ערוץ 10 קורס בגלל הצורך לממן אמנים פרזיטים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ערוץ 10 קורס בגלל הצורך לממן אמנים פרזיטים

אפילו אם מתוך רחמים מגיעה סובסידיה לאמנים - צריך לזכור שההתעקשות על סוגה עילית פוגעת אנושות ברווחיות הערוצים המסחריים, ועלולה להותיר אותנו בסופו של דבר עם ערוץ אחד

22תגובות

>> דמיינו בעל חוב למס הכנסה שמקבל הצעה רשמית להמיר את חובו ברכישה מוגברת של סוודרים מתוצרת ישראל - כי תעשיית הטקסטיל המקומית נמצאת במשבר, וכי אין בן אדם שלא צריך ללבוש סוודר בחורף, אפילו אם לא ממש קר וגם אם הסוודר ממש מכוער.

התרחיש המשונה מתאים להצעת החוק של נחמן שי ואיתן כבל להמיר את חובות הזיכיון של ערוץ 10 למדינה בסך 45 מליון שקל ב"הפקות מקור איכותיות". האבסורד גדול אף יותר, מאחר שהסיבה העיקרית לחובות הערוץ היא השקעה חסרת תוחלת בהפקות מקור. ב-2010 השקיע הערוץ 82 מיליון שקל ב"סוגה עילית". הבמאים הדוקומנטריים ויוצרי הדרמות חייכו כל הדרך אל הבנק. גם דו"ח הרשות השנייה הריע. רק הקהל הישראלי נותר מחוץ לחגיגה.

מספרי הצופים בתוכניות ריאליטי גבוהים פי שניים ממספרם של הצופים בדרמות כמו "אחד אפס אפס" או "סימני שאלה", וגבוהים פי שלושה ממספרם של הצופים בסרטים דוקומנטריים. אפילו לחדשות יש רייטינג גבוה יותר מלז'אנרים האיכותיים כביכול.

בעוד שהריאליטי גורף את הצופים, הברנז'ה העיתונאית - יחד עם אנשי רוח ואקדמיה - מעדיפים לחבק את הדרמות והסרטים הדוקומנטריים. זהו מהלך מובן מאליו, כשהסיכוי של מבקר סרטים לעשות סרט דוקומנטרי ולראיין בו איש רוח גבוה מהסיכוי של שניהם להשתתף ב"הישרדות VIP". אם הדברים היו מסתכמים בכך שבמקום שנוכל לקחת פסק זמן מחויך מתלאות החיים ולצפות במנה מוגדלת של "מעושרות", נגזר עלינו להירדם מול עשרת הדיברות בגרסה טלוויזיונית - הנזק היה מצומצם. הבעיה היא שהדרישות הבלתי ריאליות בכל הנוגע להפקת דרמות וסרטים דוקומנטריים (ערוצים 2 ו-10 חויבו בשנה האחרונה להשקיע כ-250 מיליון שקל בז'אנרים שהאפיל המסחרי שלהם מוגבל) דירדרו את זכייני הטלוויזיה המסחרית למצב שנע בין פשיטת רגל (ערוץ 10) לגירוד סף הרווחיות (הזכיינית קשת).

הטלוויזיה המסחרית בישראל נהפכה ללטיפונדיה של טייקונים מהז'אנר של יצחק תשובה, מוזי ורטהיים ויוסי מימן, כי רק הם מסוגלים להשקיע בכל שנה עשרות מיליוני שקלים במיזמים שרווחיותם מפוקפקת. ספק רב אם השקעתם נובעת רק מדאגה כנה לעתיד המדיה המקומית ולא מניסיון להשפיע - אפילו אם באופן עקיף - על הדיווחים המופיעים במהדורות החדשות. השפעה כזו עלולה לסכן את הדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר מתוכנית ריאליטי, אסקפיסטית ככל שתהיה.

ההצדקה הציבורית העיקרית לריבוי ערוצי טלוויזיה היא לחשוף את הקהל ליותר דיווחים חדשותיים ממגוון פרספקטיבות אידיאולוגיות. בניגוד לפלורליזם חדשותי שהוא אוויר לנשימה לדמוקרטיה, התכנים הלא חדשותיים הם עניין של טעם. יש המעדיפים דרמות כתובות ויש המבכרים דרמות מהחיים נוסח ריאליטי.

לא אלה ולא אלה יקבעו את גורלנו הפוליטי או את מצבנו הנפשי. מבחינה כלכלית, מספיק להשוות את רשימת הקרדיטים של "האח הגדול" עם זו של סרט דוקומנטרי כדי להבין שהריאליטי מספק עבודה במאסות לצווארון הכחול של תעשיית הטלוויזיה, בעוד שהסוגה העילית מסבסדת מספר קטן של פרזיטים בעלי יומרות אמנותיות.

אפילו אם מתוך רחמים מגיעה סובסידיה לאמנים - צריך לזכור שההתעקשות על סוגה עילית פוגעת אנושות ברווחיות הערוצים המסחריים, ועלולה להותיר אותנו בסופו של דבר עם ערוץ אחד ועם מונופול מסוכן על מהדורות החדשות. אם כבר ממירים חובות למדינה בהפקות - ראוי שאלה יהיו הפקות חדשותיות - שגם נחוצות וגם מושכות יותר צופים מסוגה עילית.

הכותב הוא פרופסור לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#