למה זוגתי מספרת לי שמתחילים איתה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה זוגתי מספרת לי שמתחילים איתה?

היא רחוקה מלהיות מרוצה ממני וזאת לא השערה: היא אמרה זאת הרבה פעמים

18תגובות

לעינת יש כמה בעלים בפוטנציה, אני משוכנע. היא בטח עשתה חושבים, קראה כמה מאמרים שעוסקים בתוחלת החיים של הגבר הממוצע והכינה את עצמה לכל מקרה שלא יהיה. ואין לי בעיה עם זה, נשבע. זה טבעו של עולם, ובהחלט הייתי מבקש אושר עבור רעייתי האהובה ברגע שכבר לא אהיה כאן.

זה לא מה שמטריד את שלוותי בימים אלה. הבעיה היא עם הניסיונות שלה להיפטר ממני מוקדם מכפי שמייעד לי בורא עולם. זה קצת מעליב, שלא לומר גובל בחוצפה, להתערב בשיקולים של ההוא במרומים או לשנות את התוכניות שלו לגבי.

אולה גליקה

כמעט בכל הזדמנות מבהירה לי זוגתי הנחשקת כי יש מי שמגלים בה עניין גדול. הגיוני. היא נראית מצוין, סקסית באופן מעורר תיאבון ולמעט המגרעת הקטנה הזאת שלה, הייתי מספק המלצות לכל מתעניין. המגרעת? נו, אתם יודעים, לא מדובר באילמת. אז היא מדברת כל הזמן, גם על זה. החמיאו לה, הציעו לה, לא האמינו שהיא אמא לשני ילדים, החמיצו פנים כשאמרה שהיא נשואה ושוב, כמו בכל יום, הציעו לה חברות בפייסבוק. מילא.

היא גם רחוקה מלהיות מרוצה ממני. זאת לא השערה: היא אמרה את זה, יותר מדי פעמים. בהקשר הזה יש לה שתי טקטיקות. האחת קשורה לעבר, לתקופה שבה עדיין לא הכרנו. לפי הארכיב שקיים אצלה בראש, היו לה המון אפשרויות אחרות תחתיי. טובות בהרבה, מיותר לציין, אבל היא מציינת זאת. בין שלל הדמויות שביקשו את ידה, רבצו על מפתן דלתה וחיזרו אחריה נואשות היו עורכי דין, רופאים, מהנדסים ושאר שועי עולם. לבנים בהרבה ממני, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

הגרסה הזאת נתמכת גם על ידי אמא שלה. עוד ארכיון על שתי רגליים, ששמח לתת משנה תוקף לכל האיומים של יוצאת חלציה. אמנם נוטים לייחס לנו המזרחיים את סיפורי אלף לילה ולילה, אבל גם אחיי ואחיותיי יוצאי עדות אשכנז חזקים בתחום. ד"ר רחל טל, אמא של עינת, אף אמרה לבתה לא פעם בנוכחותי: "אמרתי לך". בהומור, כמובן, אבל נדמה לי שאצל שתי הגברות מקננת תחושת החמצה קלה.

בעבר, כך למדתי, אין טעם להילחם. האמת, גם לא בהווה או בעתיד. אבל עינת בשלה, ולכן קיימת הטקטיקה השנייה. כנראה שהיא מרגישה צורך עז לעורר אצלי את הספק, להזין את הפחד שמא כל הטוב הזה, כלומר היא, עלול להילקח ממני. השבוע, למשל, כשיצאתי מהבית, הקפדתי לעשות זאת בזהירות כדי לא לפגוע באיש.

לפי הסיפורים של זוגתי המצודדת, הנחתי שעל השטיחון בכניסה יושבים באותם רגעים לפחות ארבעה דוגמנים, חמישה עורכי דין, שני רופאים וכוכב קולנוע, חמושים בזר פרחים ובטבעת יהלום ושומרים על קו פתוח עם הטייס הפרטי שלהם למקרה שהגברת תאמר "כן" והם יוכלו להסתלק לאיזה אי נחשק. תהיה זאת חוצפה מצדי לדרוך על אחד מהם. העובדה שבחוץ המתינו רק כמה חתולים רעבים היא מקרה בלבד, אני בטוח.

את המחזרות שלי אני משאיר לעצמי. בעבר נכוויתי קשות ואין טעם לחזור על הטראומה שוב. פעם, בימים שבהם הייתי מספיק מטומטם כדי לספר לעינת על עניין כזה או אחר שגילתה בי מישהי שאינה אשתי, התגובה היתה מעליבה תחילה, ובהמשך לוותה בחרמות ובהאשמות קשות.

לפני עשור לערך סיפרתי לה שנבחרתי למרצה הסקסי ביותר בסקר שנערך בעיתון המכללה שבה אני מלמד, והיא ציינה בתגובה שלא ידעה שאני מלמד עיוורים. במקרה אחר, כשחשפתי בפניה הצעה מגונה שקיבלתי ודחיתי על הסף, היא בחרה להאשים אותי שאני פלרטטן חסר תקנה ורועה זונות. שבוע היא לא דיברה אתי. למדתי לשתוק.

אני מבין שבני זוג נוטים להרהיב בדיבורים על מחזרים/ות בעיקר כשהם מרגישים רפיון, אולי חוסר עניין זמני, אצל הפרטנר. הם לא באמת רוצים להחליף אותו, הם לא מייחלים למותו וסביר שיעשו הכל כדי לשמר את הזוגיות, רעה ככל שתהיה. זה לא מה שמדאיג אותי אצל עינת. כל עוד היתה שומרת אמונים לאחת משתי הטקטיקות שהזכרתי, הדברים לא היו מועלים על הכתב. אשתי, חוששתני, עברה לשלב המעשים.

ייתכן, אני מנסה לנחם את עצמי, שהיא רואה בי סופרמן. עזבו, שטויות, זה בלתי אפשרי. רוצה לומר, בר תחליף. אין לי דרך אחרת לפרש את הבקשות שלה ממני בשבועות האחרונים, ואת היחס אלי כאל שפן ניסויים. אם היא היתה כותבת את הדברים, סביר שהיתה מדברת על ניסוי בקופים. כן, ממש כך. בלי לבטים, בלי מחשבה נוספת. יש סיכוי של אלפית האחוז לפגיעה, לנזק, לחבלה? אין בעיה - נקרא לשלומי.

עינת אוהבת את עצמה. מאוד, מאוד, מאוד. וזה בסדר, גם אני. אותה, כן. ומאחר שהיא כל כך מרוצה מהמוצר, אין לה כוונה לסכן אותו. אם, למשל, כואב לה הראש והיא לקחה אקמול, עינת תתקשר אלי ותעדכן אותי. למקרה שיהיה איזה סיבוך רפואי.

אני גם מתבקש להישאר על הקו כשהיא עולה במעליות, לדבר אתה בדרך כדי שלא תירדם ולהרים שקיק תה שנפל לרצפה כדי שפריצת הדיסק שלה לא תחזור חלילה. 100%, מקובל. זה אולי מטריד, אבל בפירוש לא מסוכן. ואנחנו, אני מזכיר, נתכנסנו כאן הפעם לא בשביל זוטות מהסוג הזה, אלא בשל התחושה שהרוביקון נחצה.

להלן הבקשות שלה ממני בשבוע האחרון. זה התחיל עם שואב אבק שעשה קצר. שלומי, שצבעו השחור טבעי ואינו תולדה של התחשמלות, ביקש מרעייתו לצאת החוצה ולהרים את המפסק כדי לבדוק מה קורה.

זעקות שבר נשמעו בבית, ונדמה לי שמישהי קראה לי "רוצח". "עזבי, אני אעשה את זה", אמרתי. "אפשר את נעלי הבית שלך?", ביקשתי. "קר לי", השיבה, "תסתדר". שרדתי. אחר כך טענה שהגז נגמר. "מה הבעיה", אמרתי לה, "רדי רגע לחצר ופתחי את הבלון החדש." "בן זונה", היתה התגובה מהצד השני, "יש לך מישהי אחרת?!". ירדתי ופתחתי.

עוד לא התאוששתי משתי הבקשות האחרונות וכבר הגיעה חדשה: "נדמה לי", אמרה הנסיכה, "שהברקסים במכונית שלי לא הכי טובים. אתה יכול לקחת אותה לנסיעת מבחן?". כדי לא לסכן אותה ולוודא מעל לכל ספק שלא יאונה לה כל רע, התלבטתי איפה הכי טוב לבחון את המכונית - בירידות של סדום או של הקסטל?

אני לא יודע לאן היא חותרת, אבל נדמה לי - לאור כל הרמזים למחליפים פוטנציאלים ובעיקר לנוכח הניסויים שהעמידה אותי בהם - שעינת תתקשה לקבל את שורת הסיכום. ובכן, שלומי טוב. תרתי משמע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#