הגנה על מפעלים או הפחתת מחירי המזון, זאת השאלה

>> ב-19 בדצמבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף). מטרת החוק היא שצווים המפחיתים או מבטלים מכסים על סחורות, יובאו לאישור ועדת הכספים כשם שמביאים לאישור הוועדה צווים להעלאת או הגדלת המס המוטל על יבוא סחורות.

לא מדובר בהצעה תמימה כפי שניתן להעריך במבט ראשון. ואכן, מגישי הצעת החוק מביעים בדברי ההסבר את חששם שהפחתת מכסים על יבוא או הגדלת היקף היבוא יגרמו לפגיעה בתעשייה המקומית ולאבטלת עובדים. משמעות הצעת חוק זו היא העברת חלק חשוב מסמכויות הממשלה בכל הנוגע לוויסות היבוא אל ועדת הכספים. ואולם היא גם בבחינת הבעת התנגדות למסקנות ועדת טרכטנברג, הממליצות על הפחתת מחירי המזון בישראל באמצעות הורדת מכסים והגברת התחרות.

כמה ח"כים קבעו עמדה כי עדיף שמכסי המגן על יבוא המזון יישארו ברמתם הנוכחית הגבוהה כדי להגן על מפעלים מקומיים מפני תחרות, והצעת החוק נועדה לבצר עמדה זו.

בפנינו שתי מגמות נוגדות: הפחתת מכסים והגברת התחרות, לעומת רצון לשמור מקומות עבודה. ואולם זאת למראית עין ובהסתכלות שטחית בלבד. הפחתת מכסי המגן על יבוא מוצרי מזון לישראל אינה חייבת להביא לפיטורי עובדים, אבל היא כן מחייבת את התעשייה המקומית להתאים את עצמה לתנאי תחרות.

המגמה של הפחתת יוקר המחיה בישראל ובפרט של מחירי מוצרי המזון היא מטרת-על בעלת חשיבות חברתית מרכזית. ואולם מטרת-על זו לא תושג אם מפעלים בישראל המתחרים ביבוא ימשיכו לייצר ולעבוד בתנאי חממה.

האיום המתמיד בפיטורי עובדים הוא שימוש ציני הנעשה ללא הרף כל אימת שמפעל תעשייתי אינו רוצה להיחשף בפני תחרות. הדינמיקה ידועה. בעלי המפעלים מסבירים לעובדים כי יהיו חייבים לפטרם, והעובדים נרתמים לאינטרס של הבעלים.

אם היינו נוקטים לפני 30 שנה במדיניות הקובעת שאין אנו פותחים את המשק לתחרות ואין אנו מבצעים את מדיניות החשיפה, היינו כיום כלכלה כושלת על כל המשתמע מכך: אבטלה גבוהה, רמת פריון ירודה ותפוקות נמוכות. דווקא מדיניות החשיפה היא שהפכה את כלכלת ישראל לכלכלה תחרותית וחזקה עם שיעורי אבטלה נמוכים.

בכל הנוגע לרמת המחירים לצרכן, תחרות המתקיימת בין היצרנים המקומיים בלבד אינה תחרות אמת. כאשר היבוא אינו מתחרה בתעשייה המקומית בגלל מכסי מגן, רמת המחירים בשוק המקומי תמיד תעלה עד לרמה שבה הייצור המקומי מוגן מפני היבוא. חשיפה ליבוא מבטיחה רמת מחירים התואמת את המקובל בעולם. הפחתת מכסים אינה חייבת להיעשות בפעימה אחת, היא יכולה להתבצע בצורה הדרגתית, אבל בטווח זמן לא ארוך, למשל, שנתיים עד שלוש שנים.

ההכרעה העומדת בפנינו כיום ברורה ביותר: האם נפעל כדי להפחית את המחירים על מוצרי המזון לציבור, או שנמשיך לשמור על רמתם הגבוהה כדי להגן על מפעלים מעטים שאינם מוכנים לתפקד בתנאי תחרות.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר