השנים. המשכורת שלנו, כלומר מקום העבודה שלנו, תלוי בצמיחה של המשק לאורך שנים - צמיחה שחלק גדול ממנה מקורו בשוק ההון.

אין זה מקרי שמדינות העולם - כולל מדינות סקנדינוויה - אינן מממנות את הפנסיה של אזרחיהן באמצעות אג"ח ממשלתיות מסובסדות לא סחירות. המדינות אינן נוהגות כך כי הן מבינות את החשיבות העצומה של שוק הון סחיר וחופשי לפיתוח כלכלתן. העובדה שמנגנון השוק מלא בפגמים קשים אינה גורמת להן לסגת ממנו. "דמוקרטיה", אמר וינסטון צ'רצ'יל, "היא שיטת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל השיטות האחרות שנוסו עד כה". כך גם לגבי השוק החופשי: זהו מנגנון גרוע, אבל פשוט אין לנו מנגנון טוב ממנו.

המאמץ של הציבור, של ממשלת ישראל, ואם תואיל הכנסת להיות פחות פופוליסטית הרי שגם שלה, צריך להתמקד בשיפור השוק החופשי עד כמה שניתן (תוך הכרה בעובדה שיישאר תמיד פגום), אבל לא בחיסולו, שיביא לחיסולם דה פקטו של סיכויי הצמיחה של הכלכלה הישראלית. כמה הצעות לשיפור תפקודו של שוק ההון, ותפקודם של הגופים המוסדיים, הועלו בטור זה בשבוע שעבר.

המאמץ של הציבור, של הממשלה ושל הכנסת יכול וצריך להיות גם בהבטחת פנסיית קיום מינימלית. בהקשר זה ראוי לבחון לעומק את ההצעה שהעלה באחרונה הביטוח הלאומי להגדיל את קצבאות הזיקנה שהוא משלם על חשבון הטבות המס המשולמות לעידוד החיסכון הפנסיוני. רובד פנסיה בסיסי ממשלתי, באמצעות הביטוח הלאומי, שהוא רחב יותר מזה הקיים כיום, הוא בהחלט צעד חשוב להגדלת הצדק החברתי. עם זאת, מדובר רק ברובד הפנסיה הבסיסי. עיקר כספי הפנסיה של הציבור צריכים להמשיך ולהזין את שוק ההון - כי שם נמצא העתיד של כולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#