כך הביאו בעלי אייס את החברה אל סף קריסה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הרוס זאת בעצמך

כך הביאו בעלי אייס את החברה אל סף קריסה

בתוך 4 שנים התחלפו באייס 22 בכירים, שווי המניות נחתך ב-95% ובעלי האג"ח מעריכים שלא יראו את כספם; כל זה לא הפריע לבעלים, משה גאון ושלמה זבידה, למשוך דיווידנדים של 48 מיליון שקל ולבצע עסקות בעלי עניין ב-150 מיליון שקל

40תגובות

המחאה החברתית, המשבר העולמי, קמעוניות המזון ואיקאה - רק תבחרו. כל אחד מאלה שימשו בשנים האחרונות תירוצים למשה גאון ושלמה זבידה, כדי להסביר את מצבה הקשה של רשת עשה זאת בעצמך אייס אוטו דיפו שבשליטתם - שנכנסה השבוע להקפאת הליכים.

אלא שאם המקרה של אייס יילמד יום אחד בחוג למינהל עסקים במוסדות להשכלה הגבוהה - וראוי שיילמד - יתגלה במהרה כי התירוצים האלה מטשטשים את הסיבה העיקרית לקריסת הרשת: כישלון ניהולי אדיר של גאון וזבידה.

ניר קידר

הכישלון הוא שהביא אותה להפסיד 66 מיליון שקל מאז 2009 (לא כולל הרבעון האחרון של 2011), ולצבור חובות שהיא מתקשה להחזיר כעת של כ-452 מיליון שקל לבנקים, לבעלי האג"ח, לספקים ול-1,250 העובדים (לפי צו הקפאת ההליכים). השניים הם גם האחראים העיקריים להפסדי המשקיעים במניות הרשת, ששוויה הצטמק מכרבע מיליארד שקל במועד ההנפקה בסוף 2007, לכ-12 מיליון שקל כיום.

אם לאייס היתה הנהלה יציבה, אולי יכלו גאון וזבידה לנסות ולהפיל את האשמה במצבה על המנהלים השכירים של הרשת. אלא שמבט על דיווחי החברה לבורסה מגלה כי בארבע השנים האחרונות החליפה החברה חמישה יו"רים של הדירקטוריון, שלושה מנכ"לים ולא פחות מ-14(!) סמנכ"לים ובכירים בחברה ובחברות הבנות שלה.

התחלופה הגבוהה כנראה לא מפריעה לבעלי השליטה לתלות את האשם בכל זאת במנהלים השכירים. "אין ספק שהמינויים בשנים האחרונות, במבחן התוצאה, לא הצליחו", אומרים מקורבים לבעלי השליטה. "אך מדובר באנשים בעלי ניסיון ניהולי רחב שניתנו להם כל התנאים להצליח. בעלי השליטה הם כמובן הראשונים להצטער על כך שהאנשים שאותם מינו ועליהם סמכו - נכשלו בתפקידם"

אגב, בדיקה מעלה כי הכהונה הממוצעת של בכיר באייס בשנים האלה היתה קצת יותר מחודשיים. כמובן שמדובר בממוצע מעוות, שכן יש שונות בין המנהלים השונים, אך יש בו כדי ללמד עד כמה לא היססו גאון וזבידה לזעזע את החברה שוב ושוב במשך שנים - ללא כל אסטרטגיה ברורה או תוכנית הבראה משמעותית.

הג'אגלינג הגיע לקצו

השבוע הגיע הג'אגלינג של זבידה וגאון באייס לקצו. לדירקטוריון ולמנהלים הטריים, דוד מטלון ומשה שמש, כבר לא נשארה ברירה. הם החלו לחשוש מתביעות אישיות, והגישו לבית המשפט בעצמם ובצעד חריג, שלא על דעת הבעלים, בקשה למתן צו הקפאת הליכים - וזה נענה לבקשתם. המשמעות היא כי עד יום חמישי הבא - אך כנראה שבסופו של דבר לפחות עד לסוף מארס 2012 - אי אפשר יהיה להגיש תביעות מכל סוג שהוא נגד החברה, ובוודאי שלא לפתוח בהליכי גביית חוב. בנוסף, כל פעולה מהותית בחברה תצריך אישור מבית המשפט.

דודו בכר

"נדמה כי בעלי השליטה, על אף מודעותם למצב החברה ולכך שהיא בת הבראה, ועל אף מודעותם ביחס ליתרונו הממשי של הליך הקפאת הליכים לצורך הבראת חברות על פני הליך של פירוק או כינוס - בחרו שלא לעמוד מאחורי התחייבויותיהם, ולהביא הלכה למעשה את אייס ו-1,250 עובדיה לאבדון", כתבו המנהלים בבקשתם, ויצאו בביקורת חריפה וחריגה נגד גאון וזבידה. הם טענו עוד כי השניים התחייבו להזרים לחברה 20 מיליון שקל ביחד עד סוף ינואר, והם מתחמקים מלעשות כך.

גאון וזבידה השיבו להם כי לא הבינו מדוע תוכנית ההבראה שגובשה באחרונה משתנה, וכי הבטיחו להזרים כסף עד סוף ינואר - והתאריך עדיין לא חלף. בסביבתם מיהרו להפנות את תשומת הלב לציטוטים עלומי שם בתקשורת, שלפיהם מטלון ושמש מנסים להשתלט על החברה - טענות שהאחרונים מכחישים.

ואולם גם אם נניח שפני המנהלים מועדות לעבר השתלטות עוינת, הרי שבכל מקרה גאון וזבידה בעצם מתנערים מהתחייבויותיהם ומרבים להשתמש במונח "די דיי" (D Day) - כלומר סוף ינואר, שעדיין לא הגיע - כהסבר לכך שלא העבירו עדיין את הכסף.

הרושם הזה מתחזק אם לוקחים בחשבון שנציגיהם של בעלי השליטה באייס, מנכ"ל קבוצת גאון אבי הוכמן ואייל זבידה (הבן של שלמה), התפטרו בנובמבר מתפקידיהם כמשנה למנכ"ל החברה ויו"ר הדירקטוריון, בהתאמה - כלומר שעל הדו"חות הקשים הקרובים של 2011 אף אחד מהם לא יהיה חתום.

את המחיר הכבד של ההתנערות המסתמנת ישלמו הנושים - בעלי האג"ח, הבנקים, הספקים ועובדי החברה: עד כה פיטרה אייס כ-100 עובדים (מתוכם 30 עובדי מטה) והיא צפויה לפטר לפחות עוד כ-200. בעלי האג"ח סבורים שלא יראו את הכסף בקרוב, שכן האג"ח של החברה נסחרות בבורסה בתשואה תלת-ספרתית של כ-100%.

אחד המחזיקים הגדולים באג"ח של אייס אמר שנציגות בעלי האג"ח כבר פועלת כמה חודשים כדי להחזיר את הכסף. "בניגוד למצב הרגיל, אייס מגיעה להקפאת הליכים למרות שאף אחד לא דרש לפרקה: לא הבנקים, לא מחזיקי האג"ח ולא הספקים. נראה כי הבעלים נוטשים את החברה".

אחד המוסדיים שנכנס להשקעה באג"ח בחודשים האחרונים מרגיש כיום הרבה פחות טוב עם הצעד: "זה ממש חלם - התנהגות חלמאית של בעלי השליטה. היה להם קונה שרצה לקנות לפני כמה זמן ואני לא יודע למה זה התפקשש. החברה היתה במצב לא טוב זמן רב וצעדים לא ננקטו. גאון מתנהג כמו ילד - אמר שיזרים כסף בעבר וכעת הוא לא מזרים. אם זו ההתנהגות, מה אני צריך להסיק לגבי שאר החברות בקבוצה שלו?".

ממשרד הפרסום לגאון אחזקות

משה גאון, 48, בנו של איש העסקים בני גאון - שהיה מי שהוביל את הנפקת אייס ב-2007 אך נפטר כעבור פחות משנה - הוא מבעלי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי ובעל השליטה בקבוצת גאון שהקים אביו. הקבוצה כוללת החזקות בבית השקעות מיטב, בחברת גאון אגרו ובצינורות המזרח התיכון. באייס אוטו דיפו חבר לגאון שלמה זבידה.

גאון הבן נהפך ליו"ר גאון אחזקות רק לאחר שאביו נפטר. כפרסומאי, נחשב גאון אסטרטג מוצלח. הוא שימש יו"ר מטה הבחירות של אהוד ברק ב-1999 (אז נבחר ברק לראשות הממשלה) וב-2001 (כשהפסיד לאריאל שרון בהתמודדות). אנשים שעבדו אתו עד לפני כמה שנים מספרים על איש שעובד ללא הפסקה, ועורך פגישות גם ב-2:00 בלילה בביתו.

שותפו של גאון, זבידה, (70), מחזיק שלוש חברות, הפועלות בתחום חלקי החילוף: גל אור - העוסקת ביבוא תוספות תאורה; פרומט - המביאה שמנים ונוזלי קירור; ושר יבוא ושיווק - העוסקת באלקטרוניקה לרכב. אוטו דיפו שימשה עבורו זרוע שיווק מרכזית, ולכן הוא עלול להיפגע אם הרשת תיסגר.

רבים יפסידו בשל התנהלות גאון וזבידה, אבל הם דווקא דאגו היטב לכיסם. בזמן שהרשת הידרדרה, הם גבו מהחברה דמי ניהול שהסתכמו ב-1.4 מיליון שקל בשנה (שמהם נזכרו להפחית 50% רק ב-2011). ואולם זה לא נגמר כאן: אייס הזרימה לחברות אחרות שבשליטת זבידה וגאון סכום אדיר של 150 מיליון שקל, תמורת שירותים שסיפקו החברות שבבעלותם: משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שגאון מחזיק ב-24% ממנו, קיבל מאייס 70 מיליון שקל בשלוש שנים תמורת שירותי פרסום (בחברה טוענים כי רוב הכסף היה מיועד לרכישת מדיה פרסומית), וחברות של זבידה קיבלו מאייס כ-80 מיליון שקל בשלוש שנים, תמורת מוצרים לרכב שנרכשו מהן.

החיבור בין החברות השונות של הבעלים לא נגמר כאן. "יש לאייס סניפים שבהם משלמים שכר דירה מאוד גבוה של 100 שקל למטר, כמו הסניף ברעננה. "מה שמצחיק זה שהסניף ברעננה הוא בבעלות חלקית של זבידה, ולמעשה הם משלמים לעצמם שכר דירה גבוה מדי", אומר בכיר בתחום הקמעונות. ואם לא די בכך, הרי שכפי שעלה מהבקשה להקפאת צו הליכים השבוע, השניים גם משכו מהחברה דיווידנדים בסך 53 מיליון שקל.

"כל מה שקרה לאייס זה עניין של ניהול בלבד", אומר בכיר בענף. "הם לא זולים יותר מהטמבוריה והיו אמורים להיות זולים עם הגודל שלהם, שאמור לאפשר להם שכירויות יותר זולות ומחירי קנייה יותר טובים. הם גם חתכו לאורך השנים משמעותית במספר היועצים בחנויות, וזה פגע בשירות".

25% מהשוק בלבד

עד לפני 20 שנה שלטו בשוק ביד רמה הטמבוריות - החנויות השכונתיות הקטנות לכלי עבודה. הרשתות חדרו לתחום וזכו לעדנה - בעיקר בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000. הן זכו בהדרגה בנתחי שוק מתרחבים - כך לפי סקירה של דן אנד ברדסטריט.

ואולם הטמבוריות לא נעלמו. למעשה, הום סנטר ואייס חולשות ביחד על כ-25% מהשוק בלבד. בנוסף, רשתות השיווק המתמחות במכירת מזון, החלו בשנים האחרונות לשווק גם את מוצרי הענף (כמוצרי "Non Food").

"הום סנטר ואייס היו חדשניות ומשכו קהל, אבל התחרות גברה", אומר בכיר בתחום. לדבריו, הטמבוריות נותנות פייט מאוד גדול במחיר והשירות שם אישי יותר. הום סנטר ואייס היו צריכות להתאמץ מאוד כדי לבדל את עצמן בשוק כזה ולתת ערך מוסף - הום סנטר הלכה לעולמות של אולמות אמבטיה, עץ ומטבחים; ובאייס, בגלל כל החלפת המנהלים, הדברים האלה לא קרו.

"אפשר לסכם ולומר שהבעיות ברשת הן שילוב של שדירת ניהול חלשה ומתחלפת תדיר, ושל תוכנית התרחבות שהחלה ב-2009 והיתה יקרה בגלל מחירי שכירות גבוהים", אומר הבכיר.

כדי להתגבר על התחרות מול הטמבוריות והחנויות הפרטיות, שמחזיקות עדיין ברוב הענף, הודיעה הום סנטר באחרונה על השקת רשת חנויות בתוך הערים שתתחרה בטמבוריות, תחת השם HOME. באייס, לעומת זאת, נסגרים סניפים במיקומים מרכזיים - בין היתר בקניון איילון ברמת גן ובחיפה. לאייס יש 36 סניפים, ואילו לאוטו דיפו יש 14 סניפים ברחבי הארץ. הרשת נמצאת על המדף כבר תקופה ארוכה, והוצעה להרבה רוכשים, אך לדבריהם הסכום שדרשה היה גבוה מדי. "לפני כמה חודשים הם רצו 120 מיליון שקל, והסכימו לרדת ל-30 מיליון שקל - אבל עם ההון השלילי שיש להם זה היה לא משתלם", אומר בכיר בתחום הקמעונות.

כיום עוקבים גורמים בענף אחר ההתפתחויות המשפטיות, כדי להחליט אם וכיצד יפעלו. נכון לעכשיו יש כמה מתעניינים. "בעבר בדקנו את רכישת אייס, וגם כיום נהיה מעוניינים לעשות כן אחרי שהם יעברו תוכנית הבראה", אומר רמי שביט, בעלי המשביר לצרכן. "אייס חברה מעניינת ולדעתי יש לה עתיד. עוד לא פנו אלינו, אבל אנו ממש לא פוסלים זאת". גם מייסד אופיס דיפו ישראל שמכר אותה לאחר מכן לחברה העולמית, צחי פישביין, מגלה עניין: "אני בודק את האפשרות ביחד עם משקיע מאמריקה. בינתיים אנו ממתינים לראות מה יהיו ההתפתחויות המשפטיות". פישביין הוא כיום יו"ר הטוטו-וינר.

ברשתות המזון לא מעוניינים לרכוש את אייס כרשת חיה, ומחכים לרכוש חלק מסניפיה במידה שתפורק. "בדקתי את רכישת אייס לפני כמה חודשים, אבל יש שם בעיה קשה של עלויות תפעול קבועות גבוהות מאוד - בעיקר שכר דירה גבוה מאוד יחסית למחזור. יש להם רווח גולמי של יותר מ-40% ועלויות תפעול של יותר מ-40%", אומר רמי לוי, בעלי רמי לוי שיווק השקמה. "נכון לעכשיו, אם אוכל להפוך את חנויות אייס לחנויות רמי לוי שיווק השקמה אז זה משהו שיעניין אותי, אבל לא ארצה לרכוש את אייס כמותג ולהמשיך להפעילו".

דברים דומים אומרים גם בעלי רשת ויקטורי וקו אופ ישראל, שמצהירים כי אחרי שהרשת תפורק, ישקלו לרכוש חלק מהסניפים.

-

סייע בהכנת הכתבה: דניאל שמיל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#