הקפיטליזם עושה ריפרש - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקפיטליזם עושה ריפרש

נאום אובמה נתן רוח גבית לקריאה העולמית ליצירת איזון בין ההון להמון

9תגובות

>> משהו קורה כאן. זה ברור. משהו קורה, ואנחנו לא יודעים אם הוא גדול או קטן. כל מי שעוקב אחר הכלכלה הישראלית והעולמית כבר מבין את זה. לכולם ברור שמתחילה כאן איזו תנועה לקראת סדר חברתי וכלכלי חדש. לרוב ברור שהסדר הזה ימשיך להישען על שוק חופשי וקפיטליזם, ולא רק מכיוון שזו השיטה הפחות גרועה מבין הקיימות. לרוב גם ברור שנדרשת שיטה עם איזונים ובלמים רבים יותר. אלה בערך הדברים היחידים שברורים בתהליך הזה. כל השאר - היכן יוצבו הבלמים, מה יהיו האיזונים ומי ירסן את הקפיטליזם - לוט בערפל.

הקפיטליזם כמו שאנחנו מכירים אותו עושה ריפרש בימים אלה. וכמו בריפרש, שלא ברור מה יקרה אחריו אבל ברור שישנה את פני הדברים, כך גם הקפיטליזם. אמנם לא בצורה רדיקלית, כי בכל זאת ההון שולט וימשיך לשלוט במערכות הפוליטיות וקשה לראות איך הפוליטיקה המודרנית, זו הנשענת על תורמים, על קמפיינים יקרים, על נגישות למדיה ולמקורות כספיים - מפנה את גבה אל שליטי ההון. ואולם הגענו לרגע שבו נדרשת נקודת איזון חדשה בין ההון לבין ההמון; בין שליטי ההון לבעליו האמיתיים.

הסימן הטוב ביותר לכך שמשהו קורה מצוי בנאום מצב האומה שנשא ברק אובמה ביום שלישי. קשה לנתק את הנאום מהבחירות לנשיאות בארה"ב שיתקיימו בנובמבר. קשה גם לשכוח לאובמה כי מאז שנבחר הוא דיבר הרבה יותר מאשר עשה בעניין עוצמתה המוגזמת של וול סטריט בכלכלה האמריקאית ובנרטיב האמריקאי. ועדיין, הרקע שעליו מבסס כעת אובמה את נאומיו שונה מאוד.

אנו נמצאים קצת יותר משלוש שנים לאחר נפילת ליהמן ברדרס וגלי ההדף העצומים שנוצרו עם קריסתו, אנחנו בעיצומן של מהפכות חברתיות בעולם הערבי ושל הפגנות המונים בעולם המערבי. אנו מבינים כיום טוב יותר את חסרונות השיטה הקפיטליסטית ואת הנזקים שהיא עלולה לגרום, ואנו מתעוררים בהדרגה מהחלום שבו צמיחה גבוהה מחלחלת תמיד לכל שכבות האוכלוסייה.

לפי אובמה, הברירה היא בין "מדינה שבה יש מספר קטן והולך של אנשים שמסתדרים יפה מאוד ומספר גדל והולך של אמריקאים שבקושי מסתדרים, לבין כלכלה שבה לכולם יש הזדמנות הוגנת וכל אחד ממלא את חלקו ההוגן - וכולם משחקים לפי אותם כללים".

TheMarker

אובמה מכוון בנאומו למעמד הבינוני ולצורך בצמצום אי השוויון הכלכלי בארה"ב. כלי המדיניות המרכזי שעליו הוא מבסס את רעיונותיו הוא מערכת המס. שינוי חוקי המס יאפשר את הגדלת המס על עשירים וצמצום אי השוויון. כדי שהרעיון הזה יתקבל היטב בדעת הקהל, הוא סיפר שוב ושוב על המולטי מיליארדר וורן באפט, שמשלם מס נמוך מזה שמשלמת מזכירתו דבי בוזנק.

הדיון הזה מעלה מחדש גם את המושג "מלחמת מעמדות", שהשימוש בו לא היה נפוץ בעולם המערבי לפני המשבר הגלובלי של 2008. הוא לא היה בשימוש כי הכלכלות צמחו, כי הקשר בין התרגילים המלוכלכים של הנבלים מוול סטריט לבין החשבונית שהוגשה למשלמי המסים בארה"ב עדיין לא הוברר. אבל עכשיו זה מאחורינו, וככל שחולף הזמן ברור יותר ויותר שמשהו בקפיטליזם רקוב.

לא נראה כאן מהלך רב עוצמה של חלוקת העושר מחדש, כפי שכמה מהפכנים היו רוצים. לכל היותר נראה מנגנונים מרסנים שמצמצמים את כוחו של ה-1% ששולט בארה"ב ובמקביל מחזקים את יתר ה-99%. עם זאת, מהלכים כאלה מספיקים כדי לשלוח איתותים גם אלינו - מדינה שהתקרבה בשני העשורים האחרונים לארה"ב ולערכיה, וגם התקרבה מאוד לרמה הגבוה של אי השוויון השורר בחברה האמריקאית.

תהליכים תודעתיים ומעשיים

גם אצלנו קורים דברים. לא מעט דברים. מחאת הקיץ הניעה כאן תהליכים תודעתיים ומעשיים משמעותיים. רואים זאת בחלקים מסוימים של המגזר העסקי שלוקחים את הצרכנים קצת יותר ברצינות. גם בתחום הפוליטי התרחשו כבר שני אירועים שיכולים להשפיע על תוצאות הבחירות: בחירתה של שלי יחימוביץ' ליו"ר מפלגת העבודה וכניסתו של יאיר לפיד לחיים הפוליטיים. לשניהם יש מה להרוויח מהמחאה החברתית של קיץ 2011, ושניהם קפצו על העגלה הזו מהר למדי.

ליחימוביץ' כבר יש קילומטרז' מכובד של חקיקה חברתית-כלכלית וסדר יום שכלל רק את הנושאים הללו. לפיד, המתמודד החדש בזירה, מנסה גם הוא ללכת על הכרטיס הזה ולסמן את "הסקטורים והטייקונים" כאויביהם של המעמד הבינוני. חובת ההוכחה על לפיד ועל תוכניתו תישאר עוד זמן רב, וגם ליחימוביץ' יקח זמן עד שתהיה בפוזיציה שלטונית. ואולם שניהם מייצגים משהו מהרוח שעלתה כאן בתקופת המחאה מצד המעמד הבינוני והצעירים (שרוצים להשתייך למעמד הבינוני) לצדק חברתי ולצמצום אי השוויון.

עד שלפיד ומפלגתו הלא קיימת ייכנסו לכנסת, ועד שיחימוביץ' תצליח לתרגם את התמיכה בה לכוח פוליטי משמעותי, מתנהלת בכנסת מלאכת הטלאה על החורים שהתגלו בקפיטליזם הישראלי. השבוע עברה בקריאה טרומית הצעת חוק התספורות של החכ"ים זהבה גלאון (מרצ) ויצחק וקנין (שס). ההצעה נועדה להתמודד עם מתקפת התספורות שמבצעים הטייקונים וחברות עסקיות לבעלי האג"ח שלהם. היא קובעת חובת מינוי נאמן מטעם בית המשפט על כל הסדר חוב הכולל תספורת למשקיעים של יותר מ-10% מהחוב.

ביום ראשון תעלה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק אחרת שיזמו החכ"ים איתן כבל (העבודה), כרמל שאמה הכהן (הליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו). זו קובעת כי גופים ציבוריים לא יתקשרו עם חברות וגופים שבהם בעל השכר הגבוה ביותר בארגון משתכר יותר מפי 40 מבעל השכר הנמוך ביותר. מטרת החוק, לפי כבל, היא לסייע בצמצום הפערים החברתיים בישראל במסגרת דיני המרכזים. גם ח"כ מאיר שטרית יזם הצעת חוק בעניין התספורות, והוא מציע לאסור על אנשי עסקים לגייס כסף בשוק ההון כל עוד הם מצויים בעיצומו של הסדר חוב שלא הושלם.

המחאה החברתית עשתה שירות גדול לח"כים: היא הגבירה באחת את המודעות הציבורית לסוגיות כלכליות חברתיות, הגבירה את הקשב של נבחרי הציבור למצוקות של שולחיהם, וסיפקה להם חומר גלם לאין-ספור הצעות חוק. לא בטוח שזוהי הדרך הטובה ביותר ליצירת סדר חברתי-כלכלי חדש, אבל זה מה שיש בינתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#