ילדי האברך התרגל להקלטת מחשבותיו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ילדי האברך התרגל להקלטת מחשבותיו

בקרון הגברים למכתש תל אביב נזכר בני בשיחה האחרונה עם הוריו

6תגובות

אחרי ועדת החקירה האישית הראשונה שלו, בני כבר לא השאיר בביתו את הסלמון שלו. זה לא היה סלמון במובן הדגי של המלה, שהרי לא היו לו זימים וסנפירים, אבל בני ידע היטב שהתקן הזיכרון האורגני-אדפטיבי שהקליט ללא הפסקה את מחשבותיו ואת שיחותיו היה מבוסס על הדי.אן.איי של דג הסלמון: כן, המין שתמיד נלחם כדי לשחות נגד הזרם.

כבר מזמן הוא הפסיק להיות מודע למתקן הדקיק שהיה כרוך על ידו השמאלית ושימש כמרכז מידע, תקשורת וניהול של כמעט כל היבט בחייו. רק אי שם בירכתי תודעתו הוא זכר שמדובר באינספור שכבות די.אן.איי של סלמון מצוי, עטופות בננו חלקיק על בסיס כסף, המתקשרות עם מערכת העצבים המרכזית שלו באמצעות נוירונים שנורים הלוך ושוב - וכך גם שומרים את זיכרונותיו ואת שאר המידע שלו על גבי אותן פרוסות סלמון ננו-דקיקות.

סטוק קסיינג

בשונה ממרבית עמיתיו, בני נמנע בעקשנות מלהעניק שם לרצועה הוורדרדה שעל ידו. על אף שהיתה זו יחידת אחסנה ומחשוב קוואנטי אורגנית ותיקה במיוחד, שאגרה רק 5 פטה-בייט מקומי לפני שנאלצה לפנות לגיבוי מאובטח ברשת, עדיין אפשר היה לזהות בקלות את חותם הכשרות של הרבנות הראשית, שהתירה את השימוש בה. מזל שהסלמון עתיר קשקשים, חשב לעצמו בפעם המאה, וצחק שוב מהבדיחה העבשה.

בני ניהל מזה שלוש שנים את מכון עובדיה (חלק מעובדיו הוותיקים התעקשו לקרוא למכון בשמו הקודם, מכון ויצמן), והיה גאה בעבודתו ובמעמדו. עמיתיו ועובדיו העריכו אותו כאיש מקצוע וגם כאדם, ואשתו וילדיו ראו בו דמות לחיקוי והעריצו את דרכו. בני פסע תמיד על הקו הדק שבין נאמנות מוחלטת לשלטון ולרוח היהדות הפוסט-ישראלית לבין זיק של נון-קונפורמיות - שתמיד נשאר בו, כראוי לאדם שסיים את הדוקטורט בהרווארד.

עובדה: לגאולה ולו היו רק שלושה ילדים, הרבה פחות מהממוצע לאדם במעמדו. אם לא די בכך, בני וגאולה, שהיו שייכים למעמד שקיבל היתר רבני לתכנון משפחתי, אף בחרו להביא לעולם שתי בנות. למזלו, החלטות שנויות במחלוקת אלה וגם אחרות נתפשו אצל הממונים על האזור שלהם כמוזרויות לגיטימיות למחצה אצל מדענים דוגמת בני, שנאלצו להיחשף לעולם הרחב כחלק מתפקידם, אבל תרמו רבות לממלכת יהודה בכלל ולשבטים בפרט.

באותו הלילה חלם שוב בני על הסלמון. לא שהוא זכר את זה, אבל כאמור, בבוקר לא עמד בפיתוי, וביקש מהרצועה תקציר של חלומותיו. הבליל המובן למחצה של תמונות ומלים שוב הביך אותו, והוא ביקש סליחה מאלוהיו על שאינו יודע לכבוש את יצרו - לפחות לא בשעת החלום. בעניין הסלמון, הוא שוב צפה בעצמו חולם כיצד הדג הארור חוזר תמיד למקום שבו נולד כדי להתרבות ולמות בו, ואם לא די בכך, הרי שהסלמון מנווט אל אותו מיקום גורלי בעזרת חוש הריח שלו.

"זה חייב להיות בעל משמעות עבורי אם אני חולם את זה באופן קבוע", חשב לעצמו, וכמו כדי לסייע לו לצאת מהמלכוד הריח לפתע את הקפה שגאולה הכינה לו, כפי שעשתה בכל בוקר ב-20 השנים האחרונות. בני התעשת והתכונן לתפילה שאותה כבר מזמן ביצע באופן מכני וללא התכוונות, וזכר חוש הריח וחוכמת הסלמון עדיין שחה בסגנון חופשי בזיכרונו האנושי הפגום.

ממקומו בקרון הגברים של הרכבת מירושלים לפאתי מכתש תל אביב צפה בני בנופים המשתקמים לאטם של דרום העיר, שנבנתה מחדש אחרי מלחמת המזרח וההפיכה שבאה אחריה, תוך שהוא שוב עורך את הרצועה ומוחק ממנה את מחשבותיו הפחות אורתודוקסיות. "תתרכז בנימין", אמר לעצמו. "רק חסר לך ששוב תשכח להחליף את הדאטה הפגום ברצועה בהקלטות של תפילות", חשב לעצמו תוך שהוא נזכר בוועדת החקירה ובישיבה שאליה נשלח לאחר הנזיפה.

מחשבותיו נדדו שוב אל העבר, אל תקופת שירותו בצה"ל לפני המלחמה, אל לימודיו בחו"ל וההלם של החשיפה למגוון תרבויות ודעות כה שונות, וכמובן אל הוריו, שבחרו לעזוב ולא להיות חלק מהישות היהודית החדשה.

חמש שנים ושלושה חודשים לא דיבר אתם מלה מטוב ועד רע, נזכר בני, ועדיין יכול היה לשמוע את צחוקה המבעבע של אמו כשהסביר להם בשיחת טלפון שהכל לטובה, שלפעמים רק הרס גדול יכול להביא למשהו חדש ואמיץ. חיוך רחב וממזרי משהו נפרש על פניו של בני כשנזכר ביכולתם של הוריו לקחת את החיים פחות ברצינות.

האברך הצעיר שישב מולו בחן אותו ואת החיוך שלו בשבע עיניים חשדניות, הדפיס לעצמו פנקס שחור במדפסת התלת-ממדית של הקרון, והביט היישר לכיוונו של בני בעודו מנציח את רשמיו. בני הביט בו בחזרה במבט נוקב עד שהלה השפיל את מבטו ואמר לעצמו, "נו שוין, שוב צריך לצנזר את הסלמון הארור הזה".

מדע בדיוני? הביטו נא בלינקים הבאים:

  • http://bit.ly/yaOtQc - מדענים בטייוואן ובגרמניה מייצרים מודול אחסנת מידע על בסיס די.אן.אי של דג סלמון
  • http://bit.ly/ycvhrM - הרפליקייטור מוצג לקהל הרחב בתערוכת האלקטרוניקה השנתית בלאס וגאס
  • http://bit.ly/wwKzJK - חוקרים מייצרים מוליכים בעובי של אטום בודד ופותחים את הדרך למחשוב קוואנטי
  • http://bit.ly/zPoUNW - דיסק בנפח טרה-בייט - עכשיו בגודל של אולר שווייצי
  • http://bit.ly/zM6oG4 - פלורה מציגה פלטפורמת קוד פתוח למחשוב "ניתן ללבישה" (wearable computing)
  • http://bit.ly/yObpxQ - "אין רוב חילוני": 80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#