מי רוצה שילדיו יהיו חשמלאים או בנאים? - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי רוצה שילדיו יהיו חשמלאים או בנאים?

בכנס של TheMarker ציין סטף ורטהיימר בתסכול שכולם רוצים להיות מנהלים

32תגובות

 בכנס כלכלי של TheMarker שהתקיים באחרונה, ציין סטף ורטהיימר בתסכול שכולם רוצים להיות מנהלים, ולכן חסרים אינדיאנים - כלומר, עובדים פשוטים - שיעבדו בייצור. למרבה הצער, המלה אינדיאני נהפכה במחוזותינו לסטיגמה. אבל מה רוצים מהאינדיאנים? האתגר האמיתי של מערכת החינוך הוא אפוא לשנות את האופן שבו תופש הציבור את המקצועות הטכניים, ולמתגם מחדש.

אם להודות על האמת, כיום הורים אינם מעודדים את ילדיהם ללמוד במגמות הטכנולוגיות. הסיבה לכך אינה השכר. כיום מוכנות תעשיות מתקדמות לשלם משכורות גבוהות לחרטים ולטכנאים. מה לעשות ומשנתו של א.ד גורדון אינה עומדת לנגד עיניהם של בני הנוער, וההורים מצדם חולמים שילדיהם יהיו רופאים או עורכי דין - ולא, חלילה, הנדסאים או טכנאים.

דן קינן

רבות דובר על החינוך הטכנולוגי בשנה האחרונה. עשרות מיליונים הוקצו לתוכניות בתחום המדעי-טכנולוגי, לגיוס עתודאים לצה"ל ולפתיחת מסגרות הכשרה מקצועית למבוגרים במשרד התמ"ת. כעת עלינו למצוא את הנוסחה שתביא לשינוי תפישה בקרב צעירים והוריהם. במלים אחרות, המשימה היא להנחיל את ההבנה שרכישת מקצועות כגון חרט, חשמלאי, טכנאי, כרסם או בנאי כבר בתיכון היא קרש קפיצה ללימודים גבוהים - בהנדסה או בכל תחום אחר.

מדינות שבהן נמצאה הנוסחה הצליחו להפוך את המקצועות הטכניים ליוקרתיים. פינלנד, למשל, עברה בשנות ה-90 רפורמה במערכת החינוך ששמה דגש על ערכים שוויוניים. תלמידיה נחשפים למקצועות טכניים ולתעשייה כבר בשנות לימודיהם הראשונות, ותוכניות החינוך מדגישות שכל מקצוע מכבד את בעליו.

אחת התוצאות היא שהתלמידים הפיניים מצטיינים שוב ושוב במבחני הפיז"ה הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים. בגרמניה, שאף היא מצטיינת בחינוך טכנולוגי, חברות כמו מרצדס ופולקסווגן מנהלות בתי ספר להכשרת עתודה, שמבחני הקבלה אליהם לא היו מביישים גם אוניברסיטאות יוקרתיות.

בישראל של שנות ה-80, ימי לימודי בתיכון, חלק מבתי הספר המקצועיים זכו ליוקרה רבה, ומגמת חשמל ואלקטרוניקה היתה יוקרתית במיוחד. 50% מהתלמידים למדו בחינוך הטכנולוגי. מאז חלה ירידה במספרם וכיום שיעורם הוא 34.5%, לפי נתוני OECD.

הסיבה לכך היא החלטה חסרת תקדים של משרד החינוך דאז להגדיל את מספר הזכאים לבגרות עיונית ולצמצם את תקציבי המגמות הטכנולוגיות. צעד זה הטיל סטיגמה על בתי הספר המקצועיים. התלמידים הדירו מהם את רגליהם, והדרך לסגירתם היתה קצרה.

ב-20 השנה האחרונות נתפש החינוך הטכנולוגי כחינוך מסוג ב' - מיושן, אפור ולא זוהר. למשרד החינוך תפקיד משמעותי בחשיפת התלמידים למקצועות הטכניים, ולמיצובם כאטרקטיביים. ההחלטה שהתקבלה באחרונה להקצות משאבים לחינוך הטכנולוגי חשובה מאין כמוה, אך חשוב גם שאותם משאבים ינותבו נכון. בהתוויית הדרך להעלאת קרנו של החינוך הטכנולוגי חייבים להשתתף לא רק התמ"ת, צה"ל והתעשייה, אלא גם מורים ומנהלים בבתי הספר, הורים ותלמידים.

הכותבת היא בעלת משרד יחסי ציבור המתמחה בחינוך הטכנולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#