שארית הצריכה: מי נהנה משאריות האוכל במסעדות? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תרבות השפע

שארית הצריכה: מי נהנה משאריות האוכל במסעדות?

מה קורה לקוטג' יום אחרי שהתוקף פג ולאן נוסעת משאית עמוסה בגבינות באמצע הלילה? במסע קולינרי מסוג אחר

15תגובות

ב-22:00 נשמע קולה של הגברת מהקופה הראשית במערכת הכריזה. "עכשיו! 50% הנחה במחלקת מאפים על לחמים ומוצרי מאפה". הבאגטים, הקשוחים שבחבורה, שומרים על כבודם העצמי עד הקץ. הם מסרבים להכיר בכך שנהפכו תוך שעות ממאפה צרפתי ריחני לכלי נשק קטלני.

קבוצת לחמניות קלועות צמה ומאופרות בשומשום מצחקקות בסלסלה, בניסיון אחרון להיראות צעירות מגילן ולמצוא שידוך זריז. בינן לבין עצמן הן יודעות שבשעה כזאת הן כבר לא ימצאו מישהו מבית עשיר. דבוקה של בורקסים משולשים נצמדים גב אל גב, ובחיוך לא מזמין של בצק עלים חושפים גבינה שהתקשתה מזמן. גם אדם מורעב יחשוב פעמיים לפני שינגוס בהם.

עוד שעה יסתיים המבצע ויכבו האורות, והנותרים על המדף ישאירו את הפירורים מאחור וילכו בדרך כל בצק - אל פח האשפה. אבל בינתיים, מסע השאריות ועודפי המזון לא ממש מעורר השראה או תיאבון. הוא הבלגן שנשאר אחרי שהסתלקו האורחים, משהו שצריך להיפטר ממנו.

תומר אפלבאום

מוצרי המזון שסיימו את תפקידם על המדפים, שאריות הארוחות בגני אירועים ובבתי עסק ועודפי הייצור במפעלי מזון נבלעים בתהום הנשייה ברגע שיצאו מטווח העין של הצרכן, ולפעמים עוד לפני שהגיעו אליו.

אפשר ללמוד על תצרוכת המזון בישראל ועל אופן הקנייה הלא מחושב שלנו מהנתון הבסיסי שמספק המשרד להגנת הסביבה, שלפיו 1.5 מיליון טונה פסולת בשנה - 30% מהפסולת שנזרקת בישראל - היא מזון. זה נתון מדהים במדינה שבה 1.8 מיליון תושבים נמצאים מתחת לקו העוני, והדבר היחידי שמאיר עיניים במקרר שלהם הוא הנורה שנדלקת בכל פעם שנפתחת הדלת.

אבל בין שני העולמות האלה נמתחים לא מעט גשרים. בין השפע התזונתי שעל המדפים, שמכתיב מחזור חיים קבוע לכל מוצר, לבין מציאות העוני והמחסור, מתקיימת פעילות שוקקת של מיחזור, תרומות לנזקקים ובעיקר השמדה המונית של מוצרי מזון.

בסניף סופרמרקט ממוצע קיימים יותר מ-20 אלף מוצרים שונים, עם חיי מדף שנעים בין חצי יממה לשבועות ולשנים. הם ניצבים תחת אורות ניאון בחלל הסטרילי ומתחרים על הכיס שלנו. גם דיילי המכירות והמוצרים בתפזורת מפתים אותנו לטעום ולצרוך כמה שיותר: גברת עם סינר ירוק מציעה עוד חתיכת שניצל על קיסם, וכמה מטרים משם מפתה מישהי עם סינר אדום להרביץ ניגוב מחומוס חדש במבצע. מי שימשיך משם לביקור בחבית החמוצים הציבורית, מרחק שני מדפים, או לטעימה של מעדן חלב על הדרך, יכול כבר לפסוח על ארוחת הערב.

המקום שאליו מוצרים הולכים למות

בעוד שבאולם הגדול מוצגת לראווה תרבות השפע, בחצר האחורית יש אגף שלם שכולו טיפול במוצרי מזון שסיימו את הקריירה. כשמקיפים את המבנה הגדול של כל סופר מגיעים למתחם התפעול, המקום שבו איש לא שש להחנות את מכוניתו.

יש שם פחי אשפה, עגלות משא גדולות, שורות של קרטונים ומתקן מתכת גדול - הדוחסן - שמשמיד חלק ממוצרי המזון. בחלקו הפנימי יש עמדות ומקררים ייעודיים להחזרות מוצרים לספקים, שבהם נשמרים המוצרים שמושבים לספקי המזון לצורך זיכויים והשמדות.

אבל רשתות השיווק לא אוהבות שמפשפשים להן בקרביים, ואינן ששות לחשוף את אחורי הקלעים של תעשיית הטיפול בשאריות. הרשתות הקמעוניות הגדולות בישראל, שופרסל ומגה, סירבו לשתף פעולה לצורך הכנת הכתבה.

מה צריך מוצר לעשות כדי להגיע לחצר האחורית של הסופרמרקט? לא הרבה. המוצרים מורדים מהמדפים מסיבות שונות, ברוב המקרים משום שתוקפם פג או שאריזתם נפגמה. חלק מהמוצרים הלא רצויים נפלו קורבן להרגל ישראלי שעדיין לא פס מן העולם - תקיעת החוטם במעמקי גביע הקוטג' והגבינה הלבנה (האף לעולם אינו משקר), או היכרות מעמיקה ולא מוצלחת עם מוצר אחר.

מוצרי החלב, המככבים שם, הם מרכיב חשוב בתפריט הישראלי: תצרוכת החלב בישראל היא כ-176 ליטר לנפש בשנה. אורך חיי המדף של מוצרי החלב השונים נע בין שבועיים לחלב ולגבינות רכות לכמה חודשים לגבינות קשות.

בישראל פעילות כ-1,000 רפתות, אך התוצרת של רובן המכריע מתנקזת לשלוש המחלבות הגדולות - תנובה (57%), שטראוס (23%) וטרה (10%). ברשתות ובחנויות קיים נוהל ברור ומסודר: כל מוצר שיורד מהמדף, מכל סיבה שהיא, נאסף על ידי היצרן ומובל להשמדה. תכנון היקפי הייצור והכרת הביקושים מאפשרת בדרך כלל להיערך בהתאם.

היקף הסחורה המושמדת, על פי הערכות, הוא כ-1% מתוצרת החלב וממוצריו. ההשמדה מתבצעת במתקנים שאינם נמצאים במפעלי הייצור. בתנובה, למשל, אין קשר בין מפעלי הייצור לרשתות השיווק: מרגע שמוצר יצא את שערי המפעל הוא מגיע למרכז לוגיסטי של החברה, ושם הוא מופץ. מוצרים המיועדים להשמדה מובלים בקירור מהסניף או מהמכולת היישר אל מתחם ההחזרות, שם הם מושלכים לדוחסן.

אליהו הרשקוביץ

הנוזלים נסחטים ונותרות רק האריזות, שמפונות כפסולת. ההפרדה הזו מתקיימת בכל המוצרים שחיי המדף שלהם קצרים במיוחד, דוגמת ביצים, עוף ודגים. חלק מהמוצרים מושמדים על ידי הרשתות, וחלק על ידי היצרניות.

"מוצרים פגי תוקף נלקחים בחזרה על ידי הספק או מועברים להשמדה", מספר רמי לוי, הבעלים של רשת שיווק השקמה. "אבא שלי נוסע כל בוקר עם נהג ומחלק ירקות ופירות סוג ב' לעמותות ולאנשים מסכנים. בסניפים רחוקים, שאליהם הוא לא יכול להגיע, יש מי שאוסף ומחלק לבתים של משפחות. זו לא סחורה פגומה, אלא סחורה ברמה גבוהה שלא נראית טוב על הבסטה".

את מוצרי המאפה שעדיין אפשר לאכול, מסביר לוי, הוא מחלק בסוף היום. לשאריות שבלתי ראויות למאכל אדם הוא מוצא שימוש יצירתי: "את מה שנשאר אחרי כל זה, כמו קליפות של כרוב ושאריות של ירקות, אנחנו מעבירים לגן החיות התנ"כי בירושלים". לדברי לוי, רוב העודפים הם של ירקות ופירות: 5%-10% מהם נותרים בסוף היום.

יחס אחר מקבלים המוצרים המשומרים. קופסת השימורים היא חלק בלתי נפרד מדמותו של השורד הארצישראלי. מעבר לעובדה שהיא ליוותה דורות של סדירניקים ומילואימניקים במנות הקרב, כמה קופסאות כאלה במזווה הביתי מבטיחות שקט נפשי. אבל גם להן, שמחזיקות מעמד במשך שנים ארוכות, יש תאריך תפוגה.

חברת יכין, שפועלת בקטגוריה של מוצרים עם חיי מדף ארוכים, משווקת סחורה ב-150 מיליון שקל בשנה. לדברי המנכ"ל, פיני גורביץ', "אנחנו לא מוציאים לשוק מוצרים שהתוקף שלהם הוא פחות מתשעה חודשים. אנחנו מוכרים מוצרים כאלה בהנחה למוסדות גדולים, כמו חברות קייטרינג ושירותי הסעדה, שרוכשים אותם במחיר מופחת ומשתמשים בהם באופן מיידי.

"מכיוון שחיי המדף של המוצרים האלה ארוכים, אין כמעט מצב שבו המוצרים יורדים מהמדף בשל פקיעת התוקף. בסופרמרקטים שיש בהם תנועה גדולה אנחנו מספקים סחורה אחת לשלושה ימים או פעם בשבוע. אם יש מוצרים להשמדה הם מרוכזים במכולה, ולאחר מכן נגרסים ונמעכים במתקן מיוחד".

דניאל צ'צ'יק

"בגדול, מוצרים שהתוקף שלהם פג צריכים להיות מושמדים, אלא אם זה מוצר מזון מורכב שבתהליכים מיוחדים, ובתיאום מול משרד הבריאות, אפשר להאריך לו את התוקף. זה שהתוקף פג היום לא אומר שמחר בבוקר הוא מסוכן לבריאות, אבל התקנות בעניין הזה הן חד-משמעיות", מסביר ד"ר גידי ציפורי, לשעבר מנהל המחלקה הווטרינרית בעיריית הרצליה וכיום ראש חברת המכון הישראלי לבריאות הציבור, גוף פרטי שמעניק שירותי פיקוח בריאותי בתהליכי ייצור ושיווק של מזון בעסקים פרטיים וממשלתיים. "הרשתות הגדולות יודעות שאסור להתעסק עם זה ויש תהליך מסודר ונהלים להורדת המוצרים מהמדפים. אם זה עוף או בשר טרי, שחיי המדף שלהם קצרים מאוד, יורידו אותו כמה שיותר מהר".

לדברי ציפורי, תהליך השמדת המוצרים מבוצע על ידי הספקים או ברשת המזון, תוך פיקוח של נציג מטעם הספק. "מתקן ההשמדה סגור ומפונה תוך 24 שעות. לרוב הרשתות יש בחנויות דוחסנים, ואז מתבצעת השלכה לאתר פינוי אשפה - זו הדרישה של משרד הבריאות. השאלה היא מה קורה עם בתי העסק הקטנים, שבהם המוצרים פגי התוקף הם בעלי משמעות כלכלית כבדה. בכל המקומות הפרטיים, ויש לא מעט כאלה, קיים סיכוי גדול יותר למחזר מוצרים. כשאני מדריך קצבים בנושא של בטיחות מזון אני אומר להם 'אם נשארתם בסוף היום עם 2.5 ק"ג של בשר פג תוקף זה לא נורא, אבל אם נשארתם עם 15 ק"ג אז אתם לא יודעים לנהל את העסק, כי אתם אמורים להכיר את תחשיב המכירות בחנות'".

בישראל מכירת מוצר פג תוקף הוא עבירה פלילית שדינה עד שנת מאסר. אך גם הרגישות של הצרכנים לתאריך התפוגה הופכת כל סטייה ממנו לסיכון גדול מדי, גם עבור רוב בתי העסק הקטנים.

לחם בוטיק לעניים

ההורדה מהמדפים וההשמדה היא נחלתם של הקונפורמיסטים שבמוצרי המזון, אבל יש גם כאלה שמתריסים נגד השיטה ונהנים ממסלול שונה. כשאני פוגש את משה כהן, מנכ"ל עמותת חסדי נעמי, הטלפון הנייד שלו לא מפסיק לצלצל. כך גם הטלפון במרכז הלוגיסטי של העמותה, שאחראית על הזנתן של כ-10,000 משפחות נזקקות בישראל. זו רק אחת מעמותות רבות שעוסקות במיחזור המזון הלא רצוי והפיכתו לאוכל עבור ישראלים מעוטי יכולת.

משאיות הקירור וההובלה של כהן עובדות מסביב לשעון - הן מוקפצות ממקום למקום בהתראה קצרה, במרוץ תמידי מול תאריך הפקיעה של מוצרי המזון. למזלן של המשפחות, תעשיית המזון בישראל לא עובדת תמיד כמו שעון שווייצי ויש לה תופעות לוואי טבעיות, כמו תכנון ייצור לא מדויק מספיק, פגם אסתטי באריזה ותקלות לוגיסטיות אחרות.

"מגיעים אלינו מגוון מוצרים שהתוקף שלהם יפוג בקרוב. אנחנו מקבלים הודעה מהחברה בהתראה קצרה, ומיד שולחים את המשאיות שלנו להביא את הסחורה ולפזר אותה ב-40 נקודות החלוקה שלנו", מסביר כהן. "אני יכול לקבל טלפון גם ב-24:00: 'בואו קחו עשרה משטחים של גבינה או מעדן חלב', למשל, והמשפחות מקבלות למחרת בבוקר מוצר עם תוקף לעוד 48 שעות. כבר אי אפשר להשאיר את המוצר במפעל, אז האופציה היא להעביר אותו להשמדה או לתרום לעמותות ולנזקקים ולעשות משהו טוב. כמעט כל החברות לוקחות בזה חלק. אנחנו פעילים כבר 28 שנה ויש לנו בדיחה שרצה על זה שאם מישהו מחברת מזון רוצה להיפטר מאתנו הוא חייב להחליף מספר, כי אנחנו לא מפסיקים להתקשר ולהזכיר להם".

בדרך הזו מקבלות המשפחות הנזקקות חלק ניכר ממגוון המוצרים שנמכרים לציבור הרחב. "זה ממש כל מוצרי החלב שעל המדפים, ממוצרים יקרים כמו שמנת, גבינות עזים וגבינות אורגניות ועד למעדנים כמו יופלה, גמדים ומעדני דיאט - ובכמויות גדולות. אבל אנחנו לא מחלקים רק מוצרי חלב. לא מזמן קבלנו תרומה של מגשיות חזה עוף בעשבי תיבול וזה נחטף. יש גם מוצרים חדשים שהחברות מכניסות ונמצאים בהרצה, או שילובים שלא כל כך נמכרים על המדף - הכל מגיע אלינו ארוז באריזה המקורית".

מוצרי המזון זורמים אל העמותה בכמויות, ואין מוצר שאין בו צורך. מדי שבוע מחלקת העמותה 300 טונה של מוצרי חלב, בשר, פירות וירקות (מתוכם שליש קפואים) - שמתקבלים כולם כתרומה. "יום אחד קיבלנו משאית של ביצי שלו שהיו מיועדות ליצוא. הנזקקים לא ידעו מה זה ומה עושים עם זה", נזכר כהן. "כשיש שביתות בנמלים זה חגיגה מבחינתנו. באחת השביתות קיבלנו ביום אחד 12 משאיות מזון".

בעמותה מקפידים לא לחלק מזון שתוקפו פג, אבל יש מקרים יוצאי דופן. "יש מוצרים שהתוקף שלהם עומד לפוג בעוד יומיים, למשל, אבל אנחנו מקבלים ממנהלת אבטחת האיכות מכתב שמאשר כי בפועל אפשר להשתמש במוצר עוד שבוע. אנחנו מיידעים את המשפחות ומציגים להן את האישור. מדובר בעיקר במוצרים קפואים כמו בצקים - ואנשים שמקבלים את זה כל כך מבסוטים".

מוצרי מאפה טריים, שחיי המדף שלהם קצרים, נתרמים גם כן, אם כי בסדרי גודל קטנים יותר וכיוזמות מקומיות בשכונות של מוקדי החלוקה. "את המאפים אנחנו מקבלים בשעות מאוחרות בלילה ובימי שישי", מסביר כהן. "הסחורה מגיעה מכל סוגי המאפיות - החל בלחמים יקרים של מאפיות בוטיק, שמשפחות נזקקות בחיים לא היו חולמות לקנות, וכלה בלחמניות בוקר פשוטות. כל נקודת חלוקה מפעילה מתנדבים אזוריים והם אורזים את הלחמים בשקיות ובארגזים".

מהבופה בחתונה לפליטים

בשוק המוצרים הארוזים קיים מנגנון משומן של השמדה וחלוקה, שמספק למוצרים סיפור חיים בלתי מסעיר - שסופו נכתב מראש ברגע שיצאו מהמפעל. אבל מה לגבי שאריות האוכל המבושל? מה קורה עם הסלטים, נתחי הבשר, התוספות והקינוחים, כל המאכלים הטובים שמונחים בבופה ואנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב עם צלחת ביד, עד שנתפקע? החשש מסיכונים תברואתיים מרתיע רבים מלעשות בו שימוש, ומדי יום נזרקות מאות טונות של מזון מבושל.

לדברי עמיר סיון מחברת פודביז, העוסקת בייעוץ מזון לחברות ולארגונים גדולים, רוב המזון שנותר במטבחים של הארגונים שמבשלים אוכל חם - מאות אלפי מנות ביום - נזרק, וחלקו הקטן מגיע לנזקקים. להערכתו, רק מטבחי החברות הגדולות במשק, שמאכילות את עובדיהן, מייצרים מדי יום 150 טונה של שאריות שנזרקות לפח.

"כל מזון שעלה על שולחן האוכל דינו להיזרק לפח", מסביר ציפורי. "השאלה היא מה תורמים. אם תורמים מוצרים שנשארו במקרר ולא חוממו זה בסדר, אבל לא הייתי תורם אוכל שהוגש, אפילו לא לצער בעלי חיים".

במסגרת תפקידו מכיר ציפורי מקרוב את תחום המזון והתברואה בגני האירועים. "בישראל יש בעיה עם מקומות כאלה, כי אין שום חובה לפקח עליהם", הוא אומר. "לכן אתה מגלה בחלק מהמקומות מכשיר מחשיד לסגירת בקבוקים, או נחשף לסיפורים על בשר שנשאר ובעלי המקום טוחנים אותו ושמים אותו בבורקס". הטיפול בשאריות המזון בגני אירועים משתנה ממקום למקום, ויש מי שמקפיד יותר ומי שפחות. ייתכן שקיים הבדל בין אולמות שנחשבים זולים יותר ומחזיקים מטבח קבוע ותפריט מוגבל לבין אולמות שמארחים שירותי קייטרינג שונים, אבל חשוב להיזהר מהכתמה גורפת.

"את המנות העיקריות שנשארו אנחנו אורזים ומוסרים למשפחה שמקיימת את האירוע", מעיד מלצר שעובד באולם שמחות באזור התעשייה במודיעין. "אבל יש את הבר והאוכל של קבלת הפנים, כמו דגים ופסטלים. את הדברים החמים אנחנו זורקים, אבל אם נותרו דגים וירקות הם חוזרים בדרך כלל למקרר. זה יכול להגיע למצב שבו במשך שבוע שלם אנחנו משתמשים באותן שאריות".

רוב חברות הקייטרינג, בעיקר אלה ששמירה על המוניטין חשובה להן, אינן מוכנות להסתכן בהכתמת שמן. "אנחנו עובדים באופן מסודר ויודעים מראש כמה אורחים יגיעו, כך שלא מדובר בכמויות גדולות של שאריות", מעיד טבח באחת מחברות הקייטרינג המוכרות בתעשיית החתונות. "את מה שנשאר אנחנו נותנים לזוג הצעיר ולמשפחות. מאכלים כמו סלטים, דגים וכל מה שאי אפשר להחזיר אנחנו זורקים.

מה שנשאר אחרי כל זה חוזר למטבח המרכזי ומוגש לאנשי הצוות בארוחת הצהריים למחרת", מלצרית מחברת קייטרינג ביהוד מעידה: "בסיום האירוע העובדים רשאים לקחת אוכל הביתה, ואת היתר זורקים". כך מספרים גם עובדים בחברות אחרות.

אבל לא כל האוכל המוכן נזרק לפח. ארגון לקט ישראל, שמוגדר כבנק מזון לאומי וכארגון גג של 300 עמותות ו-109 בתי ספר, עוסק בהצלת מזון לטובת נזקקים. הארגון מחזיק מחלקה ייעודית שמתמחה באיסוף מזון מוכן, תוך פיקוח הדוק של יועצי תזונה ומפקחי בטיחות מזון. ב-2011 אספה העמותה כ-10,000 טונות של פירות, ירקות וארוחות מבושלות לנזקקים. מתנדבי העמותה אוספים את הארוחות על בסיס יומי מבתי מלון, מגני אירועים, מחברות גדולות במשק, ממרכזים מסחריים, מקניונים ומרשתות כמו ארקפה, ארומה, הולי בייגל ועוד.

"המתנדבים שלנו מגיעים גם למתחמי הסעדה בקניונים, כמו קניון שבעת הכוכבים, קניון רננים, עזריאלי, דיזנגוף סנטר ועוד. יש הרבה נישות שונות שמייצרות מזון ראוי למאכל. כך למשל, כשסניף של ארקפה נסגר, הנציגים שלנו נמצאים שם. בתי העסק מחויבים לזרוק את המזון שנשאר, ואנחנו אוספים אותו, לוקחים על עצמנו אחריות מלאה לגבי טיב המזון ומתחייבים על כך עם התורם", מסבירה יעל בן חמו, פעילה ודוברת הארגון.

מדי חמישי ושישי אוספים המתנדבים של לקט ישראל את האוכל מדוכני יריד האוכל הגדול בדיזנגוף סנטר. "אתה לא יכול לדמיין כמה אוכל נשאר. בשישי מחולק האוכל בגן לוינסקי בדרום תל אביב. עוד לפני שהוא מגיע ממתינה שם קבוצה של מאות פליטים ותושבי המקום שמחכים לאוכל. ב-2011 הצלנו 700 אלף ארוחות שכללו בשר ושתי תוספות, וחילקנו לנזקקים. במדינה שלנו יש שפע באזורים מסוימים, ומצד שני רבים נמצאים מתחת לקו העוני. הרעיון הוא להעביר חלק מהשפע הזה למי שזקוק לו".

בשישי שעבר הגיעו כ-100 ממתנדבי הארגון לקטיף בפרדס אשכוליות בעין ורד, והתוצרת הועברה לנזקקים. כוחות השוק בענף החקלאות גורמים לכך שעשרות אלפי טונות של פירות וירקות מושמדים על ידי החקלאים, כדי לא להציף את השוק ולגרום לירידת מחירים. העמותות נכנסות לתמונה גם במקרים כאלה.

"יש לנו מוקד חקלאי שדואג להזכיר לחקלאים שאנחנו קיימים, ובשנה שעברה הצלנו 8,500 טונה של ירקות ופירות מהשמדה", מספרת בן חמו. "אנחנו מגיעים עם קוטפים מקצועיים ועם מתנדבים ופשוט קוטפים הכל".

גם הפרות אוכלות רוגלעך

המסע של שאריות המזון מסתיים בתחתית ההיררכיה של החי: בעלי החיים. אם ביקרתם פעם ברפת ונדהמתם לראות פרה לועסת בהנאה רוגלעך או מנשנשת ג'בטה - זה בסדר. זה חלק מהתפריט שלה, בעיקר ברפתות הקטנות. "לחם הוא מוצר טרי ולכן אנחנו מכינים פחות או יותר לפי הביקוש", מסביר עידן נתן, מנהל מוצר במאפיית אנג'ל. "כשיש עודפי סחורה אנחנו מיידעים ארגוני מזון ובתי תמחוי שמגיעים לקחת. אנחנו מוכרים לחמים שחוזרים מהמדפים לגופים שמספקים אותם לרפתות".

לדברי גיא איצקוביץ', מנהל שיווק בחברת SCR מהנדסים, העוסקת במתן פתרונות מתקדמים לרפתות, לא רק לחמים ומוצרי מאפה מוצאים עצמם בסופו של התהליך כמזון לבקר. בין שאריות המזון ותוצרי הלוואי של מזון בני האדם, אוכלת הפרה הישראלית גם קליפות של פירות הדר וחטיפים.

"הן מקבלות בייגלה, במבה ושאריות הדרים, שמגיעים אחרי שמנקים את קווי הייצור במפעלים בכל יום. כל דבר כזה, שהוא הפסולת של ענף המזון, מיתרגם לכסף. אמנם לא הרבה, אבל כסף. הפרה זוכה במזון, ויש כאן גם היבט של איכות הסביבה.

"כיום נהפכה הרפת מאויב של איכות הסביבה למרכז שממחזר דברים רבים ומחזיק את עצמו באופן עצמאי. זה עניין מקצועי לחלוטין - המנות נבנות על ידי תזונאים בתהליך מסודר. מרכזי מזון גדולים מרכיבים את המנות לפי דרישות תזונאיות של הרפת, כך שהפרה תקבל חלבון ושומן. בישראל הבינו שרווחת הפרה משפיעה על התנובה ולכן אנחנו מובילים עולמיים בנושא הזה, ומשלחות רבות מחו"ל מגיעות לכאן כדי ללמוד. מיחזור המזון עוזר גם לתעשיות אחרות ומונע קבורה באדמה של טונות של פסולת".

עופר ישראל, מנכ"ל מרכז המזון "יציב" בבאר טוביה, אחראי להזנתם של כ-25 אלף ראשי בקר וצאן. לדבריו, תוצרי הלוואי ושאריות המזון של בני האדם מספקים כ-20% מהתזונה של כלל הבקר, בשיעורים משתנים אצל סוגי הבקר השונים - הפרות, העגלים והעגלות.

"עודפי ירקות, לא רקובים, מגיעים לפעמים, כמו גם קליפות של כל מיני פירות וירקות. מאפים, במבה ובייגלה מגיעים בהיקפים קטנים, לכן הם מופנים לרפתות קטנות. אני מוציא כל יום 500 טונה מזון, אז יש ערימות של חומרי לוואי ושל מזונות גסים - ערימות של לחם, שומשום מתעשיית הטחינה, שאריות תירס מתעשיית המזון לתינוקות, שאריות זיתים ממפעלים לייצור שמן זית, שאריות ענבים מיקבי היין וקליפות הדרים מתעשיית המיצים".

הבקר הוא לא בעל החיים היחיד שניזון משאריות אוכל של בני אדם. ב-2005 החליטה חברת מנו ספנות להציב בכל ספינות התיירות שלה מתקן שמעבד את שאריות המזון והופך אותן למזון דגים. המערכת, "טאיפון", מתמודדת עם טונות של שאריות מזון שנצברות באניות הנוסעים ושעל פי החוק אסור להשליכן בים.

המתקן עובד כמערכת יניקה ומסלק את שאריות המזון מהמטבחים ומחדר האוכל, מבלי שיהיה צורך להעבירן במכלים. חומרי האשפה עוברים תהליך של הפרדה ועיבוד, שבו מופרדים מרכיבי השמן והשומן שחל איסור על השלכתם לים. אלה נאטמים במיכל מיוחד ומועברים לחוף בעת העגינה, ואילו שאר החומרים מעובדים למזון דגים ומפוזרים בלב ים. לאן שוחים הדגים המדושנים? אולי לצלחת שלכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#