סירוב קנייה - הכוח האמיתי של הצרכנים - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סירוב קנייה - הכוח האמיתי של הצרכנים

המחאה הפרטית היא קודם כל התנהגות נבונה מבחינה צרכנית, ורצוי לאמצה כדרך התנהלות קבועה מול המגזר העסקי

8תגובות

>> רבים בעולם העסקי, ואולי לא רק בו, רוצים לראות את השפעתה של מחאת הקיץ מתפוגגת כלעומת שבאה. זו אולי ההוכחה הטובה ביותר להצלחתה ולחיוניותה. היא באה לבשר למי שהתעלם מהצרכנים, זילזל בהם ופיקפק בכוחם, כי בלי קונה אין מוכר, ובלי צרכן - אין יצרן. זהו בתמצית סודה של משוואת הכוח הצרכני.

משוואה זו נכונה ברמת הפרט, והיא נכונה עוד יותר ברמת הכלל. בקיץ הראה ציבור הצרכנים את כוחו לשנות את סדר יומה של הממשלה ולצמצם את היקף המכירות של תאגידי מזון גדולים.

אמיל סלמן

מי שמנסה לגמד את השפעות המחאה מזמין לעצמו את צעדי התגובה הצרכניים העתידיים; כי מעבר לכל ההשפעות האלה, אולי אף חשוב מהן, נמצא שינוי התודעה המהותי שעברו הצרכנים לגבי כוחם ולגבי הצורך "להתחיל לעשות חשבון לחשבון".

שוויו הכספי של שינוי זה עשוי להגיע למיליארדי שקלים - הקנס הצרכני על חוסר הגינות ועל הפרזות מחירים מצד בעלי העסקים. בימים אלה עוסקת התקשורת בשאלה האם המחאה גוועה? האם בכוחה להרים ראש מחדש אם יכורסמו המלצות ועדת טרכטנברג ובעיות יוקר המחיה לא יטופלו.

התשובה לשאלה, לפחות בתחומי מוצרי הצריכה, תלויה בכל אחד ואחד מאתנו: המחאה הציבורית צריכה קודם כל להתבטא במחאת היחיד בכל מפגש בין הצרכן למדף או לשירות. בין העסקים לצרכנים מתקיים קשר של תלות הדדית: הצרכנים זקוקים למוצרים ולשירותים, אך בה בעת העסקים זקוקים לצרכנים. מוצרים על המדף לא ממלאים את חשבונות הבנק של בעלי העסקים, ואף עולים להם בהוצאות ניכרות. אם הצרכנים יהיו מוכנים לשלם מחיר של דחיית סיפוקים ויימנעו מרכישת מוצרים שמחירם גבוה במשך תקופה מסוימת - ארוכה מספיק כדי לצמצם את הכנסות בעלי העסקים - בידיהם לאלץ את היצרנים והמשווקים להוריד מחירים.

המחאה הפרטית היא קודם כל התנהגות נבונה מבחינה צרכנית, ורצוי לאמצה כדרך התנהלות קבועה מול המגזר העסקי, גם בלא ההקשר הציבורי. היא מציגה עמדת כוח מול בית העסק, מגינה עלינו מהוצאות מיותרות ולעתים גם מאפשרת להשפיע על המחיר בהתמקחות אישית.

למדנו כבר כי דרכי התנהלות מסוימות של בתי עסק הפוגעות בצרכנים נשענות במידה רבה על אדישות או פסיביות של הצרכנים עצמם. כך למשל, "שיטת מצליח" בנויה על כך שהצרכן לא יבדוק ולא ישאל שאלות לגבי חיוביו, ובלא שיתוף פעולה מצדו לא יהיה לה סיכוי רב להצליח.

נכונות לרכוש בכל מחיר הופכת אותנו לקונים אוטומטיים השולפים אינסטינקטיבית את הארנק למראה המוצר הנחשק, תוך שאנו משחקים באופן זה לידי בעלי העסקים. הנשק האולטימטיבי של הצרכן, סירוב הקנייה, הוא הכוח האמיתי מאחורי המחאה הצרכנית. בקיץ האחרון ראינו את כוחו הציבורי המרשים כאשר הוא מאומץ על ידי עשרות ומאות אלפי צרכנים, אבל הכוח הזה מתחיל בי ובך.

יש לקוות כי הממשלה לא תיסוג מביצוע הצעדים המתבקשים לטיפול במחירים הגבוהים; בעיקר יש להתרכז בקידום התחרות באמצעות הסרת חסמי תחרות או הטלת פיקוח על מיקטעי שוק שבהם אין תחרות. עד אז, הבה נפעיל את המרכיב שתלוי בנו במלחמה ביוקר המחיה, ונאמץ את כלל הזהב: לא קונים יקר.

הכותב הוא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#