על חשבון התלמיד התל אביבי - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על חשבון התלמיד התל אביבי

כדי לקדם את הצדק החברתי, הרשויות החזקות חייבות לסבסד את החלשות

12תגובות

שרי הפנים לדורותיהם, ואלי ישי בתוכם, אוהבים להיות נחמדים אל בוחריהם. זו הסיבה לכך ששרי הפנים תמיד קידמו הנחות בארנונה. כיום סך ההנחות ליחידים בארנונה מגיע ל-2 מיליארד שקל - ומקטין את ההכנסות של הרשויות המקומיות מארנונה ב-7.5%.

מי שסובלות מכך יותר מכל הן הרשויות החלשות. ההנחות בארנונה על רקע סוציואקונומי מגיעות ל-90%. בחלק מהרשויות החלשות, בעיקר הערביות, שיעור גביית הארנונה - אחרי הנחה של 90% - הוא 10%-15% בלבד. שיעור הגבייה אינו משתפר גם כאשר הרשויות נקנסות על שיעור הגבייה הנמוך בהפחתת 15% ממענק האיזון שהן מקבלות.

אין ספק שחלק מהבעיה של הרשויות העניות הוא ניהולן הלקוי. "יש מתאם בין אי השוויון לבין החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות", אומר פרופ' ערן רזין, ראש המכון ללימודים אורבניים באוניברסיטה העברית ומהחוקרים המובילים בישראל בתחום הרשויות המקומיות. "ככל שהרשות ענייה יותר, כך הוצאות הרווחה שלה גדלות והכנסות הארנונה שלה קטנות. בד בבד יש הקרנה שלילית על הרמה הניהולית - הסיכוי שייבחר ראש עיר משכיל וחזק בעיר ענייה, קטן יותר. וזה מחריף את הבעיה".

נחום בן אליה, מומחה לתכנון אורבני, בוטה אף יותר. "הסוציולוגיה פועלת נגד הניהול", הוא אומר. "ברשות מקומית קטנה, יהודית או ערבית, מי שעובדים בעירייה הם בעיקר בני המשפחה, בני החמולה, או אנשי החצר רבנית, וזה יוצר קרבה לא בריאה. ביישובים קטנים יש דפוסים קלוקלים - אין הפרדה בין הביורוקרטיה העירונית לבין המשפחה".

הרשויות החלשות בישראל נמצאות בצבת שלילית משולשת. מצד אחד, יש להן הוצאות כבדות גם על שירותי הרווחה וגם על פיתוח התשתיות המפגרות. מצד שני, אין להן הכנסות, משום שהאוכלוסייה החלשה משלמת ארנונה מועטה ומשום שאין להן אזורי תעסוקה חזקים ואטרקטיביים שמשלמים ארנונה עסקית. מצד שלישי, אין להן ניהול חזק ובעל מעוף שיכול לפתח את העיר ולחלצה מקשייה. במקרים רבים ניהולן מושחת ולא יעיל, ורק מדרדר אותן עוד יותר.

ומצד רביעי, הסיוע שמגישה להן המדינה קטן ביחס לצורכיהן. המדינה מממנת כיום רק 34% מתקציב הרשויות המקומיות, כמעט ללא אפליה תקציבית מתקנת. היא אמנם מעבירה להן מענק איזון שאמור לסייע לרשויות החלשות להתאזן כלכלית, אבל גם לפי משרד הפנים מענק האיזון מכסה רק 87.5% מהצרכים, ובכל מקרה הוא מאזן לכל היותר. הוא לא מאפשר את פיתוח הרשות לקראת עצמאות כלכלית.

כדי לחלץ את הרשויות החלשות מהעוני הנמשך שלהן, דרוש מהפך ניהולי ותקציבי. בן אליה ורזין, כל אחד בנפרד, מעלים הצעות למודלים ניהוליים חדשניים שמרחיקים את תהליכי קבלת החלטות מנבחרי הציבור הבעייתיים. רזין מציע לעבור למודל אמריקאי של ראש עיר ממונה כמנכ"ל מקצועי. בן אליה מציע להרחיב את המודל של תאגידי המים גם לשירותים חיוניים נוספים - בעיקר חינוך ורווחה - שינוהלו בידי תאגידים על-אזוריים ומקצועיים. ספק אם במפה הפוליטית הישראלית יש להצעות כאלה סיכוי להתקבל.

בהיעדר פתרון לבעיות הניהוליות של הרשויות המקומיות החלשות, ניתן לפחות לטפל בהגדלת התקציבים. משרדי הפנים והאוצר החלו בשנה האחרונה לקדם גישה זו באמצעות שינוי מודל תוכניות ההבראה. מעתה תוכניות ההבראה לא יתמקדו רק בהחזר חובות באמצעות קיצוצי תקציב, אלא יבנו תוכנית עסקית לפיתוח מקורות הכנסה נוספים לעיר. לשם כך הועמד תקציב ייעודי של 670 מיליון שקל.

כמו כן, כתנאי לקבלת תוכנית הבראה, תצטרך העיר להסכים להעברת גביית חובות הארנונה שלה לידי ההוצאה לפועל. כך, ראש הרשות - הנמצא בניגוד עניינים מול תושביו - לא יהיה מופקד יותר על גביית הארנונה בעיר.

עם זאת, עיקר ההגדלה התקציבית יצטרך לבוא מתקציבי הממשלה. לא מתקציב מענק האיזון, שבפועל כבר זורם בעיקר לרשויות החלשות, אלא מתקציבי ההשתתפות של המשרדים הממשלתיים - הרווחה, החינוך, התמ"ת, התחבורה ועוד. כיום השתתפות משרדי הממשלה מותנית בהשתתפות עצמית של הרשות המקומית בשיעור של 25%. רשויות חלשות, המתקשות לגייס את ה-25% שלהן, מוותרות כליל על התקציב הממשלתי. זאת ועוד, התקציב עצמו הוא במרבית המקרים שוויוני - כלומר ללא אפליה מתקנת לטובת אוכלוסיות נחשלות.

המדינה שוקלת לשנות זאת ולעבור למודל שמוותר על ההשתתפות העצמית של רשויות חלשות, או לפחות מקטין אותו מאוד, כדי ליצור אפליה מתקנת בתקציבים. ואולם, המשמעות של מודל כזה היא שההשתתפות של משרד החינוך בתקציב לתלמיד בתל אביב וברעננה תקטן, כדי שניתן יהיה לתת יותר לתלמידים ברהט ובשפרעם (או במודיעין עילית - אילו היו שם בתי ספר ממלכתיים). במלים אחרות, תל אביב תצטרך לוותר על תקציבי חינוך כדי שלשפרעם יהיה חינוך טוב יותר.

הממשלה ביצעה מהלך כזה עם תקציבי המועצות הדתיות, וגם זאת לאחר מאבק עיקש מול פורום 15 הרשויות החזקות. ניסיון לקדם רעיון דומה גם בתחום החינוך נבלם באיבו על ידי משרד החינוך והרשויות החזקות. "לא ניתן לקדם את החינוך בפריפריה על ידי פגיעה בחינוך במרכז הארץ", אמר בזמנו שר החינוך, גדעון סער, ופסל את ההצעה. כך הצדק החברתי במדינת ישראל לא יקודם לעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#