פצצת הגרעין החברתית: איראן על סף קריסה כלכלית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פצצת הגרעין החברתית: איראן על סף קריסה כלכלית

המלחמה בין המערב לאיראן לא כוללת טילים אלא סנקציות כלכליות - שפגעו בעיקר באזרחים הפשוטים והלחיצו את המשטר

52תגובות

בשעות הצהריים של ה-23 בינואר נפתחה באופן רשמי המלחמה בין אירן לבין מדינות המערב. אמנם לא מדובר (עדיין) במלחמה צבאית, אבל כלי הנשק שבו השתמשו שרי החוץ של האיחוד האירופי היה חריף לא פחות מפצצות - ובמידה מסוימת אולי אף חריף מהן.

אמברגו הנפט שהשרים האירופאים החליטו להטיל על אירן מ-1 ביולי הוא השלב האחרון עד כה בשורה של סנקציות כלכליות שהפכו את החיים באירן לתערובת של אלימות, בהלה וקריסה כלכלית וחברתית. הוא עורר היסטריה המונית ברחובות טהרן, לאחר שהריאל האירני נהפך בחודשים האחרונים לנייר כמעט חסר ערך, ועשוי להוביל להפיכה נגד משטר האייתולות. מצד שני, הוא עלול גם להוביל למלחמת עולם.

רויטרס

המטרה האמיתית של הסנקציות, וגם הקורבן האמיתי שלהן, כמו בכל מלחמה, אינה השלטון האירני - אלא האנשים הפשוטים. מדינות המערב מקוות שכאשר חייהם יהיו קשים מספיק, הם יבינו את המסר ויפילו את השלטון.

הדיווחים שמגיעים מאירן לא מותירים מקום לספק: טבעת החנק המתוכננת בקפידה, שמדינות המערב ליפפו בחודשים האחרונים סביב צווארה של הרפובליקה האסלאמית, הביאה את אירן לסף קריסה כלכלית. הבהלה ניכרת ברחובות טהרן: מאות ואלפים עומדים מדי יום בתורים ארוכים מול משרדיהם של חלפני הכספים וסוחרי הזהב, בניסיון נואש לאגור מטבעות זהב ודולרים.

קטטות אלימות והתנפלויות על בנקים - שכדי לפזרן נאלץ המשטר להשתמש בגז מדמיע ובכדורי גומי - נהפכו לעניין שבשגרה. בקריקטורה מקומית נראה הנשיא מחמוד אחמדינג'אד כשהוא יושב בשירותים, ולצדו גליל נייר טואלט העשוי משטרות של ריאל.

מאז אוקטובר 2011, אז החלו ארה"ב ומדינות המערב ליישם סנקציות כלכליות כואבות נגד הבנק המרכזי של טהרן ומוסדות פיננסיים אחרים במדינה, נפל ערכו של הריאל מ-10,500 לדולר ליותר מ-20 אלף לדולר.

ערכו של המטבע האירני זינק לפעמים ביותר מ-500 ריאל לדולר ביום, והוביל את האינפלציה לשיעור של 20%-30%. מאז 2010 איבד המטבע האירני יותר ממחצית מערכו - באוקטובר אותה שנה היה שוויו 7,000 ריאל לדולר - והן הסוחרים והן הצרכנים הפשוטים מתקשים לעקוב כמה הם צריכים לשלם ועל מה, וכמה שווה המשכורת החודשית שלהם, שערכה הולך ומידרדר.

רויטרס

מחיריהם של מוצרי המזון, הביגוד והמותרות זינקו בחדות בן לילה, שעה שערכו של המטבע נפל ב-30% תוך חודש. הבהלה באירן הובילה לפריחה אדירה של השוק השחור במדינה, שבו סוחרים התושבים במטבעות זרים, בעיקר בדולר, ואוגרים כמה דולרים שרק יוכלו.

המשטר מגיב כצפוי לפאניקה הגוברת, ומנסה לפתור את הבעיה באמצעות הדרת המונח "דולר" מהשיח הציבורי. בחודש שעבר חסמו הרשויות את האפשרות להשתמש במלה "דולר" בהודעות SMS. השלטון אסר על סחר במט"ח ברחוב גם במקומות שהיו עד כה מורשים, ועצר בשבועות האחרונים עיתונאים ובלוגרים, כדי להגביר את אווירת הפחד לפני הבחירות לפרלמנט במארס.

השבוע נאלצה אירן להוריד את ערכו של הריאל ב-8% נוספים, בניסיון לשים קץ לשוק השחור שהתפתח סביב המסחר במט"ח, בעוד שאחמדינג'אד והבנק המרכזי נכנעו לאווירת הפאניקה - ובמהלך סותר העלו את הריבית לרמה של 21% בניסיון לשים קץ לאינפלציה. האירנים ממשיכים לנסות להשיג דולרים בכל דרך אפשרית, וחלקם נוסעים לעירק השכנה כדי לרכוש דולרים ולהבריח אותם חזרה למדינה, בין אם כדי לאגור אותם למקרה של החרפה במשבר הכלכלי ובין אם כדי למכור אותם במחיר מופקע.

"הטלנו על אירן את הסנקציות החריפות ביותר אי פעם. הן הפכו את הכלכלה שלה לעי חורבות", התגאה בשבוע שעבר נשיא ארה"ב ברק אובמה, שעה שהאירנים שמרו על פני פוקר מצד אחד, ומהצד השני איימו לסגור את מיצרי הורמוז - הצינור שדרכו מועברת 20% מאספקת הנפט העולמית ממדינות המפרץ לשאר העולם - ולהוביל לנסיקה אדירה במחירי הנפט. "אין קשר בין נפילת הריאל לבין הסנקציות הכלכליות", טען השבוע דובר משרד החוץ האירני, ראמין מחמנפרסט.

בלומברג

"הסנקציות המערביות פוגעות בכלכלת אירן, אך לא יחסלו אותה", אמר ד"ר סאדק זיבקלאם, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת טהרן, בראיון לסוכנות הידיעות הסינית סינחואה. "הנפט שאירן מוכרת למדינות אירופה הוא 20% מיצוא הנפט שלה, והיא יכולה למצוא לקוחות אחרים בקלות".

לדברי ד"ר עמוס נדן מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לכלכלת המזרח התיכון, הסיבה למשבר הכלכלי באירן היא קודם כל החשש ממלחמה. "מה שאנחנו רואים כיום באירן אינו ההצלחה של הסנקציות, אלא כישלון שלהן, במובן שאיש לא חושב שהן יעבדו וכולם חוששים ממלחמה. כלכלות מגיבות בצורה כזאת - נפילה חדה של המטבע ובהלה להשיג מטבע חוץ - רק במקרים של חשש ממלחמה.

"מה שקורה כיום, על רקע צפירות המלחמה במיצרי הורמוז, מסמל את החשש ממלחמה יותר מהסנקציה עצמה. סנקציות הן בדרך כלל הדרגתיות ואטיות. כאן הגענו למצב שפתאום אירן מאיימת לסגור את מיצרי הורמוז והאמריקאים שולחים לשם נושאת מטוסים, ולכן החשש הוא שבעל הבית ישתגע ויכריז מלחמה. המשמעות של מטבע שערכו נופל ב-50% תוך כמה שבועות היא קריסה, לא מיתון. זאת תגובה חריפה שרואים רק במקרים קריטיים באמת של חשש קיומי - וזה מה שיש כיום באירן: חשש שלא יהיה מה לעשות עם המטבע הזה בהמשך".

הרטוריקה הממשלתית לא מרשימה את מוחמד פתחי, 35, סוחר של ציוד משרדי מטהרן. שעה שהוא צופה בחיילי משמרות המהפכה מפטרלים ברחובות העיר במשך רוב שעות היום כדי למנוע סחר לא חוקי במט"ח, וכשמולו ערימה של שטרות ריאל שערכם הולך וצונח מדקה לדקה, הוא יודע שדבר אינו כשורה ברפובליקה האסלאמית.

בלומברג

"הריאל נופל כל כך מהר שאי אפשר לעשות בו עסקים", אמר בראיון לעיתון הבריטי "דיילי טלגרף". "אנחנו לא יכולים לסכם עסקות עם חברות אחרות מפני שתוך שעה-שעתיים המחיר של הכל משתנה. הממשלה מרשה לנו להשתמש במספר מוגבל של מטבעות אחרים, אז כולם פשוט עברו להשתמש בזהב". בהתאם, וכראיה נוספת לכישלון הכלכלי המהדהד של המהפכה המוסלמית, המוצר המבוקש ביותר כיום בקרב פשוטי העם באירן הוא מטבעות זהב פרסיים עתיקים.

"מתפלל לאללה שלא אבין בכלכלה"

במסיבת עיתונאים שנערכה ב-2008 נשאל אחמדינג'אד בנוגע לחוסר העקביות של מדיניותו הכלכלית. "אני מתפלל לאללה שלעולם לא אבין בכלכלה", הוא אמר להם, חצי בצחוק. מאז 2008 לא פירסם הבנק המרכזי של אירן את נתוני הצמיחה של המדינה, לאחר שירידה במחירי הנפט, מדיניות בזבזנית, השקעה אדירה בתוכנית הגרעין, האצה באינפלציה ועלייה חדה באבטלה הפכו את הכלכלה האירנית למפגרת בהרבה מכפי שהיתה כשנכנס אחמדינג'אד לתפקידו ב-2005. הוא נבחר לנשיא בזכות מצע פופוליסטי שהבטיח למגר את השחיתות ולחלוק את כספי הנפט של המדינה עם העם, בין היתר באמצעות סובסידיות מוגברות.

למרות הבידוד הבינלאומי, הסנקציות הכואבות והלוחמה הכלכלית, רוב המומחים מסכימים על דבר אחד: האויב הגדול ביותר (וגם היעיל ביותר) של אירן הוא אירן. רבים מטילים את האחריות העיקרית למצבה הכלכלי הקשה על אחמדינג'אד ואנשיו. השאלה הכלכלית הבוערת באירן בימים אלה היא לאן הלכו הכנסות נפט בסך 400 מיליארד דולר, שנעלמו בתקופתו של אחמדינג'אד כאילו לא היו.

"אין ספק שלבידוד הבינלאומי יש חלק במצבה הנוכחי של אירן, אבל חלק גדול נובע מהמדיניות של המשטר, במיוחד מאז עלייתו של אחמדינג'אד", אומר המזרחן דורון פסקין, מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים. "הוא נבחר כמייצגם של העניים, ואפשר לראות את זה גם באורח החיים ובלבושו הצנוע. הוא השתמש בטיקט הזה, והדבר גם לווה בשפיכת כספים. אבל מאז עלייתו לשלטון הוא יצר גירעון אדיר בתקציב האירני.

"ההערכות הן שממשלתו הוציאה 400 מיליארד דולר מכספי הנפט של אירן: רוב ההוצאות לא היו לצורכי פיתוח ולא הופנו לפרויקטים שיוצרים תעסוקה. בדיוק בגלל המדיניות הזאת הוא היה קרוב להדחה בשנה שעברה. אפילו המנהיג העליון עלי חמינאי ביקר את מדיניותו הכלכלית.

"מעמד הביניים הוא זה שספג את עיקר המהלומות של הסנקציות. מחירי הדיור בלתי נתפשים: דירות בגודל בינוני נמכרות בטהרן ב-2-3 מיליון דולר. האבטלה בולטת במיוחד בקרב השכבות המשכילות. מבחינה כלכלית-חברתית, הכל ערוך ומוכן להפיכה".

למרות ניסיונו של אחמדינג'אד לספק את הציבור באמצעות אשראי זול ומענקים כספיים, ההאצה באינפלציה הפכה את המחוות שלו לחסרות ערך: עלויות הדיור והמזון זינקו והמשקיעים המעטים שנותרו במדינה נמלטו בעקבות ההסלמה ביחסים בין המדינה למערב. רבים באירן האשימו את אחמדינג'אד בהתמקדות יתר בשנאה לישראל ובקידום תוכנית הגרעין. רבים האשימו אותו כי בזמן שרדף אחר הגרעין, הוא שכח את פצצת הגרעין החברתית, המאיימת כעת להתפוצץ בפניו.

למרות ההאצה החדה באינפלציה, דואגת אירן לשמר בכוח את מחיריהם של מוצרי הבסיס קבועים ככל האפשר. מחיריהם של מוצרי החלב, למשל, לא עלו ביותר מ-5%-10% בחודשים האחרונים, למרות אינפלציה של 21%. עם זאת, מחיריהם של מוצרי אלקטרוניקה כמו טלפונים ניידים, מחשבים, מקררים וטלוויזיות עלו ביותר מ-50%.

"למזלי, קניתי את המחשב שלי לפני שבועיים. מחירו עלה מאז מ-15 מיליון ריאל ל-24 מיליון", אמר אחמד, גמלאי אירני, לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. לשם השוואה, משכורת המינימום באירן היא כיום 7 מיליון ריאל. מחירי התרופות המיובאות זינקו גם הם בעשרות אחוזים, וספרים מיובאים נהפכו לכה יקרים שרוב האירנים לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותם.

במידה רבה, לאזרחי אירן נמאס מאחמדינג'אד. גם אם הם לא חולקים אהבה מיוחדת לישראל ולא מעוניינים לחזור לימי השאה, שבהם היחסים בין שתי המדינות היו הדוקים, לרבים נמאס מניהולה הכושל של הכלכלה תחת ידיו. כבר ב-2008 אמר נגיד הבנק המרכזי דאז, תמאסב מזהרי, כי מדיניותו הכלכלית של אחמדינג'אד, שהדגישה את החשיבות של ריביות נמוכות, תוביל לאינפלציה חדה בעתיד.

הנשיא התעלם מהאזהרות והמשיך באותה הדרך. בין השאר, הוא פירק את ועדת התכנון של כלכלת המדינה, מוסד שהתקיים מימי השאה ונודע במומחיות הטכנית של חבריו, לטובת חלוקת חוזים לחבריו בשירותי הביטחון ובמשמרות המהפכה. כשלרגע נדמה היה שנקט מדיניות אחראית והציע לבטל סובסידיות בסך 20 מיליארד דולר על נפט, דלק וחשמל, מיהר אחמדינג'אד לתקן את הרושם והציע את הכסף כמענקים כספיים לעניי המדינה, לקראת בחירות 2009. הפרלמנט, שבשלב זה כבר סירב פעם אחת להעביר את התקציב שניסח, דחה את ההצעה.

תחת שלטונו של אחמדינג'אד, אומר פסקין, נהפך הבנק המרכזי לכלי בידי המשטר, או במלים אחרות: לקופה הפרטית של בכירי הממשלה ומשמרות המהפכה. "הבנק המרכזי באירן הוא לא גוף עצמאי כמו בישראל. הכנסות הנפט הגיעו לבנק המרכזי, שהמיר את הכסף לריאלים, גם על ידי הדפסת שטרות, והגביר את הסחרור האינפלציוני". בכירים בבנק המרכזי, שרצו לדאוג לאיזונים ובלמים וחששו ממדיניות הריבית הנמוכה של אחמדינג'אד, התפטרו מפני שאיש לא הקשיב לדעתם. לדברי פסקין, "במשך תקופה ארוכה סירב אחמדינג'אד להעלות את הריבית וטען שאין שום משבר כלכלי. רק כשהריאל הגיע לשפל היסטורי של 22 אלף ריאל לדולר, הוא שינה את דעתו והעלה את הריבית ל-21%".

הניהול הכושל של הכלכלה האירנית, אומר פסקין, תרם למצבה הקשה הרבה יותר מאשר הסנקציות המערביות. "השורשים של המצב הכלכלי באירן לא נעוצים בלחץ מחו"ל, אלא בשגיאות שעשה המשטר הזה. עם מדיניות מוניטרית אחרת, אחראית יותר, מצבה של אירן יכול היה להיות יותר טוב. קודמו של אחמדינג'אד, מחמוד חתאמי, הקים קרן מיוחדת שאליה הוזרמו ההכנסות מהנפט, כדי לפתח את המשק האירני ולשמור עליו מפני זעזועים. הקרן הזאת היתה בעודף כשאחמדינג'אד נכנס לתפקיד, ותוך שנתיים היא עברה לגירעון.

"המשק האירני ריכוזי מאוד. זה לא משק פתוח, אף שיש בו בורסה - שכלל לא משקפת את הפעילות הכלכלית. משמרות המהפכה שולטות בכל המגזרים על ידי רשת של חברות, כך שלא נעשה ניסיון אמיתי לעודד את כוחות השוק. ההפרטות שבוצעו, ניסיונות לייעל חברות ובנקים, היו בעצם העברת שליטה מגוף ממשלתי אחד לגוף ממשלתי אחר באמצעות חברות קש של משמרות המהפכה או סוכנויות ממשלתיות אחרות. המשק האירני עדיין נשלט על ידי הממסד הפוליטי, ולא בוצעו בו רפורמות משמעותיות".

בבחירות לנשיאות אירן, שנערכו ב-12 ביוני 2009, הוכרז אחמדינג'אד כמנצח בניגוד לתחזיות, ולמרות הזעם הרב שעוררו טענותיו כי מצבה הכלכלי של אירן מצוין. "מדוע אתה משקר לאנשים? מדוע אתה מעניק להם מידע כוזב? האם זה מיטיב עם אירן? האם זה שווה את הזמן הנוסף בשלטון, או את היתרון על מתחריך? כיצד אתה מנהל את את המדינה? לא זו בלבד שחייהם של האזרחים לא השתפרו כשמחיר הנפט היה 140 דולר לחבית, לעומת התקופה שבה היה 16 דולר לחבית - אלא שהתנאים הורעו", אמר ראש הממשלה לשעבר, מיר חוסיין מוסאווי, מתחרהו המוביל של אחמדינג'אד באותו מרוץ, במתקפה יוצאת דופן בחריפותה.

התוצאות, במהלך חשוד במיוחד, הוכרזו שעתיים בלבד לאחר סגירת הקלפיות. ההכרזה, שנתפשה כניסיון לגנוב את הבחירות, הובילה באופן מיידי לסערה ציבורית, שעוררה האשמות מצד כל מתמודדי האופוזיציה והובילה למהומות הגדולות ביותר שידעה אירן מזה יותר מ-30 שנה. זיוף תוצאות הבחירות, טענו רבים, היה הסימן המובהק ביותר למותה של הרפובליקה האסלאמית ולהפיכתה לדיקטטורה ערבית טיפוסית.

נושאים עיניים לצעירים

נאדר וסימין נשואים כבר 14 שנה. הם מתגוררים בטהרן ומגדלים יחדיו את טרמה בת ה-11. בסך הכל, מצבם טוב משל אחרים: נאדר עובד בבנק, והמשפחה משתייכת למעמד הבינוני העליון. לכאורה, לפחות בסטנדרטים אירניים, לא חסר להם דבר. אבל השניים נמצאים בעיצומו של משבר בזוגיות.

סימין, שרוצה לאפשר לבתה חיים טובים יותר מאלה שהיא יכולה לספק לה באירן, מעוניינת לעזוב את המדינה יחד עם בעלה ובתה, בעוד נאדר מתנגד ודורש שהמשפחה תישאר באירן, כדי שיוכל לטפל באביו החולה. הסכסוך מוביל אותם לבית הדין לענייני גירושים ומאלץ את נאדר להעסיק את ראזיה, צעירה דתייה וענייה שנמצאת בהריון, כדי שתטפל באביו במקום אשתו. זמן קצר לאחר מכן, נאדר מתפרץ בזעם ומוצא את עצמו מואשם ברצח.

זאת בקווים כלליים עלילתו של הסרט האירני "פרידה" של הבמאי אסגר פרהדי, המועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ולפרס התסריט המקורי. הסרט, העוסק בסוגיות של מעמד, אבטלה, דת ועוני בחברה האירנית בת ימינו, רלוונטי במיוחד למצבה הכלכלי העגום של אירן. לו נאדר היה אדם אמיתי, הוא היה בוודאי מאבד את עבודתו בגלל המשבר שממנה סובלת תעשיית הבנקאות בשל הסנקציות. ייתכן שסימין היתה מצליחה לשכנע אותו להגר.

המצב הכלכלי העגום יוצר מדי יום סימין ונאדר חדשים, שמתלבטים בינם לבין עצמם אם לעזוב את המדינה כדי להשיג לעצמם עתיד טוב יותר. "לצעירים באירן אין עתיד, וכולם רוצים לעזוב", אמר עלי קיאסי, סטודנט לפיסיקה שעזב את אירן ב-2009 לטובת לימודים ביוון, לרשת הטלוויזיה אל ערביה. כ-80 אלף סטודנטים עזבו את המדינה בשנים האחרונות.

הצעירים באירן, הסובלים מדיכוי דתי ומאבטלה גבוהה ונחשבים לליברלים בהרבה מהקו השלטוני של המשטר, זעמו במיוחד - ויצאו לרחובות ביוני 2009. המהומות, שדוכאו באכזריות, זכו לכמה כינויים, כמו "המהפכה הירוקה" ו"מהפכת הטוויטר". במשך שבועות ארוכים הפגינו עשרות אלפי צעירים בטהרן נגד ניצחונו של אחמדינג'אד: הם הוכו באכזריות, נכלאו ועונו, ו-36 מהם נורו למוות. השלטונות חסמו כבישים ואתרי אינטרנט, סגרו אוניברסיטאות, ניטרו וניתקו רשתות סלולריות ודיכאו באכזריות התקהלויות אסורות.

אף על פי שאחמדינג'אד אכן הושבע לכהונתו השנייה ב-2009, המהפכה הירוקה, תנועת המחאה המשמעותית הראשונה שאורגנה בטוויטר, היתה ההשראה הישירה להתקוממויות במצרים ובתוניסיה שהולידו את "האביב הערבי", ולאחר מכן גם את ההשראה לתנועות המחאה בעולם המערבי.

כעת, כשכלכלת אירן נמצאת על סף קריסה, רבים נושאים שוב עיניים אל צעירי המדינה. אירן היא אחת המדינות הצעירות בעולם: יותר מ-60% מאוכלוסייתה נולדו לאחר 1979. מצד אחד, אותם צעירים לא מכירים עולם אחר מלבד הרפובליקה האסלאמית, ואינם יודעים כיצד נראתה המדינה בימי השאה.

מצד שני, הם חשופים לתקשורת, למוסיקה ולתרבות מערבית, ורואים בעצמם חלק מהעולם, בניגוד למדיניות הממשלה הבדלנית. הצעירים באירן גם סובלים מאבטלה קשה במיוחד, כמו גם מעלויות דיור גבוהות שמקשות על רבים מהם להתחתן. הם מעורבים במיוחד בזירה הפוליטית, והיו הכוח המניע מאחורי בחירתו של הנשיא לשעבר מוחמד חתאמי, המתון יחסית, ב-1997 וב-2001.

מדי כמה שנים חוזר על עצמו הריטואל הקבוע: רבבות סטודנטים צעירים באירן יוצאים לרחובות להתקומם נגד השלטון ולדרוש מהפכה, והפרשנים המערביים צופים כי משטר האייתולות עומד ליפול. אך עד כה, כל התקוממות דוכאה באכזריות, ולמשטר שלום.

ואולם התפרקותה הכלכלית של המדינה מעוררת הפעם חששות רציניים בקרב השלטונות. המעבר מבית הספר לאוניברסיטה, מהאוניברסיטה לעבודה, מהעבודה לחיי נישואים ומשם ליצירת משפחה נהפך לקשה במיוחד עבור הצעירים האירנים, שעה שתקופת ההתבגרות של הצעירים במדינה התארכה והתארכה והובילה למצב רוח במזרח התיכון שזכה לכינוי "תקופת ההמתנה" - והוליד שלל חרדות ותסכולים.

הכלכלה האירנית המפגרת לא הצליחה ליצור משרות עבור כל הבוגרים שמערכת האוניברסיטאות הכשירה, ובשנים האחרונות היה קל יותר לצעירים שאינם משכילים להשיג עבודה לעומת צעירים שרכשו השכלה גבוהה.

"אני מחפש עבודה כבר ארבע שנים, ואני בטוח שאין לי סיכוי", אמר חמיד, 26, מהנדס אלקטרוניקה שעזב את ביתו בעיירה בובול שלחופי הים הכספי כדי למצוא עבודה בטהרן, בראיון ל"פייננשל טיימס". אחיו של חמיד, סעיד, מתקשה גם הוא למצוא עבודה. לפי לשכת הסטטיסטיקה האירנית, האבטלה בקרב בני 25 ומטה היא 29.1%, נכון לסוף 2010, לעומת 12.5% בקרב כלל האוכלוסיה. עם זאת, פרשנים מעריכים כי נתוני האבטלה האמיתיים חמורים בהרבה, ואף כפולים מהנתונים הרשמיים.

במזרח התיכון שאחרי המחאות - שהובילו להפלתם של שליטים מבוצרים היטב כמו חוסני מובארק במצרים, זין אל-עאבדין בן עלי בתוניסיה ומועמר קדאפי בלוב - מקווים רבים כי התסכול הכלכלי יוביל את הצעירים באירן לסגור מעגל ולהפיל את שלטון האייתולות, ומהר.

"עתידה של אירן לא יעוצב על ידי פחד. הוא שייך לצעירים, שיקבעו בעצמם את גורלם", אמר אובמה בסרטון וידאו שהופנה ישירות לצעירים באירן במארס שעבר. "אני אתכם. אתם, צעירי אירן, נושאים בתוככם את גדולתה העתיקה של הציוויליזציה הפרסית, ואת הכוח לעצב מדינה שתיענה ברצון לשאיפותיכם".

יותר משהסנקציות הכלכליות האחרונות על אירן נועדו להפחיד את משטר האייתולות עד שיסכים לוותר על תוכנית הגרעין, הן נועדו להדליק את חבית חומר הנפץ שהיא המערכת החברתית-כלכלית באירן ולעורר מהומות שיערערו את יציבות השלטון ויפילו אותו. כך לפחות מעריכים כמה פרשנים במערב.

"סנקציות לא יגרמו לחמינאי להיכנע", כתב מארק דובוויץ, מומחה ביטחוני אמריקאי וראש מכון המחקר הניאו-שמרני FDD, במאמר שפירסם בבלומברג. "זאת אשליה. אנשים שמדברים על החרבת אויבי האל לא מוותרים על אורניום מועשר בגלל סנקציות על עסקות פיננסיות. אבל הן עשויות לתרום לתנועת מחאה עממית. האביב הערבי והקיץ האירני של 2009, שקדם לו, הונעו שניהם על ידי תסכול עמוק ומאיסה ברודנות. ייתכן שנראה לידה מחדש של מהפכה דמוקרטית באירן. אירן דמוקרטית עשויה לשמור על הפצצה שחמינאי בנה, אך ארה"ב, ישראל ואירופה - וככל הנראה רוב העולם הערבי - יוכלו לחיות עם פצצה כזאת ללא פחד. חמינאי ושומריו הנאמנים לא ייעלמו בשקט. המשטר באירן נולד באלימות, וסופו עשוי להיות גרוע בהרבה".

"הקשיים הכלכליים יצרו תסיסה עממית", אמר ואלי נאסר, לשעבר יועץ לדיפלומט האמריקאי ריצ'רד הולברוק, ששימש עד 2010 כשליח ארה"ב באפגניסטן ובפקיסטן, בראיון ל-CNN. "הסנקציות הבאות עשויות להביא לחידוש המהומות. שליטי אירן חוששים מחזרה על הפגנות 2009. הם מבינים שהמדיניות האמריקאית מכוונת לשנות את המשטר".

קללת הנפט, פוטנציאל הגז

שדה הגז דרום פארס, שנמצא בין אירן לקטאר ושייך לשתיהן, התגלה ב-1950. זהו שדה הגז הטבעי הגדול בעולם: הוא משתרע על פני שטח של 9,700 קמ"ר ומכיל לפי הערכות 51 טריליון מ"ק של גז טבעי. הצד האירני לבדו מכיל 8% מעתודות הגז בעולם. זאת הדוגמה המושלמת לפוטנציאל המבוזבז של כלכלת אירן, שהיתה יכולה להיות אחת המדינות העשירות והמפותחות בעולם.

אבל הסנקציות והבידוד הבינלאומי שכפו עליה המהפכה האסלאמית והשאיפות הגרעיניות, בנוסף לשחיתות ולניהול כושל, גרמו לכך שהצד האירני של השדה נותר ברובו לא מפותח. קטאר, לעומת זאת, השכילה לנצל את המשאבים הטבעיים שלה ונהפכה למדינה העשירה בעולם, במונחי תמ"ג לנפש.

"בקטאר ניהלו את השדה היטב, וכל הכסף הזה תורגם להישגים דיפלומטיים, לחינוך, לתקשורת", אומר ד"ר אלדד פרדו ממכון טרומן באוניברסיטה העברית. "באירן, לעומת זאת, השדה הזה לא מנוצל לחלוטין. זאת דוגמה מושלמת למצבה הכולל של אירן. אם תשווה את אירן למדינות הערביות, תראה שאת כל מה שיש להן - לאירן יש פי 100. יש לה משאבים, יש לה אוכלוסיה סופר-משכילה וכישרונות טכנולוגיים רציניים. אבל הם לא מצליחים לבנות תוכניות.

"אירן דומה במידת מה לישראל. תמיד עורכים את ההשוואה הזאת כדי לעצבן, אבל יש דברים דומים. כמו בישראל, גם באירן כמה מוסדות התקיימו לפני מוסדות המדינה, דוגמת הסוכנות היהודית אצלנו. גם באירן, מדינת השאה ומוסדות המהפכה פעלו כמו שתי מדינות. זה לא יעיל. גם אצלם יש תרבות מיקוח, שתקעה עסקות גז ונפט רבות במשך השנים. לאירן היתה הזדמנות להיכנס לתחום הננו-טכנולוגיה וגם אותה היא פיספסה בגלל ויכוחים בתוך האוניברסיטאות. גם תוכנית הגרעין, שנתפשת שם כשיא הקדמה הטכנולוגית, היא בעיקר חור בכיס. איש לא בדק לאן הולך כל הכסף הזה וכמה שחיתות יש שם.

"אירן היא מדינה ענקית עם פוטנציאל אינסופי. מערכת החינוך שלה טובה, זה עם משכיל ורב תושייה. במידה מסוימת, הם סובלים מכך שיש להם נפט: כשנכנס כסף קל, הכלכלה מתנוונת. יש מדינות כמו נורווגיה, שמבינות את הבעיה ומנסות להתמודד אתה, ויש מדינות כמו אירן ולוב שהנפט יצר אצלן שחיתות מנטלית".

עקב האכילס שמאפשרת את קריסתה הכלכלית של אירן היא, בסופו של דבר, הנפט. אירן היא יצואנית הנפט השלישית בגודלה בעולם, אחרי סעודיה ורוסיה, וכלכלתה תלויה לחלוטין במכירת הזהב השחור למדינות אחרות. הרוב המוחץ של הכנסות הממשלה, כ-80 מיליארד דולר, מגיע מיצוא נפט - בעיקר לסין, להודו ולמדינות אירופה.

הבעיה גדלה מפני שחלק מהן - כמו איטליה, יוון וספרד - נמצאות כיום על סף קריסה כלכלית. מובן שאותן מדינות התנגדו לאמברגו הנפט על אירן, מחשש שמחיר הנפט יעלה לרמה שהן לא יוכלו להתמודד עמה במצבן הכלכלי הקשה.

מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 והבידוד הבינלאומי שנלווה אליה התמכרה אירן לנפט, שהיה ועודנו הדבר היחיד שיש לכלכלתה להציע. הנפט פירנס את המשכורות המנופחות במגזר הציבורי, את השחיתות במגזר הפוליטי ואת הסובסידיות הנדיבות שהוענקו למעמד הבינוני, העליון והנמוך גם יחד כדי שיצביעו עבור הפוליטיקאים שרצו ביקרם.

המשבר הפיננסי העולמי ב-2008, שהוביל לירידה במחיר הנפט, פגע קשות בכלכלת המדינה. התאוששות המחיר ב-2009 הקלה על ההתמודדות עם הסנקציות החדשות שהוטלו על המדינה והעלתה את ההכנסות מיצוא נפט ב-10 מיליארד דולר לפחות.

אבל המצב לא היה חייב להיות כך. אפשר למתוח ביקורת חריפה על שלטונו המושחת של מוחמד רזה פהלווי, השאה האחרון של אירן, שדיכא באלימות את האופוזיציה המוסלמית במדינה ושם קץ לשיטת המפלגות, אולם אין ספק שלפני הדחתו מהשלטון היתה אירן בדרך למעלה. הרפורמות שביצע השאה בשנות ה-60 וה-70, לצד תיעוש מזורז והשקעה בתשתיות, הבטיחו למדינה מסלול מהיר לצמיחה ומודרניזציה.

ההפיכה האסלאמית הביאה עמה בידוד בינלאומי, ירידה באיכות החיים והכפלה בגודל האוכלוסיה, שהכבידה על מלאי המזון והתשתיות והפכה את אירן לתלויה ביבוא מזון - וגם מלחמה עם עירק, שגבתה מהכלכלה האירנית 500 מיליארד דולר והחזירה אותה עשרות שנים לאחור.

על אף שחלק ניכר מאוכלוסיית המדינה הם חקלאים, התפוקה החקלאית המשיכה לרדת. היצוא מעולם לא התפתח לתחומים חדשים מעבר לנפט, גז ושטיחים. המדיניות הבזבזנית של הממשלה גרמה לכך שכדי לאזן את התקציב נזקקת הממשלה לקבוע את מחירה של חבית נפט על 92 דולר לפחות, ואילו כלכלות מזרח-תיכוניות אחרות עקפו את אירן והותירו אותה מאחור. האינפלציה הגבוהה הקשתה על האירנים לרכוש מוצרים מיובאים, במיוחד חלפים למטוסים המתפרקים שלהם ומוצרי אלקטרוניקה, שמחיריהם נקובים כיום בדולרים וביורו - כדי שהמוכרים לא יצטרכו לסמוך על הריאל הנופל.

"בגלל הסנקציות, האירנים לא מצליחים לנהל כלכלה נורמלית", אומר יעקב שיינין, מנכ"ל מודלים כלכליים בע"מ. "מחירי הנפט הגבוהים הם מה שנותן לה אוויר. אירן מייצרת כ-4 מיליון חביות נפט ביום, שהן 5% מהתפוקה העולמית. מתוכן היא משתמשת בכ-2 מיליון חביות לצרכיה ומייצאת כ-2 מיליון חביות. בסך הכל, היא מקבלת 80 מיליארד דולר בשנה מהנפט, שהם בערך 20% מהתוצר האירני.

זה נשמע כמו כסף רב, אבל יש להביא בחשבון שבאירן חיים 75 מיליון איש - כך שבסך הכל, הנפט נותן לה 1,000 דולר לנפש. זה כל מה שיש לממשלה כדי להאכיל את העם, שהרי פרט לזה אין לה ענף יצוא אחר. היא לא מייצרת שום דבר, ואפילו את השטיחים הפרסיים כבר לא קונים".

בזמן שהעולם מתבונן ברטוריקה המסלימה בין שלטונות אירן לבין מדינות המערב, שומע בחשש את האיומים האירניים לסגור את מיצרי הורמוז ופוחד מרוחות המלחמה המתקרבת, רוב האירנים חוששים פחות מהמלחמה המתקרבת - ויותר ממלחמת ההישרדות היום-יומית. "אני לא יכול לעשות דבר, הטלפונים הפסיקו לצלצל", אמר ואהיד, מנהל סוכנות נסיעות, ל-AFP. תעשיית התיירות האירנית נפגעה קשות בעקבות האינפלציה, והאירנים ביטלו בהמוניהם נסיעות מתוכננות ונרתעו מהזמנת טיולים חדשים.

עם זאת, גם לטהרן יש את ה-1% שלה: אליטה של אנשים עשירים במיוחד שחיים בעולם המנותק לחלוטין ממאבקם של מרבית האירנים. עשירי טהרן, מדווחים המקומיים, ממשיכים לנהוג במכוניות יוקרה כשהם שומעים מוסיקה מערבית ומתעלמים ממצוקותיהם של בני עמם. גם יומם יגיע, כל עוד המטבע ממשיך ליפול.

העם איבד אמון באליטה

מוטג'בה חמינאי, בנו השני של עלי חמינאי, הוא אחד האנשים החזקים באירן, והיה בעבר אחד מתומכיו האדוקים של אחמדינג'אד. חמינאי הבן הוא גם אחד האנשים העשירים במדינה, ושולט לפי דיווחים באימפריה פיננסית אדירה המוערכת במיליארדי דולרים. בחודשים האחרונים הוא מצא את עצמו במוקד הסכסוך הפוליטי בין האליטות השלטוניות באירן, לאחר שאחמדינג'אד האשים אותו שמעל במיליארדי דולרים באוצר המדינה - וחמינאי האב עצמו הורה על מעצרו בדצמבר, בחשד שהיה מעורב בקנונייה לחיסולו.

כל זה קורה על רקע שערורייה בנקאית עצומה, שחשפה את ההונאה הגדולה ביותר בתולדות אירן. עשרות בכירים נעצרו בפרשת בנק אריה אינווסטמנט דיוולופמנט, שנוסד על ידי איש העסקים אמיר מנסור. הם חשודים שמעלו ב-2.6 מיליארד דולר באמצעות קנונייה מתוחכמת, שככל הנראה לוותה בסיוע מצד בכירים פוליטיים, ומסמכים מזויפים שאיפשרו לבנק לקבל קווי אשראי של מיליארדי דולרים שבהם השתמש כדי לרכוש שורה של חברות ונדל"ן.

השערורייה הובילה גם לחילופי האשמות הדדיים בין מחנהו של חמינאי לבין מחנהו של אחמדינג'אד, שכל אחד מהם האשים את השני במעורבות בהונאה. ההאשמות ההדדיות חשפו את המשבר הפוליטי העמוק בין מחנה חמינאי למחנה אחמדינג'אד. המשבר, שהוביל את חמינאי להציע ביטול מוחלט של מוסד הנשיאות במדינה, הוחרף בעקבות המשבר הכלכלי והעובדה שאחמדינג'אד מסומן כאחראי העיקרי לכך.

העם האירני איבד מזמן אמון באליטה הפוליטית של המשטר. מרבית המומחים העוקבים אחרי אירן בימים אלה מעריכים כי במקרה של מלחמה, חלק גדול מהאירנים לא יעמוד לצד המשטר שאיכזב אותם, גם אם יתמהמהו בניסיונות להפיל אותו ישירות. לדברי המומחים, זאת בדיוק הסיבה לכך שהאירנים לא ינסו לנקוט צעדים דרסטיים שיחשפו אותם לבעיות.

"האירנים לא רוצים להסלים את העימות, כי הם מבינים שזה יהיה סופו של השלטון", אומר פסקין. "עדיין מדובר בשלטון אחראי. להערכתי, אין כוונה אמיתית מאחורי האיומים לסגור את מיצרי הורמוז. הם ינסו להרוויח עוד זמן בדיבורים, כפי שעשו עד עכשיו".

בסופו של דבר, אומר שיינין, אירן תגיע לקריסה כלכלית כשמחירי הנפט יירדו. "כולם מחפשים נפט במים עמוקים, ובסוף הם ימצאו. ברגע שמחיר הנפט יירד, היא לא תוכל לייצא - והיא תתמוטט. גם אם המערב לא יקנה ממנה נפט, הסינים וההודים עדיין יקנו, אבל הם יתחילו להוריד את המחיר. ההכנסות יצטמצמו והאירנים ייכנסו לצרה. זה מה שיקבור את השלטון.

"אני חושב שהמשטר האירני יגיע לסופו כמו משטר מובארק, שהחזיק בשלטון 30 שנה, אבל ברגע שלא הצליח לספק עבודה להמונים - הודח. אני בכלל לא מבין איך הם לא עשו את זה קודם. בסך הכל, אירן נמצאת במצב קצת יותר טוב ממצרים - אבל היא עדיין על הקרשים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#