הכישלון המהדהד של הרפורמה בתחבורה - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכישלון המהדהד של הרפורמה בתחבורה

גם כאשר הכישלון ברור, אף אחד לא חולם לבשר לרותי אמיר, האחראית לפיאסקו, שהיא צריכה לשקול מעבר למקצוע אחר

24תגובות

>> למגזר הציבורי אין גבול ואין חשבון. במשך עשר (!) שנים ישב צוות בחברת נתיבי איילון ותיכנן "רפורמה" בתחבורה הציבורית בתל אביב. אחר כך השקיע משרד התחבורה 200 מיליון שקל, ועכשיו, לאחר חצי שנה של יישום, התוצאה היא כישלון אחד גדול.

איך אפשר לתכנן משהו כה בסיסי במשך עשר שנים? הרי האמריקאים הספיקו במשך זמן דומה לשלוח אדם לירח. כי המגזר הציבורי שלנו חולה; אין בו מדדי יעילות, אין שכר ועונש, אך יש זמן בלתי מוגבל לבזבז - על חשבון הציבור.

אך גם כאשר הכישלון ברור, אף אחד לא חולם לבשר לרותי אמיר, האחראית לפיאסקו, שהיא צריכה לשקול מעבר למקצוע אחר. גם שר התחבורה ישראל כץ, שהבטיח "מהפכה", ממשיך לספר לנו עכשיו על תוכניות עתידיות לשיפור השירות, כאילו כהונתו החלה אתמול - ולא לפני שלוש שנים.

ישבתי עם כץ לפגישה ארוכה לפני השקת הרפורמה. אני יודע שכוונותיו היו טובות. אבל זה לא מספיק. הוא היה מלא הבטחות כרימון: יהיה טוב יותר, מתקדם יותר, מהיר יותר. יהיה סימון אלקטרוני על גבי התחנות - כמו באירופה - וכולם יידעו מתי האוטובוס מגיע. זמן הנסיעה יתקצר, המחיר יירד והציבור יהיה מאושר, אמר בביטחון.

אמרתי לו שמדובר ברפורמה רעה שלא מתחשבת בקהל הצרכנים. אמרתי שאסור להוריד מהלומה כזאת בבת אחת על ציבור שהתרגל במשך עשרות שנים לקווים מסוימים, אלא לנסות תוכנית הדרגתית. הזהרתי אותו ששימוש בשני אוטובוסים במקום באחד יאריך את משך הנסיעה ויהפוך אותה לבלתי נסבלת. קשה להמתין לאוטובוס פעמיים כאשר אינך יודע מתי יגיע, אם בכלל, רק משום שמישהו החליט שכאן זה ניו-יורק ולכן צריך שיטה חדשה של קווי אורך ורוחב. אסור לטרטר את החלשים. אבל כץ דיבר על הצלחה.

ניסיתי לומר לכץ שאסור לו להיכנע למונופול דן, ולכן צריך להכניס כמה שיותר מתחרים פרטיים מול המונופול, אחרת השירות ימשיך להיות גרוע. כמו כן, שר התחבורה לא אילץ את דן בשלוש שנות כהונתו להציג בתחנות שילוט אלקטרוני שיבשר מתי בדיוק מגיע האוטובוס. לכן אנחנו ממשיכים לסבול מתחבורה ציבורית מפגרת שסובלת מחוסר אמינות, אי ודאות ושירות גרוע.

מנכ"ל המשרד דאז, דן הראל, אמר באותה פגישה שבטוח שיותר אנשים ישתמשו בתחבורה הציבורית, כי גם בעלי רכב פרטי יתחילו להשתמש באוטובוסים. אבל במבחן המשמעותי הזה הרפורמה נכשלה בגדול. ספירת נוסעים שנעשתה באחרונה מלמדת כי מספר הנוסעים לא גדל. כלומר, רק מי שאין לו ברירה - האוכלוסייה השבויה של קשישים, נוער, סטודנטים, נכים, עולים חדשים, עובדים זרים ומי שאין לו כסף לרכוש מכונית פרטית - נשאר עם דן.

עצוב גם לשמוע את התגובה של רותי אמיר על הביקורת. היא אומרת שהאשם הוא מסע השיווק והפרסום של משרד התחבורה, כי "הקמפיין בטלוויזיה היה הזוי - זו לא מהפכה כמו שאמרו, אלא שיפור קטן". אז מה, גברת אמיר, לעשות "שיפור קטן" לוקח עשר שנים ו-200 מיליון שקל? אין גבול לעזות המצח? אין גבול לבזבוז כספי ציבור?

היה גם עצוב לשמוע את מנכ"ל משרד התחבורה החדש, אלכס לנגר, מסביר ש"המשרד לא מתעקש, ובכל פעם שהציבור מבקש שינוי ומתברר שאנחנו טעינו, עושים שינויים בקווים כדי שהשירות יהיה טוב יותר". זה מדהים. הרי השקעתם עשר שנים ו-200 מיליון שקל, אז למה לא פניתם לאזרחים לשאול לדעתם? לא היה לכם מספיק זמן?

ואכן, בפברואר הקרוב תיעשה פעימת תיקון שלישית (!) במפת קווי האוטובוס בתל אביב, בלחץ התושבים המסכנים. כך נראה עוד ועוד קווים ישנים חוזרים לשירות, ואת ה"רפורמה" הולכת ומתפוגגת.

יש מהיכן לגבות מסים

ההפגנות הקשות האחרונות של העדה החרדית בירושלים ובבית שמש נובעת מסיבה אחת בלבד: פגיעה בכיס. לא כל כך אכפת להם אם הציונים שונאים אותם. המאבק בציונים דווקא מחזק אותם ומביא להם יותר תרומות מברוקלין.

אכפת להם שהמשטרה ושלטונות המס מתחילים להיכנס למאה שערים ולעצור חרדים בחשד להונאה, להעלמת מס, להלבנת כספים ולהעברת כספים לא חוקית לחו"ל, והכל בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. כי כסף הוא עניין רציני בעדה החרדית.

במשך שנים הם התרגלו לנהל כלכלה שחורה. הם רגילים רק לקחת מהציונים, אך לא לשלם להם מס הכנסה, לא ארנונה ולא מע"מ. כלום.

עכשיו הם חוששים שמפקד המשטרה החדש בירושלים, ניסו שחם, והמפכ"ל, יוחנן דנינו, ינסו לפרק את האוטונומיה הכלכלית שלהם במאה שערים ובבית שמש, כי עכשיו המשטרה מעזה להיכנס ל"קסבה" במאה שערים, ואז חס וחלילה הם אף ייאלצו להתחיל לשלם מסים.

כולנו צריכים להבין שאת הגירעון הצפוי בתקציב המדינה אפשר לפתור בקלות, לא על ידי העלאת שיעורי המס, אלא על ידי גביית מסים מעסקים של חרדים וערבים - שם מתרכזת עיקר הכלכלה "השחורה". זו האמת הפשוטה, ואותה מישהו צריך לומר.

בתל אביב כן מתגייסים

באוגוסט 2006 הטיל האלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א, רפש. הוא אמר ש"תושבי תל אביב אינם נוטלים חלק משמעותי בלחימה, בתל אביב לא היה שכול ולא יהיה שכול".

זו אמירה מקוממת. אין לשטרן מושג על עומק השכול בתל אביב. שיבוא למשל ביום הזיכרון הבא לבית הספר אליאנס, ויקשיב לשמות עשרות הנופלים, בוגרי בית הספר.

שטרן אמנם דיבר על שכול, אבל דבריו הובנו בציבור באופן רחב יותר; כאילו שהתל אביבים הם קבוצה של נהנתנים שמסתובבים בשנקין, ומשתמטים משירות בצה"ל.

הרושם הזה נוצר עקב נתוני גיוס מעוותים שמציג הצבא. הנתונים מתייחסים לכלל תושבי העיר, והרי ידוע שבעיר גדולה כמו תל אביב יש אוכלוסיות מגוונות, יש שכונות שונות ויש מאפיינים מורכבים. לא מדובר באוכלוסייה קטנה והומוגנית, כמו במושב או ביישוב קטן, ולכן ההשוואה לא הוגנת מבסיסה.

לכן נטלנו הפעם את נתוני הגיוס האחרונים של 2010 בתל אביב, תוך התיחסות לבוגרי התיכונים בעיר. מתברר שבתל-אביב מתגיסים גם מתגייסים. שיעור הגיוס של בוגרי עירוני י"ד הוא 100%, של בוגרי ליידי דייויס - 98%, של אליאנס, תיכון חדש ועירוני ד' - 95%, של עירוני א' - 94%, של אורט סינגלובסקי ועירוני ט' - 90%. וזה ההפך הגמור מהשתמטות.

ויש עוד עובדה קטנה שרצוי ששטרן יידע: שיעור הגיוס בבתי הספר הממלכתיים גבוה משיעור הגיוס בבתי הספר הממלכתיים-דתיים. אצל הממלכתיים מתגייסים 95% מהבנים, ו-38% מהם עושים שירות קרבי. מקרב הבוגרות מתגייסות 94%, ו-14% מהן משרתות בקרבי.

לעומתם, בבתי הספר הממלכתיים-דתיים רק 84% מהבנים מתגייסים, 37% מהם לשירות קרבי. בקרב הבנות רק 36% מתגייסות, ורק 5% מהן לקרבי.

אז אולי התל אביבים המושמצים ראויים למלת הבהרה ממר שטרן?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#