זהבית כהן חטפה את האש והקוטג' - עבור בעלי המניות - מחאת האוהלים - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סיכום שנה

זהבית כהן חטפה את האש והקוטג' - עבור בעלי המניות

נמצאים בתחום האפור ■ לא עבירה חס וחלילה, אבל גם לא ממש סיבה לגאווה

10תגובות

"עקיבא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון" (מסכת אבות, פרק ג').

הטלטלה התרחשה בקיץ. עד אז הכל היה די בסדר. בשיחות סלון דיברו על שעות העבודה הארוכות ואם הקריירה מספקת או לא, אבל באופן כללי לא היה על מה להתלונן: המשכורת נכנסת, לילדים לא חסר דבר, החופשה האחרונה היתה נפלאה (ואפילו הצליחו להעביר כמעט יום שלם בלי לשלוח מיילים). ובעיקר הכבוד שהם מקבלים עושה נחת.

מוטי מילרוד

מבטי ההערכה וההערצה שמלווים אותם לכל מקום כשמגלים מיהם. אבל בקיץ משהו קרה. הלב של המנהלים הבכירים במשק היה בשדרה. הם רצו ללכת עם כולם. גם הם מאמינים ב"צדק חברתי", גם הם רוצים מדינה טובה יותר, אבל היועצים (וגם השכל) הסבירו להם שאין להם מקום שם.

פעם זה היה פשוט. המטרה היתה ברורה: להשיא רווחים לבעלי המניות. תפקיד המנכ"ל הוא למקסם את הצלחתה של החברה. הוא נמדד על פי השורה התחתונה במאזן. קמים בבוקר ויוצאים לעבודה. על השעות הארוכות מפצים האדרנלין, הכבוד והמשכורת. מדי פעם היו כתבות בעיתונים שדיברו על רווחים מוגזמים או מחירים יקרים, אבל זה חלף לידם.

בינם לבין עצמם כבר שנים הם מודים שלא המציאו תרופה לסרטן (ואפילו לא לכאב ראש), שאינם חתומים על תוכנה שמשנה את העולם, ושבעיקר הם מנהלים חברות שעוסקות בטיפול בכספם של אחרים ועשיית הון מדמי טיפול ומכירת מוצרים שאיש לא ידע שהוא צריך. כבר שנים שהם חלק מהמערכת.

עובדים כמו כולם, מעלים מחירים כמו כולם, בונים מותגים כמו כולם. עובדים לפי הספר. נלחמים על הצלחתה של החברה, גם אם לפעמים זה כרוך בדברים שהם יודעים שנמצאים בתחום האפור. לא עבירה חס וחלילה, אבל גם לא ממש סיבה לגאווה. אין ברירה, גם לבעל הבית יש זכות להעלות דרישות.

כבר שנים שהם עובדים כאילו הם אינם שכירים. לוקחים על עצמם את מלוא האחריות. רצים קדימה כאילו החברה שלהם. מתאבדים על הצלחתה. ממש כמו זהבית כהן, המנכ"לית של איפקס ישראל (הבעלים של תנובה ופסגות), שחטפה את האש - והקוטג' - בפנים, בעבור בעלי המניות שלה.

בינם לבין עצמם, הם תמיד ידעו שלפעמים הטענות כלפי התנהלות החברות שבניהולם היו נכונות - אבל אלה היו חוקי המשחק, והם שיחקו אותו. מה רוצים שהם יעשו? ישבו בבית? מה רוצים שהחברות יעשו? הן חייבות להרוויח, או שיצטרכו לפטר.

ואז הגיעה זעקת הקיץ. פתאום רווח של מאות מיליוני שקלים ממכירת מוצרים בסיסיים או מניהול פיננסים, נתפש כ"חזירות" ולא כהצלחה. פתאום המנהלים מבינים שכדי להשיג "צדק חברתי" לא די במינויה של מנהלת אחריות תאגידית לחברה, אלא יש צורך גם בדאגה חברתית עמוקה וניהול עסקים תוך חשיבה על המשק בכללותו והסביבה.

הם, שכבר הצליחו להיכנס למועדון הסגור של המנכ"לים, התחילו לשאול עצמם שאלות מטרידות: האם התנהלותם כל השנים היתה גם הוגנת? האם לא היה צריך לעשות דברים אחרת? האם התפישה שלפיה המטרה מקדשת את האמצעים באמת נכונה? והאם המטרה - להפוך את בעלי החברה לעשירים יותר - באמת מצדיקה קידוש של אמצעים?

פתאום הם לא ממש מסכימים עם בעלי החברה. בעוד שהבעלים ממשיכים להתנהל כאילו דבר לא קרה, הם מרגישים שחייבים לשנות ולהשתנות. אם פעם הם ראו עצמם חלק ממשפחה אחת גדולה, פתאום הם מבינים שזה היה רק לכאורה. רבים מהם כבר הבינו שהחברות של מחר יידרשו להתחשב גם בצרכנים ולראות בהם בעלי עניין.

הם כבר הפנימו שייתכן שצריך להתפשר על שורת הרווח כדי שהקונים לא יתנכרו למותג. הם כבר לא מאמינים שהמטרה היחידה היא להשיא רווחים, אבל הדרישות מצד בעלי הבית נותרות ברורות: לשפר את שיעורי הרווחיות מדי שנה, לייצר דיווידנדים.

לטובת כולנו, הרשו לי לקוות שהפתרון לדיסוננס הזה יגיע ב-2012 דרך שינוי בתפישה של בעלי החברות, ולא באמצעות פיטורי המנהלים שהבינו כי יש לשנות את כללי המשחק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#