למה כמעט הכשלתי את בתי בתנ"ך - בעל, בית/ שלומי ברזל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה כמעט הכשלתי את בתי בתנ"ך

מישהו, ואני משאיר לכם לנחש, סיפק מידע לקוי על הבחינה בבית הספר

תגובות

אם זיכרוני אינו מטעה אותי, עינת היתה בטיול או משהו כזה מטעם העבודה. וכך יצא, ולא תשמעו כאן אפילו שמץ של ביקורת, שהגיע הקץ לימי ההתנזרות שלי מאסיפות ההורים של הילדים. יותר משחמקתי מהן, עינת דאגה למדר אותי. היא אמנם מלינה תדירות על חוסר המעורבות שלי בלימודיהם של עמרי ועלמה, אבל כשמגיע מועד אסיפות ההורים אני הוא זה שנשאר מאחור ומחכה למוצא פיה עם חזרתה. הפעם, בגלל התחייבויות קודמות, כפי שנוהגים לכתוב, נבצר ממנה להדיר אותי, וצעדתי גאה עם עלמה למפגש עם המחנכת הנפלאה שלה.

לא הייתי מוטרד, כי עלמה ידועה כתלמידה למופת. מכינה שיעורי בית, עדיין אוהבת ללמוד, שמחה ללכת לבית הספר ואחראית. אפילו מדי. היה ברור שלא צפוי לי מפח נפש, וגם הודעות ה-SMS של עינת אחת לדקה, "עדכן אותי מיד כשתצא", התקשו לערער את שלוותי. צדקתי. המחנכת החמיאה, דיברה על מגמת שיפור קבועה, חלקה אתנו את הרשמים החיוביים של המורים האחרים מעלמה, ואמרה שהקטנה מדברת קצת יותר מדי. בכל זאת הבת של אמא שלה, סיננתי לעצמי. כששאלה את עלמה מה המקצוע האהוב עליה, השיבה הצדקת בת ה-8 "תורה". אם היתה אומרת חשבון או לשון, חלילה, היינו טסים משם לבדיקת אבהות.

תורה, ולימים תנ"ך, היה המקצוע האהוב ביותר גם עלי. ביסודי ובתיכון. נהניתי מהסיפורים, התחברתי לדמויות ולא מצאתי שם סימנים מאיימים. לא האתנח, גם לא הזרקה או זקף גדול. בכל רגע נתון העדפתי אותם על שורש, לוגריתם, בניין פיעל או קל. אולי גם מפני שבמקצוע הזה העירקית עדיין היתה יכולה לעזור לי. זה וערבית מדוברת. אמא שלי כל כך התלהבה מהציון הגבוה שלי במקצוע האמור ומהשליטה שהפגנתי כל אימת שמישהו התקשה לזכור איזו דמות מקראית, עד שנשבעה, אני נשבע, שצריך לשלוח אותי לחידון התנ"ך.

ביום העצמאות, לפני או אחרי הצפייה בפעם המי יודע כמה ב"גבעת חלפון", היינו מתיישבים, היא ואני, מול הטלוויזיה ונהנים מכל רגע עם אבשלום קור. באחד המקרים, בחיי אדוני, אפילו השבתי בקול רם על שאלה שהשמיע, והתשובה היתה נכונה. כשהגענו לפיקניק הקבוע עם חמולת ברזל, כבר היה לה סיפור גדול בשביל כולם. יצאתי צדיק. זה היה פוקס, אחד למאה במקרה הטוב, אבל לא רציתי לקלקל לה את החגיגה. אחרי הכל, מדובר היה בטוויסט מרשים בעלילה. עם צבע העור המאוד מאוד חום שלי, הקישור ההגיוני היחיד ביני לבין חידון התנ"ך היה אמור להיות המערכון המיתי של חבורת לול והדילמה אם אני סודני או חבשי. אבשלום קור ואני זה נס משמים.

ותראה עינת כי טוב, ותאמר לי ללמוד עם עלמה לבחינה הקרובה בתורה. ואשיב לה "נעשה ונשמע". וכך היה. מרוצים מחוות הדעת החיובית של המחנכת, ביקשנו עלמה ואנוכי להמשיך להרשים. על הפרק: פרקים ב', ג' וד' בספר בראשית. סיפור בריאת אדם וחווה, גן העדן וקין והבל. את המבחן על פרק א', סדר בריאת העולם, לקחה עינת בפעם הקודמת. ויהי ערב ויהי בוקר, מבחן שני. והפעם, כך ציוותה, צריך לדעת גם את פירוש המלים.

למדנו, אפילו היטב. עלמה שלטה במערכת היחסים הטרגית בין קין להבל, הבינה את משמעות הביטוי "אות קין", צחקה כששמעה את משמעות הפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו", או שזה היה מפני שנהנתה לראות את אבא שלה מתייסר בניסיון למצוא מעקפים לתיאורים בוטים מדי לגילה. הדבר היחיד שלא הסתדר לה היה פסוק י"ח בפרק ב': "ויאמר יהוה אלוהים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". עזר היא הבינה, גם כנגדו. עזר כנגדו חיסל אותה. איך היא עוזרת, אבא, אם היא נגדו, הקשתה. בסוף יצאנו גם מזה. עזבי את אמא, אמרתי לה, זה באמת יוצא הדופן. אלוהים התכוון לטוב, אבל הוא לא הביא בחשבון את אמא שלך. גם אני לא. מילא, העיקר ששלחתי אותה למבחן מוכנה.

כמעט. כמה ימים אחר כך, בעודי בישיבה, היבהב הסלולרי ובישר על הודעה מעינת: "לא הצלחת בתורה :(". סימסתי בבהילות: "כמה קיבלה?" ולהלן התשובה: "אני קיבלתי 100 ו'המשיכי כך'... אתה תקבל כנראה 'לא נורא, תהיה עוד פעם'". אני מבקש מכם להתעכב על הפסקה הזאת ולתת את הדעת על השימוש בגוף ראשון, שני ושלישי. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים. וכן, קוראים לו, או לה, עינת. היא הצליחה בבחינה הראשונה, אני, לשיטתה, כשלתי בשנייה. אם כן, ילדים, עזרו לנו למצוא את עלמה בתמונה.

הייתי יכול להניח לפרשה האומללה הזאת לגווע, אבל נפשי לא ידעה מנוח. הרי עלמה ואני למדנו באופן הטוב ביותר, היא הבינה כל משפט, שלטה היטב בהשתלשלות העניינים והיתה אמורה לצלוח את הבחינה על נקלה. מה השתבש, ריבונו של עולם? איזה נחש או נחשה הכשילו אותנו? האם הרווחתי ביושר את אות הקין שרעייתי המיטה עלי או שכמו אדם, גם לי מישהי תפרה תיק? ומדוע, לעזאזל, עלמה היתה צריכה לשלם את המחיר?

הימים חלפו והבחינה לא חזרה הביתה. בכל יום, עם חזרתה מבית הספר, הייתי שואל את עלמה אם הבחינה הושבה, והיא היתה מושכת כתפיים. הצדקת הקטנה דוברת אמת, אבל הסיטואציה הזאת משרתת כמובן את השטן הגדול. היא, עינת, לכאורה שוחחה עם המחנכת ועודכנה בכישלון, ואילו לי אין שום מסמך שיוכיח אחרת. עסק ביש. המשכתי לדובב את עלמה ובמשך 50 דקות הפקנו את הגרסה שלנו לסדרות המופת "תעופה בחקירה" ו"שניות מאסון". שחזרנו את ההנחיות שקיבלנו מאמא, חזרנו על מהלך הבחינה - והפעם הגענו לפיצוח מושלם.

מישהו, ואני משאיר לכם בשלב זה את הניחושים, סיפק לנו מידע לקוי על הבחינה. אמנם נתן את הפרקים הנכונים, אמר שצריך לדעת פירושי מלים, אבל שכח באורח פלא חלק שלם: "מי אני?" - ז'אנר אהוב, ותיק ומוכר בבחינות בתורה. הצעתי לעלמה לתרגל אותו לקראת המועד הבא. אני אשאל שאלות מתוקה, ואת תשנני את התשובות. רצחתי את אחי? קין. אני רועה צאן? הבל. פיתיתי את חוה לאכול מהתפוח? נחש. כמעט הכשלתי את בעלי ובתי במבחן בתנ"ך? אמא. יש לי אות קלון על המצח? אמא. אני ערמומית יותר מהנחש? אמא. אני נגדו? אמא. בכל זאת קיבלנו 100 בבחינה בתנ"ך שחזרה אתמול הביתה? עלמה ואבא. אמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#