ארדן: רווחיות חברות מזהמות תצטמצם - כדאי שהמשקיעים והבנקים יידעו - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארדן: רווחיות חברות מזהמות תצטמצם - כדאי שהמשקיעים והבנקים יידעו

השר להגנת הסביבה משוכנע לגבי עתיד העסקים שיתעלמו מהעידן הירוק ולא מתרגש מהמתקפות עליו

2תגובות

"אנחנו מבינים שכלכלה ותעשייה צריכים להמשיך ולהתקיים. אנחנו לא מנסים לפגוע בתחרותיות של התעשייה הישראלית. אנחנו רוצים לראות עלייה הדרגתית של רמת החיים, אבל גם שילדינו יוכלו להמשיך וליהנות מאותם דברים" - כך, בדגש על המשותף ("אנחנו") והמאחד ("עתיד ילדינו"), מבהיר בראיון ל-TheMarker השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, את תפישת עולמו באשר לממשק שבין העולם העסקי לחשיבה הסביבתית.

לקראת ועידת עסקים וסביבה שתיערך מחר, מבהיר ארדן כי למעשה, אין לראות בשני התחומים כסותרים או מתנגשים זה בזה: "עם גידול משמעותי באוכלוסייה, ונוכח השתתפות נמוכה בכוח העבודה, ישראל צריכה למצוא לה מנועי צמיחה חדשים - והסביבה היא מנוע שכזה", הוא אומר.

ניר כפרי

"בקלינטק יש כר רחב ליזמויות, כמו גם בתחומי ההתייעלות האנרגטית, המיחזור ועוד. הנושאים הסביבתיים נולדו ברקע בעיות שבכל העולם מחפשים להן פתרונות. בעקבות הצמיחה של סין והודו, העולם מתמודד עם אתגר עצום בניסיון לספק את הביקוש העולמי הגובר בענפים כמו מזון, בנייה, תחבורה ואנרגיה. לישראל יש פוטנציאל אדיר במתן פתרונות לעולם".

"מכפישים את החקיקה"

במשך עשורים נתפש המושג "איכות סביבה" כאנטגוניזם מוחלט לעסקים. רבים ראו בשוחרי הסביבה עדת טרחנים, הדבקים באידיאלים תלושים מהמציאות, שתוקעים מקלות בגלגלי הצמיחה הכלכלית. השינוי בתפישה זו הגיע כשכלכלנים החלו לכמת את ההשפעה השלילית של הרס הסביבה ולשקלל אותה בחישובי העלות-תועלת שערכו. מכאן, קצרה היתה הדרך להכרה ממלכתית בעלויות הסביבתיות, גם בקרב האיחוד האירופי וחבר מדינות OECD.

כשנשאל ארדן מדוע בכלל צריך המגזר העסקי להקדיש מחשבה להיבטי סביבה, הוא יכול כבר להתרווח בכיסאו ולהפנות את האצבע אל מעבר לים: "כשצרכנים באירופה מסתכלים כיום על טביעת הרגל הפחמנית של מוצר (כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלטה בייצורו, א"ט), אם התעשייה הישראלית תישאר מאחור - המוצרים שלה יירדו בסופו של דבר מהמדפים", הוא אומר בפשטות.

"אנחנו לא הזויים ולא קיצוניים. בהסתכלות ארוכת טווח על היקף הביקושים למוצרים ולמשאבים, על השלכותיו על הסביבה, ועל היכולת לשמר פה איכות חיים וכלכלה תחרותית למדינות המערב - הגנת הסביבה היא קריטית. אם נמשיך לנהל את משאבי הטבע של ישראל באופן בזבזני, מחירם יזנק. השימוש בחומרי גלם שמבוססים על משאבי טבע חייב לעבור להיות הרבה יותר יעיל וחסכוני. לא מדובר רק בחיסכון במים ובאנרגיה, אלא בכלל בתהליך המעגלי של חומרי הגלם. זה רק יחזק את הכלכלה הישראלית, כי ישראל לא יכולה להישאר מאחור בסטנדרטים הסביבתיים".

הכל טוב ויפה, אבל בתעשייה מתלוננים לעתים על אכיפה קיצונית ורגולציה חסרת פרופורציות.

"באתי עם רצון להדביק את הפיגור בתקינה הסביבתית מול המדינות המתקדמות, כשבישראל הצורך דחוף יותר בגלל צפיפות האוכלוסייה, בגלל הגידול באוכלוסייה וגם בגלל הצמיחה. אלה מייצרים איום סביבתי חריף יותר משבמדינות המערב. את חוק האריזות, חוק שיקום קרקעות מזוהמות, חוק אוויר נקי, חוק אכיפה סביבתית וחוק PRTR (מערכת רישום תנועות מזהמים, א"ט) שיעבור בקרוב, לא המצאנו בעצמנו. אלה סטנדרטים שקיימים כבר במדינות OECD, ומדובר בסך הכל בהדבקת פיגור וביישור קו. בתעשייה יכולים לבחור אם ללכת אתנו יד ביד, כמו שעשו בחוק האריזות - או להיות פחות קואופרטיבים, להכפיש את החקיקה ויישומה, ולהמציא טענות מדומיינות ומופרכות".

הטענה המרכזית היא שלחקיקה הסביבתית לא נלווית בדיקת עלות-תועלת, שמביאה לחוסר היגיון כלכלי ביישומה.

"עוד לא פגשתי מפעל אחד שדרשו ממנו לשים פילטר לזיהום אוויר או לטפל בשפכים, וטען שזה יגרום לפיטורי עובדים או להקטנת רווחים. לגבי כל חוק אנחנו עושים הערכת עלות-תועלת. גם כשבדקנו כמה תמלוגים ניתן לגבות מקבוצת כיל בגין הפגיעה בים המלח, הנחיתי לבדוק כמה משלמות המתחרות שלה בעולם. אנחנו מבקשים ליישם את הטכנולוגיה המיטבית, אך גם מתחשבים בזכות הקיום של המפעל. הוויכוח הגדול, שלא מדברים עליו, הוא על רווחיות. איזה רווח נחשב מספיק? בתעשייה רוצים רווח כמה שיותר גדול, ולפרוש את יישום התקינה הסביבתית על כמה שיותר זמן.

בלומברג

"הטענות מופרכות, ואני מזמין אותם להביא דוגמאות קונקרטיות. שיראו לי מתקן אחד שהמשרד דורש, והוא לא נדרש באירופה. בדרך כלל זה הפוך: בישראל עובדות תחנות כוח פחמיות בלי סולקנים (להפחתת פליטות המזהמים מהארובות, א"ט), בעוד שבאירופה לא היו נותנים להן לפעול. בהרבה מקומות דרשנו השלמת פערים, כי שנים לא עשו כלום, והציבור נחשף לזיהומים. על כל אותן שנים שבהן הרוויחו על גב הציבור - לא מדברים. עכשיו כשמבקשים לפעול לפי לו"ז ברור, באים בטענות, שרובן - אם לא כולן - מופרכות. לא ביקשנו אף פעם לפעול מעבר לדירקטיבה האירופית, אף שאולי יש הצדקה לכך בישראל".

הופעלו עליך לחצים מצד חברות?

"מה זה לחצים? זכותו של בעל חברה, כמו כל אחד אחר שחושב שהוא הולך להיפגע מפעולה שלך, לנסות לשכנע אותך שיש צדדים אחרים שאתה לא מבין. זאת תהיה פגיעה בחובה שלי אם לא אשמע את הטענות של הגורמים השונים. לא כל החוכמה אצלי ואצל אנשי המשרד, וגם אנחנו יכולים לטעות".

אלבטרוס

אם כך, מה עומד על כוונת המשרד ל-2012?

"נעמוד בדווקנות על יישום החוקים החדשים. אחרי חצי קדנציה שבה התמקדנו בחקיקה, המבחן עכשיו הוא ביישום מהפכת המיחזור, למשל, הקמה של מתקני הקצה לטיפול בפסולת, החיבור בין תעשייה, עיריות ומשקי בית, יישום חוק קרקעות משוקמות ועוד".

"לצערי, אין תמריצים ליזמים"

הדירקטיבה האירופית יצרה אמנם מקלות בדמות מנגנוני מיסוי לחיוב המזהמים בכיסוי העלויות הסביבתיות. מאידך, היא עודדה גם פיתוח מנגנוני תמרוץ למניעתן - תוך ששני אלה יוצרים יחד תעשייה חדשה גלובלית וצומחת. כשנשאל ארדן היכן הגזרים באג'נדה שמקדם משרדו, לצד המקלות שבהם הוא מתהדר, הוא מודה בבעיה: "יש פה נקודת חולשה למשרד, שלא באשמתו", אומר השר. "התמריצים ליזמויות מרוכזים בעיקר במשרד התמ"ת ובמשרד החקלאות. עשינו עבודה בנושא, ואנחנו מנסים ליצור תקציב אצל המדענית הראשית של המשרד, שיסייע בתחום.

"האם אנחנו נותנים מענה לכך במשרד כרגע? לצערי, עדיין לא, בשל שיקולים של משרד האוצר, שלא מוכן לזה. אבל במסגרת החלטת ממשלה על הפחתת גזי חממה, יש גם 140 מיליון שקל לפרויקטים של הפחתת פליטות, ופה יש הזדמנות ליזמות. הוצאנו מכרז אחד בנושא, והיו יותר מ-100 מגישים".

עידוד השקעות חייב להיות תלוי תקציבים וסובסידיות?

"ההשקעה במשק מכוונת גם על ידי הרגולטורים. למשל, אם בנק ישראל מגביל את התנאים שבנקים יכולים לתת במשכנתאות, הוא יכול להאט את הבנייה. גם המפקח על שוק ההון יכול לעשות זאת, אם ידרוש מהגופים הפיננסיים לקחת בחשבון סיכונים סביבתיים, וכך השוק יתאים את עצמו. בעולם הבינו שחברות בורסאיות צריכות לדווח גם על הסיכונים הסביבתיים שבפניהם הן עומדות. אנחנו כבר העברנו בוועדת הכספים כללי דיווח לפי מפרט שגיבשנו, כי המשקיעים לא תמיד יודעים על ההשלכות של סיכונים סביבתיים וחוקים סביבתיים. הרווחיות של חברות מזהמות עשויה להצטמצם, המשקיעים צריכים לדעת מזה וגם הבנקים צריכים לבחון את הנושא. אנחנו מאמינים שבאמצעות רגולציה נכונה, נוכל להשפיע על הכיוון שבו תלך הכלכלה, תוך תמחור נכון יותר של סיכונים סביבתיים".

באילו תחומים סביבתיים כדאי להשקיע כיום בישראל?

"אני יכול לציין שני תחומים שיהיו לדעתי הכי חמים בשנים הקרובות. האחד הוא חיסכון בחשמל והתייעלות אנרגטית. בעתיד משק החשמל יתנהל כמו בבורסה. יפעלו בו כמה יצרנים במגוון טכנולוגיות ייצור חשמל, שיתחרו מול מנהל מערכת על מכירת חשמל לרשת, בליווי מדידת צריכה חכמה ודיגיטלית. יהיה כמו הבורסה. אנו רואים את מחירי האנרגיה בעולם, ומבינים שנגמר עידן האנרגיה הזולה. לכן כל טכנולוגיה שיכולה לעשות את הרשת חכמה יותר, ולעזור לחסוך ולנהל את הצריכה, יש לה פוטנציאל.

"התחום השני בעל הפוטנציאל הוא זה של השימוש החוזר בחומרי גלם - לא רק בשלב הפסולת, אלא כבר משלב הייצור. בעוד חצי שנה יחול איסור על הטמנת צמיגים בישראל. היכן הביקושים לכל הגומי הזה? יש פה כר נרחב לשוק הפרטי לספק פתרונות. כך גם בפסולת בניין, שהיא מכת מדינה, עבר תיקון שעוד לא יושם, שיחייב מחצבות למחזר אותה. גם פה נצטרך טכנולוגיות חדשות כדי להשתמש בחומרים האלה שוב. לא נוכל להמשיך לספק את כל צרכי הבנייה והתשתיות בישראל מכרייה של דיונות".

"נבחן הגבלת יצוא של משאבי טבע"

בשנה החולפת נדמה היה כי המשרד להגנת הסביבה חש מעט לחוץ בגבולות סמכויותיו הצרות לכאורה - והחל להרחיב את תחומי פעילותו גם לענפים משיקים, כמו עידוד האנרגיות המתחדשות, הפיקוח על קידוחי הגז והנפט, ויסות התחבורה ואף סוגיית התמלוגים שבהם מחויבת כיל. זאת, תוך יצירת חיכוכים ומלחמות טריטוריה עם משרדי ממשלה אחרים (ראו מסגרת).

"הגעתי למעורבות הזו מהמקום הסביבתי", מסביר ארדן. "אם יהיה זיהום ים רחב ממדים, כל האצבעות יופנו אלי, ומה אסביר? שאין קשר בין הפוטנציאל הכלכלי לעובדה שאין לנו אף אנייה שיכולה להגיע עד מאגר לוויתן כדי לראות שהם עומדים בדרישות הבינלאומיות? שאין לי מספיק עובדים במשרד שיוכלו ללמוד את הנושא מול היקף הפעילות? הרי אין שום קשר בין הפוטנציאל הכלכלי של הקידוחים לבין פוטנציאל הנזק והמשאבים הדרושים לבקרה עליהם.

"כך גם בים המלח, החלו להתעניין בעלות הנזקים רק כשמפלס המים בבריכות עלה עד לרמה שהוא מאיים על הכביש ועל המלונות. במשך שנים, מי התעניין בירידת המפלס בים המלח וביצירת הבולענים באזור? הגענו לגיל שבו צריך לגבש מדיניות ברורה, ואני לא חושב שחברי בממשלה צריכים להתרגז על מעורבות המשרד בעניינים האלה. צריך לשמוח שאנחנו רוצים לגבש מדיניות עקבית יחד אתם. בכל העולם, משרד הגנת הסביבה נמצא בהתנגשות מובנית עם משרדים אחרים, ולכן במקומות רבים מתחילים לאחד בינו לבין משרדים אחרים", רומז ארדן להצעתו לאיחוד משרדו עם זה של האנרגיה והמים.

יחד עם זאת, לא כולם רואים את הדברים עין בעין איתך.

"כשהיו לנו השגות על התקלות בקידוח בלוייתן, משרד האנרגיה עצר את הקידוח. אני חושב שגם משרד האנרגיה עבר תהליך מסוים, ונראה לי שהם מבינים שיש להם אחריות גדולה מאוד גם להיבטים הסביבתיים. באשר למשרד האוצר, אני חולק על נטייתו לאמץ מודלים קיימים של גביית תמלוגים ומס מתחום אחד לאחר. נכון לבדוק את מה שקורה בעולם, אבל מיסוי ותמלוגים הם נושאים שצריך להתאים למציאות בישראל. לישראל יש כמות קטנה יחסית של משאבים, ואולי ראוי לפיכך שהתמלוגים יהיו גבוהים יותר. בקנדה למשל, יש יותר אשלג מבישראל, והתמלוגים שם גבוהים יותר מאצלנו".

אילו עוד משאבי טבע תפעל להכניס להסדר רגולטורי חדש?

"כל מוצר מן הטבע ששייך לציבור, ונותנים אותו במחיר אפסי - כך גם יהיה היחס כלפיו, כלומר יחס בזבזני ולא יעיל. בענף המים המינרלים, למשל, צריך לבחון אם המחיר שהזכיינים מקבלים על המשאב הזה לוקח בחשבון את העלויות של הפסולת המיוצרת, שהרי מדובר בבקבוקי פלסטיק. בעלי הזיכיונות פועלים כחוק, אבל במדיניות הממשלתית נדרש תיקון רוחבי, עם מסר של שימוש חסכוני ויעיל במשאבי טבע".

מה היית מצפה מהוועדה לבחינת השימושים במשאבי הטבע?

"אני רוצה שפעם אחת ולתמיד תהיה הסתכלות על תיקון נזקים ושיקום הסביבה, ושיהיה קשר בין הכנסות המדינה מהפקת משאבי טבע לבין פיקוח על הנזקים וראייה לטווח ארוך. יש חומרי גלם שבמסגרת העבודה אולי נגלה שכדאי להגביל את היצוא שלהם. לדוגמה, ייתכן שימצאו שעוד כמה עשרות שנים נגיע למחסור עולמי בפוספטים, ואז נצטרך להחליט אם כדאי להמשיך לייצא אותם".

"את הטענות על משבר הגז, משרד האנרגיה צריך להפנות לעצמו"

משבר הגז הטבעי ועיכוב ייצור החשמל הפרטי עלולים להביא בקיץ למחסור ברזרבות חשמל - לאחר שכבר גררו את ייקורו ב-15%. באחרונה הפנה שר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, אצבע מאשימה כלפי גופי הסביבה בטענה כי האחריות למשברים אלה מוטלת על כתפיהם - בין היתר, משום שסיכלו את הנחת צינור הגז הטבעי ממאגר תמר למישור החוף הצפוני, בעוד שבמקביל, עיכבו את החלופה שבהקמת תחנת כוח פחמית שנייה באשקלון.

"אם למשרד האנרגיה יש טענות על עיכוב בהגעת הגז, הוא צריך להפנות אותן לעצמו", יורה ארדן בתגובה. "כבר כשידעו על תגליות הגז ההיסטוריות, היו צריכים להבין שיש לפעול לתכנון מערכת הולכה והנזלה - ולא להפקיד את האחריות בידי יזם פרטי, ולקדם את הכל בשנייה האחרונה.

"מישהו המציא טענה, שאם היו מאשרים כניסה לגז בחוף דור, אז הגז מתמר היה מגיע שנה מוקדם יותר. אני לא זוכר טענה כזאת בדיונים שהיו אז. להיפך, אני זוכר שטענו כי לא ניתן להעביר את הגז דרך מתקני ים תטיס שבאשדוד, ואז התגלה שדווקא כן אפשר - וזה מה שעושים עכשיו. כך גם טענו שהאפשרות היחידה לטפל בגז היא ביבשה, ואילו כיום כבר מדברים על טיפול חלקי או כמעט מלא בים. אני לא יכול לסמוך על יזם (נובל אנרג'י, א"ט) שמקדם תוכניות בכוחות עצמו, ודואג קודם לרווחים שלו".

ואולי הישענות משק החשמל על גז בשיעור 80% היא הבעיה החמורה יותר, ויש לשקול בכל זאת הקמת תחנה פחמית לגיבוי?

"אם אתה מסתמך על גז מצרי, אז גם 40% נראה לי מסוכן. צריך להגיע לעצמאות אנרגטית. במצב שבו יש לנו את מאגר תמר, ואולי גם אחרים, זה לא מסוכן. יש כאן שני אינטרסים סותרים: שימוש בגז נקי מחד, ובניית כמה שפחות מתקני תשתית, ולכן נדרש תהליך אובייקטיבי ושקוף. אני אגבה את כניסות הגז למדינה, אחרי שיוחלט עליהן באופן מקצועי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#