סיור בעקבות נתיב השוקולד של בריסל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיור בעקבות נתיב השוקולד של בריסל

פרלינים פשוטים כבר לא מעניינים את השוקולטיירים של בריסל, שעסוקים בהזרמת חידושים לשוקולד המסורתי

תגובות

ניו יורק טיימס |

כמו אופנה, יין ופיננסים, גם השוקולד נהפך לתופעה תרבותית מורכבת. יש שוקולד להמונים, שוקולד בעבודת יד לקפדנים ויצירות אוונגרדיות לאניני הטעם. בריסל, העיר הרב-לשונית בצומת הדרכים האירופי, מציעה את כל האפשרויות.

בירת בלגיה היא גם הבירה העולמית של השוקולד. מאז שהשוקולטייר ז'אן נויהאוס המציא את הפרלין לפני 100 שנה, נמצאת העיר בחזית תעשיית השוקולד. יש בה מיליון תושבים וכ-500 שוקולטיירים, אחד לכל 2,000 תושבים. הבלגי הממוצע צורך יותר מ-7 ק"ג שוקולד בכל שנה, שיעור מהגבוהים בעולם.

כיום מתחילה המציאות להשתנות. השוקולטיירים בבלגיה מוצאים דרכים חדשניות לייצר שוקולד בניסיון לשמור על כתר השוקולד המלכותי של המדינה. הם מתרחקים מהפרלינים המסורתיים - שהבלגים מסווגים כקונכיית שוקולד מלאה במילוי רך - ומזליפים גנאש בטעמים אקזוטיים כמו ווסאבי או לואיזה יחד עם שילובים של הל, פטל וציפורן.

הגעתי לבריסל לשלושה ימים כדי לסקור 300 שנה של היסטוריית שוקולד. המשימה לא פשוטה: העיר היא מקום מושבן של שתיים מחברות השוקולד הגדולות בעולם, גודייבה ולאונידס, ושל מאות בוטיקים נוספים. סצנת השוקולד של בריסל משקפת שילוב של שמרנות עם אוונגרד, וכך נוצרו בה כמה יצירות מפתיעות.

כדי להוציא לפועל אסטרטגיה ראויה של טעימות פניתי לפרופ' רובין זף-וורנר, שכותבת בלוג על השוקולטיירים הבלגים מאז שעברה לבריסל ב-2008. "יש שוקולד לתיירים ושוקולד לבלגים", אומרת וורנר על ההיררכיה, שמובילה לכך שהשוקולד של חברות קוט ד'אור וז'וליאן נרכש בכמויות גדולות - אך בעיקר על ידי 6 מיליון התיירים שפוקדים את העיר מדי שנה. וורנר מעדיפה שוקולד בעבודת יד: "לקנות שוקולד מהאדם שיצר אותו זה משהו מיוחד".

כדי להוכיח את עמדתה הציעה רובין שנלך ל-Alex&Alex, בר שמפניה ושוקולד קרוב (alex-alex.eu, 75 יורו לק"ג שוקולד). על אף שהשוקולדים בבר לא הוכנו במקום, הם ידועים בקרב כמה מהמעגלים החברתיים כטובים בעיר.

הבר שוכן בלב רחוב עמוס בגלריות אמנות ובחנויות עתיקות, שמגיע עד לגרנד סבלון, הכיכר המרכזית של בריסל. יחד עם השמפניה והשוקולד שהונחו בפניי, הרגשתי שאני מתרחקת ממציאות תיירי השוקולד שבחוץ. גנאש הבזיליקום הזכיר לי אמנם פסטו, אבל שוקולד ה"אלכספריאנס" היה חוויה מעולם אחר.

ככל שהסתובבתי יותר בעיר, כך היה לי ברור כי רמת התחכום עולה. זה מתחיל באריזות בשוקולטייריות החדשות ומגיע לטרמינולוגיה שמזכירה את זו של הסומליירים. כך היה בחנות הדגל בת שתי הקומות של פייר מרקוליני: נשות מכירה חייכניות עמדו מסביב לתצוגה של שוקולדים מרובעים שנראו כמו תכשיטים יקרים, ובקיר שממול הוצגו שוקולדים מפורסמים נוספים של מרקוליני (marcolini.be, 97 יורו לק"ג שוקולד).

ב-2004 העלה מרקוליני את הרף כשהחל לחפש בעולם אחר פולי הקקאו הטובים ביותר. הוא נהפך לשוקולטייר היחיד בבריסל שעובד ישירות עם מטעים בוונצואלה ובמדגסקר, מביא את הפולים לבריסל וקולה וטוחן אותם כאן. "רוב האנשים חושבים שאחוז הקקאו עושה את ההבדל", אמרה אשת המכירות, "אבל מקור הקקאו משפיע בעיקר. זה דומה מעט ליין".

גם בית המלוכה אוהב שוקולד

לאחר יום טעימות השוקולד התפניתי להתמחות לאומית נוספת - אמנות. המוזיאון המלכותי לאמנות בעיר מציע למבקרים בו מבחר מעבודותיהם של המאסטרים הבלגים והפלמים. הדגים המעופפים, הגולגלות והמלאכים הנופלים של דלוו ורובנס, והסצנות הכפריות של ברויגל, היוו שינוי דרמטי לעומת תענוגות היום.

חוויית המוזיאון בבוקר הבא היתה שונה לגמרי. ממש בתחילת הביקור במוזיאון לקקאו ולשוקולד בן 314 השנים הוגשו לי עוגיות עם שוקולד מותך מעליהן, ואחריהן הטעימה הבאה (mucc.be; כניסה: 5.5 יורו).

מחוץ למוזיאון עמדתי מאחורי כמה קבוצות תיירים ששלפו את המצלמות ליד הכיכר המרכזית של בריסל, מול בית העירייה מהמאה ה-15, והמשכתי עמם אל הרחובות הצרים המוצפים בדוכני ופלים.

ראינו כמה שוקולטייריות בדרך, אבל אף אחת מהן אינה יהלום מלכותי כמו מארי, השוקולטייריה בת ה-92 שאהובה במיוחד על משפחת המלוכה. עם שורות של פרלינים בטעמי קרמל, מרציפן, מוס שוקולד ועוד, לא קשה להבין מדוע. מארי מייצרת כמות קטנה של שוקולד כדי שלא יהיה צורך לאחסן אותו. לאחר כמה טעימות מצאתי את עצמי ענייה ב-70 דולר אבל עשירה בשתי קופסאות פרלינים ובכמה חטיפי שוקולד (mary.be, 26 יורו לק"ג שוקולד).

בניסיון לחפור עוד בתוך השוקולד של העיר הלכתי במורד Rue des Bouchers, עברתי את בנייני המשרדים האפורים והגעתי לרחוב St. Géry, שהתעלות בו שימשו בעבר להעברת חומרי בניין וכיום משמשות כבית למסעדות דגים. פניתי שמאלה והגעתי לאזור סנט קתרין, החביב על אמנים וחובבי אופנה.

כל אזור קניות אופנתי מכיל גם מקומות פנטסטיים לאכול בהם, ואני מצאתי את שלי ב-Selecto, ביסטרו שנפתח באוגוסט (leselecto.com). נמשכתי לשם בגלל תמונות הווינטג' שפוזרו ברחבי החלל השחור-לבן. הזמנתי דג בקלה עם פולנטה והרגשתי מלאה מספיק כדי להמשיך ליעד הבא שלי, שכונת איקסל.

במהלך הטיול בן 30 הדקות ברחבי העיר הרגשתי כאילו שאני מסיירת בין ערים שונות. עברתי מיצגי אמנות וחנויות יד שנייה מוזרות בשכונת מארול. הגעתי לשריד האחרון של חומות העיר, Porte de Hal, ולאחר שחציתי את שדרות ווטרלו הגעתי ל-St. Gilles, הבוננזה של האר-נובו.

הזדרזתי להגיע לסדנה אצל Zaabär, שוקולטייר מודרני שידוע בשימושים בתבלינים שונים ביצירותיו (zaabar.be). הסדנה החלה כשהוא מזג קערה של שוקולד מומס על משטח שיש, וכל הנוכחים כמעט התעלפו לנוכח הריח המשכר.

לאחר השיעור שוטטתי בשוק האיכרים באיקסל, המלא בדוכנים שמציעים נקניקיות חזיר, גבינות וריבות. האווירה נהפכה לחגיגית ב-19:00, כשבקבוקי היין החלו להיפתח ואנשים רבים הציפו את השוק ואת בתי הקפה מסביב. בבוטיק הידוע Bros & Moss דיברתי עם בעלת החנות, שהמליצה לי על שוקולטיירית נוספת בשם לורן גארבו.

מצאתי את עצמי אצל גברת גארבו ברחוב Ravenstein הסואן, שמעשירה את השוקולד שלה ברכיבים מכל העולם: תאנים מטורקיה, ג'ינג'ר מסין ואגוזי לוז מאיטליה. בזמן שהשוקולטיירים שוברים את גבולות היצירתיות, הם כותבים מחדש את היסטוריית השוקולד של בלגיה (chocolatsgerbaud.be, 07 יורו לק"ג שוקולד).

ביזנס פלז'ר

בריסל

טלי בוכסווילר

הבעלים של "טלי, שוקולד בלגי יצרי"

מוזיאון לשוקולד

"Duc de praslin הוא מפעל משפחתי שמכין פרלינים בעבודת יד. חוויית הקנייה שם נהדרת: גם בגלל חזותה המיושנת של חנות המפעל הכמעט מוזיאונית, וכמובן מפני שהפרלינים עשויים באיכות גבוהה וטעימים מאוד. רצוי להתקשר לפני שמגיעים". טלפון: 32-2-3560688

פיני פרטוק

מנכ"ל רשת האופנה זברה

גן עדן לילדים

"מוזיאון הילדים של בריסל מאפשר להם להיות כבאים, גננים, כוכבי טלוויזיה, אסטרונאוטים ועוד. במקום יש גם תצוגות מתחלפות וקבועות בנושאים שונים, כמו הגוף שלנו, הפחדים שלנו, המים ועוד. כל התצוגות מאפשרות לילדים התנסות פעילה. זאת חוויה משפחתית של פעם בחיים". www.museedesenfants.be/accen.htm

אליאן סטולרו

מעצבת אופנה

לטפס על אטום

"אם אתם בבריסל פנו לכם זמן לביקור באטומיום, הבניין הכי איקוני בעיר. זה מבנה עוצר נשימה שנבנה עבור תערוכת אקספו 58 שנערכה בבריסל ב-1958. הוא מעוצב בצורת אטום, עם תשעה כדורי פלדה עצומים המחוברים ביניהם בצינורות ענקיים. המבנה שופץ, חודש ונפתח כמוזיאון למדע לפני כמה שנים, ומנקודת התצפית המרהיבה שלו רואים ביום בהיר עד אנטוורפן". www.atomium.be

מיכאל ספרר

פסל ומנכ"ל בית האופנה אווה מנדלבאום

לגלות אמנים צעירים

"גלריית Argos בבריסל, שמציגה אמנות עכשווית משובחת, היא הגלריה האהובה עלי בעיר ואחת הידועות והמוערכות בבלגיה. בגלריה מקפידים לארח אמנים צעירים ומבטיחים על בסיס קבוע כדי לתת להם הזדמנות לפרוץ. ביקור בה הוא הזדמנות להתרשם מההתפתחויות בתחום, להכיר אמנים חדשים ורעננים ולצפות במיצגים חדשניים". www.argosarts.org



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#