רוצים לגור בתל אביב? תתכוננו למאבק במשרה מלאה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המירוץ לדירה

רוצים לגור בתל אביב? תתכוננו למאבק במשרה מלאה

חצי שנה לאחר מחאת יוקר המחיה, מחירי השכירות בתל אביב לא מראים סימני ירידה - להיפך, הם רק ממשיכים לטפס ■ תיעוד של פחד ותיעוב במאבק לשכירת דירה בתל אביב

67תגובות

הגעתי לדירה והיה שם תור מטורף של אנשים. כמה עשרות התגודדו בחוץ וחיכו לתורם להיכנס. לפני שהספקתי לראות את הדירה במו עיניי, יצאו כמה מאוכזבים ואמרו לנו שאין טעם: "בעל הבית כבר סגר עם זוג שהסכים לשלם 400 שקל יותר וגם לקנות ממנו כמה רהיטים".

עד לא מזמן היתה המציאות הזו מנת חלקם של מחפשי דירות בתל אביב. אבל אז הגיעה דפני ליף, שהקימה אוהל במחאה על מחירי השכירות ועוררה את הציבור למחות על יוקר המחיה בישראל.

דניאל בר און

במוצאי שבת יצאו עשרות אנשים לחגוג חצי שנה לפרוץ המחאה החברתית. הם נפגשו בכיכר הבימה, צעדו לאורך שדרות רוטשילד, עברו בגינת לוינסקי ומשם עברו למסיבה שכולה מוסיקה וריקודים, ללא כל עימותים עם שוטרים. בצד החגיגות החלו כבר ההתארגנויות לסבב ב' של המחאה: בתחילת פברואר מתוכננת הפגנת שתיקה בכיכר הבימה, במחאה על כך שכל מה שדרשו המוחים בקיץ לא השתנה - כולל מחירי הדיור, שנותרו יקרים ובוודאי לא בני השגה. בסוף מארס מתוכננת הקמת מאהל נוסף בכיכר רבין: "חוזרים לרחובות, פותחים אוהל בכיכר רבין", נכתב בדף האירוע בפייסבוק.

ואולם השלב הבא הגיע מוקדם מהצפוי: בראשון השבוע פונה מאהל התקווה. מאות אנשים הפגינו מול עיריית תל אביב במחאה על הפינוי ועשרות נעצרו. באותו הלילה הוקם מאהל קטנטן ברוטשילד, שפונה במהירות על ידי העירייה. עשרות מוחים נשארו בשדרה כל הלילה והחלו לתכנן את צעדיהם.

בשבוע שעבר, בתזמון מושלם עם החגיגות, התבשרה ליף כי היא נדרשת לפנות את דירתה - שוב. "דז'ה וו מתסכל מאין כמותו. לפני כיומיים קיבלנו אני ושותפי לדירה הודעה שעלינו לפנות את המקום עד סוף פברואר", כתבה בפייסבוק. "'קליק', חיפוש דירות, מסקנה: הכל יקר. ובבקשה אל תגידו 'לכי תגורי בפריפריה', כבר היינו שם! מה אומרים? אולי אוציא אוהל?"

עופר וקנין

הסטטוס שלה היה מאכזב ואפילו מתמיה עבור התמימים שבינינו. הרי לא ייתכן שכל המחאה הזו, שהטריגר שלה היה מחירי הדיור בעיר ושסחפה אחריה המונים, כלל לא נגעה ללבם של בעלי הדירות או עוררה את רחמיהם. החלטתי לבדוק בעצמי אם מחירי השכירות בתל אביב עדיין מרקיעים שחקים, בתקווה שלא איאלץ לתקוע יתד בשדרות רוטשילד ולעבור לגור באוהל בגשם ובקור.

על פי ניתוח של מכון גיאוקרטוגרפיה, בחצי השנה האחרונה ירדו מחירי הדירות, בעיקר באזורים מבוקשים כמו תל אביב ואזור השרון, ב-3.3%. על פי חברת NMA מחקרי נדל"ן, בשנה האחרונה ירדו מחירי הנדל"ן בתל אביב בכ-13%, אם כתוצאה מירידה בביקוש ואם בשל נדידה אל השכונות הזולות יותר בדרום. ואולם זו לא אינדיקציה לירידת מחירי השכירות: למעשה, בבנק ישראל חוזים כי מחירי השכירות יעלו ב-2012 ב-4%.

"קצב עלייתו של סעיף הדיור במדד, המשקף את מחירי השכירות, צפוי להתמתן בהשוואה לשנה האחרונה - אבל הוא עדיין צפוי לעלות בשיעור גבוה ממרכז תחום יעד האינפלציה, בשיעור של כ-4%", העריכו בתחילת השבוע במחלקת המחקר של בנק ישראל בתחזיתם המקרו-כלכלית ל-2012. מחירי הדיור, הם כתבו, יישארו גורם אינפלציוני מרכזי גם ב-2012. ככל הנראה, גם במהלך דצמבר המשיכו מחירי השכירות להעלות ולמשוך את המדד כלפי מעלה.

לדברי המתווך חיים קאופמן, יו"ר ארגון המתווכים לשעבר, שפועל שנים רבות בתל אביב, בשנים האחרונות היינו עדים לעליות תלולות במחירי רכישות הנדל"ן - אך מחירי השכירות לא הדביקו אותם. "העלייה במחירי השכירות כיום היא למעשה תיקון המצב שבו התשואה של בעלי הדירות היתה נמוכה מזו שמצופה משכירות. התשואה בדירות קטנות, למשל, נעה בין 3.5% ל-4.5%. כשהיו קפיצות במחירי הנדל"ן שוק השכירות לא עודכן בהתאמה, וכיום - כשיש קיפאון בשוק הרכישות - מחירי השכירות זוחלים מעלה ומדביקים את הפערים".

קאופמן טוען כי המחאה לא עוררה כל שינוי מבחינת מחירי השכירות, אלא מבחינת העדפות הצעירים. "חלק מהם פשוט חזרו להורים, על אף שזה לא נוח. לאור המצב, יש כאלה שפונים לשותפויות. הם לוקחים דירה גדולה יותר ומתחלקים בשכר הדירה". לאור זאת, כנראה שחלום הדיור בר ההשגה נעשה אפילו רחוק יותר עבור מי שמעוניין לשכור דירה בתל אביב.

כשבדקתי בין חברים אם המחאה השפיעה על מחירי הדיור, התשובות היו דומות למדי: כלל וכלל לא, ואפילו להפך - בעלי הדירות מרשים לעצמם יותר. זוג אחד סיפר ששילם עבור דירה מוזנחת בפלורנטין 4,000 שקל בחודש, אבל כשביקשו לחדש את החוזה לפני כמה חודשים הודיע להם בעל הבית כי המחיר עלה ל-4,900 שקל. אחרים סיפרו כי בקיץ, שיא ימי המחאה, עלה הביקוש, אולי מפני שהסטודנטים מחפשים בתים בתקופה הזו, ולצד תורים מטורפים לדירות מבוקשות פעלו בעלי הבית בשיטת כל המרבה במחיר - ואף העלו מחירים.

רק חברה אחת דיברה בשבחי בעלת הבית. היא משלמת 4,200 שקל בחודש עבור דירת שני חדרים בגודל 65 מ"ר במצב טוב בלב העיר, וכשנכנסה אליה בימי המחאה התקינה בעלת הבית שני מזגנים בסלון ובחדר השינה. החברה משוכנעת שטוב הלב המתפרץ נבע מהמחאה, כי את הדיירים בדירה השנייה שבבעלותה, שנכנסו לפני המחאה, היא לא טרחה לפנק כך.

מחפשים במשרה מלאה

לאחר שקיבלתי מעט מידע מקדים נשמתי עמוק, הצטיידתי בסבלנות וצללתי לאינטרנט, לחפש דירות בלוחות המקוונים ובדפים שונים בפייסבוק שמרכזים דירות בין חברים. החלטתי ללכת על טווח חיפושים נרחב למדי - האזור הוא תל אביב כולה, בין חדר ל-3.5 ועד 6,000 שקל, לאחר שחיפושיי אחר דירה גדולה וסבירה במחיר של עד 4,500 שקל בחודש העלו חרס במנועי החיפוש. עכשיו רק נותר לברור את המוץ מהתבן ולהתחיל לכתת רגליי בין אינספור כתלים תל-אביביים.

התחנה הראשונה היתה בפלורנטין: דירת 2.5 חדרים, בשטח של 55 מ"ר, בבניין חדש יחסית וברחוב קטן ושקט למדי. המחיר: 4,500 שקל בחודש. הבניין התגלה כמבנה בן שמונה שנים במצב מצוין, והדירה נראתה כאילו עברה מתיחת פנים קלה, בעיקר צביעה. הסלון והמטבח שניצבו יחדיו באותו החלל היו קטנים מדי, ונראה שמישהו התקמצן על חלונות, שהיו בעצם חרכים קטנים למדי שפנו לחזית.

בחדר האמבטיה המשופץ לא היה חלון - במקום אוורור טבעי הותקנה בו ונטה. חדר השינה היה בעצם הממ"ד, כך שגם בו החלון היה קטן ולא נעים. חצי החדר יכול היה לשמש כחדר לתינוק או כחדר עבודה.

בעלת הדירה סיפרה שתיכננה לגור בדירה בעצמה ולכן שיפצה אותה, אך בסופו של דבר החליטה להעמיד אותה להשכרה. כששאלתי אם זה המחיר הסופי ציינה כי חשוב לה להכניס דיירים טובים שיישארו לטווח ארוך, ולכן היא מוכנה להתגמש במחיר. כשביקשתי להכניס בחוזה סעיף שיגביל את העלאת המחיר ל-5% בשנה, היא לא כל כך הבינה את כוונתי.

"תראי, אני לא סטודנטית", הסברתי. "אם אני נכנסת לדירה, אני מתכוונת להישאר בה במשך תקופה וחשוב לי לדעת שלא תקפיצי את המחיר באופן לא פרופורציונלי". נראה היה שהתשובה שלי לא הניחה את דעתה, והיא השיבה שתצטרך לבדוק זאת עם עורך דינה. זוג חברים, ששוכר באזור דירה בגודל דומה ועם שתי מרפסות תמורת 4,200 שקל בחודש, הבהיר לי שזו ממש לא מציאה ושכדאי לי לוותר.

את יום החיפושים הבא התחלתי בלב תל אביב, מזרחית לשדרות רוטשילד. הבניין שבו שוכנת הדירה ניצב ברחוב סואן למדי. טיפסתי שלוש קומות כדי לגלות דירה מחולקת לשתיים: האחת בת שני חדרים והשנייה היא דירת חדר פצפונת. שתיהן הוצעו להשכרה. השוכרת בדירת שני החדרים הראתה לי את שתי הדירות: התברר שהיא והשוכר בדירת החדר התאהבו ונהפכו לזוג, ועכשיו הם מחפשים דירה גדולה יותר.

דירת שני החדרים היתה משופצת למדי והכילה סלון ומטבח בגודל סביר, אך החלונות הגדולים פנו אל הרחוב והרעש היה בלתי נסבל, למרות הזכוכית הכפולה. חדר השינה הכיל בקושי מיטה וכוך קטן שיצא ממנו, ששימש כחדר ארונות. השוכרת סיפרה שהגיעה לראות את הדירה בתקופת המחאה וגילתה תור מטורף בכניסה, אבל לבסוף היא זכתה בה תמורת 4,000 שקל בחודש. עכשיו מתכוונים בעלי הדירה להשכיר אותה תמורת 4,200 שקל בחודש, אבל היא ציינה כי לא נראה לה שהם יעלו את המחיר מעבר לכך.

הדירה השנייה לא באה בחשבון. מבט חטוף הבהיר לי שאין שום סיכוי שאגור בדירת החדר הקטנטנה הזו, שבה המטבח נמצא בחדר השינה, שמשמש גם כסלון, וניצב ממש על חדר השירותים הזעיר - אפילו תמורת 2,700 שקל בחודש. הבחור התגורר בה חמש שנים ובעלי הבית לא העלו לו את המחיר במשך התקופה, אבל גם זה לא גרם לי לשקול לגור בה אפילו לרגע קט.

"כן, נראה לי שרק בנים מסוגלים לגור ככה", אמרה השוכרת כשלא הצלחתי להסתיר את המבט המזועזע. "אבל איזו דירה את מפנה? אולי זה יתאים לנו. אנחנו לא כל כך מצליחים למצוא אחת נורמלית בינתיים". מילמלתי שלא נראה לי שאחליף עמה דירות, איחלתי לזוג הטרי הצלחה וברחתי מהכוכים המחולקים.

גם הדירה הבאה היתה בלב העיר, על כביש רועש ובקומת קרקע, עם דלת כניסה ממש על הרחוב, והפעם דרך משרד תיווך. כשבאתי לראות את מה שכונה במודעה "דופלקס" והיה אמור להיות דירה משופצת בת שתי קומות עם מטבחון ומקלחון חדש, גיליתי חורבה במחיר של 3,000 שקל בחודש. מהחלונות הקטנים והבלתי מורגשים בקומה הראשונה, שהיתה אמורה לשמש כסלון, בקע רעש נורא מהרחוב. המטבחון והמקלחון היו קלסטרופוביים, ובחדר השינה אמנם הונחה רצפת פרקט, אך המקום כולו זעק הזנחה פושעת. לא הייתי נותנת לכלב לגור בדירה הזו.

המתווך ניסה לשדל אותי לשכור גם חנייה, וציין שאצטרך לשלם לוועד הבית. "על מה בדיוק אשלם?", תהיתי. "אני אפילו לא משתמשת בחדר המדרגות של הבניין, ואין לו חצר". הוא משך בכתפיו. "אני לא יודע בדיוק". כששאלתי אם בעלי הדירה העלו את המחיר טען שהוא לא יודע, אך סיפר שלחברתו, שגרה עם שותפות בדירת שלושה חדרים באותו הרחוב, העלו את שכר הדירה ב-1,000 שקל בתקופת המחאה. שבוע לאחר מכן דירת הדופלקס עדיין עמדה להשכרה, אך מחירה קפץ ל-3,250 שקל בחודש.

המתווך ביקש להראות לי דירה נוספת בת שני חדרים תמורת 4,200 שקל בחודש, באזור שדרות יהודית המתחדש, בבניין חדש לחלוטין. זה כבר נשמע יותר לטעמי, אך כשהתקשרנו לבדוק אם אפשר להגיע התברר שהיא כבר הושכרה. במהלך החיפושים נחלתי לא מעט אכזבות כאלה: הבחנתי בדירות שפורסמו באותו היום, שמחירן היה נמוך יחסית ותמונותיהן העידו על מצב סביר פלוס, אך כשהתקשרתי הן כבר הושכרו או ש"ממש עכשיו הן בהליכי חתימת חוזה, מצטערים". אמנם לא נתקלתי באותם תורים מדוברים לדירות, אך נראה כי יש מי שעובדים בחיפושי דירה מסביב לשעון, ומתנפלים במהירות על מציאה ברגע שזו מתפרסמת.

לגור עם מהגרי עבודה

למחרת התחלתי את החיפוש בשכונת שפירא הדרומית. מעולם לא ביקרתי בה לפני כן, וכשפניתי מרחוב קיבוץ גלויות הרגשתי כאילו יצאתי מתל אביב: רחובות קטנים, בתים פרטיים ושקט מופתי, כאילו התחנה המרכזית החדשה לא נמצאת במרחק יריקה משם. הבעלים הראה לי שתי דירות שלו שמוצעות להשכרה - שתיהן מצויות בעיצומו של שיפוץ שעתיד להסתיים בקרוב.

אסייג אילן

תמורת 3,300 שקל בחודש יכולתי לשכור בית פרטי עם שני חדרים וחצר עצומה בגודל 85 מ"ר. תמורת 4,800 שקל יכולתי לזכות בבית בן 3.5 חדרים עם חצר קטנה. אך עוד לפני שהספקתי להתרשם הודיע לי בעל הבית כי הבית השני, הגדול יותר, מושכר ברגעים אלה ממש לשלוש סטודנטיות, שהתקשרו והודיעו כי הן באות לחתום.

כשתהיתי על קנקנה של השכונה, הסביר לי הבעלים כי זו שכונה מעורבת עם אוכלוסיה ענפה של מהגרי עבודה. "אני לא מוכן להשכיר להם, אבל יש כאלה שכן, מכיוון שהם גובים מהם שכר דירה גבוה יותר ולא צריכים לשפץ - כי המהגרים מוכנים לגור בצפיפות ובתת תנאים. הייתי מעדיף שיסתלקו מהשכונה". למרות הנאום הנחרץ, הוא שכח להזכיר שבבית הסמוך נמצא מעון יום של ילדי מהגרים, שיכול להשפיע על מפלס הרעש.

כששאלתי אם נוכל להכניס סעיף שמגביל את עליית המחיר בחוזה, השיב שאין לו בעיה שמחיר השכירות יהיה צמוד למדד. "אני עדיין מחזיר הלוואות על הבתים שרכשתי, אז אני מוכרח להצמיד את שכר הדירה למדד", הסביר. עשיתי סיבוב בשכונה והבנתי שהיא לא עבורי - ושאני מעדיפה שכונה צפונית יותר.

לכן נסעתי לראות דירה בשכונת ביצרון: זו היתה דירת קרקע בת שני חדרים, לא משופצת אך שמורה היטב, עם חצר קטנה שבה אפשר לתלות כביסה ותו לא. היא היתה מרווחת למדי, אך חלוקת החדרים בה היתה לא הגיונית. ליד המטבח ניצב חלל שיכול היה לשמש כפינת אוכל, אך הוא היה גדול מדי עבור שימוש זה בלבד. הסלון היה די מרווח, אך חדר השינה הצמוד אליו היה פצפון, ובעצם לא היה ממש חדר אלא סגירה של המרפסת. בעלת הדירה ביקשה עליה 3,800 שקל בחודש ואמרה שתבדוק את עניין ההגבלה בחוזה. היא לא כל כך ששה להתגמש במחיר.

משם עליתי לצפון הישן כדי לראות דירת קרקע בת 1.5 חדרים, באחד הרחובות השקטים והמבוקשים באזור. כשהתקשרתי אל בעלי הדירה לשאול למיקום המדויק לא היה מענה, ולאחר מכן, כשניסיתי שוב, השיבו שזו טעות. ניסיתי לצלצל באינטרקום אך לא היתה תשובה - והלכתי.

כעבור חצי שעה התקשר אלי אחד הבעלים ושאל מדוע לא באתי. הסברתי שהייתי ולא זכיתי למענה. הוא השיב שהכניסה לדירה היא מחוץ לבניין וביקש שאגיע. כשהשבתי שכבר לא אספיק, הוא ניסה ללחוץ. אמרתי לו שאצור אתו קשר בהמשך, אך החלטתי לוותר. המצב שבו בעל דירה רודף אחר שוכרת פוטנציאלית נשמע לי חשוד למדי. ואכן, שבוע לאחר מכן הדירה עדיין הוצעה בלוח, ומחירה השתנה בהתאם להלך הרוח: מ-3,300 שקל בחודש היא ירדה לפתע ל-3,250 שקל, וכעבור יום קפצה ל-3,350.

מאוחר יותר באותו ערב שבתי ללב העיר, לדירת שני חדרים בבניין חדש עם מעלית. היא הכילה סלון ומטבח מאובזרים אך קטנים, מרפסת גדולה ומרווחת ואפילו מקום לשולחן אוכל קטן, והיא היתה משופצת ובמצב מעולה, אבל אפילו במצבה הטוב היא היתה קטנה מכדי לדרוש עבורה 5,000 שקל בחודש. "בעל הבית רצה להעלות את שכר הדירה ל-5,500", סיפר השוכר, "אבל הסברתי לו שזה טירוף ושיכנעתי אותו להישאר ב-5,000". הוא משלם כיום, ארבע שנים לאחר שנכנס לדירה, קצת פחות מ-5,000, לדבריו.

שוכרים עד שמוכרים

את יום החיפושים הבא התחלתי ברחוב שינקין, בדירה שנשמעה טוב מכדי להיות אמיתית. תמורת 5,500 שקל בחודש אקבל שלושה חדרים ושני חדרי מקלחת בדירה משופצת להפליא, היישר מהניילונים. המלכוד התגלה מהר מאוד: הדירה היתה נעימה ומרווחת והחלונות הכפולים עשו את עבודתם נאמנה במניעת כניסת רעש מהרחוב, אך בעל הבית הסביר כי הדיירים הקודמים שילמו 6,500 שקל וכי הוא מבקש 1,000 שקל פחות בשל השיפוצים ברחוב שאמורים להסתיים תוך חודשיים-שלושה. "אני כמובן לא יכול להתחייב שזה יסתיים בזמן שהקציבה לכך עיריית תל אביב, ולכן החלטתי להיות לארג' עם השוכרים ולתת להם שכר דירה מופחת במשך שנה".

"אז בכמה תעלה את שכר הדירה עוד שנה?", תהיתי. הוא השיב שאין לדעת. הנחתי שהמחיר המקורי, יחד עם שיפוץ הדירה ואף הרחוב - שלבטח ייהפך למדרחוב מבוקש - יביא להעלאה של 1,500-2,000 שקל בשנה הבאה. מלבד זאת, הוא דרש גם 500 שקל שכר טרחה עבור עורך הדין שמפקח על חתימת החוזה ו-200 שקל בחודש עבור ועד הבית וביטוח המבנה. בכל שנותיי בתל אביב, זו היתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בבעלי דירה שדרשו מהשוכר לבטח את המבנה על חשבונם. כמובן שהבקשה נדחתה על הסף.

ובחזרה לצפון הישן. הלכתי לראות דירת קרקע בגודל 36 מ"ר, דרך תיווך. על החלון היה שלט "למכירה". "רגע, אני לא מחפשת לקנות", אמרתי למתווך כדי לוודא שלא היתה אי הבנה. "כן, היא גם להשכרה", הוא השיב. הדירה היתה שמורה היטב וניכר כי המטבח והשירותים עברו שיפוץ באחרונה, אך היא היתה קטנה מדי, ובוודאי שלא היתה שווה את 4,000 השקלים שדרש בעל הבית.

"אם אתה הולך למכור, למה שאכנס בכלל?", שאלתי אותו. הוא השיב שייתן התראה של חודשיים-שלושה. כשדרשתי לפחות התגמשות קלה במחיר לכיווני, השיב בביטול כי זה המחיר. "החשיבות העליונה מבחינתי היא למכור. אם אצליח להשכיר אותה בחודשים הקרובים, מה טוב. אם לא, אין לי בעיה שתישאר ריקה".

כשיצאנו החוצה, לאחר שבדקתי כי הדירה מסורגת כראוי, המתווך ציין כי הסכום המדויק הוא 3,900 שקל בחודש, מחיר גבוה מדי עבור דירת קרקע קטנה למדי, וניסה לשכנע אותי שהדירה לא תימכר בקרוב. "המחיר שהוא דורש ממש לא ריאלי, ואלא אם הוא ייפול על איזה צרפתי שממש יחשוק בדירה, הוא לא יצליח למכור אותה. ייקח לו זמן להבין את זה. היא יצאה לשוק רק לפני יום-יומיים, כך שאין סיכוי שתימכר בעתיד הקרוב".

"אם יש ירידה במחירי הדירות, למה היא לא מורגשת בשכירות?", תהיתי. הוא השיב שבעוד שמחירי הדירות יורדים, מחירי השכירות עולים בגלל הקיפאון וחוסר הוודאות השוררים בשוק הנדל"ן. מתווך נוסף שנשאל על מחירי השכירות הסביר כי מכיוון שאנשים פוחדים לרכוש דירות בימים אלה, הם נשארים בשוק השכירות ומעלים את הביקוש, שמשפיע באופן ישיר על המחירים שרק עולים בהתמדה.

לבסוף החלטתי להתקשר למתווך אחר שהציע דירה באזור רחוב גורדון, ממש קרוב לים. בתמונות הדירה נראתה ישנה אך שמורה היטב, עם רצפות מצוירות. היא היתה בת שלושה חדרים בקומת קרקע, ומחירה היה 5,300 שקל בחודש. נשמע ונראה כמו מציאה - וגם נחטף בהתאם. כשהתקשרתי לתאם המתווך אמר שהיא כבר בהליכי חתימת חוזה, אך הציע להראות לי דירה שרק יצאה לשוק בצפון דיזנגוף.

הדירה, בת שלושה חדרים במחיר 5,200 שקל בחודש, נמצאת בבניין ישן עם מעלית בקומה ראשונה בחזית, אך החלונות היו כפולים ושאון האוטובוסים לא נשמע. היא היתה משופצת ושמורה ואפילו היו בה שתי מיטות, ארון בגדים גדול, כוננית בסלון ותנור ומקרר במטבח. זה נשמע כמו סכום סביר בהחלט, וניסיתי להבין איפה טמון המלכוד.

להפתעתי, הוא לא נמצא. נציג מטעם בעלת הבית שהגיע לדירה סיפר שהיא רצתה להעלות את המחיר ל-5,500 שקל, אך הוא שיכנע אותה להשאיר אותו כך. הוא אף הסכים לדבר אתה על הורדת המחיר, וכששאלתי אם אפשר להוסיף סעיף שיגביל את העלאתו בחוזה השיב שידבר אתה גם על כך. כשירדתי למטה עם המתווך, הוא שאל אם אהבתי את הדירה. השבתי שכן, אך מטרידה אותי האפשרות שבעלת הדירה תעלה את הסכום כעבור שנה.

"את לא סתם משלמת לי דמי תיווך. התפקיד שלי הוא גם לדאוג לך. אם תרצי את הדירה הזו, אוודא שהסעיף הזה ייתוסף לחוזה". הדירה נחטפה לבסוף על ידי מישהו אחר, בזמן שהתלבטתי והמשכתי לחפש את הסיבה למחיר הסביר.

הניסיון החטוף למצוא דירה לימד אותי שפרט לכמה יחידי סגולה, רוב בעלי הבית לא ממש התרגשו מהמחאה החברתית, שקראה בראש ובראשונה להוריד את מחירי הדירות. הם דואגים לתשואות שלהם, מתחילים לחשוש מכך שמכרה הזהב שעליו הם יושבים עומד להתרוקן - ומעלים את מחירי השכירות כדי להרוויח כל עוד אפשר, ומפני שתמיד יימצאו אלה שיסכימו לשלם. בעוד שוק הדירות למכירה נמצא כרגע בקיפאון, קשה להקפיא את שוק השכירות השוקק בתל אביב.

לאור זאת, ולאור העובדה שכמעט דבר ממה שדרשו המוחים בקיץ לא התממש, נראה שבקרוב האוהלים יחזרו ובגדול - והפעם מול לשכתו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. ולי לא נותר אלא לומר: "דפני, שמרי לי מקום בשדרה, אני באה לגור לידך באוהל".

  • כך תמצאו דירה טובה במחיר שפוי
  • לפעמים כדאי להתפשר על מצב הדירה בשביל שכר דירה נמוך יותר: לא תאמינו מה קצת צבע יכול לעשות גם לדירה המוזנחת ביותר.
  • שותפות: אמנם לא חלמנו להגיע לגיל 30 פלוס ולגור בדירה עם שותפים, אך גם חזרה לבית ההורים היא לא להיט. שותפים לפחות לא ישאלו אתכם לאן אתם הולכים ומאיפה חזרתם, וכשיש חדר מספיק גדול, החיכוך ביניכם יכול להיות מינימלי.
  • אף שהם גובים כסף על השירות, למשרדי מתווכים יש לפעמים היצע טוב יותר. הם יכולים לעשות את עבודת החיפוש עבורכם, והם אף יכולים לסייע בהתמקחות ועם חוזה הדירה.
  • ראו תמיד את הדירה באור יום. גם אם ראיתם אותה בראשונה בלילה, חזרו ובדקו שאין בעיות שמתגלות באור.
  • כשאתם באים לחתום על חוזה, בדקו היטב שאכן מדובר בבעלים או בבעל ייפוי כוח חוקי. בלא מעט מקרים, שוכרים גילו כי מדובר בשרלטן שאין לו סמכות להשכיר את הנכס.
  • כשבאים לחתום על חוזה נסו להשיג אפשרות להארכה, כדי שלא תמצאו את עצמכם בחוץ כעבור שנה ללא יכולת להתגונן. אפשר גם להציע כי במקרה של העלאת שכר הדירה, היא תוגבל ל-5%-10%.
  • דרשו לקבל את הדירה נקייה ומסוידת. שימו לב לתקלות, לסדקים ולחורים בקירות שקיימים בזמן כניסתכם והצביעו עליהם בפני בעלי הבית.
  • בדקו מראש את מחירי הארנונה, ועד הבית והחשמל. שימו לב שאין חובות קודמים שתידרשו לשלם.
  • רוב חוזי השכירות הם סטנדרטיים. אפשר להתייעץ עם עורך דין, אבל בדרך כלל כדאי לנהל משא ומתן ישירות עם בעלי הבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#