"אני אונליין 22 שעות ביממה - בשעתיים הנותרות אני ישנה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני אונליין 22 שעות ביממה - בשעתיים הנותרות אני ישנה"

אנחנו נשארים בעבודה עד מאוחר, מבלים עם הילדים פחות ולא זוכרים מתי בפעם האחרונה טיפחנו תחביבים. זאת לא רק הרגשה, עכשיו גם ה-OECD פירסם לזה הוכחות במחקר ■ שלושה ישראלים וצרפתי אחד מספרים על המחיר שגובה העבודה, אבל לא מוכנים לשנות דבר

77תגובות

ארגון OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) סיפק לנו בחודשים האחרונים מגוון סיבות טובות להרגיש רע עם עצמנו: כמעט מכל דו"ח שיצא תחת ידיו - בין אם עסק בחינוך, בריאות או תעסוקה - עלה כי ישראל נופלת בהישגיה ממרבית מדינות המערב. אם לא די בכך, דו"ח חדש של הארגון, הקרוי "אינדקס החיים הטובים יותר" (Better Life Index) - הראשון אי פעם שערך הארגון בתחום איזון בית-עבודה ושפורסם בנובמבר - מוכיח שגם במה שחשבנו שאנחנו טובים בו, עבודה, אנחנו לא מי יודע מה.

הסיבה: אנחנו פשוט עובדים יותר מדי. ישראל, כך עלה מהדו"ח, היא בין חמש המדינות בארגון שבהן שיעור האזרחים העובדים יותר מ-50 שעות בשבוע הוא הגבוה ביותר - כמעט רבע מהאזרחים עובדים כך (טורקיה מובילה את תחתית הטבלה עם 45.3% מהאזרחים). עוד התברר שישראל היא בין ארבע המדינות שקיבלו את הציון הנמוך ביותר בדירוג איזון בית-עבודה (Work Life Balance), כשלצדה זכו להישג המפוקפק טורקיה, מקסיקו ויפאן. נקודת אור מסוימת הגיעה מדירוג הזמן הפנוי: ישראל הגיעה למקום העשירי מהסוף בדירוג, עם 15.15 שעות ביממה שאזרחיה מקדישים לטיפוח תחביבים ולזמן עם משפחה וחברים - בדומה לממוצע בארגון.

אפשר, כמובן, להתנחם בעובדה שביפאן עובדים יותר מאתנו ואף מקדישים פחות זמן לתחביבים, אבל המחיר שמשלמים שם העובדים על חיי העבדות המודרניים עשוי לדחוק בנו להתעורר. ביפאן, מספרת מלי אלקובי, מנכ"לית דינמיקס איזון בין עבודה לחיים פרטיים, מתים מדי שנה 400-700 גברים ממחלה הנקראת "קרושי", (מוות כתוצאה מעבודת יתר ביפאנית). הם עובדים יותר מ-100 שעות בשבוע, ולמעשה מתישים את עצמם למוות.

אז נכון, בישראל לא עובדים תחת אותם לחצים וסטנדרטים נוקשים, אך האתוס הצבאי, בשילוב הנורמות לעבודה סביב השעון שייצרה תעשיית ההיי-טק, הפכו גם אותנו לחיות עבודה. התוצאה: נותרנו מנותקים ממה שכבר הופנם מזמן במערב - מי שעובד יותר לא בהכרח עובד ביעילות.

המדדים הכלכליים מוכיחים זאת: במדינות סקנדינוויה (שוודיה, נורווגיה, דנמרק ופינלנד) - השיאניות באיזון בית-עבודה לפי הדו"ח - התמ"ג לנפש הממוצע הוא 41 אלף דולר, בעוד שבישראל הוא כ-30 אלף דולר בלבד. הדבר בולט במיוחד כשמתבוננים על הפריון הישראלי: התוצר לעבודה בדולרים בשבע מדינות OECD המובילות, G7 (צרפת, איטליה, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, קנדה ויפאן), הוא כמעט 45 דולר, ואילו אצלנו 35 דולר וגדל בקצב אטי בהרבה לעומתן.

השכר לא מאפשר קיום סביר

גם העובדה ששיעור ניכר מהישראלים לא מצליח להתקיים ממשכורתו (39% ב-2010 לעומת 24% בממוצע בארגון) משפיעה, לדברי הפסיכולוג החברתי והיועץ ארגוני ד"ר ישראל כ"ץ, על הצורך לעבוד עוד ועוד. "יש קורלציה בין מצבם הכלכלי של התושבים במדינה לבין שעות העבודה הנהוגות בה", אומר כ"ץ, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים. "ישראלים מהמעמד הנמוך והבינוני מרגישים שהם צריכים לעבוד יותר כדי להרוויח יותר, כי משכורתם לא מאפשרת קיום סביר, וכאן רואים את הקשר למחאה שפרצה בקיץ.

"צריך לזכור שכל הרעיון של איזון בין חיי עבודה למשפחה, מקורו בצורך לתקן. הנטייה לקריירה תובענית יצרה איום על הבית, ובישראל מקבלים את התיקון הזה באיחור".

מי שנחשף לסטנדרטים של עבודה וחיים בחו"ל יודע לספר על הפערים התרבותיים. "הגעתי לא מזמן לביקור באוסטרליה לצורכי עבודה, והקולגות שאלו אותי מהם התחביבים שלי בישראל", מספרת עינת גז, מנכ"ל חברת רילוקיישן ג'ובס. "לקח לי רגע לעכל את השאלה המוזרה, ואז עניתי בכנות: 'אין לי ממש תחביבים. אני כל הזמן עובדת'. באוסטרליה זה בלתי נתפש: יש להם תחביבים של חורף ותחביבים של קיץ, וב-17:30 כל החנויות נסגרות. לישראלים זה נראה נורא".

גם בארה"ב, נושאת דגל השוק החופשי, מספרת גז, כבר מזמן לא עובדים סביב השעון. "ביקרתי במשרדי פייסבוק בסן פרנסיסקו לא מזמן ושם ב-18:00 אין אף אחד במשרד. מלבד מגזרים כמו פיננסים ומשפטים, שם העובד המוערך הוא מי שישן הכי מעט בלילה. יש הפרדה ברורה בין החיים הפרטיים לעבודה. הבוס לא יתקשר ב-20:00 כדי לשאול שאלה. כך גם באירופה. התקשרתי באחרונה לבחור נורווגי שעשה רילוקשיין לישראל דרכנו, ב-19:30, והוא לא ידע איך לאכול את זה. הוא אמר לי 'אני לא מצליח להבין למה את מתקשרת עכשיו. זה דחוף?' לקחנו מארה"ב את הרגלי ההיי-טק של פעם - ונתקענו אתם".

"אין פנאי, אין זמן לחיי חברה, אין כוח ליזום"

נועם טויסטר

עיסוק: בעלים משותף וסמנכ"ל שיווק בסטארט-אפ ורדאטה גיל: 29 מגורים: תל אביב. מצב משפחתי: רווק (בזוגיות)

סדר יום טיפוסי של הסטארט-אפיסט נועם טויסטר מתחיל במיטה ומסתיים לרוב על הספה בסלון - כשאת החלל שבתווך ממלאת פונקציה אחת: עבודה. בימים טובים הוא יוצא לריצה של שעה בלילה, נפגש עם חברתו או שותה בירה עם חבר בסיום העבודה - אך לרוב הוא פשוט קורס. "עד 17:00 אני נוסע לפגישות, ורק בערב מוצא זמן לעבודה האמיתית - על המוצר, על אפיונים וגרפיקות. השעה הכי מוקדמת שבה אני יוצא הביתה היא 20:00".

בבית טויסטר ממשיך לעבוד. "אני עונה על מיילים, שותה בירה עם עצמי וממשיך לעבוד". כשהוא נשאל אם אין לו רגשות אשם על החיים שעובדים לידו כשהוא קבור במשרד, הוא משיב שההפך הוא הנכון. "יש לי רגשות אשם אם אני לא עובד קשה. אנחנו בשלב שבו אנו בונים את החברה. קיבלנו מימון של מאות אלפי דולרים ממשקיעים פרטיים, אבל הוא מוגבל בזמן".

טויסטר, שני שותפיו והשכיר היחיד בחברה - המתכנת - אמנם לא רואים אור יום, אך הפכו את המשרד למגרש משחקים. "אנו עובדים במשרד של 120 מ"ר, אז כשנמאס לנו לשבת מול המחשב אנחנו מתמסרים בכדורגל ומחליפים מחשבות, או עוברים מהכסא לפופים". הציפיות של טויסטר, כמעסיק, מהמתכנת הן שיעבוד קשה כמוהו. לדבריו, "אין ספק שבישראל הנורמות מחמירות, יש סטנדרט של עבודה עד מאוחר - אבל אני לא מבין איך אפשר להספיק יותר בלי לעבוד יותר".

מה אתה רוצה לעשות ולא מספיק בגלל דוחק זמן?

"אני אוהב לקרוא אבל אף פעם לא קורא מספיק; אני אוהב כדורסל ולא מגיע לזה; אף שאני מאוד אוהב לטייל - לא טיילתי חודשים רבים. אני אוהב מאוד מוסיקה, אז אני מאזין תוך כדי עבודה".

את חברתו, קרין, פגש טויסטר בזמן הלימודים לתואר השני, אבל מאחר שגם היא עובדת בסטארט-אפ, הם נפגשים בעיקר בסופי שבוע. "לשנינו אין כוח להיפגש ביומיום. אנו חוזרים הביתה סחוטים. זה המחיר של אורח החיים הזה - אין לך פנאי, אין כוח לעשות שום דבר מעבר לעבודה. גם המחיר הפסיכולוגי כבד. עבודה זה כל מה שיושב לי בראש. לפעמים אני מכריח את עצמי ללכת לסרט כדי להסיח את הדעת.

"אם הייתי יכול לעבוד שבע-שמונה שעות ביום ועדיין להתקדם ולהשיג את השאיפות שלי זה היה נהדר, אבל בתנאים הנוכחיים זה בלתי אפשרי. אשמח לעבוד עד 17:00 אחרי שאעשה את האקזיט. אני לא מבין איך קורה שאנשים עובדים פחות ממני. היתה פעם שהתקשרתי לאשת שיווק שעובדת אתנו והיא ענתה מהבית כשהילדים צועקים ברקע. חשבתי לעצמי 'רק 17:00 עכשיו, מה היא עושה בבית'? כנראה שיש אנשים שחיים אחרת".

"בישראל המנהלים רוצים לחסוך בעובדים ומעמיסים משימות על כל אחד"

עמי בן-עיון

עיסוק: אחראי על הפצת מוצרי אלווריון לאפריקה גיל: 40 מגורים: היישוב נעלה. מצב משפחתי: נשוי + 3

סטפן גז

עיסוק: אחראי על הפצת מוצרי אלווריון לצרפת, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג גיל: 40 מגורים: פאריס. מצב משפחתי: נשוי + 3

לעמי בן-עיון וסטפן גז יש תפקידים מקבילים באלווריון, ספקית פתרונות הגלישה האלחוטיים הישראלית. בן-עיון, 40, הוא האחראי על תחום ההפצה של מוצרי החברה לאפריקה ויושב בישראל; ואילו גז, גם הוא בן 40, אחראי על ההפצה לצרפת, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג - ומתגורר ועובד בפאריס. מסתבר שלמרות מה שניתן היה לצפות, סדר יום העבודה הממוצע של השניים אינו כה שונה.

בן-עיון עלה לישראל מצרפת בגיל 24, ובשלוש השנים שקדמו לעלייתו עבד בחברת ציוד רפואי כמנהל מכירות. הוא זוכר את צרפת כמדינה שבה עובדים פחות שעות ומבלים יותר, וכמקום שבו העובדים נהנים מרוגע נפשי הנובע בין היתר מחוקים המקשים על פיטוריהם וארגוני עובדים חזקים. "סרקוזי חוקק חוק המגביל את שבוע העבודה למקסימום של 35 שעות. מי שנאלץ לעבוד יותר זוכה לתגמולים מהחברה", הוא אומר. לדעתו, העובדים בישראל לחוצים תמידית בגלל ריבוי מטלות. "המנהלים רוצים לחסוך בעובדים ומעמיסים משימות על כל אחד. עובד צריך לעשות מיליון דברים במקביל, והתפוקה שלו למעשה נפגעת משמעותית", מאבחן בן-עיון.

הוא מאמין שהתפוקה של העובד הצרפתי גבוהה משל הישראלי בגלל סדר יום קבוע. "כולם מגיעים באותה שעה בבוקר, יוצאים להפסקה של שעה עד שעה וחצי בצהריים והולכים הביתה בשעה קבועה. אנשים עובדים בשביל לחיות - ולא חיים בשביל לעבוד".

למרבה הצער, גז מנפץ את התמונה היפה של צרפת שבן-עיון מצייר. "הרבה מאוד השתנה כאן בעשר השנים האחרונות", הוא אומר. "צרפתים שמרוויחים שכר גלובלי עובדים כל יום יותר מעשר שעות. יום העבודה לא נגמר אף פעם כי תמיד אפשר להשיג אותך - לכולם יש לפטופים וסמארטפונים עם אימייל, מסנג'ר וסמסים". מסתבר שאפשר גם לשכוח מהפסקת צהריים ארוכה: "לאנשים יש דימוי לא נכון שלנו. לי למשל אין זמן לאכול ארוחת צהריים. אני לרוב מנצל את הארוחה לפגישה עם לקוח, או אוכל במשרד".

גז מספר שאנשים שעמם הוא עובד בהולנד סיפרו לו שנהוג אצלם שעובדים במשרדים לוקחים יום בשבוע כדי לעבוד מהבית, מאחר שהדבר משפר את התפוקה שלהם, מוריד מהלחץ שבו הם נתונים וחוסך זמן יקר בנסיעות. הוא מגלה שדווקא עמיתיו בארה"ב עובדים באופן מפתיע הרבה פחות שעות מעמיתיו הצרפתים. "הם מפסיקים לעבוד ב-17:00. סוגרים את המשרד והולכים הביתה. הם פשוט יעילים יותר ומספיקים לבצע משימות מהר יותר, כדי לשמור זמן גם לחיים".

"כשאני רואה אמהות שמחכות לילדים שלהן מחוץ לחוג, יש לי צביטה בלב"

ליבנת עין-שי

עיסוק: שותפה במשרד עורכי דין שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות' גיל: 38 מגורים: תל אביב. מצב משפחתי: נשואה + 2

"המנורה המהבהבת של הבלקברי - אני לא מצליחה לזוז ממנה. אני אונליין כל הזמן, 22 שעות ביממה - בשעתיים הנותרות אני ישנה", כך מתארת עו"ד ליבנת עין-שי, 38, שותפה במשרד עורכי דין שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות', את אורח החיים שלה. "אני משתדלת לישון שש שעות לפחות בלילה, אבל לצערי לא תמיד זה מצליח". הדירוג הנמוך של ישראל במדד איזון בית-עבודה של OECD לא מפתיע אותה, אבל העובדה שארה"ב מאוזנת יותר מאתנו בהרבה לפי המדד, אינה ניכרת בעבודה השוטפת שלה מול חו"ל: "עורכי דין במשרדים הגדולים בארה"ב עובדים באותו הטירוף".

המחיר העיקרי שמשלמת עין-שי, אם לשניים המתמחה בדיני חברות ומשפט מסחרי, שוק הון וני"ע, הוא הזמן המועט יחסית שנותר לה עם ילדיה. "אני מפזרת לגנים ולבתי הספר בבקרים, ואז רצה הביתה, מתלבשת ויוצאת לפגישה הראשונה. אני לא יוצאת מהמשרד לפני 19:00 ויש תקופות שלא לפני 22:00. בתקופה האחרונה קבעתי לעצמי שאצא הביתה אחת לשבוע ב-16:00, וגם בזה אני לא כל כך עומדת. אם הילדים רדומים כבר ב-20:30-21:00, אז אני מגיעה הביתה וגונבת חצי שעה של ארוחת ערב וטלוויזיה, וממשיכה בעבודה מהבית".

את מוצאת זמן לעוד משהו חוץ מעבודה?

"היו תקופות שבהן הצלחתי לעשות ספורט, לצאת להליכות, וגם זה רק ב-23:00, אבל לא הגעתי לזה בחצי שנה האחרונה. הבילויים הקטנים שלי הם מפגש עם חברות בסוף שבוע, ויציאה לסרטים ואופרות וקונצרטים מפעם לפעם. ברור לי שיש אירועים משמעותיים של הילדים שאין סיכוי בעולם שאחמיץ - למשל יום הולדת. בסופי שבוע אני משתדלת למצוא הזדמנויות לזמן איכות".

יש רגעי משבר?

"כשאני רואה אמהות שמחכות לילדים שלהן מחוץ לחוג, או אנשים שמבלים בבתי קפה בימי חול, יש לי צביטה בלב. מצד שני, החיים בארץ יקרים - כך שגם מבחינה כלכלית אין לי יכולת להפסיק לעבוד. גם מתמכרים לסגנון העבודה הזה. לפעמים בישיבות לתוך הלילה במשרד אני מסתכלת ימינה ושמאלה, ומבינה שאני יושבת שם לצד 10 גברים. יש נשים רבות שהגיעו למעמד הזה, ופרשו. אני מקווה שהילדים שלי יראו בי אמא טובה, שנתנה דוגמה אישית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#