"פעמיים בשבוע מתפוצץ צינור מים בת"א" - תשתיות וסביבה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פעמיים בשבוע מתפוצץ צינור מים בת"א"

"סיטואציה מלחיצה" - כך מגדיר מנכ"ל תאגיד המים של תל אביב, יפתח נאור, את פיצוץ הצינור שאירע בשבוע שעבר בדרך נמיר, ששיתק את התנועה בלב גוש דן ■ "גם בבית הלבן יש הפסקות מים", הוא אומר ומודה כי מועד החלפתם של 30% מקווי המים הראשיים בעיר חלף מזמן

6תגובות

>> 2012 נפתחה רע עבור הנהגים בגוש דן. צינור מים שהתפוצץ ב-1 בינואר בצומת של דרך נמיר ורחוב ארלוזורוב בתל אביב הביא לחסימת הדרך צפונה, לפקקי תנועה אדירים בתל אביב ולעומסים בצירים המקבילים מזרחה. לפני שלושה חודשים, במרחק של עשרות מטרים בלבד מהמקום, כמעט נבלע אוטובוס כתוצאה מפיצוץ צינור שפער בור בצומת הסואן של דרך נמיר ושאול המלך, והביא לחסימת ציר התנועה המרכזי למשך כשתי יממות.

"צנרת ישנה מתפוצצת מטבעה", משיב לתהיות יפתח נאור, מנכ"ל מי אביבים, תאגיד המים והביוב של תל אביב-יפו. "פעמיים בשבוע יש לי פיצוצים, אבל בדרך כלל אתה לא שומע על זה, כי הם קורים ברחובות צדדיים שאנחנו סוגרים, מתקנים בהם מהר את התקלה, מחליפים צינור - ובתוך כמה שעות פותחים מחדש לתנועה".

ובכל זאת, שני פיצוצים סמוכים בתוך שלושה חודשים, שהתווספו לפיצוץ שאירע בצומת רוקח בקיץ 2010, ולפיצוץ צינור בשכונת בבלי שהותיר בקיץ 2009 את צפון תל אביב ללא מים - לא אמורים להרים גבות בעיר שנחשבת לעשירה בישראל?

"הקולגה שלי מהעיר וושינגטון סיפר לי שגיל צנרות המים שלהם הוא 75 שנה, ולעתים יש הפסקות מים גם בבית הלבן. זו בעיה שכיחה בעולם המערבי, כי להחליף צנרת בערים הוותיקות זה עניין מסובך. שלושת פיצוצי הצינור הראשונים אירעו על אותו קו מים ראשי שצריך להחליף. הפיצוץ האחרון אירע בקו צדדי שבמקרה נפל על דרך נמיר".

הסבר שכזה מספק את ראש העירייה, רון חולדאי, כשהוא מתקשר אליך למשמע הפיצוץ? "אני זה שמתקשר לחולדאי - לא להפך. זו סיטואציה מלחיצה מאוד, כי אתה מבין את הנזק מבחינת התנועה - אבל עדיין צריך להפעיל בקור רוח את הכוחות. אנשים מבינים בסופו של דבר שכשיש צנרת ישנה, דברים כאלה קורים, ולכן המבחן הוא מקצועי: צריך לגייס את כוח האדם הזמין, לפעול מהר ולעבוד כל הלילה - עד שפותרים את הבעיה. הפיצוץ הגדול שאירע לפני שלושה חודשים תוקן תוך 40 שעות. זה קצב מהיר מאוד".

מה יבטיח שפיצוץ שכזה לא יחזור על עצמו מחר בבוקר?

"החלפה של צנרת נעשית לפי תוכנית רב-שנתית, לאחר תכנון מפורט מול המשאבים הכספיים הנתונים. אין פתרון קסם. לכן הקימו תאגידי מים וביוב - כדי שהכסף שגובים מהציבור ילך לאיפה שצריך. צנרת צריך להחליף כל הזמן - כי היא כל הזמן מתיישנת".

סוחב גיבנת של 18 שנה ו-280 מיליון שקל

מי אביבים הוא תאגיד המים והביוב הגדול ביותר בישראל מבחינת מספר הלקוחות שהוא משרת (215 אלף), והשני בגודלו בנפחי אספקת המים (41 מיליון מ"ק בשנה) - אחרי תאגיד הגיחון של ירושלים והסביבה.

נאור מונה למנכ"ל התאגיד ביולי 2010 (ראו מסגרת). ב-2011 ביצע התאגיד 101 עבודות החלפת צנרת ושדרוגים בכ-90 מיליון שקל. התקציב המופנה לכך ב-2012 יסתכם ב-100 מיליון שקל. אלא שתשתית המים והביוב של תל אביב, שהונחה מ-1930 ואילך, נדרשה בעשורים האחרונים בהחלפה מסיבית יותר שהתמהמה. כך יוצא שמתוך 950 ק"מ של קווי מים המשתרעים תחת העיר תל אביב - 50 ק"מ נמצאים בסיכון; מתוך 650 ק"מ של קווי ביוב - 100 ק"מ מוכרזים בסיכון; וחמור מכך - מתוך 35 ק"מ של קווי מים ראשיים (מגיסטראלים), כ-10 ק"מ (30%) נמצאים בסיכון - מרביתם מתחת לדרך נמיר.

עופר וקנין

חרף השקעות העירייה בהחלפת הצנרות בעשור האחרון, טוען נאור, הוא עדיין סוחב "גיבנת" שאותה יוכל לסגור רק בטווח של 18 שנה, ובהשקעה כוללת שתגיע לכ-280 מיליון שקל. "רוב הצנרת בתל אביב הונחה בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60", הוא אומר. "אורך החיים שלהם יחייב להחליף אותם עד העשור הבא - אלא שלהחליף צינור בקוטר 36 צול ובעומק שבעה מטרים בכביש ראשי, זה אתגר גדול".

כלומר, אתם נתקלים בקשיים מצד העירייה לאשר את סגירת דרך נמיר לצורך ההחלפה?

"השנה לא נפתח את דרך נמיר לעבודות, כי אלה עדיין בתכנון - וזה גם לא רצוי. החלפת צינור לאורך 2.5 ק"מ אורכת חודשיים של עבודה, ובדרך נמיר נדרשת החלפה של כ-5 ק"מ צינור. לכן, אנחנו מעדיפים לבצע מה שלא ממוקם על ציר תנועה ראשי: למשל, לבצע החלפה דרך חניון ארלוזורוב של הרכבת או בגינה הציבורית הסמוכה לרחוב על פרשת דרכים. כבר כיום אנחנו פועלים באזורים שלא מפריעים לתנועה לאורך ציר רוקח - בסמוך לגני התערוכה. ברגע שחברת נ.ת.ע תחל בעבודות החפירה על דרך נמיר במסגרת הקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בעיר - תהיה גם לנו הזדמנות להיכנס. הכוונה היא לסנכרן פרויקטי תשתית גדולים".

"האשמת התאגידים בייקור המים - דמגוגיה"

מי אביבים הוקם בינואר 2010 במסגרת הרפורמה שנועדה להפקיע את מחלקות המים והביוב מידי הרשויות המקומיות - ולהעביר את תקציביהן לחברות חיצוניות, שמחויבות בהשקעת התקבולים ממשקי המים והביוב חזרה במשקים אלה. אלא שהמהלך גרר התנגדות עזה מצד השלטון המקומי, שביקש לשמור לעצמו את "פרת המזומנים" של אגרות המים והביוב, וממשיך לנסות ולפרק את התאגידים כדי להחזיר את השליטה בהררי המזומנים לידיו.

"הרעיון היה לייחד את כל ההכנסות ממשקי המים והביוב, מול ההוצאות במשקים אלה ולהגיע למצב שבו יש לנו חברה שכל מה שמעניין אותה זה מים וביוב", מסביר נאור. "בעיריית תל אביב אמנם השקיעו בעשור האחרון המון בתשתיות המים והביוב, אבל בערים אחרות לא, ובתשתיות מים וביוב תמיד צריך להשקיע, אחרת הן יתפוצצו".

ואין מתיחות מול העירייה?

"במקרה שלנו לא, ואנחנו די יוצאי דופן. מערכת היחסים מורכבת, כי מצד אחד, העירייה היא הבעלים שלי, אך מצד שני, היא גם לקוח שלי, קבלן הגבייה שלי והשותף שלי. עם כל המורכבות הזו, אני יכול לומר כיום ששיתוף הפעולה מצוין. החוכמה היא להתמקד באינטרסים המשותפים".

תאגיד מי אביבים מעסיק לא פחות מ-140 עובדים, שרובם מועסקים במשרדים ששכר התאגיד בבית אירופה שבלב תל אביב. הכנסותיו מאגרות מים וביוב ומהיטלים הסתכמו ב-2011 ב-466 מיליון שקל. העודף התפעולי (95 מיליון שקל) הופנה להשקעות. הוצאות השכר של התאגיד הסתכמו ב-27 מיליון שקל (עלות מעביד של כ-20 אלף שקל בממוצע לעובד).

בשנתיים האחרונות היו תאגידי המים והביוב בישראל נתונים למתקפה מצד מרכז השלטון המקומי - שהאשימם לא אחת בבזבוז כספי ציבור באמצעות שכירת משרדים וציוד יקרים ובתשלום משכורות מנופחות ומיותרות. זאת, תוך שהוא מנסה להאשים את התאגידים בייקור המים בכ-40%, שאושר במסגרת הרפורמה בתעריפי המים. "90 מתוך 140 העובדים שלנו הם עובדים מושאלים מהעירייה", משיב נאור. "מצבי טוב יחסית, כי תאגידים אחרים מתקשים לגייס מהנדסים במשכורות האלה - ולאור מצוקת המהנדסים בענף".

היו לא מעט תחקירים שאמנם שירתו את המנגנון המסואב של השלטון המקומי - אך הצביעו בכל זאת על מנגנונים מנופחים גם אצלכם.

"המשכורות אצלנו צנועות ואפילו נמוכות. הוצאות השכר שלנו הן 6% מהמחזור - וזה נורמלי לחברה בסדר גודל שלנו. עבור המשרדים קיבלנו מחיר טוב לצורך שלנו להיות קרובים פיסית לעירייה ולצירי תנועה ראשיים".

מה תגובתך לקמפיין מרכז השלטון המקומי, שלפיו האשם בייקור המים הוא בתאגידים? "זו דמגוגיה. משרד האוצר החליט שהוא לא רוצה לסבסד יותר את משק המים ואת ההשקעות של מקורות, וכשהממשלה מחליטה כך - האזרח משלם, ומחיר המים מתייקר. לתאגידים אין שליטה על כך".

עושה רושם שהקמפיין זוכה בכל זאת לרוח גבית מהכנסת.

"אני חושב שלא בצדק. הכשל נעוץ בכך שלא הקימו מספר מצומצם של תאגידים אזוריים בסדר הגודל של מי אביבים - אלא שורה של תאגידים קטנים, שקשה להם לשרוד. אף אחד לא חשב שיוקמו 54 תאגידים, חשבו על 15. אין ספק שלתאגיד גדול קל יותר לעבוד מאשר לתאגיד קטן, כי יש כאן יתרון לגודל".

אז למה לא מאחדים תאגידים?

"מטעמים פוליטיים. רשות המים תומכת מאוד באיחוד של תאגידים. אם זה היה קורה - הכל היה מתנהל בצורה טובה יותר".

גם כלפי מי אביבים עולות תלונות מתושבים שמופתעים מחשבונות מים שזינקו, ונתקלים בקירות בבואם להתלונן.

"אני מודע לזה, ולכן עשינו בשנה האחרונה הרבה למען שיפור השירות. הכפפנו את התפעול לשירות, העמדנו מוקד טלפוני שמעניק ללקוח מענה כולל - מבלי לתזז אותו בין עמדות, העלינו אתר ידידותי למשתמש שמאפשר גם לפנות אלי. גייסתי לפני חצי שנה את רונית בן שושן כמנהלת שירות לקוחות שכפופה אלי. היא שימשה בעבר מנהלת שירות לקוחות בחברת רמדיה - והתנסתה בבעיות קשות יותר מחשבונות מים".

במה מתמקדות עיקר התלונות המופנות למוקדים?

"בדרך כלל התלונות הן בגין חיובי מים גבוהים. לעתים זה מוצדק, ואנחנו מתקנים את החשבונות. לעתים מדובר בנזילות ואנחנו נותנים זיכוי על חלק מהתשלום, אף שנזילות הן באחריות הדייר. בשנה שעברה נתנו זיכויים בסך 2.5 מיליון שקל - אבל עיקר הפניות נובעות פשוט מאי הבנת הכללים והחוק, בעיקר לגבי חיובים מצריכה משותפת. בסך הכל העסקים והתושבים בתל אביב משלמים, ואין לנו בעיות גדולות במיוחד בגבייה".

"גאה מאוד בפרויקט מנהרות הכרמל"

יפתח נאור מגדיר את תחום התמחותו ב"כבישים, מים וכל הקשור לתשתיות". עם זאת, הוא אינו מהנדס במקצועו, ולמרבה הפלא גדל דווקא בעולם הכספים. "חברת תשתית משלבת הנדסה, פיננסים ושירות. מהנדס לא יודע לתת שירותי פיננסים ושירות. איש שירות לא מבין בהנדסה. ואולם, איש פיננסים שיודע לקחת את המהנדס ואת איש השירות הנכון, עושה את העבודה", הוא אומר.

נאור עסק בתשתיות עוד בתקופתו כרכז בכיר באגף החשב הכללי שבמשרד האוצר. הוא עבד במחלקה הכלכלית בעמידר - ואז עבר לקבוצת שיכון ובינוי, שם היה מנהל המחלקה הכלכלית של הקבוצה וכיהן כסמנכ"ל הכספים של החברה הבת סולל בונה. ב-2006 מונה למנכ"ל קבוצת כרמלטון, זכיינית פרויקט מנהרות הכרמל בחיפה - תפקיד שבו כיהן עד סוף 2009.

"אני גאה מאוד", הוא מספר על תחושותיו לגבי הפרויקט שנחנך לפני שנה, ולא מתרגש מנתוני השימוש הנמוכים יחסית שהציג עד כה. "פרויקט כזה צריך לבחון לאורך זמן, עד שאנשים יתרגלו אליו. זהו פרויקט הנדסי מעניין, ופרויקט מנהרות ראשון בישראל, אך יושמה בו לראשונה תפישה שהתחשבה בנקודת המבט של הלקוח: מה הוא יראה כשייסע במנהרות, ואיך יתוכנן הפרויקט כך שהלקוח ירצה לחזור אליו. זה מה שמשותף למנהרות הכרמל ולמי אביבים. השירות הוא מרכזי מאוד, למרות אתגרים הנדסיים לא פשוטים".

אתה לא מתחרט על המעבר מהמגזר הפרטי לציבורי?

"תאגיד מים הוא יצור כלאיים. הוא עובד אמנם לפי קודים של מגזר ציבורי, אבל האתגרים המקצועיים שעוברים בפניו זהים לאלה של המגזר הפרטי. כמו בכל חברה, אנו עוסקים כאן בשירות, בהתמודדות עם רגולטורים, בפיננסים, בשירות ובכוח אדם. היומיום בתאגיד מרתק - בוודאי כשמדובר בחברה בהקמה, ועל אחת כמה שמדובר בעיר מורכבת כמו תל אביב. לכן זו היתה החלטה נכונה מאוד מבחינתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#