חשבתם שהעיתונות מתה? ארגון העיתונאים החדש יוצא לדרך - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חשבתם שהעיתונות מתה? ארגון העיתונאים החדש יוצא לדרך

הארגון מתחייב לבצר את חופש העיתונות ולשפר את תנאי התעסוקה בענף; החיבור של הארגון עם עיני וההסתדרות הצליח לקומם עליהם את דרוקר ובכירי ערוץ 10, אך היוזמים מבטיחים: "אין מצב שעיני ידפוק אותנו"

8תגובות

הרגע שבו נאלצה קבוצת העיתונאים שהתכנסה השבוע בתל אביב לעמוד מול המצלמה, לצילום קבוצתי, היה מביך במיוחד. הם רגילים להיות בצד השני - להעמיד את המרואיינים מול העדשות ולהישאר מאחורי הקלעים. הפעם הם היו אלה שזזו באי נוחות. "איפה בדיוק אני צריכה לשים את היד", שאלה נורית קנטי, עורכת התוכנית "מה בוער" וממגישות "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל. "אוף, יש לי יותר מדי איברים בגוף".

למרות המבוכה, גם את רגעי הצילום האלה הם ניצלו למטרה שלשמה התכנסו - ועד סוף הצילום לא הפסיקו לנסות לשכנע את הצלם שלנו לחתום על טופסי הצטרפות לארגון העיתונאים החדש שהם מקימים בימים אלה תחת הסתדרות העובדים החדשה.

מלבד קנטי, נכחו במפגש השבוע גם דרור פויר, עיתונאי ובעל טור ב"גלובס"; עינת פישביין, כתבת מוסף השבת ב"ידיעות אחרונות", הנמצאת בחופשת לידה; יאיר טרצ'יצקי, כתב ועורך פרילנסר; חיים הר-זהב, עורך בחדשות האזוריות בכבלים; נטע אחיטוב, כתבת פרילנסרית; ושי ניב, כתב ופרשן לענייני עבודה ב"גלובס". אחרים, שמסיבות השמורות עמם, בעיקר מחשש למקום עבודתם, העדיפו שלא להזדהות.

קבוצת העיתונאים הזו מנסה להוביל את אחד המהלכים המרעישים ביותר בענף התקשורת - התאגדות ענפית של עיתונאי ישראל. הרוח הגבית שלהם היא גלי הפיטורים והקיצוצים המאיימים על מערכות התקשורת, גל החקיקה בכנסת המאיים על חופש העיתונות ואיום הסגירה של ערוץ 10. לכל אלה מצטרפים, כמובן, התחזיות למצב כלכלי בעייתי בשנה הקרובה והעדר הגנות כלשהן בהסכמי העבודה של העיתונאים. "אני עצמי פרילנסרית, בלי ימי חופש ומחלה", מספרת קנטי, "ואני מתרוצצת חוץ מגל"צ בארבעה-חמישה מקומות עבודה נוספים".

מטרת הפגישה, שנערכה במשרד עורכי דין, היתה להיערך לרגע הגדול: כנס היסוד של הארגון, שייערך היום בקולנוע לב בתל אביב. אם כי היערכות היא מלה מעט גדולה, בהתחשב במהלך העניינים בפגישה. בלי גורם המנוסה בהפקת אירועים, בלי יועצי תוכן או אנשי פרסום, העיתונאים שהתכנסו סביב השולחן התקשו להגיע להחלטות: מי יהיו הנואמים, כמה עמדות החתמה יוצבו ואיך מארגנים הסעות מבאר שבע. "אולי נחלק את טופסי ההצטרפות באולם?", שואל אחד הנוכחים, ואחר עונה: "לא, זה ייראה כמו אסיפה של תיכוניסטים".

הסכמות חשאיות עם עיני

עד שנות ה-80 העיתונאים בכלי התקשורת הגדולים היו מאוגדים בהסכמי שכר קיבוציים. אבל מאז, בעיקר עקב חדירת הטלוויזיה המסחרית והתפתחות הענף, ההסכמים הקיבוציים כמעט נעלמו, ורוב אנשי ענף התקשורת מוחתמים על חוזים אישיים. החוזים האלה, יודע כל עיתונאי מתחיל, מבטיחים שכר התחלתי נמוך ואי יציבות תעסוקתית תמורת המון שעות עבודה.

בשנים האחרונות חווה ענף התקשורת משבר קשה: ההכנסות מפרסום יורדות משמעותית, והמו"לים, בעלי ערוצי הטלוויזיה, הרדיו ואתרי האינטרנט ממהרים לקצץ בהוצאות השכר ולפטר. הרגע שבו הנושא נהפך משיחת מסדרון להצהרה חדה היה בכנס החירום של הענף בנובמבר. אחד אחרי השני עלו לבמה בכירי העיתונאים, בהם מוטי קירשנבאום, רזי ברקאי, אילנה דיין ויאיר לפיד (כשעוד היה עיתונאי) - והזהירו מפני האיום המרחף על חופש העיתונות.

ואז עלה לבמה פויר ונשא את הנאום שהצליח לסחוט מחיאות כפיים סוערות: "הסכנה הגדולה היא לא הממשלה וחברי הכנסת", אמר, "אלא דווקא בתחום יחסי העבודה. הפגיעה בעיתונאים נעשית בעיקר על ידי בעל הבית, בעל ההון. הגיע הזמן להתאגד".

השבוע, כחודשיים לאחר אותו נאום, פויר הסתובב ברחבי תל אביב באופוריה: "יש לי בתיק 20 טפסים שהחתמתי הערב", סיפר. "כשהציעו לי לנאום ידעתי מראש שאדבר על יחסי עבודה. בהתחלה הייתי חסר ביטחון, היו שם טאלנטים מכובדים הרבה יותר ממני שמרוויחים הרבה יותר ממני, אבל כשעליתי על הבמה, הבנתי שעליתי פה על משהו".

תומר אפלבאום

עם ההבנה הזאת יצאו פויר ושותפיו לדרך. בחודשים האחרונים הם עבדו על היוזמה בשקט ודאגו שהסיפור לא ידלוף, כדי שלא יהיה מי שינסה להכשיל את המהלך בטרם הבשיל. כשמדובר בעיתונאים מארבעה גופי תקשורת, זאת משימה בכלל לא פשוטה. במהלך התקופה הזאת נפגשו העיתונאים עם נציגי ההסתדרות, בראשות היו"ר עופר עיני, והגיעו לסיכומים לגבי הקמת ארגון עצמאי תחת ההסתדרות. ההסתדרות התחייבה לסייע לעיתונאים משפטית, לעזור בשלבי ההקמה ולא לדרוש דמי חבר בתקופה הראשונית.

להציל או לנצל את ערוץ 10?

החיבור לעיני, אחד האנשים החזקים ביותר במשק, המחובר למסדרונות השלטון ומניע מהלכים רבים, חלקם שנויים במחלוקת, כמו טענות למינויים של מקורבים לתפקידים בתוך ההסתדרות, הוא גם מה שעורר את זעמם של קברניטי חברת החדשות של ערוץ 10 ברגע שהוסר מעטה החשאיות.

המארגנים החליטו כי יש למקד מאמצים ראשונים בהצטרפות עובדי חדשות ערוץ 10, שנמצא תחת איום סגירה - והצליחו להחתים עשרות מעובדי החברה. אבל הנהלת הערוץ מאוד לא אהבה זאת. שם טענו בתחילה כי מאחורי ההתארגנות עומד עיני, וכי "ההסתדרות מנצלת בציניות את המצוקה של עובדי חדשות 10".רק שבועיים קודם לכן פירסם רביב דרוקר בתוכנית "המקור" תחקיר שעסק בעיני ובת זוגו, רוית דום, ובערוץ עלו טענות כי זו דרך הנקמה של עיני. דרוקר הצטרף למתנגדים ושיגר מייל חריף לעובדי הערוץ: "נדמה לי שההתארגנות היא מניפולציה של מישהו שמנצל את מצוקתנו ורוצה להרוויח דברים אחרים בכלל", כתב.

מאז התקיימה פגישה בין נציגי המארגנים למנהלי הערוץ. "יש רגיעה והבנות עם ערוץ 10", דיווחו השבוע המארגנים. יכול להיות שמה שפייס את קברניטי חדשות 10 היא ההבטחה של המארגנים לקיומה של חומה סינית בין הטיפול העיתונאי בהסתדרות לבין ארגון העובדים. השבוע גם דרוקר נשמע פייסני יותר: "דעתי ברורה - אני תומך מאוד בהתארגנות עובדים. המהלך נעשה במסגרת ההסתדרות ויש לי בעיה עם זה, גם בגלל התחקיר שלי על עיני, וגם כי אני סקפטי לגבי החומה הסינית. אתה לא יכול ליהנות מכוחה של ההסתדרות בלי להיות מחובר אליה. הייתי מעדיף שההתארגנות תיעשה בארגון אחר, לכן בשלב זה אני לא מצטרף. אבל יכול להיות שכשיהיה לי זמן ואנרגיות אנסה להבין מה הקשר להסתדרות ואם יש באמת חומה סינית, ואז יכול להיות שאצטרף".

עופר עיני הוא איש חזק ומתוחכם. אתם לא מבינים את הביקורת כנגד החבירה אליו? אתם לא חוששים שהוא יצבור נקודות זכות על חשבונכם?

פויר: "עם כל הדברים שאפשר להגיד על ההסתדרות, יש בה ממד אידיאולוגי לאגד עובדים. ברור שלכולם יש אינטרס, ולהתאגדות של עיתונאים יש תפישה יוקרתית עבור ההסתדרות. אז מה? אין מצב שהוא ימכור או ידפוק אותנו. אם נגיע למשאים ומתנים, אנחנו אלה שננהל אותם. אני רגוע".

אתה מאמין שלצעד שלכם יהיו השפעות רוחביות בענף?

"בכל לבי. אנו לא באים לבקש תוספות שכר מטורפות. כל אחד יודע מה מצב העיתונות ואנו לא רוצים לחתוך את הענף שעליו אנו חיים. אך זה לא אומר שהעובדים צריכים להיות חלשים. אנחנו לא ברגים במכונה הזאת, אנחנו לא באים רק בשביל הכסף, אלא כי אנחנו מאמינים בזה וזקוקים לגאווה המקצועית הזאת".

עוד לפני הקרב עם ערוץ 10, ניהלו אנשי ההתארגנות קרב סמוי אחר, נגד המתחרה הישיר שלהם - אגודת העיתונאים בתל אביב בראשות יוסי בר-מוחא. לדברי בר-מוחא, באגודה חברים כיום 1,500 איש, והיא מפעילה את בית סוקולוב לעיתונאים ומספקת שירותים מקצועיים בין השאר לוועד עיתונאי "הארץ".

אבל אנשי ההתארגנות החדשה טוענים כי בר-מוחא דאג עד עתה לסכל כל אפשרות שלהם להצטרף לאגודה, ותרומתו לזכויות העיתונאים קלושה. "הגוף הזה לא מתפקד ואף אחד לא רואה אותו ממטר", ליגלג פויר על בר-מוחא בנאומו בכנס החירום. וקנטי הוסיפה השבוע: "הייתי חברה שנה אחת באגודת העיתונאים ולא קיבלתי דבר. הגעתי למסקנה שחבל לי על הכסף (דמי חבר שנתיים של 480 שקל)".

בר-מוחא רואה את הדברים אחרת: "אני מברך על כל ארגון שיכול לפעול למען העיתונאים. נשמח מאוד אם הם יצליחו", הוא מצהיר, אבל מיד מבהיר: "בינתיים הם לא מטרידים אותי. עד כה לא פרשו חברים מהאגודה, למעט שניים או שלושה חברים של יוזמי ההתארגנות החדשה".

יש להם טענות קשות, שמנעת מהם לפעול ושמת להם רגליים.

"אני איש הביצוע שמיישם את החלטות הנהלת אגודת העיתונאים, כך שאני לא שם רגליים לאף אחד. אני עושה ימים כלילות למען זכויות העיתונאים. אני זה שיזמתי את צירוף הצעירים. אבל הם רצו להקים חטיבה נפרדת ואין כזה מושג לפי התקנון. היה להם רצון לשלוט בהנהלת האגודה בלי שיהיה להם רוב. ובכלל, הם לא הצליחו לגייס אנשים, וחלק גדול מהאנשים שלהם פרש לאחר שנה".

דרושים: 20 טאלנטים

סביב השולחן העגול השבוע יושב גם נציג ההסתדרות, רום דביר. הוא הגיע הישר ממחאת האוהלים המתחדשת בשדרות רוטשילד. "אני פעיל חברתי", הוא אומר. "אידיאליסט. יש הרבה אידיאליסטים בהסתדרות".

המחאה החברתית קשורה בקשר הדוק להתארגנות החדשה. פויר היה כותב הנאומים של דפני ליף, וסביב השולחן יושב גם ארד אקיקוס, איש מדיה חברתית שניהל עבור אנשי המחאה את הפעילות ברשת, וכיום מסייע להתארגנות בהתנדבות.

באסיפה השתתף גם עו"ד אמיר בשה, שותף במשרד עוה"ד בני כהן שעוסק בסוגיות עובדים ומסייע להתארגנות החדשה פרו-בונו. "לא כל יום קם בישראל ארגון עובדים חדש, ופה מדובר בארגון של עיתונאים ששכרם נשחק באופן מובנה במשך שנים".

קנטי, שמוגדרת לפי המשתתפים כ"נשיאת הכנס", מציגה בזה אחר זה את סדר הנואמים - ומציינת שמות של כוכבי טלוויזיה בולטים, שרובם סירב בשלב זה להצטרף לארגון או לקחת חלק בכנס. "אנחנו צריכים 20 טאלנטים שיבואו לכנס, את תהיי אחראית לזה", פוקדת קנטי על פישביין. סוגיית הטאלנטים רגישה מאוד - הם אלה שמרוויחים את השכר השמן שיוצר פערי שכר עצומים בתחום, אך הם גם הדרך למשוך קהל שירגיש אולי בטוח להצטרף.

"הטאלנטים פשוט לא ערניים לבעיות", אומרת קנטי בשיחה מאוחרת יותר. "האנשים בשכבת הייצור מתחלפים הרבה, ולא נהוג לדבר על המשכורות, אז הם בכלל לא מודעים. מבחינתם אין סיבה להתערב - הכל דופק כמו שצריך, רק שאף אחד לא בודק באילו תנאי עבודה". "הטאלנטים הגיעו לאן שהגיעו בעבודה קשה", מוסיפה אחיטוב, "הם גם מהדור הישן שלא הסתגל לרעיון שמעמד העיתונאי הידרדר כל כך".

עם או בלי טאלנטים, אנשי הארגון החדש מדווחים על כמעט 400 מצטרפים לארגון, בעיקר מערוצים 10 ו-2, גלי צה"ל, "ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלובס" ו"כלכליסט". ואולם הדרך עוד ארוכה - על הארגון לגייס יותר עיתונאים מאלה החתומים באגודת העיתונאים כדי להפוך לארגון היציג במשק.

בינתיים נדמה כי החסם המרכזי מפני הצטרפות של עיתונאים לארגון הוא הפחד - החשש שהמו"ל או המנכ"ל לא יאהבו את ההתארגנות ויפטרו את המצטרפים. "יש חשש להצטרף", מודה פישביין. ועד הפעולה מספר על עיתונאים שמסייעים להם, אבל חוששים להיחשף בשמם. "30 שנה של אגרוף ברזל עשו את שלהם", אומר פויר.

"השאיפה שלנו היא לאחד את כולם, מהראשון עד האחרון", אומרת קנטי, "כבר עכשיו גרמנו להרבה מעסיקים לחשוב על תנאי העבודה. חמש שנים מהיום עיתונאים ימשיכו לא להתעשר מעבודתם והמשכורות לא יקפצו במאות אחוזים, אבל יהיו כמה דברים שישתנו - תהיה סולידריות בין הפועלים בעיתונות לבין האנשים שמתפרנסים יפה מאוד ממנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#