האם נתניהו ושני יחזירו את היוזמה החופשית? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם נתניהו ושני יחזירו את היוזמה החופשית?

הישראלים מעריצים תחרות; אך שטייניץ קנה את הבלוף שיש אווירה נגד עסקים

32תגובות

רגע האמת מתקרב.

בימים הקרובים צפויה הוועדה להגברת התחרותיות במשק לפרסם את הדו"ח הסופי שלה, שיועבר לאישור הממשלה והכנסת. בעוד שדו"ח טרכטנברג כלל שורה של המלצות שאמורות להביא לשיפור משמעותי ביוקר המחיה ובחלוקת הנטל בישראל, הרי שדו"ח התחרותיות עוסק בעניינים מורכבים בהרבה, שלהם תהיה השפעה ארוכת טווח על המשק ועל הדמוקרטיה.

אמיל סלמן

אבל על אף שוועדת טרכטנברג הוקמה יותר משנה לאחר הוועדה לעידוד התחרותיות, התמונה הקשה שצייר פרופ' מנואל טרכטנברג בדו"ח שלו מסבירה היטב מדוע הטיפול בריכוזיות במשק הישראלי קריטי לפתרון שורה ארוכה של בעיות וכשלי יסוד בכלכלה הישראלית.

טרכטנברג, שבחצי השנה האחרונה נחשף יותר ויותר למבנה המשק הישראלי, הגביר בימים האחרונים את חריפות התבטאויותיו: בעוד שבדו"ח שלו הוא כתב שחלק מהעושר שנצבר בשנים האחרונות נתפש כלא קשור לכישרון, לתחרות ולכלכלת שוק אלא לריכוזיות ולמונופולים - הרי שהשבוע הוא כבר קרא לילד בשמו וקבע שבישראל יש שכבה צרה של מתעשרים שעשו את הונם בדרכים מפוקפקות.

תיאור זה מצטרף לקביעה נוספת העולה מדו"ח טרכטנברג, שלפיה אין לממשלה יכולת לתכנן ולאכוף רגולציה על הגורמים החזקים במשק - מה שיוצר מחירים גבוהים, תחרות נמוכה ויעילות נמוכה במגזר הציבורי.

הטיוטה הראשונה של דו"ח התחרותיות, שפורסמה באוקטובר, התרכזה בכשלי המשטר התאגידי בשוק ההון בכלל ובפירמידות העסקיות בפרט. היתה בכך פריצת דרך משמעותית, משום שעד לפני שנה טענו מרבית הרגולטורים שהבעיות בתחום המשטר התאגידי והפירמידות אינן משמעותיות. הגדיל לעשות הממונה על שוק ההון באוצר, עודד שריג, שטען בתחילת דיוני הוועדה שאין סיבה להפריד את החברות הריאליות מהפיננסיות.

לשמחתנו, הפרק הזה מאחורינו: ברגע שנפרץ הסכר וחומת הפחד מהקבוצות העסקיות הגדולות במשק החלה להיסדק, עלו ובאו עוד ועוד כלכלנים ואנשי ציבור שהסבירו את הכשלים העמוקים במשטר התאגידי ובמבנה שוק ההון הישראלי.

אבל הטיפול במשטר התאגידי ובפירמידות הוא רק חלק מהבעיה: הדו"ח הסופי של הוועדה צריך לכלול טיפול יסודי בריכוזיות הרב-ענפית - יכולתן של קומץ קבוצות עסקיות שמחזיקות נתחים משמעותיים ביותר מענף אחד במשק לחלק ביניהן את השווקים, למנוע תחרות ולבלום את כניסתם של מתחרים וחדשנות לענפי המשק החשובים.

העוצמה, העומק, הרוחב והמהירות של הצעדים שיציג יו"ר הוועדה חיים שני בימים הקרובים יקבעו את פני המשק הישראלי בשנים הקרובות: אם הוא ייהפך לשוק חופשי או ימשיך להידרדר במהירות, כפי שעשה בשנים האחרונות, לכיוון קפיטליזם אוליגרכי שבו קומץ קבוצות עסקיות מחלקות ביניהן את השווקים - כפי שעשו הממשלות במשטרים קומוניסטיים.

מי שרוצה להבין מדוע המבנה הריכוזי של המשק ושלטון הקבוצות העסקיות מכים בצמיחה, בחדשנות, בשכר ובתנאי התעסוקה במשק הישראלי מוזמן לקרוא את הדו"ח של פרופ' מולי אליס, ישראל דרורי וצור שפירא על הדי.אן.איי היזמי של ההיי-טק הישראלי.

המחקר שלהם העלה נתון מדהים, שלפיו קבוצת רד בינת - מקבוצות ההיי-טק הוותיקות בישראל - אחראית להקמתן של לא פחות מ-110 חברות ישראליות, הרבה מעבר לשאר החברות.

מדוע דווקא רד בינת ייצרה כל כך הרבה חברות? הסיבה פשוטה: מיומה הראשון פעלה רד בשווקים תחרותיים בינלאומיים. כל העובדים והמנהלים שעבדו בה ב-30 השנים האחרונות נאלצו להתמודד בשווקים תחרותיים - ולכן הם קיבלו את הדי.אן.איי המתאים לייזום, להקמה ולניהול של חברות.

תארו לעצמכם איך היה נראה המשק הישראלי אם ענפי הקמעונות, התקשורת והפיננסים שלו היו תחרותיים ומבוזרים כמו ענף ההיי-טק. עד כמה היתה עולה רמת הניהול, החדשנות והיצירתיות? איזו תרבות ארגונית ואילו ערכים היו קונים בהדרגה אחיזה במשק הישראלי?

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ חזרו ואמרו בחודשים האחרונים שצריך להיזהר שפירוק הריכוזיות לא ייצור פגיעה במגזר העסקי ואווירה נגד עסקים. זה מוכיח שנתניהו שכח את מה שלמד בכלכלה, וששטייניץ עדיין לא למד את העיקרון היסודי ביותר בכלכלה: הכנסת תחרות וביזור המשק הם סם החיים של המגזר העסקי. ככל שמסקנות הוועדה להגברת התחרותיות במשק יהיו יותר מרחיקות לכת ובעיקר מהירות - כך תהיה תשתית טובה יותר לצמיחה, ליצירתיות ולחדשנות במשק הישראלי.

נתניהו ושטייניץ קנו את הבלוף שמשווקים המנהלים בקבוצות הריכוזיות הגדולות באמצעות העיתונים המקורבים אליהן, כאילו שוררת במשק אווירה שלילית נגד עסקים או עשירים. המציאות ברחוב, בשטח, הפוכה. הישראלים מעריצים יוזמה חופשית, תחרות וחוצפה ישראלית בינלאומית.

הם למדו בשנה האחרונה, ובצדק, לתעב את הריכוזיות ואת המבנה המאכערי של קפיטליזם המקורבים שצמח כאן בעשור האחרון. הישראלים התעוררו - באיחור אמנם - אבל התעוררו ולמדו להבחין בין קפיטליזם שמבוסס על כישרון, יזמות והזדמנויות שוות - לבין קפיטליזם אוליגרכי שמבוסס על קשרים בשלטון, בשווקים הפיננסיים ובתקשורת.

התהליך הזה הוא גלובלי: בשבוע שעבר פירסם יו"ר מפלגת הלייבור הבריטית, אד מיליבנד הצעיר, מאמר מערכת ב"ניו יורק טיימס", שבו הוא מתאר את האויבים האמיתיים של הקפיטליזם. "אנחנו צריכים להודות שהרעיון שהצמיחה תחלחל למטה התברר כמציאות הפוכה, כשהעושר זרם למעלה באופן דיספרופורציונלי - ללא הצדקה.

הממשלות צריכות לזכור שהן נבחרו כדי לשרת את הציבור ולא את האנשים שיכולים לשלם ללוביסטים כדי לקבל כוח והשפעה. פעמים רבות מדי האויבים האמיתיים של השוק החופשי הקפיטליסטי הם הנהנים העיקריים מהמודל הנוכחי - שמעדיף קרטלים מפקיעי מחירים וניצול צרכנים. קרנות הפנסיה הבריטיות לא יכולות להמשיך להחתים לקוחות על מוצרים שמכרסמים בפנסיות של הציבור באמצעות דמי הניהול".

בלומברג

מיליבנד הסביר שכלכלותיהן של ארה"ב ובריטניה סובלות מפני ששתיהן נשענו יותר מדי על הרווחים המלאכותיים מהמגזר הפיננסי. "רמת החיים של ההמונים ירדה בשעה שהרווחים הלכו למאיון העליון. המודל הקפיטליסטי הנוכחי עודד ראייה קצרת טווח במקום תפישה בריאה ארוכת טווח. האינטרסים הקיימים החזקים - הבנקים וברוני העיתונות - היו גדולים מכדי ליפול וחזקים מכדי לעמוד בביקורת".

כשמיליבנד כותב על ברוני העיתונות הוא מתכוון לניוזקורפ, אימפריית המדיה של רופרט מרדוק, שבמשך 30 שנה שלטה ללא מצרים בעיתונות הבריטית והפחידה את המערכות הציבוריות ואת הפוליטיקאים. היחלשותו של מרדוק בעקבות פרשת הפריצה לתאים הקוליים נתנה אומץ לפוליטיקאים ולעיתונאים לדבר לראשונה על הטקטיקות האלימות של ניוזקורפ בעיתונות, על קשריה והשפעתה העצומה על הפוליטיקאים. גם בישראל החל הציבור להבין באחרונה את הסכנה הטמונה בשליטה הישירה והעקיפה של טייקונים בעיתונות הכלכלית.

יש לקוות שגם נתניהו ושטייניץ, שעדיין משתמשים בסיסמאות של קפיטליזם מול סוציאליזם ומגזר עסקי מול עובדים, יתעדכנו בכך שהדיון הכלכלי בעולם עולה מדרגה: בשום מקום בעולם, גם לא במדינות סקנדינוויה, לא מדברים על חזרה לסוציאליזם.

כולם מבינים שכלכלת שוק היא הפתרון הכי פחות גרוע - אבל שהיא צריכה לעבור תיקונים משמעותיים, ובעיקר שקפיטליזם אוליגרכי של מקורבים אינו גזירה משמים, אלא תוצאה של מדיניות ממשלתית.

הכוח נמצא עכשיו בידיהם של בנימין נתניהו, חיים שני וחברי הוועדה להגברת התחרותיות במשק. הם אלה שיחליטו אם להיכנע לשמרנות, להססנות וללחצים מצד ברוני הסדר הקיים, או לפרק את הריכוזיות בן לילה ולתת לכוחות השוק, לכישרון, להזדמנות החופשית וליזמות לדחוף את המשק קדימה בשנים הקרובות - מול המשבר הכלכלי העולמי, יוקר המחיה והמחאה החברתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#