האינטרסים מאחורי ההסכם עם כיל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האינטרסים מאחורי ההסכם עם כיל

כיצד פירסמה כיל נתונים שהאוצר כבר הודה שאינם נכונים

4תגובות

כבר ביום רביעי, כמה שעות לאחר מסיבת העיתונאים של משרד האוצר בעקבות ההסכם עם כיל, גילה TheMarker שהנתונים שהציג המשרד מקורם בטעות. מדד מרכזי לטיב ההבנות הוא נתח המדינה - החלק שמקבלת המדינה מהרווחים של כיל. החשיפה הראתה שזו אמורה להיות כמחצית מהתמורה שעליה הצביע האוצר - 25% במקום כ-55%. הסיבה: בחישובי האוצר נכלל מס בשיעור של 25% על דיווידינים, שלא נהוג לכלול בחישובי תמורה למדינה משימוש באוצרות טבע.

לאחר כשנה של משא ומתן עם כיל ואולטימטום שפג ביום שלישי האחרון בחצות, הגיעו הצדדים להבנות אור ליום רביעי. אלה כללו את התשלומים של כיל תמורת השימוש במשאבי הטבע של המדינה והצלת בתי המלון שלחוף ים המלח מהצפה. סוגיה נוספת של מחלוקת על תמלוגי עבר של כיל לא נכללה בהבנות ונותרה בבוררות.

ביום רביעי בצהריים זימן משרד האוצר מסיבת עיתונאים שבה פירט חלק מההבנות עם כיל. בתום מסיבת העיתונאים העביר TheMarker את המצגת שהופיעה במסיבת העיתונאים לידי עמותת אדם טבע ודין. עשר דקות לאחר מכן התקבלה התשובה: "זו האמא של כל השקשוקות, הונאה של הציבור". הסיבה: בחישוב התמורה למדינה נכלל המס על הדיווידנדים בשיעור 25%, ובנוסף לחישובים אחרים במחלוקת, מדובר בנתח מדינה של כ-25% בלבד.

כשלוש שעות לאחר מסיבת העיתונאים ביום רביעי העביר TheMarker שאלה למשרד האוצר, בה התבקש המשרד לענות בין השאר על הטענה כי טעה כשהכליל מס דיווידנדים בחישוב התמורה למדינה. במשרד האוצר בחרו שלא להגיב לטענה.

בערך באותו זמן אישר דירקטוריון כיל את ההסכם. ההודעה שפירסמה כיל ביום חמישי בבוקר הדגישה כי התמורה למדינה תהיה אף גבוהה יותר - 60%. זאת אף שבאותו בוקר כבר נחשפה הטעות של הכללת 25% בחישוב. למשרד האוצר נדרשו כמה שעות נוספות, ובצהריים הודה בטעותו בחישוב הדיווידנדים וקבע שהתמורה למדינה תהיה 33.5% בלבד.

33.5% ממה?

לא ברור. כאשר שר האוצר יובל שטייניץ נשאל במסיבת העיתונאים כיצד מחושבת התמורה למדינה - האם מתוך הרווחים או ההכנסות - הוא לא ידע להשיב ישירות ואמר: "תיכף תשמעו מהפירוט של החשבת הכללית". אך גם ממנה לא ניתן היה להבין מתוך מה מחושב נתח המדינה.

כך, כבר במסיבת העיתונאים התקבל הרושם שבחישוב התמורה למדינה אכל משרד האוצר שקשוקה חריפה במיוחד שבישלה כיל. החברה הביאה מספרים מן הגורן ומן היקב, כדי להראות שהתמורה למדינה תהיה קרובה לזו שנקבעה בוועדת ששינסקי (60%) - כדי למנוע הקמת ועדת ששינסקי ב' שתכפה עליה תמלוגים גבוהים יותר.

איפה השקשוקה כאן?

כיל ניסתה לשכנע את משרד האוצר להכליל כל מה שאפשר בחישוב התמורה למדינה: החל בתשלומים שהעבירה בשנות ה-90 עם הפרטת החברה, בהיוון להיום, ועד השקעתה בקציר המלח בבריכה שבבעלותה, פעולה שתציל את בתי המלון מהצפה, כפי שסיפר שטייניץ. לדבריו, משרד האוצר סירב להכליל את קציר המלח בתמורה למדינה. כיל חיברה בחישוב התמורה למדינה בין עגבניות לצ'ילי ולפלפלים ויצרה שקשוקה של התמורה למדינה. כך נמנו במצטבר תמורות ממכירות ומרווחים והגיעו לכ-55% תמורה למדינה.

גם החיבור בין תשלום התמלוגים לטווח ארוך למימון המיידי של ההגנות על בתי המלון בים המלח הוא סוג של ערבוב מיותר, שגרם ככל הנראה להקטנה משמעותית בתמלוגים, כפי שיוסבר בהמשך.

33.5% הוא מספר סופי?

לא בטוח, מכיוון שישנם עוד כמה סימני שאלה לגבי החישוב, כמו התאמת התקבולים לבסיס משותף, והגדרות מדויקות יותר בחישוב התמלוגים. משרד האוצר גם טרם קבע מהו מס החברות של כיל, שינוע בין 16% ל-25%. הנתון 33.5% מבוסס על חישוב לפיו תשלם כיל מס מרבי של 25%, אך הסיכוי שזה יקרה נראה כרגע קלוש. כיל ואגף התקציבים מנהלים זה כשנה מגעים בסוגיה, ובהצעת המחליטים שהעביר משרד האוצר לממשלה ותובא היום להצבעה נאמר כי המגעים יימשכו עוד זמן רב.

בנוסף, ישנה מחלוקת משפטית שנובעת מחישוב בסיס התמלוגים. במסגרת הפרטת כיל בשנות ה-90 נקבע בחקיקה כי התמלוגים יחושבו מעל מכירות אשלג של מיליון טונה. מכתב שרים שנמסר לרוכשים קבע שהתמלוגים יחושבו מעל 3 מיליון טונה. בהבנות החדשות עם כיל מהשבוע שעבר נקבע כי התמלוגים המוגדלים (10%) ישולמו מעל מכירות של 1.5 טונה. לטענת גורמים משפטיים, חקיקה היא חזקה יותר ממכתב שרים, לכן נעשה כאן ויתור לכיל, ויש לחזור ולדרוש את התמלוגים מעל מיליון טונה.

מנגד, באוצר מציגים את ההסכמה ל-1.5 מיליון טונה כהישג. התאמת התמלוגים לבסיס של מיליון טונה עשויה להניב תוספת הכנסות של כ-60 מיליון שקל בשנה. בשבוע שעבר ציין שטייניץ כי הורדת הרף ב-1.5 מיליון טונה (מ-3 מיליון ל-1.5 מיליון טונה) תתבטא בתוספת תשלום למדינה של 175 מיליון שקל בשנה, שהם 1.7 מיליארד שקל עד תום תקופת הזיכיון.

האם תמלוגים בגובה 33.5% הגיוניים על פי המקובל בעולם?

החישובים מסובכים, מכיוון שבעולם קיימים סוגי מס נוספים שלא קיימים בישראל. שטייניץ אמר במסיבת העתונאים שתמלוגים של 55% גבוהים מהנהוג באירופה, אולם נמוכים מהנהוג בקנדה.

בכל מקרה, יש בעיה בהשוואה של התמלוגים של כיל לתשלומי חברות אחרות בעולם, מכיוון שהסיכון וההשקעות שלה באיסוף האשלג נמוכים בהרבה מאלה של המתחרות. על כך היא מדווחת בדו"חות הכספיים שלה: לדבריה, כל שעליה לעשות הוא לאסוף את האשלג מהבריכות, בעוד שמתחרותיה כורות אותו ממעבה האדמה בעמל רב. יתר על כן, כיל מודה שגם אין לה עלויות אחסון שמתחרותיה משלמות, מכיוון שהאקלים בנגב מאפשר לה להשאירו בחוץ.

בנוסף, יחסית לוועדת ששינסקי, שקבעה רף של 60% מהרווחים בגין ניצול משאבי טבע ששייכים לכלל הציבור, 33.5% הם שיעור נמוך מאוד. שטייניץ טען כי בעולם מקובל לשלם על אשלג תמלוגים נמוכים מאלה המשולמים על גז, אך לא בטוח שזה צריך להיות המצב בישראל, במיוחד לאחר שכיל שילמה תמלוגים מגוחכים למדינה מאז הפרטתה בשנות ה-90.

ההבנות עם כיל כוללות גם פרק על מימון הגנת בתי המלון בים המלח. גם שם נפלו טעויות בחישוב?

לפי האוצר, כיל תממן 90% מעלות קציר המלח, הנאמדת לפי חישוביה ב-3.8 מיליארד שקל. ואולם, בהבנות נקבע שהיא תשלם 3.04 מיליארד שקל - כ-80% בלבד מהעלות. בתשובה לכך אמר שטייניץ כי ה-10% הנוספים הם למעשה כספים שנלקחו מכיל בשנות ה-90 למימון הגנות על ים המלח - 30 מיליון דולר שבהיוון להיום שווים כ-330 מיליון שקל. הוא אף התהדר בכך שמדובר בחישוב שמרני לעומת סכום כפול שאליו כיל טענה בחישוב ההיוון. ואולם, שטיניץ גם הודה כי המדינה מימנה עד כה כ-60% מפעולות ההגנה על בתי המלון, שכללו הגבהת סוללות סביבם. במסיבת העיתונאים לא ניתנה תשובה לשאלה מדוע לא הופחתו עלויות אלה מאותם 30 מיליון דולר.

בנוסף, לא ברור מדוע האוצר התעלם מבדיקת משרד המשפטים, שקבעה כי לא בטוח שצריך להתייחס לדיווידנד ככזה שנועד לממן את בעיית ההצפה בים המלח. בהבנות עם כיל נקבע שאם העלות תהיה גבוהה מ-3.8 מיליארד שקל, כפי שסבורה הממשלה שהעריכה אותה ב-4.7 מיליארד שקל - כיל תממן את התוספת בעצמה, אלא אם החריגה תנבע מקשיי רגולציה. במסיבת העיתונאים לא ניתנה תשובה ברורה כיצד ייקבע במקרה של מחלוקת מי גרם לחריגה מהעלות המקורית. מנגד, המדינה דאגה לגדר את ההוצאה שלה ל-10% מהחריגות, ורק מעל חריגה של 100 מיליון שקל.

מהם האינטרסים של האוצר וכיל בהסכם?

לכיל יש עניין להגיע להבנות עם האוצר, שמשתף פעולה מסיבותיו ומסכים לשמור על חשאיות הדיונים וההבנות המלאות. החשש הגדול של כיל הוא מהקמת ועדת ששינסקי ב', שתפעל בשקיפות מלאה ועשויה לחייב אותה בתשלומים גבוהים בהרבה למדינה.

לאוצר יש אינטרס להקטין ככל שניתן את חלקו בתשלום ההגנות על ים המלח. כך נוצר החיבור בין הדיון בתמלוגים לדיון על הגנת בתי המלון. כך כיל יכלה לתמרן בין התמלוגים להגנות, להגדיל את חלקה בהגנות תמורת הקטנתו בתמלוגים. המשמעות מבחינתה: הגדלת ההוצאות לטווח קצר תמורת חיסכון של מיליארדי שקלים, ואולי אף עשרות מיליארדי שקלים עד תום תקופת הזיכיון ב-2030 ואולי גם אחר כך, אם יוחלט להאריכו.

לאוצר היה אינטרס הפוך - להקטין את ההוצאה הממשלתית על מימון ההגנות לבתי המלון, כדי לא לפתוח את התקציב השנתי ולתמרן בתוכו בין ההכנסות להוצאות.

האם האוצר התרשל?

את שלבי המשא ומתן האחרונים ניהלה החשבת הכללית החדשה יחסית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שציינה כי המשרד נעזר ביועץ החיצוני אשר בלאס, שמלווה את המשרד גם בבוררות על תמלוגי העבר. בוררות זו, שלא נכללה בהבנות, עוסקת במחלוקת על מיליארד שקל חוב לכאורה של כיל למדינה. ברור שהאוצר לא עשה עבודה מספיק טובה מול היועצים הממולחים של כיל, אולם בשלב זה נראה כי הטעות של 25% נעשתה בתום לב.

עם זאת, לא ברור מדוע בחר האוצר להתעלם מהמלצות מפורשות של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, שקבע כי כיל בכל מקרה צריכה לממן את חלק הארי מעלות הצלת בתי המלון, ואם לא תושג הסכמה - תוכל המדינה לפנות לחקיקה. כן הציע להקים את ועדת ששינסקי ב' כדי לקבוע את גובה התמלוגים שראוי שהמדינה והאזרחים יקבלו.

מה צפוי בהמשך?

הדיון מול כיל צריך להתנהל בנפרד - על התמלוגים ועל ההגנות על ים המלח. צריך לזכור שהרווח הנקי השנתי של כיל מניצול משאבי הטבע הם מיליארדי שקלים בשנה. בתשעת החודשים הראשונים של 2011 הוא הסתכם ב-4.2 מיליארד שקל. משרד המשפטים קבע, שעל כיל לשאת בחלק הארי של ההוצאות. מכאן שהוצאות המימון שיתפרסו על פני כמה שנים אינן נטל משמעותי על החברה. שטייניץ ציין כי החברה שילמה עד כה למדינה סכום נמוך ביותר מהכנסותיה. על הבסיס הזה, לצד טיעונים משפטיים שמציגה כיל, ניתן להגיע להבנות מחודשות.

בעניין התמלוגים, יש לשנות את מבנה התמורה למדינה מהשימוש של כיל במשאבי הטבע. קיימות שתי חלופות; הפחות טובה היא חידוש המגעים בין האוצר לכיל, שבמסגרתם יעלו התמלוגים בעשרות אחוזים. החיסרון שלה הוא בסימן השאלה לגבי היכולת של האוצר להתמודד מול היועצים הממולחים של כיל. החלופה השנייה היא הקמת ועדת ששינסקי ב'. משרד המשפטים קבע שראוי להקים ועדה כזו, ועדיף שהממשלה תדבוק בהמלצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#