מי אשם בעוני של הרשויות המקומיות? משרד הפנים - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי אשם בעוני של הרשויות המקומיות? משרד הפנים

כלי הסיוע העיקרי של משרדי הפנים והאוצר לרשויות כושלות כושל בעצמו

3תגובות

רואה החשבון זיאד אבו חבלה מתמחה בביקורת חשבונאית ברשויות המקומיות. באחרונה בדק את ההשפעה שיש למינוי ועדה ממונה (ועדה קרואה) לרשויות מקומיות כושלות על דו"חותיהן הכספיים.

ועדה ממונה היא כלי ההתערבות האגרסיבי ביותר לטיפול ברשות כושלת. זהו כלי אנטי דמוקרטי, כי הוא מאפשר למשרד הפנים לפזר מועצה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות ולמנות תחתיה ועדה מקצועית. מאחר שמדובר בכלי בעייתי ואנטי דמוקרטי, משרד הפנים משתמש בו במשורה - לפני נתוני משרד הפנים, בשנים 2005-2011 מונו 22 ועדות כאלה, מהן 15 לרשויות ערביות ודרוזיות. ל-18% מהרשויות הערביות מונו ועדות ממונות, ולעומתן ל-4% בלבד מהרשויות היהודיות.

מחקר על אפקטיביות הוועדות הממונות יכול אפוא להתבצע רק ברשויות הערביות. אבו חבלה בדק את הדו"חות הכספיים של 7 רשויות ערביות שמונתה להן ועדת קרואה בשנים 2006-2007. הוא בדק כיצד נראו הדו"חות הכספיים של אותן הרשויות לפני מינוי הוועדה ולאחר שזו סיימה את תפקידה.

מבט שטחי על הדו"חות גילה כי מינוי הוועדות השיג את שלו: הגירעונות המצטברים של אותן 7 רשויות קטנו מכ-200 מיליון שקל ל-50 מיליון שקל ושיעור גביית הארנונה זינק מ-24% ל-48%. ואולם בדיקה מעמיקה יותר גילתה כי זהו שינוי קוסמטי בלבד, שכן הקיטון בגירעונות נבע ממענקים מיוחדים של 170 מיליון שקל שקיבלו הוועדות באותן רשויות.

כלומר, הגירעון נסגר באמצעות מענקים של משרד הפנים - אותם מענקים שלו ניתנו למועצות טרם פיזורן הכפוי היו משיגים את אותו קיטון בגירעון. גרוע מכך, הזינוק בגביית הארנונה נבע ברובו מתרגיל חשבונאי של מחיקת חובות אבודים. ללא המחיקה, שיעור גביית הארנונה גדל מ-24% ל-26% בלבד.

הממצאים של אבו חבלה בוטים, אך אינם מפתיעים את משרד הפנים. "משרד הפנים ביצע באחרונה מחקר על האפקטיביות של תוכניות ההבראה", השיבה דוברות משרד הפנים לשאלות TheMarker. "מן המחקר עולה כי לצורך הגדלת האפקטיביות לטווח הארוך, נדרש הליך פנימי ושינוי ארגוני, וכן יצירת מקורות הכנסה חדשים לרשות".

באיחור של 60 שנה גילו משרדי הפנים והאוצר כי כלי הסיוע העיקרי שלהם לרשויות כושלות כושל בעצמו. תוכניות ההבראה לרשויות כושלות - ובצורתן הקיצונית, הוועדות הקרואות - לא זו בלבד שאינן משפרות את המצב, הן מחמירות אותו.

במסגרת תוכניות ההבראה נדרשות הרשויות לקצץ תקציבים כדי להחזיר חובות. מאחר שמדובר מלכתחילה ברשויות חלשות, המגישות שירותים מקומיים ברמה נמוכה מאוד, תוכניות ההבראה רק פוגעות ברמת השירותים עוד יותר, מדרדרות את איכות החיים בעיר ומגדילות את הפער בין רשויות חזקות לחלשות. וזאת מבלי שהגורמים העומדים בבסיס הבעיות של הרשות - תרבות שלטונית גרועה והיעדר הכנסות עצמיות - נפתרו.

באיחור של 60 שנה גילו משרדי הפנים והאוצר כי חלק גדול מהרשויות נכנסות ויוצאות מתוכניות הבראה. 50% מהרשויות החלשות (אשכולות 1-4) נמצאות בהבראה, מה שאומר שהבראה היא מצב קבוע לרשויות החלשות. הן נמצאות בהבראה כרונית, וזאת על חשבון הידרדרות נמשכת ברמת השירות שהן מגישות לתושביהן, משום שבאף שלב לא טיפלה המדינה בשורשי הבעיות שיצרו את הצורך בהבראה מלכתחילה.

בראש ובראשונה מדובר בחוסר יכולת להגיע לאיזון כלכלי בשל מיעוט ההכנסות: "ממחקרים בארץ ובחו"ל", מודה כיום משרד הפנים, "עולה כי הכנסות הרשויות המקומיות מארנונה למגורים אינן מכסות את הוצאות הרשות בפועל. תופעה זו בולטת במיוחד באזורי פריפריה וברשויות שאוכלוסייתן במצב סוציו-אקונומי נמוך (יהודיות וערביות). מן הנתונים עולה כי אפילו אם הרשויות הללו יגבו את כל הארנונה שבכוחן לגבות, הן לא יהיו מאוזנות".

אז הנה יצא המרצע מן השק: העוני הנורא של חלק ניכר מהרשויות המקומיות בישראל כלל אינו באשמתן. הן אמנם מחמירות את מצבן בשל ניהול כושל ואי גביית ארנונה, אבל גם אילו התנהלו בצורה מופתית, לעולם לא היו מגיעות לאיזון כלכלי. פשוט אין להן די הכנסות כדי לממן את סל השירותים הרחב שהן צריכות לספק לתושביהן.

המציאות העגומה היא שבישראל מתקיים קשר הפוך בין רמת ההכנסות לרמת ההוצאות של הרשויות המקומיות. הרשויות החלשות ביותר, בעיקר הערביות והחרדיות ובעיקר בפריפריה, הן אלה שכמעט אין להן כלל הכנסות עסקיות, וגם הכנסותיהן מארנונה הן הנמוכות ביותר (ההנחות בארנונה, על רקע המצב הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה, מגיעות ל-90%). מנגד, הוצאותיהן על רווחה הן הגדולות ביותר, בשל ריבוי האוכלוסייה הזקוקה לסיוע של שירותי הרווחה. כך, אלה שנדרשות להוציא הכי הרבה הן אלה שיש להן הכי מעט.

אז המדינה אמנם מסייעת לאותן רשויות באמצעות מענקי האיזון, אלא שלפי הערכת משרד הפנים, מענק האיזון מכסה כיום רק 87.5% מהצרכים, ובכל מקרה - מענק האיזון מאפשר לכל היותר להתאזן. להוציא אותן מהבוץ הכלכלי ולהתחיל לצמצם את הפערים בינן לבין הרשויות החזקות - את זה מענק האיזון לא עושה. בשביל זה צריך מהפך במודל ניהול הרשויות המקומיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#