זו לא ההנהלה, זה האשלג: כך מתעשרת כיל על חשבוננו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זו לא ההנהלה, זה האשלג: כך מתעשרת כיל על חשבוננו

את הרווח העצום שלה חייבת כיל, יותר מכל, לטבע ששייך לכולנו ■ אז למה אנחנו לא נהנים ממנו יותר?

22תגובות

אם ים המלח היה מתגלה כיום לראשונה, לא בטוח שהיו מעניקים לו את הכינוי "ים המוות". דגים אמנם אינם יכולים לחיות בו, אבל עושר המחצבים שלו, והעובדה שאוצרות האשלג שבתוכו מספקים דשן שמאפשר להגביר את תפוקת המזון בעולם ולהביא אוכל לפיותיהם של מאות מיליוני בני אדם, הופכים את הכינוי "ים המוות" לפרדוקסלי.

עם כל הכבוד למאות מיליוני הסינים וההודים הנהנים בעקיפין מאוצרות ים המלח, מי שיכול להגדיר עצמו כמדושן יותר מכולם הוא משפחת עופר, ששולטת בחברה שכורה את המחצבים האלה מים המלח - כימיקלים לישראל (כיל). במאי 1999 ביצעו האחים עופר את ההשקעה הטובה ביותר בתולדות משפחתם ואת אחת ההשקעות הטובות בתולדות המשק הישראלי, שבזכותה נכללת המשפחה כיום בחמישייה הראשונה של המשפחות העשירות בישראל.

זה קרה כשמשפחת עופר רכשה את החברה לישראל לפי שווי של 620 מיליון דולר (היא שילמה 330 מיליון דולר עבור 53% ממנה). בתחילת ינואר 2012 היתה שווה החברה לישראל 4.8 מיליארד דולר, כך שההשקעה של משפחת עופר צמחה פי שמונה בשנים שחלפו.

הסיבה לצמיחה הזו היתה האחזקה המרכזית של החברה לישראל - יצרנית האשלג כיל, שבה מחזיקה החברה לישראל 52% מהמניות. שווי השוק של כיל הוא כ-50 מיליארד שקל, ותשואת מניית החברה בעשור האחרון היתה כ-30% בשנה. בעשור האחרון הכפילה כיל את שוויה כמעט פי 10. כיל והחברה לישראל מהוות כיום כ-16% משוויו של המדד המוביל בבורסה, תל אביב 25.

בעשור הזה קיבלו האחים עופר מזומנים רבים שהגיעו מכיל. סך הדיווידנדים ששילמה כיל לבעלי המניות שלה הסתכם ב-4.7 מיליארד דולר מאז 2001. 2.4 מיליארד דולר הועברו לחברה לישראל, וממנה הגיעו כ-1.2 מיליארד דולר לסמי עופר ולילדיו, שקנו את חלקו של יולי עופר בחברה בתחילת שנות ה-2000.

סביב כיל מתחולל בשנתיים האחרונות מאבק קשה, שנוגע להיקף התמלוגים שתשלם החברה למדינת ישראל עבור המחצבים שהיא כורה בים המלח. התמלוגים שמשלמת כיל למדינה הם 5% משווי המוצרים היוצאים משער המפעל, בניכוי הוצאות אריזה, עמלת מכירות וביטוח והפחתה נוספת של 10% לאחר ניכויים אלה. יישום נוסחה זו מביא לכך שבפועל נתח הממשלה מרווחי כיל כיום הוא 18.5%. לאחר יישום הסכם התמלוגים החדש, הוא צפוי לגדול ל-25%-33.5%.

בימים שבהם השאיפה לצדק חברתי מנסה ללבוש צורה גשמית, וחלק ניכר מהציבור חש כי הוא אינו שותף לעוגת המשאבים, ראוי לבחון את המקור לזרם הדיווידנדים ורווחי ההון האלה. במשפחת עופר רואים את הסיבה לצמיחה הזו בניהול המושכל של כיל בעשור שחלף, וכך היא מסבירה את עלויות השכר האסטרונומיות של בכירי החברה בשנים אלה. מנכ"ל החברה לבדו, עקיבא מוזס, נהנה בתקופה זו מעלות שכר של כ-80 מיליון שקל ומימש אופציות שהוענקו לו למניות בשווי של 130 מיליון שקל. עד כמה ביצועי החברה בעשור האחרון נובעים מהכישורים הניהוליים של העומדים בראשה, ועד כמה הם מבוססים על מגמות עולמיות?

כיל מייצרת אשלג, ברום, חומצה זרחתית נקייה, פוספטים מיוחדים, מעכבי בעירה על בסיס ברום וזרחן וכימיקלים למניעת התפשטות שריפות. בשבעה מהמוצרים שהיא מייצרת היא מובילה את השוק העולמי. מוצריה נמצאים בשימוש בחקלאות, באלקטרוניקה, בתעשיית המזון, בקידוחי נפט וגז, בטיהור והתפלת מים, בדטרגנטים, בנייר, בקוסמטיקה, בתרופות, ברכב, באלומיניום ועוד.

אבל מעל לכל, הסיפור של כיל הוא האשלג - המחצב שמכירותיו אחראיות כיום רק ל-38% מההכנסותיה של כיל, אבל ל-60% מהרווח התפעולי של החברה. רווחיה של כיל והדיווידנדים שהיא מחלקת נשענים בראש ובראשונה על הביקושים הגוברים לסחורות חקלאיות, בזכות הצמיחה החדה של מדינות העולם השלישי ובראשן הודו וסין, שהזניקו את מחירי האשלג.

כשכיל נרכשה מהמדינה היא ייצרה 1.7 מיליון טונה אשלג בשנה, ואילו כיום היא מייצרת 5-5.5 מיליון טונה בשנה: 1-1.5 מיליון טונה בחברות אירופיות שרכשה, והיתר בים המלח. כיל שיפרה את מיקומה בעולם ומספקת כיום כ-10% מהביקוש העולמי לאשלג - לעומת 7% לפני עשור. במקביל עלה המחיר: אם ב-2000 היה מחירה של טונה אשלג כ-100 דולר, עלותה כיום היא כ-460 דולר. עם זאת, מחיר האשלג ידע זמנים טובים יותר: באפריל 2008 הגיע מחירה של טונה אשלג ל-1,000 דולר. הזינוק הזה התבטא במניית כיל, שהציגה תשואה של 1,260% בעשור האחרון.

העלייה בביקושים העולמיים לאשלג והשינוי במכירות היו אמורים לגרור צמיחה של 1,200% בביצועיה. למרות זאת, מכירותיה של החברה ב-2010 הסתכמו ב-5.7 מיליארד דולר - צמיחה של כ-200% לעומת היקף מכירות של 1.8 מיליארד דולר לפני עשור. הצמיחה ברווח הנקי של כיל מרשימה יותר: את 2001 סיימה החברה בהפסד, ואילו מ-2002 ועד היום היא רווחית. בעשור האחרון היה הרווח הנקי המצטבר של כיל 5.5 מיליארד דולר. אחת הסיבות לכך שהצמיחה במחזור וברווחיות לא הדביקה את השינוי במחיר ובהיקף הייצור היא שהחברה נכנסה לפעילות בתחומים שבהם הרווחיות נמוכה יותר.

מספר שתיים בעולם

ומה ראתה מדינת ישראל מהמחצבים שבשטחה? המסים שמשלמת החברה על הכנסותיה צמחו מאז 2002 ב-430%. בסך הכל שילמה החברה למדינה בעשור האחרון מסים בהיקף של 1.1 מיליארד דולר. היקף התמלוגים ששילמה כיל למדינה הסתכם ב-300 מיליון דולר ב-2000-2009.

רווחי המדינה לא מרשימים, מפני שים המלח הוא אתר מושלם לכריית אשלג. כמויות האשלג בים המלח הן כמעט בלתי מתכלות, ובקצב ההפקה הנוכחי הן צפויות להספיק למאות שנים. בנוסף, בניגוד לשאר העולם - שם כורים את האשלג בחפירה ובקידוח - ההפקה מים המלח הרבה יותר פשוטה ונשענת על טכניקות אידוי זולות. אפשר ללמוד עד כמה זולה כריית האשלג יחסית לרווחים ממנו מכך שהעלויות התפעוליות של מגזר האשלג דומות לאלה של מגזר הפוספטים - שאחראי ל-1% בלבד מהרווח התפעולי של החברה ב-2009.

בנוסף, תוצרי הלוואי והפסולת מתהליך הפקת האשלג משמשים את כיל להפקת מוצרים נוספים, כמו ברום שמבוסס על תמיסות הלוואי מייצור האשלג והמגנזיה. הברום הוא רכיב משמעותי ברוב החומרים מעכבי הבעירה במוצרים הסובבים אותנו. גם מיקומו של ים המלח, בקרבה גיאוגרפית לאירופה ועם גישה למזרח הרחוק דרך הים האדום, משחק לטובתה. אם לא די בכך, הרי שהטבע העניק לכיל תנאי אחסון משובחים בזכות היובש הקיצוני השורר בים המלח. הר האשלג של כיל פשוט מונח תחת השמים הפתוחים.

ב-2006, כשסין החליטה לשבור את יצרני האשלג ולא חתמה על הסכמי רכישה במשך שמונה חודשים, צברה החברה מלאי בסדום. כך היא עשתה גם ב-2009, כשהביקושים התכווצו בגלל המשבר העולמי והמתחרים סגרו קווי ייצור. הגמישות הזו השתלמה עם התאוששות הכלכלה העולמית ב-2010: מתוך מלאי של 3 מיליון טונה שצברה החברה ב-2009, נמכרו 1.2 מיליון טונה בשנה זו. התוצאה היתה עלייתה של כיל מהמקום השישי בעולם במכירות אשלג למקום השני.

משפחת עופר קיבלה לידיה בסוף שנות ה-90 חברה ממשלתית לא יעילה. יכולתה של הנהלת כיל תחת שליטת משפחת עופר התבטאה ברכישות שביצעה, בניהול מלאים יעיל, בכך שהזינוק בתפוקה נעשה מבלי להגדיל את שטח הבריכות, במערכת שיווק והפצה יעילה, באיחוד זרועות הפעילות השונות שהיו מפוצלות בין מפעלים שונים ויצירת סינרגיה ביניהן, בהתרחבות החברה בעולם תוך ניסיון לא להיות תלויה במפעלי ים המלח בלבד, ובכך שבכיל שמים כיום דגש על מוצרי המשך בנוסף לייצור חומר הגלם.

אחת הטענות בנוגע לתמלוגים שמשלמת כיל למדינה נוגעת למוצרי המשך אלה: המדינה טוענת כי כיל מחשבת את התמלוגים המגיעים לה בדרך שגויה, וכי היא "מבריחה" חלק ניכר מהערך המוסף שלה דרך מכירת מוצרי ההמשך היקרים יותר, להבדיל ממכירת האשלג והברום כחומרי גלם - באמצעות עסקות מסובכות בין החברה האם לחברות הבנות בישראל ובחו"ל.

גם מבחינת ההפצה נקטה כיל בעשור האחרון אסטרטגיה של הגדלת נתח המכירות בארה"ב, בהודו, בסין ובברזיל, וצימצמה את ההפצה באירופה מ-50% ממכירותיה ל-30%. החברה פיתחה מערך שיווק באמצעות חלוקה למרכזים גיאוגרפיים: בסין, בברזיל ובצפון אמריקה.

אבל כל אלה לא פוגעים בעובדה שעיקר הצלחתה של כיל נובעת מגורמים חיצוניים, שלא עומדים להיעלם בשנים הקרובות. אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול ורמת החיים ממשיכה לעלות. במקביל, זמינות השטחים החקלאיים ממשיכה להתכווץ והביקוש לדשנים גדל. אם ב-1981 היתה צריכת האשלג העולמית כ-22 מיליון טונה, הרי שב-2011 היא תנוע בין 50 ל-60 מיליון טונה.

המדינה תובעת בימים אלה מכיל החזר של 290 מיליון דולר בגין תמלוגים המגיעים לה רטרואקטיבית. בנוסף לכך, בעימות סביב קציר המלח - הנובע מתופעת הלוואי של כריית האשלג - ההצעה הנוכחית קובעת כי כיל תשלם 3.04 מיליארד שקל מתוך עלותו הכוללת של הקציר, שהיא 3.8 מיליארד שקל, והמדינה תוסיף 760 מיליון שקל.

את כל הנתונים האלה ראוי לשקול כשבוחנים את המאבק הנוכחי על היקף התשלומים שישלמו בעלי השליטה בכיל, את גודל ההטבה שבה יזכה הציבור הישראלי מהמשאב הטבעי המונח בים המלח ואת היקף המסים שתשלם משפחת עופר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#