כך הפך פנחס עידן לבעל הבית בנתב"ג - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הפך פנחס עידן לבעל הבית בנתב"ג

פנחס עידן הוא האיש שיכול לקבוע אם תטוסו או לא או כמה זמן תחכו בטרמינל לטיסה ■ הנה דוגמה לכוח העצום שלו: "לחצו עלי להשבית את השדה כדי לגרום לשחרור גלעד שליט אבל אמרתי 'עד כאן', שלא יחשבו שאנחנו מנהלים את המדינה"

173תגובות

רצה המקרה ודווקא בערב ראש השנה, אחת התקופות העמוסות ביותר בנתב"ג, התכנסה מועצת רשות שדות התעופה כדי לדון בהסכם קיבוצי חדש עם ועד העובדים. השדה היה עמוס בנוסעים שביקשו לנצל את החג להתרעננות קלה, אבל לחלק מחברי המועצה היו השגות לגבי תוכן ההסכם.

כשראש הוועד הכללי פנחס עידן, האחראי, בין היתר, על פקחי הטיסה ועל הסבלים, שמע שאישור ההסכם מתעכב, הוא הורה לכל העובדים להגיע להרמת הכוסית שהתקיימה באותו הבוקר במשרדי הרשות. משמעות הצעד הזה היא שביתה בפועל, מאחר שלא נותר ולו עובד אחד שהמשיך לפרוק ולהעמיס מזוודות. בשנים קודמות, מיותר לציין, נותרו עובדים בעמדתם בזמן הרמת הכוסית, כדי שהשדה ימשיך לתפקד כרגיל.

מועצת הרשות סבלה את השביתה דה-פקטו הזו בדיוק שעה, לפני שאישרה את ההסכם. "זה היה אחד מהתעלולים הקטנים שעידן עושה לפעמים ונסלחים לו", אומר בכיר ברשות. "ההנהלה מודעת לכוח הרב של האיש הזה, שמלבד יכולתו לסגור את נתב"ג, שולט גם על גדודי מצביעים שהוא דואג לפקוד ולפזר במפלגות שונות - בעיקר בליכוד, שם הוא חבר מרכז, אבל גם במפלגות העבודה וקדימה. כשיש לו בלוק של הצבעה אפשר לעשות אתו דילים, לכן כל שר תחבורה דופק אצלו שעון. הוא חתול רחוב שמנצל הזדמנויות. הוא מלך השכונה, שיודע לשמור היטב על הטריטוריה שלו".

אילייה מלניקוב

התואר "יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה" מעורר קונוטציות של אדם גדול ממדים ובעל קול רועם, שנוכחותו לא משאירה מקום לספק באשר לעוצמתו. אבל האמת היא שעידן הוא כמעט ההפך מכך: צנום, חביב וחייכן. ובכל זאת הוא כוחני - מאוד - מעצם העובדה הפשוטה שבידיו היכולת לעשות את המעשה שישראל אינה יכולה לסבול ליותר משעה-שעתיים: השבתת נתב"ג. בכוח הזה הוא מחזיק כבר 25 שנה. ראשי ממשלות, שרי אוצר ותחבורה וראשי הסתדרות באו והלכו, והוא במקומו ניצב.

"אני יכול להגיד עכשיו לפקחי הטיסה שלי, 'חבר'ה - מהרגע הזה אין המראות", אמר באחרונה למקורביו. "הם לא שואלים כמה ולמה. אני גם לא נותן לפטר עובדים, בשום פנים ואופן. בשנים האחרונות היו עובדים שלחצו עלי להשבית את השדה כדי לגרום לשחרורו של גלעד שליט. אמרתי 'לא, עד כאן', שלא יחשבו שאנחנו מנהלים את המדינה".

באחרונה הוא נבחר מחדש לתפקיד ברוב של 90%, מבלי שמישהו יעז להתמודד נגדו. 85 פתקים לבנים בכל זאת נספרו, כך שיש מיעוט קטנטן שכועס, אבל פוחד לצאת נגדו בגלוי. "השאלה אינה למה הוא נבחר ברוב כזה עצום, אלא למה הוא מועמד יחיד", אומר אבי ניסנבוים, ראש ועד הטכנאים והמהנדסים ברשות שדות התעופה, אחד משני הוועדים האחרים ברשות, החזקים פחות מזה של עידן. "הוא מצליח כי הוא מביא לעובדים את ההישגים שהם מצפים להם ואפילו יותר. יש עובדים רבים שמעריצים את האדמה שעליה הוא דורך".

"האמת היא שהוא איש ממוצע מאוד, אין בו שום דבר מיוחד או יוצא דופן", אומר בכיר לשעבר בהסתדרות. "הכוח שלו נובע מהשאלטר שיש לו ביד. אבל כמעט כל אדם שתיתן לו כזה שאלטר יזכה לכוח כזה".

מבחינת יכולותיו, לעידן יש השכלה תיכונית בלבד. ספק אם היה יכול לנהל חברה גדולה במשק או לעמוד בראש גוף גדול אחר. כשניסה בעבר - נכשל. בסוף שנות ה-90 הוא שימש למשך שנה וחצי ראש עיריית לוד, אך כשהבין שהתפקיד גדול עליו הוא התפטר והביא למינוי ועדה קרואה לעיר, שמצבה לא השתפר בהרבה מאז (ראו מסגרת).

ואולם את תפקיד יו"ר הוועד הוא עושה מצוין. כל כמה שנים הוא דואג לעובדים הקבועים של רשות שדות התעופה, 1,500 במספר (מתוך 3,100 עובדים ברשות), להסכם קיבוצי שמשמר משכורות גבוהות - יש עובדים, כולל חשמלאים ופקחי טיסה, שמקבלים שכר של יותר מ-40 אלף שקל בחודש, גבוה מזה של מנכ"ל משרד ממשלתי. השכר הממוצע ברשות הוא 14,870 שקל, כ-40% יותר מהשכר הממוצע במשק. בעשור האחרון הוא עלה ב-30%, לעומת עלייה של 18% בכלל המשק.

מעבר לשכר הגבוה, העובדים בעלי הקביעות נהנים מתנאים טובים. כך לדוגמה, לכל עובד ברשות שדות התעופה מגיע פעם בשנה כרטיס טיסה לחו"ל לכל יעד שאליו טסה חברה ישראלית. עובדים רבים מנצלים את ההטבה, שעלותה לרשות היא 5 מיליון שקל בשנה, כדי לטוס ליעדים הרחוקים ביותר.

כשעידן נכנס לתפקידו, הטבה זו ניתנה למנהלים הבכירים בלבד. הישג ממשי נוסף הוא הבונוס השנתי: מדי שנה מקבלים כל העובדים הקבועים בונוס פריון, המחושב בנוסחה המשקללת את תנועת הנוסעים והמטוסים באותה השנה. ב-2010 היה הבונוס 15-16 אלף שקל לעובד, וב-2011 הוא צפוי להגיע ל-18-19 אלף שקל בשל הגידול בנסועה.

אוריאל סיני

הבונוס הזה, כמו שעות נוספות, תורנויות והטבות אחרות שמחוץ לשכר, מגולם גם בתנאי הפנסיה של העובדים, עוד הישג הרשום על שמו של עידן. העובדים מקבלים גם ארוחה זוגית במסעדה ביום ההולדת שלהם, נופשונים בישראל ובחו"ל, קייטנות לילדים ופעילויות ספורט רבות בליגה למקומות עבודה, שבמסגרתן הם גם נוסעים לחו"ל. סך עלות תנאי הרווחה לעובדים הוא 12 מיליון שקל בשנה.

עידן מצליח להגיע להישגים האלה, בין היתר, מכיוון שהוא יודע לתמרן היטב בין כל הגורמים הרלוונטיים - העובדים, הנהלת רשות שדות התעופה, ההסתדרות ומשרד האוצר -בעיקר בזכות שימוש מושכל וזהיר בכוחו. כשצריך הוא מאיים בהשבתה, אך דואג לא למתוח את החבל יותר מדי.

"הוא לימד אותי את הלקח שעדיף ועד חזק מאשר ועד חלש", אומר יורם שכטר, איש עסקים וחבר מועצת רשות שדות התעופה. "הרשות צריכה להיות גאה מאוד בכך שעידן הוא יו"ר הוועד. ב-2011 עברו כ-13 מיליון איש בנתב"ג, והשדה מתפקד מצוין. זו לא חוכמה שיש לך כוח, החוכמה היא לדעת את גבולות הכוח".

"הוא הצליח לייצר מאזן אימה כזה, שכל מנכ"ל ויו"ר שנפגש אתו במשא ומתן יודע שלעידן אין בעיה להשבית את נתב"ג", טוען זאב שריג, לשעבר מנהל נתב"ג. "מצד שני, אם בודקים את מספר השביתות שהוא יזם, ללא קשר לשביתות של הסתדרות, מדובר בכמות מזערית. הוא מנהיג עובדים בוגר, אחראי, עם הרבה מאוד שכל ויצירתיות, שמשתמש לעתים רחוקות בעוצמות שיש לו בידיים".

ואולם, הבעיה עם ההטבות האלה היא לא רק בחוסר השוויוניות מול העובדים האחרים ברשות. הבעיה העיקרית היא שאת מחיר ההטבות משלמים הישראלים שנוסעים לחו"ל, ומשלמים יותר על כרטיסי הטיסה הכולל מסי נמל. אם תקציב הרשות היה נמוך יותר, אפשר לשער שגם מחירי השכירות של החנויות בנתב"ג היו נמוכים יותר, מה שהיה בא לידי ביטוי במחיר הסופי לצרכן. הדברים תקפים גם ברמת הכלכלה הלאומית: התיירים משלמים יותר על טיסות לישראל בגלל המסים הגבוהים, ותיירות היא הרי ענף יצוא לכל דבר.

עיוותים מסוג זה קיימים גם במקומות אחרים במשק שבהם יש ועדי עובדים חזקים. כך לדוגמה, עובדי חברת החשמל מקבלים חשמל בחינם, ובמקביל מחיר החשמל עולה לכלל הציבור. המשכורות שמקבלים עובדי הנמלים גבוהות, אך יעילות העבודה שלהם, ברמה בינלאומית, טעונה שיפור. "זו בעיה רצינית בחברות שמחזיקות בידיהן משאבים לפגוע באזרח, כמו ברשות שדות התעופה", אומר פרופ' דייב נחמיאס, מומחה למינהל ציבורי מהמרכז הבינתחומי הרצליה.

"הייתי מצפה שהממונה על החברות הממשלתיות באוצר ידאג לשיפור השירות לאזרח בחברות האלה. בנתב"ג, עוד לפני שמדברים על השביתות או על מסי הנמל הגבוהים, יש בעיה של שירות לנוסע. לא היתה פעם אחת שבה לי או לאנשים שאני מכיר לא היו בעיות עם הטיסות. תהליך קבלת ומסירת המזוודות הוא רק דוגמה אחת. לא הייתי רוצה שנתב"ג יפעל כמו השדה הכי טוב באירופה, מספיק שיפעל כמו השדה הבינוני שם".

"אין שביתה שלא היתה מוצדקת"

עידן, 56, נולד למשפחה בת 11 ילדים במושב אחיסמך שליד לוד, ושם הוא מתגורר עד היום. הבדיחה הנפוצה בקרב עובדי הרשות היא ששמו של המושב נגזר מהביטוי "אחי, אני סומך עליך שתביא אותי לעבוד ברשות", מפני שלא מעט מתושביו מועסקים בנתב"ג.

ואכן, מי שהביא את עידן לעבודה ברשות ב-1979 היה אחיו הבכור, מרדכי. עידן, חייל משוחרר משירות בשריון, חיפש אז את דרכו בעבודות מזדמנות ובמשק החקלאי במושב, שלא הצליח בעידן שבו החקלאות הישראלית באזור המרכז קרסה. עידן לא פנה ללימודים אקדמיים או להכשרה מקצועית אחרת. הוא בחר להיעזר בבני משפחתו, והתחיל לעבוד ברשות שדות התעופה כסבל וכנהג.

כשעידן הצטרף לרשות, רוב עובדי המחלקה היו תושבי לוד, עולים חדשים מגיאורגיה. הוא היה אחד מ-40 עובדים צעירים שהגיעו מאזור לוד וממושבי הסביבה. עידן, שהצליח להתחבב על קבוצת העולים החדשים, הצטרף ב-1981 לוועד. בתקופה ההיא, ראשי ועדים ברשות התחלפו אחת לחצי שנה בערך, עד שב-1986 הוצע שמו של עידן כמועמד ליו"ר והוא נבחר לתפקיד.

"הכרתי אותו כאיש מוכשר מאוד, נמרץ, דינמי, מנהיג טבעי", אומר אבישי לוין, ראש מועצת גני תקווה שכיהן כראש הוועד לפני עידן. "הוא לא אדם משכיל או רחב אופקים, אבל הוא אחד שיודע ליצור קשר ומחויבות לאנשים".

בתחילה סברו רוב העובדים כי הוא לא יעמוד בתככים הפנימיים של הוועד וייפלט החוצה. אלא שהוא הגיע כדי להישאר, וכעבור זמן לא רב הפנה את מרצו למאבקים חיצוניים - נגד הנהלת הרשות. אחד ממאבקיו הגדולים, בראשית שנות ה-90, היה למען הרחבת בונוס הפריון השנתי לכל העובדים. "במאבק הזה לא ראיתי בעיניים", סיפר באחרונה למקורביו.

עובדיה עלי, יו"ר בזן
רשות שדות התעופה

"השדה היה סגור לכמה ימים, אבל התעקשתי שהדבר הזה יקרה". באותה שיחה הודה עידן שבשנות ה-80 וה-90 הוא ניהל את השביתות באופן מיליטנטי יותר. "כיום אני סופר עד 100 אם אני רוצה לעשות דברים שעשיתי פעם בקלות. בתקופה ההיא, לא כל השביתות היו מוצדקות. היו פעמים שכעסנו על המנכ"ל או שרצינו להוכיח משהו, אז השבתנו. אבל בעשור האחרון אין שביתה שלא היתה מוצדקת".

תפקידו הרשמי של עידן הוא ראש אגף 747, הנותן שירות למטוסי הבואינג שבנתב"ג. אלא שתפקיד זה הוא בעיקר על הנייר, ולמעשה עידן מקדיש את עיקר זמנו לענייני ועד העובדים. מי שמנהל את האגף בפועל הם שני מנהלי מחלקות באגף.

כבר בשנות ה-90 מונה עידן לתפקיד ראש אגף, אז ראש אגף הרווחה, בהתאם לסיכום עם ההנהלה שלפיו מי שמכהן כיו"ר ועד יותר משתי קדנציות משמש ראש אגף ומקבל תנאי שכר של ראש אגף. כמו אז, גם כיום, עידן מונה לתפקידו ללא מכרז, על אף שבמהלך השנים נקבע שתפקיד ראש אגף מחייב מכרז. "זה עדיין קורה, ראשי אגפים וסמנכ"לים מונו לתפקידים ללא מכרז", הודה באחרונה עידן בשיחות עם מקורביו.

עידן נהנה כיום מיחסים הרמוניים עם ההנהלה. הוא נחשב לחלק מהמטבחון המצומצם של יו"ר הרשות, עובדיה עלי, הכולל גם את שמואל זכאי, מנהל נתב"ג הזמני שעידן תומך במועמדותו לתפקיד מנכ"ל הרשות, ואת היועץ המשפטי אריה שחם.

עידן מיודד שנים רבות עם שחם, שבשנים האחרונות נמתחה לא מעט ביקורת על תפקודו מצד גורמים שונים ברשות. שחם אף סייע לו, באופן בלתי פורמלי, במרוץ לראשות עיריית לוד, ובמקרים מסוימים גם במהלך הכהונה. עידן, מצדו, תמך בבחירתו של שחם לתפקיד היועץ המשפטי.

מהרשות נמסר בתגובה כי "הנהלת רשות שדות התעופה דוחה את האמור. מועצת הרשות מביעה אמון בשחם כיועץ משפטי מהמדרגה הראשונה".

כפי שעידן התקבל לעבודה באמצעות אחיו, כך נכנסו לרשות קרובי משפחה רבים של עובדים אחרים. עם זאת, לא מעט מהעובדים ברשות שייכים לחמולת עידן. לעידן יש 35 קרובי משפחה המועסקים ברשות, המספר הגבוה ביותר של קרובי משפחה לעובד ברשות. בנובמבר 2007 פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה בנושא, ומאז התופעה הולכת ודועכת, ובוודאי אינה משמעותית כפי שהיתה בשנים קודמות.

מצד שני, מכיוון שעובדים אינם מפוטרים, עדיין קיים שיעור גבוה של קרובי משפחה ברשות שדות התעופה. "בעבר היו נורמות אחרות להעסקת קרובים. זה לא היה דבר יוצא דופן שבן הדוד של מנקת המטוסים הוא סבל", אומרים מקורבים לעידן.

באחרונה טען עידן בשיחה עם מקורביו שעד פרסום הדו"ח הוא כלל לא הבין מה פסול בתופעה. אלא שעל התופעה התריעו בתוך הרשות כבר ב-1990, אז קם צוות מיוחד שנועד לבדוק את העניין, אך המלצותיו לא יושמו. לא מעט מקרובי משפחתו של עידן החלו לעבוד ברשות אחרי דו"ח זה.

ב-2000 הגיש מבקר הפנים לשעבר, אוריאל רונד, דו"ח פנימי שהמליץ להפחית את מספרם של קרובי המשפחה המועסקים ברשות. רונד מצא בדו"ח ששליש מהעובדים - שכמה מהם היו קרוביו של עידן - לא הצהירו בטופס הקבלה לעבודה על קרבת משפחה ברשות.

רונד זוכר עד היום כיצד עידן הערים קשיים על מאמציו לחשוף את ממדי התופעה. "ערכתי מעקבים וניסיתי להביא למצב שבו עובדים יצהירו על קרובי משפחה שלהם שעובדים ברשות, כדי שאפשר יהיה לקבל תמונה מלאה על התופעה, אבל עידן הנחה את העובדים לא לשתף פעולה. רק אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה התאפשרו ההצהרות האלה, ואז אפשר היה לראות את המפה המלאה של קרובי המשפחה ברשות".

בני נוריאלי, שעבד ברשות במשך כעשור כעובד ארעי, זוכר איך מינוי מקורבי עידן חיזק את מעמדו בוועד בפרט וברשות בכלל. "לא מדובר רק בבני משפחת עידן, אלא גם באנשים מהמושבים באזור וממרכז הליכוד. כך הוועד נהפך למשפחתי. חלק מהאנשים שנכנסו לעבודה נהפכו לפקחים לא רשמיים - הם פשוט פיקחו על עובדים אחרים שלא היו בוועד, בעיקר עובדים ארעיים, כדי שלא יעלו ביקורת נגד הוועד.

אני אישית הייתי קורבן לכך. זה הורגש במיוחד בטרמינל 3, כי יש בו פחות מקומות שאפשר לנהל בהם שיחות פרטיות מבלי שאחרים יראו. לא מקרי שעידן נבחר ברוב של 90%. מצד אחד עובדים פוחדים ממנו ולא מעזים להתנגד לו, ומצד שני יש הרבה עובדים שעבורם הוא היד המאכילה".

"לא היה ולא נברא, וזה גם לא הגיוני", אומרים מקורבים לעידן בתגובה. "עובדי הרשות אינם בובות, הם אינם חוששים וחלקם אף מעלים ביקורת לגיטימית. אחוזי ההצבעה הגבוהים עבור עידן נובעים גם משלושת הסכמי העבודה האחרונים שהיטיבו עם העובדים, גם אלה הארעיים".

לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה, עלתה סוגיית קרובי המשפחה בעיקר בהקשר של עובדים המקבלים קביעות. כך לדוגמה, בהסכם חדש שנחתם בדצמבר 2007 הוחלט ש-180 עובדים חדשים ברשות שדות התעופה ייהפכו לעובדים קבועים. מתוך 180 העובדים האלה, 50 היו קרובי משפחה של עובדים אחרים ברשות, חלקם קרובים של עידן. זכאי טען בעבר שההסכם הזה נחתם לאחר לחץ ואיום מצד ועד העובדים וההסתדרות להשבית את שדה התעופה אם עובדים אלה לא ייקלטו.

סולידריות על תנאי

חלק מכוחו הרב של עידן נובע מיחסיו הסימביוטיים עם ההסתדרות הכללית. "השביתה הכללית של ההסתדרות נותנת לו כוח באופן אישי", אומר ליאון מורוזובסקי, בכיר לשעבר בהסתדרות. "בעת ההכנות לשביתה כללית במשק, כשראשי הוועדים הגדולים נפגשים, מביאים בחשבון שאת הנזק הגדול והמיידי יכולים לגרום בנתב"ג, ולכן עידן דומיננטי מאוד בקבלת הכרעות.

עוד לפני שמחליטים על שביתה, מתקשרים אליו ומוודאים שהוא עומד לצד ההסתדרות במאבק. ההסתדרות מסייעת לו בתמורה - כשיש לו מקרה נקודתי, גם אם הוא שולי, היא מגבה אותו. זו יד רוחצת יד, ושני הצדדים יודעים להגיע להבנות".

עידן זוכה לשבחים גם משרים ומבכירי משרד האוצר, שנראה כאילו הם משלימים עם הכוחנות של קבוצת הלחץ שהוא מייצג, הפועלת בעיקר לטובת העובדים הקבועים ברשות. כך, לדוגמה, הוא הסכים לפני כמה שנים, לקראת המעבר לטרמינל 3, להכניס כ-150 עובדי קבלן לרשות התעופה - תופעה שההסתדרות, וגם עידן עצמו, מגנים כיום.

אלא שעל רקע אותו מהלך בדיוק השיג עידן לעובדי הרשות תוספת שכר של 15 מיליון שקל, כולל תוספת קבועה של 300 שקל לתלוש, תמורת ההסכמה להעביר את מכוניות העובדים מחנייה מקורה לחנייה לא מקורה.

"למרות הכוחנות והשביתות, יש משהו במנהיגות שלו שמקדם את הארגון קדימה", אומר יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר באוצר, שהיה מופקד על ההסכם עם ועד העובדים בתקופה ההיא. "הוא הפגין מנהיגות ופרגמטיות וזה נזקף לזכותו". גם מאיר שטרית, שר התחבורה לשעבר, מרעיף שבחים: "הוא עמד בכל סיכום שעשיתי אתו. מלה שלו זו מלה. הוא בעל הבית מבחינת העובדים. מבחינתי, לא היו אתו שום בעיות".

אלא שיש כאלה שמוצאים את עצמם מחוץ למעגל ההרמוני הזה: העובדים המוגדרים כארעיים, שאינם בעלי קביעות. חלק גדול מהם הם עובדי הביטחון, הסלקטורים, בדרך כלל סטודנטים שרק חלקם הקטן נשאר לעבוד ברשות לאחר סיום התואר. ואולם יש גם קבוצה לא מבוטלת של כמה מאות עובדים, המועסקים בעבודות קשות של סבלות ומיון באופן עונתי - מתחילים לעבוד בעונת הקיץ וכעבור שנה-שנתיים מפוטרים, רק כדי לחזור לעבודה כעבור כמה חודשים. העובדים האלה יכולים לבחור לוועד, אבל לא להיבחר. מעמד זה מעוגן בהסכם הקיבוצי שעליו חתומים ועד העובדים וההסתדרות.

נוריאלי, כיום דוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון, היה במעמד כזה קרוב לעשר שנים. הוא ניסה לארגן מרד של העובדים הארעיים, נכשל ופוטר מעבודתו. "בתקופה שבה עבדתי בשדה, הוועד בראשות עידן שיתף פעולה עם האינטרסים של ההנהלה והאוצר במהלכים של קח ותן, כמו בדוגמה של הכנסת עובדי קבלן. דוגמה נוספת היא שעידן השיג הסכם שלפיו אחד מתוך ארבעה עובדים ייהפך לקבוע. הוועד הסכים לפיטורי עובדים ארעיים, כך שמצבת כוח האדם נשארה זהה, ומשפחת עידן יכלה להכניס מקורבים לוועד כעובדים קבועים".

בנובמבר 2006 התקיימה שביתה שאיימה לאתגר את הסדר הזה, לאחר ש-550 עובדים ארעיים, שהונהגו על ידי כמה מנהיגים חדשים, בהם ד"ר עמי וטורי, שבתו בדרישה לבטל את פיטוריהם של 120 עובדים שעבדו יותר משנתיים רצופות (תנאי מינימום לקבלת קביעות). המאבק נהפך לאחת השביתות הדרמטיות בתולדות הרשות, שנמשכה כמה ימים והסתיימה רק בצו בית משפט. מאות העובדים אירגנו צעדה גדולה בתוך השדה כשחזרו לעבודה.

הוועד בראשות עידן תמך תחילה במהלך של וטורי. אבל בשלב מסוים עידן וההסתדרות החלו לסגת, ובדיון שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה טענה ההסתדרות שמדובר ב"שביתה פראית", כלומר לא לפי הכללים המקובלים. בסופו של דבר הוחלט שמספר המפוטרים יהיה 70 בלבד. עם זאת, הבעיה לא נפתרה באופן מהותי - עדיין מתקיימת ברשות הדלת המסתובבת של עובדים ארעיים המפוטרים מדי קיץ שני, רק כדי לחזור לעבודה כעבור כמה חודשים.

"בסיפור הזה עידן השתמש בעובדים הארעיים, גם מפני שזה התאים לו במסגרת משחקי הכוח שלו מול ההנהלה", משחזר שי כהן מארגון כוח לעובדים, שליווה את המהלך של וטורי. "בשלב כלשהו זה התחיל לאיים על עמדות הכוח שלו כמי שמדליק ומכבה את המתג, ולכן הוא פשוט החליט לצאת מהתמונה. עידן הוא לא מנהיג עובדים אמיתי, הוא עסקן פוליטי. הוא נמצא עמוק בתוך משחק הכוח שמכתיבה ההסתדרות, של שילוב בין הישרדות פוליטית למיצוי היתרונות של התפקיד שהוא ממלא".

עם זאת, בהסכמים של 2008 ו-2011 הצליח הוועד להוסיף 300 תקני קביעות חדשים שמאיישים כ-500 עובדים (חלקם במשרות חלקיות). "משפחת עידן הבינה שכדי שהכוח שלה יישמר, היא צריכה שחלק ממנו יטפטף למטה. לכן בשנים האחרונות הם כן פעלו להפיכת עובדים ארעיים לקבועים", אומר נוריאלי.

כפי שמציין כהן, עדיין קיימת בעיה בנוגע לשאלה מי בדיוק מקבל קביעות. "נעשים כל מיני עסקים סביב הדבר הזה. עכשיו, לדוגמה, מתקיימות בחירות להסתדרות. מי שלא יתמוך בעיני, יתקשה לקבל קביעות בסבב הבא. עידן יכול לדעת מי התייצב לבחירות, ולהתחיל לערוך בירורים מי הצביע למי". לדברי כהן, עידן היה יכול לעשות יותר למען העובדים הארעיים. "זה טוב שהוועד חזק, אבל הוא לא מספיק דמוקרטי וסולידרי כלפי העובדים הארעיים. אם עידן היה אומר שבהסכם הבא העובדים לא יקבלו הטבות חדשות, אבל מעמדם של אלה שבתחתית הפירמידה ישתפר, הדברים היו נראים אחרת".

מקורבים לעידן דוחים את הטענות: "מי שקובע מי ייכנס לקביעות הוא ההנהלה, על פי חוות דעת של מנהלים. עידן תומך בעופר עיני ומביע את עמדתו בנושא, אך אינו כופה את דעתו על אף אחד וגם לא יכול לדעת מי הצביע למי". לפני שלושה חודשים חתם עידן על הסכם חדש שבו אמנם הוכנסו 120 תקנים, אבל העובדים הקבועים נהנים מתוספת של 10% לשכרם.

הוועד הרוויח, המדינה הפסידה

אחד מההישגים שעידן מנופף בהם הוא העובדה ששדה התעופה החדש בתמנע יוקם באמצעות רשות שדות התעופה. המדינה ביקשה להקים את שדה התעופה בתמנע, שאמור להחליף את שדה התעופה באילת, בשיטת B.O.T - חברה שתקים ותנהל את השדה עבור המדינה ולאחר 20 שנה תעביר את המתקן לידי הממשלה.

אלא שבעקבות התנגדות נחושה של הוועד בוטלה היוזמה, ולפני כמה חודשים הוחלט סופית שרשות שדות התעופה היא שתקים ותנהל את השדה, בעלות של 1.6 מיליארד שקל.

"זה יופי של הישג לוועד, אבל חרא של הישג למדינה", אומר בכיר לשעבר באוצר. "האמת היא ששדה בתמנע אינו כלכלי, גם בתסריטים האופטימיים ביותר. הרי גם כיום נתב"ג מסבסד את השדה באילת. אבל הממשלה החליטה שיש לזה מקום כהחלטת מדיניות הנוגעת לפיתוח אילת. קיווינו שהעבודה תעבור לידיו של מפעיל עצמאי, חברה בינלאומית מחו"ל, כי ידענו שדרך רשות שדות התעופה זה יהיה יקר יותר.

"אבל עכשיו, בגלל הכוח של עידן, יש לרשות עוד נכס שדרכו היא יכולה לסחוט מקופת המדינה. לפי מה שאני יודע, אין סיכוי שהרשות, עם כל המשימות שיש לה בתחום הבטיחות, תסיים את בניית השדה בתמנע תוך חמש-שש שנים. אין לי שום דבר נגד עבודה מאורגנת, אבל לוועד בראשות עידן יש כוח מופרז, וכל כוח משחית. ברגע שהכוח הזה קשור גם למרכזים פוליטיים, ההחלטות מתקבלות באופן הכי עקום שאפשר".

"עמדת האוצר היתה תמיד בעד הוצאת עבודה החוצה - בין אם דרך הפרטה, מיקור חוץ או העסקת עובדי קבלן. הגוף היחיד שמסוגל להקים את שדה התעופה בתמנע הוא רשות שדות התעופה", אומרים מקורבים לעידן.

אבל נדמה שאולי גם המקורבים יסכימו שעידן הוא תסמין לתופעה עמוקה הרבה יותר, שכבר שנים נמנעים מלטפל בה לעומק: סוגיית העבודה המאורגנת בחברות ממשלתיות. אמנם הוועדים הגדולים והחזקים מביאים להישגים חשובים עבור ציבור העובדים, דבר שברמה הלאומית מצמצם את הפערים החברתיים, אך הדבר כרוך בשתי בעיות שמהן קשה להתעלם: לציבור העובדים אין גישה שוויונית לאותם תפקידים; את מחיר המשכורות והתנאים מממנים כלל משלמי המסים. עידן זיהה את הסיטואציה הזו והצליח במהלך השנים, באמצעות התנהלות חכמה מאוד, לשמר את המצב. לכן סביר מאוד להניח שלפחות ב-11 השנים הבאות, עד מועד פרישתו לגמלאות, הוא ימשיך להיות האיש שיכול לסגור לנו את השמים - אם רק ירצה.

"הזדהות העובדים עם הרשות גבוהה במיוחד"

מוועד העובדים נמסר בתגובה: "שמירה על מקום עבודה מאורגן ודאגה לעובדים ולרווחתם נמצאת תמיד בראש סדר העדיפויות שלנו. עבודה מאורגנת ותנאים טובים לעובדים הם הבסיס לצדק חברתי, ותפקידו של ועד העובדים הוא לדאוג לכך.

"בהתאם לתפישה זו, בשנים האחרונות רשם ועד עובדי רשות שדות התעופה בראשות פנחס עידן שורה ארוכה של הישגים לטובת עובדי הרשות, קבועים וארעיים כאחד. בארבע השנים האחרונות נהפכו 500-550 עובדים ארעיים לעובדים קבועים. שכרם ותנאיהם של העובדים הארעיים שעדיין לא קיבלו קביעות שופרו משמעותית. ועד העובדים ממשיך לפעול להמשך קליטתם של העובדים הארעיים והפיכתם לקבועים.

"בשנים האחרונות זכו העובדים לתוספות שכר של כמעט 30%. רק השנה רשם ועד העובדים שלושה הישגים: הסכם קיבוצי מצוין שמשדרג את שכרם ואת תנאי עבודתם של אלפי העובדים, שמירה על קופת הפנסיה של עובדי רשות שדות התעופה והחלטת הממשלה להטיל על רשות שדות התעופה להקים ולהפעיל את שדה התעופה הבינלאומי של ישראל, ‘רמון', ליד אילת.

תחום הבטיחות ברשות שדות התעופה עבר בשנתיים האחרונות רה-ארגון, וועד העובדים היה שותף מלא לתוכניות ההכשרה לעובדים. כל הפקחים נענו לבקשת הוועד לשתף פעולה עם ההנהלה ולעבור קורסים באנגלית ומבחני רמה תקופתיים וכלליים. כולם עברו את המבחנים בהצלחה, וכך גם את ההכשרה בסימולטור ובנושאים מקצועיים אחרים.

"ועד העובדים עובד בתחום זה בשיתוף פעולה מלא עם כל דרישה שההנהלה מציגה בנושא בטיחות טיסה. במסגרת זו בונים מגדל פיקוח חדש עם טכנולוגיות חדישות שיעלו את רמת בטיחות הטיסה לנוסעים. בין שאר הנושאים פועל ועד העובדים לעידוד השכלה והכשרה מקצועית בקרב כל העובדים, הענקת סל רווחה נדיב ופעילות לתרומה לקהילה. ועד העובדים שם דגש רב על הטיפול בפרט: אין בארגון עובד שנמצא במצוקה כלשהי או שיש לו רצון או בקשה שאינו זוכה לאוזן קשבת, לרוב מיו"ר ועד העובדים בעצמו.

"לתפישת ועד העובדים, עובדים שבדרך כלל מתוגמלים ומרוצים מזדהים עם הארגון שבו הם עובדים. הוועד דואג לתגמול העובדים ולתנאי העבודה והשכר, והעובדים מחזירים למערכת בעבודה טובה ובמוסר עבודה גבוה".

עיריית לוד קשה יותר מנתב"ג

אחד הסיפורים המוזרים הקשורים לפנחס עידן נוגעים לקריירה הקצרה שלו כראש עיריית לוד, שנמשכה כשנה וחצי בלבד. ב-1998 נבחר עידן לתפקיד ראש העיר מטעם הליכוד. לא היה לו שום ניסיון מוניציפלי משמעותי או היכרות עם העיר, מלבד כהונתו כממלא מקום ראש המועצה האזורית חבל מודיעין באותה התקופה. למעשה, גם ההחלטה על המרוץ לא התקבלה בכובד ראש. "הוא ישב בחומוסייה עם כמה חבר'ה, עובדי רשות מלוד, והם שיכנעו אותו ללכת על זה. למחרת זה כבר הופיע בעיתון, וככה הוא התגלגל למועמדות", משחזר אחד ממקורביו.

הוא עבר ממושב אחיסמך ללוד סמוך למועד הבחירות, והצליח לנצח בזכות תמיכת סניף הליכוד המקומי ועובדי רשות שדות התעופה המתגוררים בעיר, ובזכות הטינה שרחשו התושבים לראש העירייה דאז, בני רגב (ששנים מאוחר יותר נבחר שוב לתפקיד, הורשע בשוחד, ונגזר עליו עונש מאסר).

אחרי כניסתו לתפקיד גילה עידן שאמנם נחמד שלראש העירייה יש מכונית, מזכירה ונהג, אבל כל זה כרוך בטיפול בבעיות רבות: כספומטים של סמים בשכונות המצוקה בלוד, עימותים עם האוכלוסיה הערבית על רקע בנייה לא חוקית ומצוקות דיור, ומחוסרי דיור יהודים שדורשים את חלקם ושובתים מדי יום מול העירייה.

עידן החליט לגלגל את הבעיות האלה לפתחה של הממשלה. הוא אף שכר מתקציב העירייה את שירותיו של יועץ התקשורת מוטי מורל (שהריץ אותו גם בבחירות) לטובת קמפיין שלילי על עירו, תחת הכותרת "לוד - פצצה מתקתקת". הוא הצהיר שלא היה קונה דירה בעיר, גם לא ב-20 אלף דולר. עד היום יש תושבים שטוענים שהקמפיין הזה גרם לירידת ערך הדירות, לצד אחרים שטוענים כי עידן פעל נכון כשהציף את בעיותיה של לוד במישור הלאומי.

האפיזודה של עידן כראש עיריית לוד תועדה בסרט התיעודי "באתי, ראיתי, הלכתי" של הבמאי צביקה ולוך, ששודר בערוץ הראשון. ולוך ליווה את מאבקו של עידן במשרד הפנים, אז בראשות השר נתן שרנסקי, כדי שזה ימנה ועדה קרואה לעיר. באחת הסצינות נראה עידן מתמודד עם שביתה של ועד עובדי עיריית לוד, כשהוא צריך לפטר 265 עובדים. "אני הופך את הכובע ב-360 מעלות", אמר, "מאחד ששומר על זכויות עובדים נהפכתי לאחד שצריך לפטר, בהוראות משרד הפנים".

שרנסקי אמר על עידן בסרט: "במשך כל הזמן היה ברור שהוא לא יודע מה לעשות עם האחריות שלו", משפט שנדמה כי מסכם את הסיפור כולו. בסצנה אחרת אומר עידן בהקשר להתפטרותו: "לי יש את הממלכה שלי", ברומזו לרשות שדות התעופה. ואכן, לפני שעזב את הרשות הוא לקח חופשה ללא תשלום, ולאחר שחזר נבחר שוב לראשות הוועד. הוא ניסה כמה פעמים מאז להתברג לרשימת הליכוד לכנסת, ללא הצלחה. לוד נמצאת כיום תחת הוועדה הקרואה השלישית במספר, ולא בטוח כי מצבה השתפר בהרבה.

"במשך כמה חודשים הייתי אתו כל יום מהבוקר עד הערב, צמוד עם המצלמה", משחזר ולוך. "הוא עשה עלי רושם שהוא פשוט לא יודע מה הוא עושה. הוא כנראה לא הבין לאן הוא הולך. הוא בא ממקום כל כך כוחני, שבו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לתפקיד לא הרואי בעליל - שבו צריך לטפל בבורות בכבישים ובאיסוף אשפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#