האיום האמיתי על כרטיס האשראי שלי לא בא מסעודיה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיום האמיתי על כרטיס האשראי שלי לא בא מסעודיה

חברות האשראי לעולם לא יעזו להתעסק עם רעייתי ודומותיה

2תגובות

כן, בטח, האקרים סעודים, זה האיום הגדול ביותר על כרטיסי האשראי שלי. עשו לי טובה, אני נשוי - לעינת, כן - כך שמומחי מחשבים שמשחקים בכרטיסי אשראי מפחידים אותי בערך כמו המכשפות בסיפורים שאני מקריא לעלמה לפני השינה. חברות האשראי כבר ימצאו את הדרך להילחם באפקטיביות בבוזזים האלה, אבל הן לעולם לא יעזו להתעסק עם רעייתי ודומותיה. ובצדק: הרי על אף שכרטיס האשראי רשום על שמי, עינת היא הלקוחה האמיתית שלהם. והלקוח, כידוע, תמיד צודק. בעיקר אם הוא לקוחה.

בשבוע שעבר הבטתי בפניהם של חבריי שקראו את הידיעות על פריצת האשראי הגדולה, וראיתי שם בלבול גדול. גם מהמראה נשקף אדם שלא באמת יודע עד כמה שיחק או איתרע לו מזלו. בגדול, אין לי בעיה שהסעודים יהיו השותפים שלי לכרטיסי האשראי. הבטתי בחלק מרשימות הקניות שפורסמו בעיתונים וראיתי שם צרכנות מבוקרת, מידתית. לא סכומים מטורפים, גם לא קניות הזויות.

אולה בליקין

והכי חשוב, הם הקפידו על חלוקה שוויונית. זאת גם הסיבה לכך שהמממנים לא ממש הרגישו את משיכת היתר. אף בנק לא קרס, אף דירה לא נמכרה, אף תוכנית חיסכון לא נשברה. החבר'ה עבדו יפה.

הרומן הזה יכול היה להימשך עוד עשרות שנים מבלי שאיש יחשוף אותו, אלמלא נסחפו הסעודים לעניינים שקשורים ביהודים ובערבים, בישראל ובעולם המוסלמי. מאחר שהם לא באמת צריכים כסף, והאמת היא שגם לנו יש די והותר, המשיכה הקבועה והאנושית לא הטרידה את הצדדים הנוגעים בדבר.

בדיוק כפי שקורה בבריחות אלגנטיות מהכלא, האסיר הזומם לא מזמין דחפור לתאו כדי לבצע חפירות או מבקש לקנות מקדחה בקנטינה. דרושה כאן סבלנות כדי להערים על המערכת. די לו בכפית מאולתרת כדי לחפור במשך עשור מנהרה אל החופש. את הניצחון שלו הוא יחגוג בשקט, הרחק מעבר לחומות.

אבל הסעודים הנבלות היו חייבים לפוצץ לנו את העסקה המושלמת הזאת בפנים. יש את אלה שמשתינים בבריכה, ויש מי שמשתינים מהמקפצה לבריכה. כנראה שלסעודים נמאס להשתין בבריכה והם החליטו לבצע קפיצת מדרגה. אין לייחס זאת לטיפשות, אלא דווקא לשפע שהוא מנת חלקם של אותם האקרים. הם לא באמת היו צריכים את הכסף, הם רק רצו להשוויץ ולפגוע לנו באגו. ואנחנו, שבאמת צריכים את הכסף, נאכל אותה עכשיו בגדול עם חזרת החיים למסלולם הרגיל.

כמה כבר עלה לי בחודש אותו האקר סעודי? 100-200 דולר במקרה הכי רע. סכום שווה לכל נפש. כמה עולה לי לחודש כרטיס אשראי שהופקר בידיה של זוגתי האהובה? 500-600 דולר. הנה לכם האסון במספרים אבסולוטיים. ושניהם, יש לציין, פועלים בהיחבא. הדרך היחידה שלך לדעת על אותה יד נעלמה תלויה בהקפדה שגזרת על עצמך לבחון אחת לחודש את הדפים שמנפיקה ושולחת לך חברת האשראי.

ועד עכשיו, בחודשים שבהם במקרה הצצתי ברשומות, גם כך לא הבנתי את הפירוט שהופיע שם. לא זכרתי שקניתי בגדים לילדים, לא את הביקור בבית הקפה ההוא, וגם לא הצלחתי להעלות באוב הזמנה אינטרנטית אחת שלי - למעט אולי מדומינוס פיצה. מרגש לדעת שפתאום יש קשר בין שלומי ברזל, הילד מג'סי כהן, לבין מותגי ביגוד והנעלה בעלי שם עולמי. אני לא יודע לאיית את שמם, אבל עינת, שתהיה לי בריאה, מקלידה את כתובת האתר שלהם ואת מספר האשראי שלי באופן עיוור. או שאלה הסעודים, יימח שמם.

לנשים, כך למדתי, יש נטייה להחביא ממך רכישות פרועות שמומנו על ידך מבלי שידעת זאת. תוכנית המילוט שלהן למקרה שנתפסו כוללת את השורה הבאה: "זה היה מבצע מטורף, פשע לא לקנות!". כדי לא להיתפס הן גם שומרות את המוצרים הנחשקים שמימנת למפגש עם החברות, השותפות האחרות לדבר עבירה. אתה תזכה לראות אותה 20 שנה עם אותו זוג נעליים, אבל דע לך שבמקום כלשהו בביתך ישנו סליק ובו מאות זוגות נעליים, עשרות מעילי עור וחפצים אחרים ופרועים בהרבה.

מעט אחרי שיצאת לעמל יומך והיית מרוצה שהתכשיט שלך הולכת לעבודה בביגוד שלא יגרום לאף גבר לסובב את הראש, היא מחליפה את בגדי האבל בצו האופנה האחרון. אל חשש, כשתחזור מהעבודה תחכה לך בבית מישהי לבושה באימונית מהוהה, טרוטת עיניים ומלאה בתיאורים שמסבירים עד כמה היא עייפה. איך לא, 12 שעות היא טחנה את הכרטיס שלך, גלשה באתרים הכי שווים, ביצעה שופינג חובק עולם והצליחה לשמור על ארשת תמימה כי ידעה שתמיד יהיה לה הסבר למקרה שתעלה עליה: "זאת לא אני, אלה הסעודים!"

ביציאה לפעולת טרור קיברנטית מהסוג שביצעו הסעודים חייבים להקפיד על דבר אחד: מגייסים אך ורק האקרים. אני מנסה לחשוב על סיטואציה שבה המוסד הישראלי מפסיק לעסוק בהשתלת וירוסים במתקני הגרעין האירניים, או לתפוס דמויות שנויות במחלוקת דוגמת מרדכי ואנונו, ועובר לסגנון של שכנינו הסעודים. במבצעים מהסוג הראשון, כפי שמלמדת ההיסטוריה, יש מקום לסוכנות, נערות הפיתוי האולטימטיביות. אבל מה קורה אם המגייס למבצע מהסוג השני מצרף לצוות נשים? נדמה לי שהתוצאות ברורות.

הפתייניות לא יעמדו בפיתוי והמבצע יהיה קצר אפילו יותר מזה שיזמו רשתות המזון בעקבות המחאה החברתית. אני מדמיין את הבלונדה היפהפייה שלי מגויסת למשימה לאומית מעין זאת, מתיישבת מול צג מחשב אי שם במתקן חשאי באזור המרכז, ומקבלת את מספרי כרטיסי האשראי של עומר מהעיר קאטיף בסעודיה.

כמה זמן היא תעמוד במשימה שהגדיר לה המפעיל - משיכה אחת בשבוע, בשווי שלא יעלה על 20 דולר? הרי תוך שלוש שעות מתקשרת אל עומר נציגת חברת האשראי שלו ומדווחת על משיכה שמעולם לא נראתה כמותה. "אם לאבא שלך אין במקרה באר נפט, יא חביבי", תאמר לו המוקדנית, "אני ממליצה להתחיל להעמיק מיד את החפירה בחצר. מישהי כבר סידרה לך בור ענק".

ברוב הימים אני מתפלץ למקרא ידיעות בעיתונות על האופן המחפיר שבו הסעודים נוהגים בנשותיהם. והנה, דווקא הקדמה הטכנולוגית הצליחה לקרב בינינו, ועכשיו גם אני עשוי למצוא היבט חיובי אחד בהדרת נשים. אפילו אחת. ורק מכרטיס האשראי שלי. ההאקר עומר, אגב, מוזמן להמשיך לעשות בו שימוש, או להסביר לי מה בדיוק קנה בכרטיס האשראי שלי בחנות להלבשה תחתונה בכיכר המדינה. עינת טוענת שזאת לא היא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#