מגה-ניצול של עובדי הקבלן מצדיק מגה-שביתה - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מגה-ניצול של עובדי הקבלן מצדיק מגה-שביתה

הממשלה מנהיגה ביודעין מדיניות קמצנית ורשלנית באכיפת חוקי העבודה - לכן, הסירוב לקלוט את עובדי הקבלן במגזר הציבורי ולהפכם לעובדים קבועים אינה אלא מניפולציה צינית

2תגובות

>> הבסיס לזכות השביתה הונח כבר ב"הכרזה בדבר זכויות האדם, 1948", ומעוגן במפורש באמנת האו"ם. בישראל הוכרה הזכות לשביתה ב-1957 בחוק ההסכמים הקיבוציים ובחוק יישוב סכסוכי עבודה.

בפרשנות על היקף הזכות לשביתה מבחינים בין זכות המוקנית לארגון עובדים לבין זכות אישית, ושואלים אם הזכות היא רחבה, כלומר טומנת בחובה גם הגנה על עניינים כלכליים וחברתיים של העובדים. על פי משפט העבודה העולמי, ולאור ההתנכלות הנמשכת של הממשלה לעובדים, חובה עלינו לאמץ את הפרשנות הרחבה באשר לכלל העובדים, ובנוגע לעובדי הקבלן - שבעתיים.

דנקברג אלברטו

הממשלה בישראל פונה בתכיפות גוברת והולכת לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהשביתה פוגעת באזרחים ובטובת הציבור. טענה זו מטעה ארבע פעמים:

1. האזרחים אינם רק צרכנים, אלא גם יצרנים. כך למשל, כאשר התחבורה מושבתת, הנוסעים הם לכאורה הנפגעים - אך ראו זה פלא, חצי מיליון צרפתים גיבו את שובתי הרכבת בזכרם שהם מגינים על עמיתיהם העובדים.

2. המדינה לא באה בידיים נקיות למשא ומתן: היא המעסיק הגדול במשק, והיא מנהיגה הסדרי העסקה פוגעניים ונצלניים כלפי עובדי הקבלן שלה.

3. התפישה שלפיה העובדים חופשיים לנהל משא ומתן ולהגן על זכויותיהם אינה אלא אשליה - הם יפוטרו מניה וביה. ומכאן שעל ארגון העובדים ובית הדין להגן עליהם מפני דורסנותו של המונופול המעסיק אותם.

4. הממשלה מנהיגה ביודעין מדיניות קמצנית ורשלנית באכיפת חוקי העבודה. בישראל, ההקצאה לאכיפת חוקי העבודה נמוכה פי 20 מהממוצע במדינות OECD. לכן, העובדה שראש הממשלה ושר האוצר מסרבים לקלוט את עובדי הקבלן במגזר הציבורי ולהפכם לעובדים קבועים, ותחת זאת מתחייבים "להגביר אכיפה", אינה אלא מניפולציה צינית.

נכון, יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אינו טלית שכולה תכלת; הוא זנח את עובדי הקבלן עד מחאת האוהלים, ונזכר בהם לפתע רק לקראת הבחירות הקרבות בהסתדרות. ואולם, אין לשפוך את התינוק עם מי האמבט: לנגד עיננו צריכה לעמוד טובת עובדי הקבלן, ועל בית הדין לעבודה לעמוד בפרץ מול העבריינות הממשלתית ולמגר את התופעה המכוערת והמשפילה הזאת. אם נרשה לממשלה להתיר את דמם של עובדי הקבלן, תהיה זו בכייה לדורות. נגד מגה-ניצול אין מנוס ממגה-מאבק - ומגה-שביתה.

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר ומרצה במרכז האקדמי רופין ובאוניברסיטה הפתוחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#