הדיקטטור הגדול של ערוץ 1: כך משתלטים על גוף ציבורי - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדיקטטור הגדול של ערוץ 1: כך משתלטים על גוף ציבורי

מבקר המדינה התריע, העיתונאים זעמו, אבל זה לא שינה הרבה - העוזר הבכיר למנכ"ל הרשות, זליג רבינוביץ', הצליח לאלף את כולם; מקורבים: "לא תרצו להסתבך איתו"

96תגובות

יש ברשות השידור עובדים נהדרים ומסורים, וישנו גם קומץ קטן מאוד של אנשים קטנים ומעורערים שסוחפים לעתים עובדים אחרים. אני מאמין שהם לא יצליחו במזימותיהם וברשעותם. בכל אופן אנו ערוכים עם מיטב 'הכוחות המזוינים' כתמיד". את הכרזת המלחמה הזאת פירסם בדף הפייסבוק שלו זליג רבינוביץ, עוזר בכיר למנכ"ל רשות השידור, כמסר מעודד למנכ"ל יוני בן מנחם ביולי 2011.

רפי קוץ

רבינוביץ יצא בכך נגד גל של תסיסה המתעורר בימים אלה ברשות השידור בעקבות מינויו של בן מנחם, וההדחות והמינויים החדשים הרבים שבאו בעקבותיו. בן מנחם הגיב על כך ברשת באומרו: "בהחלט... אתה איש מפתח בכושר האדיר שלך להפיק וביצירתיות שלך ובנחישות, ואני בטוח שתוביל ותנהיג את 'הכוחות המזוינים' לקראת הניצחון".

המסר התקיף התקבל בזעם רב ברשות השידור. אגודת העיתונאים מיהרה להעביר את המסר לפרקליטות המדינה, במכתב שהביע תהייה אם כך אמור להתבטא עובד ציבור.

הסערה שעוררו דבריו של רבינוביץ אינה מקרית. בשנים האחרונות צבר האיש, שהחל את דרכו כעוזר צלם, כוח רב, ונהפך לאחד משני האנשים החזקים ברשות - ולמי שמוגדר על ידי רבים מהעובדים כאיש החזק בערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל, ערוץ 1. למעשה, גם מתוקף תפקידו וגם בזכות אישיותו הדומיננטית, לרבינוביץ השפעה חזקה בוועד המנהל של הרשות ובסוגיות רגישות כמו מינויים והדחות בתוך הרשות.

על מינויו של בן מנחם למנכ"ל רשות השידור בשנה שעברה נמתחה ביקורת רבה. אגודת העיתונאים עתרה לבג"ץ והזכירה, בין היתר, כי דו"ח פילת מ-2002 העניק לו ציון נמוך, וכן העלתה טענות על זיקתו הפוליטית לראש הממשלה בנימין נתניהו. העתירה נדחתה. אבל מה שלא נדון בעתירה, וכנראה חשוב לא פחות מהמנכ"ל, הוא מי שמלווה אותו באופן צמוד והגן עליו לאורך כל הדרך: מקורבו זליג רבינוביץ, שמונה באחרונה לתפקיד עוזרו הבכיר.

"הוא חתול רחוב גס, לא מישהו שתרצה להסתבך איתו"

מעמדו של רבינוביץ זוכה להכרה מהבכירים ביותר. הוא מקורב ללשכת ראש הממשלה, ובאמצע דצמבר אף התלווה לבן מנחם במפגשו עם נשיא המדינה שמעון פרס. השניים עידכנו את הנשיא במצבה הכספי הקשה של רשות השידור.

רבינוביץ הגיע למעמדו על אף שאין בידיו תעודת בגרות או ניסיון מקצועי משמעותי, בוודאי ביחס לבכירים אחרים ברשות. למרות זאת, בשבועות האחרונים העלה בן מנחם את שכרו של רבינוביץ ל-90% משכר המנכ"ל - כ-32 אלף שקל בחודש. העלאה זו אושרה בוועד המנהל של הרשות, למרות התנגדות נמרצת של משרד האוצר, שטען כי רבינוביץ לא עומד בתנאי הסף לתפקיד.

כשמנהל הטלוויזיה נעדר בתחילת דצמבר, רבינוביץ כיהן כמנהל זמני - אף שלתפקיד זה, לפי מכרז שפורסם באוגוסט, יש צורך בתואר אקדמי, ועל אף שבעבר הוחלט ברשות שרבינוביץ לא יכהן יותר בתפקידי ניהול מבלי שעבר מכרז כחוק. "זה הדבר הכי מגוחך", אומר בכיר לשעבר בערוץ הראשון. "הרי בטלוויזיה עובדים 800 איש. יש מספיק אנשים בתוך הבניין ברוממה שמתאימים לכהן בתפקיד באופן זמני, אז נותנים את זה לזליג? השערות סומרות כשרואים איך הדברים מתנהלים". בנוסף, לפני כשנה נמנע המינוי שלו לתפקיד מנהל ההקמה של הערוץ הבינלאומי של רשות השידור, לאחר שמבקר המדינה החל לבדוק את המינוי ופנה למנכ"ל הרשות דאז, מרדכי שקלאר, בתהיות.

"העובדה שמינו אותו למנהל זמני לטלוויזיה היא דבר הזוי לחלוטין. אבל כל מה שקשור לזליג הוא הזוי", אומר יוסי בר מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב. "ההתכתבות בפייסבוק בינו לבין בן מנחם מוכיחה זאת באופן הכי ברור. זה אדם שמאז תקופת יוסף בראל כמנכ"ל הרשות החל בעסקנות הן ברשות השידור הן מחוצה לה. כל ההתנהלות ברשות השידור היא הזויה ובלתי ברורה".

"הוא מגלם את התהליכים שעברו על רשות השידור בשנים האחרונות", אומר עיתונאי שסיקר בעבר את הרשות. "זה כל כך מגוחך ומוקצן שמשכו למעלה איש כזה בגלל קרבתו לאנשי הצמרת במנגנון המקולקל הזה".

הסיפור של רבינוביץ הוא הסיפור של הערוץ הממלכתי של ישראל. הערוץ נהנה מתקציב שנתי של יותר מ-600 מיליון שקל שנגבה מהאזרחים, מתוך 900 מיליון השקלים שמקבלת כל הרשות - סכום שהוא חלום רטוב בעבור הערוצים המסחריים. ולמרות זאת, הוא נכשל לספק אלטרנטיבה לצופה הישראלי. הערוץ סובל בתקופה האחרונה מלחצים פוליטיים חזקים, שמתעלמים מכל שיקול של אתיקה עיתונאית.

אלי הרשקוביץ

הסיפור של רבינוביץ הוא גם המדריך המלא להתקדמות מהירה בגוף ציבורי מסואב. אפשר לראות בו סיפור על הדרך שבה החלום על מגזר ציבורי שיתנהל באופן איכותי, על בסיס קבלות מקצועיות, נהפך לחלום באספמיה - כשהוא נתקל באנשים ששמים לנגד עיניהם אינטרסים אישיים של שררה לשם תגמול אישי.

למשמע קורותיו של רבינוביץ קשה שלא להיזכר בקומדיה הישנה של וודי אלן שנשאה את השם "זליג". כמו בסרטו של אלן, שדן בעלילותיו של אזרח תמים שאיש לא יודע מהיכן הגיע ועל שום מה התברג לתפקידים חשובים בצמתים מרכזיים בהיסטוריה האמריקאית, קשה להסביר בזכות אילו כישורים ויכולות השתלטו רבינוביץ והאנשים שסביבו על השידור הציבורי בישראל.

מצד שני, רבינוביץ רחוק מלהיות הנעבעך מהסרט של אלן. "הוא הכל חוץ מזליג", אומר גורם הבקיא בנעשה ברשות השידור. "כשהוא כתב לבן מנחם על הכוחות המזוינים, הוא התכוון בדיוק לזה. הוא אדם מתוחכם מאוד, חתול רחוב כזה. הוא אגרסיבי בהתנהלות שלו, גס רוח, לא מישהו שהיית רוצה להסתבך אתו".

לדברי אנשים שמכירים אותו, כישוריו הם בעיקר כ"בולדוזר", כאיש בעל יכולת ביצועית "שיודע להזיז דברים". מעל לכל הוא מצטיין בקשרי אנוש, ומפזר קסם אישי וכריזמה. הוא יודע לגייס אנשים ולהפעיל לחצים כדי להוציא את הדברים לפועל.

"הוא ערמומי ופיקח, יודע להתברג במקומות הנכונים ובזמן הנכון", אומרת דינה כהנוביץ', מפיקה לשעבר ברשות השידור. "קשה לי להבין איך נותנים לו עבודה מקצועית. הרי טלוויזיה זה מקצוע, שנרכש בעבודה ובניסיון. עצוב מאוד שאיש כזה התברג גבוה כל כך ברשות השידור".

העיקר זה הנאמנות

עדות לכך אפשר למצוא בתיאור תפקודו של רבינוביץ כמפיק "יומן שישי", כפי שתיאר אותו ב-2005 בפני בית המשפט יורם כהן, מנהל חטיבת החדשות דאז. בתקופתו, לדבריו, "בוצעו כמעט כל המשימות של המפיק על ידי התחקירניות ואנשי המערכת". כהן טען כי "למבקש (רבינוביץ) היתה נוכחות מועטה במערכת. הוא לא השתתף בישיבות הבוקר, ובכלל זה בישיבות הבוקר של שישי. בדרך כלל היה מופיע ב'יומן' בשישי שעה עד שעתיים לפני השידור ונשאר עד לסיומו. המבקש נכח באולפן, אך לא ניהל את השידור מעמדת המפיק... תרומתו של המבקש ל'יומן' באה לידי ביטוי בעיקר כשהתעוררו בעיות של מחסור בצוותי צילום נוספים ל'יומן'". בית המשפט קבע כי עדותו של כהן "מהימנה עלינו לחלוטין, ולא הובאה כל ראיה לסתור אותה".

כשבוחנים את דרכו לצמרת אפשר לזהות אלמנט ברור אחד: נאמנות. פעם למנכ"ל הרשות לשעבר יוסף בראל, שהודח מתפקידו לפני שש שנים אחרי דו"ח קטלני של מבקר המדינה, וכיום למנכ"ל הנוכחי, בן מנחם. ותיקים ברשות השידור, שזוכרים היטב את מעלליו מהעבר (שיפורטו בהמשך), מדברים כיום על "שובו של הזליג" כסימן מבשר רעות. "הסיפור של זליג הוא סיפור של נאמנות עיוורת וצייתנות, שבו הערכים החשובים הם החברות והנאמנות", אומר גורם הבקיא בנעשה ברשות השידור.

מצד שני, לרבינוביץ יש גם אוהדים במערכת. "יש עליו המון רכילויות מאוד מרושעות ברשות השידור", אומר במאי, מפיק ועורך שעובד בערוץ הראשון. "אבל העובדות מדברות בעד עצמן - מאז שהוא נכנס לתפקידו כעוזר בכיר למנכ"ל הטרקטורים עובדים, בניינים נופלים, ציוד HD נרכש כדי שישמש את כל שידורי הערוץ הראשון, טכנולוגיה חדשה נכנסת והדבר החשוב מכל: לוח המודעות בבניין הטלוויזיה מלא במכרזים, מה שלא היה אף פעם. הרי ב-11 השנים האחרונות לא היה שום מכרז בטלוויזיה. אני עצמי ניגשתי למכרז, אך לצערי נכשלתי".

מיקי מירו, מנהל הרדיו, הוא אחד התומכים הבולטים של רבינוביץ בצמרת רשות השידור. על מירו נמתחה באחרונה ביקורת ציבורית מגורמים שונים, ובין היתר גם ממוטי אמיר, מנהל רשת ב', שטען שמירו "מנהל טיהור פוליטי וציד מכשפות" נגד עיתונאים ביקורתיים לממשלה - ביקורת שמירו דחה בתוקף. "זליג הוא איש מקצוע איכותי, מנוע טורבו, מסיים פרויקטים", אומר מירו. "הוא מנהל טבעי. בחור יצירתי עם הרבה רעיונות, שיודע לעשות את העבודה ולהתגבר על מכשולים. הביקורת עליו ברשות השידור היא מצד אנשים שלא רצו לעבוד וחשבו שיקבלו כסף על זה. המוטו של זליג, מנגד, הוא שמי שרוצה לעבוד הוא מלך".

מירו מסכים שבין רבינוביץ לבן מנחם יש יחסי אמון מיוחדים, אך אינו רואה בכך שום פסול. "בכל פעם שיוני מציג אותו הוא אומר 'זה יד ימיני'. לחלק מהאנשים הוא אומר שזה הסגן, שהוא בעצם כמו אח שלו, הכי מקורב. יש פה נאמנות לאורך דרך. זליג זה לא אדם שמזגזג. כשיוני היה במדבר זליג הלך אתו, ולהפך. זה ללכת לאורך כל הדרך, להיות נאמנים זה לזה. הם יחד באש ומים. זליג לא בוגד באנשים שהוא הולך אתם". עדות ליחסים המיוחדים בין בן מנחם לבין רבינוביץ היתה גם בהתכתבות הפייסבוק ביניהם, כשבן מנחם, בתגובה לברכה שקיבל מרבינוביץ על המינוי, כתב "תודה לך זליג על החברות, התמיכה והאמונה בצדקת הדרך. לא הייתי מגיע עד הלום בלעדיך".

"נהג לישון בצילומים"

רבינוביץ, 45, התחיל מלמטה - כמעט הכי למטה שאפשר. הוא גדל בשכונת קריית משה בירושלים ולמד במכללת אורט בעיר במגמת אופטיקה, אך סיים ללא תעודת בגרות. ב-1988, קצת לאחר שחרורו מצה"ל, הוא הצטרף לרשות השידור כעוזר צלם זמני. באמצע שנות ה-90 התחיל לצלם בעצמו.

לעובדי הרשות אין זיכרונות מיוחדים מתקופת עבודתו כעוזר צלם. "כעוזר צלם הוא כמעט לא עבד, הוא חיפש את הדרך למעלה", אומר בכיר לשעבר בערוץ הראשון. פריצת הדרך שלו היתה אירוע נפילת מגדלי התאומים בספטמבר 2001. "הוא לא התבלט במיוחד, ולא היה ידוע כצלם מוכשר", משחזרת כהנוביץ', "כשנפלו התאומים הוא היה במקרה בניו יורק. הוא קנה מצלמה, צילם ושלח חומרים שפורסמו. עד אותו רגע אף אחד ברשות לא ידע מי הוא בכלל".

נקודת הזינוק של רבינוביץ הגיעה ב-2002, כשהחל להיות פעיל בוועד עיתונות והפקה - אחד משבעת הוועדים ההסתדרותיים שמייצגים את עובדי הרשות (מלבד אגודת העיתונאים). "באו אלינו ואמרו לנו 'יש איזה עוזר צלם אחד שקוראים לו זליג, קומבינטור לא נורמלי. הוא מאכער'", משחזר אדם שהיה פעיל בוועד בתקופה ההיא. "לא ידעתי עליו הרבה עד אז. ידעתי רק שהוא נוהג לעתים לישון בזמן הצילומים. אבל דיברנו אתו והחלטנו לבחור בו, מתוך הנחה שהוא יוכל להשיג לנו דברים שאף אחד לא יוכל. הרעיון היה שהוא יטפל בעניינים הביצועיים בזמן שאנחנו מתעסקים באידיאולוגיה".

לדברי רבינוביץ, בתקופת היותו סגן יו"ר הוועד הוא דאג לעובדים בעלי הדרגות הנמוכות, וביטל כמעט לחלוטין את הקיפוח ואת צורות ההעסקה הלא חוקיות שרשות השידור נהגה להעסיק בהן עובדים. ועד עיתונות והפקה נחשב לאחד הוועדים המיליטנטיים ביותר ברשות. מעט לאחר בחירת רבינוביץ לראשות הוועד החלו עובדי רשות השידור לנקוט צעדי מחאה נגד מנכ"ל הרשות דאז, יוסף בראל, בתגובה ליוזמה של בראל להעברת משאבים מרשות השידור לערוץ 33 החדש.

במהלך אחת ההפגנות מול משרדי ערוץ 33 זיהה בראל את רבינוביץ ויצר עמו קשר. רבינוביץ ובראל החלו לשאת ולתת במגוון נושאים, מתוקף תפקידו של הראשון כחבר ועד. במהרה הוא זכה להערכתו של בראל ונהפך לבן טיפוחיו. ההיכרות עם בראל אף הביאה לאירוע דרמטי בחייו האישיים של רבינוביץ - בזכותה הוא הכיר את מי שהיתה אז אחת האנשים המשפעים ביותר על בראל, מזכירתו האישית דאז אילנה זנגלבף, כיום אשתו של רבינוביץ.

"שימש כאוזניו ועיניו של המנכ"ל"

ליאור מזרחי / באובאו

"הוא בחור עשר", אומר עליו בראל. "בנה את עצמו לבד, הצליח, ולכן יש קנאים רבים. הבחנתי בו אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, בעקבות היזמה המבורכת שלו. הכרתי אותו גם דרך דודו שהיה רופא כירורג בהדסה, שאותו הכרתי ממקצועי הקודם כרוקח".

מכאן התגלגלו האירועים במהירות, ורבינוביץ, עם קשריו החדשים, השאיר את ימיו כעוזר צלם הרחק מאחור. באוקטובר 2002, כחצי שנה לאחר שנהפך מעוזר צלם זמני לקבוע, הוא מונה לסגן מנהל מחלקת צילום פילם - תפקיד ברמה של מנהל מדור. באוקטובר 2003 הוא מונה למפיק ראשי של תוכנית הדגל של הערוץ: יומן החדשות בשישי. בהמשך היה גם עוזר למנהל הטלוויזיה. בשנים האחרונות כיהן כמפיק של התוכנית "פוליטיקה", תפקידו האחרון לפני שמונה לתפקידו הנוכחי.

על המינויים למפיק "יומן" ו"פוליטיקה" כדאי להתעכב. בין תפקידיו, מסייע המפיק לעורך התוכנית לאתר את הדמויות המתאימות לראיון בהתאם לתוכן התוכנית המשודרת. מפיק דומיננטי יכול לקבוע למי יתקשרו, את מי ישיגו ומי יזכה בזמן המסך הטלוויזיוני. ברצותו בכך הוא יהיה איש הקשר של המרואיינים וייצור אתם קשר ישירות.

בתקופתו של רבינוביץ כמפיק "יומן" הוא היה בין אלה שהכניסו לתוכנית את אורי דן, מקורבו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, מהלך שנמתחה עליו ביקורת ציבורית רבה. מלבד זאת, השנים שבהן שימש רבינוביץ בתפקיד זה הן שנים שבהן הוטל כתם בנוגע לבחירת מרואיינים - משום שלאחר מכן נטען כלפי מנכ"ל הטלוויזיה בראל שהעניק "שוחד מסך", כלומר זמן מסך, לפוליטיקאים הממונים עליו. בשימוע שנערך לבראל ב-2005 בפני שר התקשורת דאז, אהוד אולמרט, הוא טען כי כל מעשיו ברשות השידור היו תקינים, וגם אם לא, בזמן שהם נעשו לא היה ידוע לבראל שהם בלתי תקינים - ובכל מקרה אין בהם עילה להדחתו.

רבינוביץ היה שותף מרכזי בשנים אלה בכמה מהפעולות מעוררות המחלוקת של הבוס: הוא עמד לצד בראל בהחלטתו הבלתי חוקית להציב מחסומים בירושלים המזרחית בשביל לגבות אגרה, ובעימותים הבלתי פוסקים עם היוצרים הדוקומנטריים בנוגע להפקות מקור ולמצבן העגום של הפקות אלה. "רבינוביץ היה עם בראל בלא מעט מהמריבות האלה", אומר גורם שהכיר היטב את הרשות בתקופה ההיא. "לפעמים היה נדמה שהם נלחמים יחד בכל גורם אפשרי בישראל".

על היחסים בין רבינוביץ לבראל העיד גם מנכ"ל הרשות לשעבר, יאיר אלוני, בהליך משפטי שבו תבע רבינוביץ את רשות השידור, לאחר שבסוף תקופת בראל הודח מאחד מתפקידיו. "זליג שימש בטלוויזיה כאוזניו ועיניו של המנכ"ל הקודם", העיד אלוני, "אנשים פחדו מהמנכ"ל ופחדו משליחו בפרוזדורי הטלוויזיה ובמזנונים. הוא יצר סביבו אווירה עוינת ומפוחדת".

עוד אירוע שמעיד על כוחו של רבינוביץ הוא הלשכה שנבנתה עבורו בתקופת בראל, שהביאה לפרשה מביכה במיוחד עבור ערוץ 1. הקמת הלשכה הביאה לפרסום ב"מעריב" שהגדיר את ההשקעה בה כחריגה וכבזבזנית. רבינוביץ ורשות השידור החליטו לא לשבת בשקט. בתגובה שמתחה את גבולות האתיקה עד לקצה שודרה בערוץ 1 כתבת תעמולה עצמית, שנועדה להצדיק את הקמת הלשכה. רבינוביץ היה אמור להתראיין לכתבה, אך הופעתו בוטלה, והאייטם ששודר לבסוף כלל ראיון עם עו"ד אמנון זכרוני - שטען כי הפרסום ב"מעריב" שגוי וקשור לכך שלבעלי העיתונים יש אינטרס כלכלי בערוץ 2.

הכתבה עוררה סערה גם בערוץ פנימה. יעקב אחימאיר סירב להגיש את הכתבה ועזב את האולפן בהפגנתיות, והשדרן אורן נהרי העיר לגבי חוסר האתיקה שבשידור הכתבה - וזכה לתגובה חריפה מרבינוביץ, שהבהיר לו מיד כי אם הכתבה אינה מוצאת חן בעיניו, הדרך לערוץ 10 או 2 פתוחה בפניו.

ההתקדמות המטאורית של רבינוביץ נעשתה על אפו ועל חמתו של כל גורם ביקורת שניסה להתקומם נגדה. כבר בסוף 2002 מתחה היועצת המשפטית של רשות השידור חנה מצ'קביץ' ביקורת על מינויו לסגן מנהל מחלקת צלמים, והתריעה כי המינוי אינו חוקי - לצד מינויים אחרים של בראל.

בהמשך, במהלך 2004, התקומם ועד עובדי העיתונות נגד מינויו ותפקודו של רבינוביץ כמפיק "יומן" - והחליט באופן עצמאי להוריד את קרדיט ההפקה של רבינוביץ מהכתוביות. העובדים החברים בוועד גרסו כי רבינוביץ אינו מפיק את היומן בפועל, וכי הוא עשה מחטף במינויו שנעשה באופן לא חוקי. טענה זו היתה חלק מהתכתשויות פומביות חריפות שהיו באותה התקופה בין אגודת העיתונאים לבין רבינוביץ, שהרקע להן היה התנהלותו של בראל.

"זליג אינו אלא פיון במשחק הגדול. הוא בובת מריונטה, כלי שרת שאין לו ערך או משקל משלו. כל כוחו בא מתוקף היותו השופר ועושה דברו של אדוניו", תקף ועד העיתונאים בטלוויזיה הישראלית את רבינוביץ באותה תקופה מעל דפי המקומון הירושלמי "כל העיר" - דעה שלא נראה כי השתנתה במהלך השנים. זליג, מצדו, טען שמדובר בחבורה לא רלוונטית ודמגוגית של "אליטות ישנות".

אך דבר לא עצר את המרוץ של רבינוביץ קדימה. הצעד הבא היה מינוי לתפקיד ניהולי בכיר עוד יותר: מנהל כוח אדם ומשאבים בערוץ הראשון - תפקיד רב עוצמה בארגון. כאן נתקל רבינוביץ בראשונה במחסום משמעותי: אגודת העיתונאים עתרה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ורשות השידור נאלצה להפסיק את העסקתו כמנהל משאבים ואף נאלצה להסכים כי רבינוביץ לא יוכל לשמש יותר בתפקיד ניהולי מבלי שעבר מכרז כחוק.

בסוף 2004 הגיעה, לצערו של רבינוביץ, הפריצה הגדולה שלו לתודעה הציבורית. במועד זה הוא ואשתו, כמו גם חלק מקרובי משפחתם וחבריהם, זכו למקום מכובד בדו"ח מבקר המדינה. מבקר המדינה טרח להתייחס לקידום המהיר של השניים מדרגה לדרגה, מתפקיד לתפקיד ומתוספת שכר של עשרות אחוזים אחת לשנייה ללא מכרז. בין השאר מתואר בדו"ח כיצד בוצעו הקלות בתנאי מכרזים לתפקידים כך שרבינוביץ, שכאמור אינו בעל תעודת בגרות, יוכל להתמודד עליהם.

דו"ח זה סימן את תחילת הסוף של בראל ורבינוביץ. כשנה לאחר הדו"ח החמור שתיאר סדרת כישלונות ניהוליים, אי-סדרים כספיים ומינויי מקורבים הצליח אולמרט להדיח את בראל מתפקידו. לפי פרסומים בתקשורת, אולמרט טען באחד ממכתביו שאחת הסיבות להדחתו של בראל היא קידומו המהיר של רבינוביץ. לאחר ההדחה טען אולמרט כי בראל הציע לו זמן מסך כשוחד אם יימנע מהדחתו. עם הדחת בראל הוגלו רבינוביץ ואשתו מעמדות המפתח שלהם ברשות.

ימים רעים הגיעו לרבינוביץ. המנכ"ל הזמני שהחליף את בראל, יאיר אלוני, נישל אותו משלל תפקידיו הבכירים. רבינוביץ חזר להיות צלם, ותואר המפיק שלו בוטל. הוא תבע את רשות השידור, ואלוני הטריח עצמו לבית המשפט - והעיד כי החליט לבדוק את תפקודו של רבינוביץ בעקבות דרישת הממונה על השכר במשרד האוצר. "הבנתי שהאיש נושא בשלל כובעים", העיד אלוני. "לכאורה לא מתפקד באף אחד מהם כראוי או במלוא הזמן. הוא מהווה לטעמי, באותה העת, תפוח מורעל שמרעיל את האווירה בבניין הטלוויזיה". תביעתו של רבינוביץ נדחתה.

התביעה הזו מעידה עד כמה רבינוביץ לא מוותר בקלות על המעמד שרכש, מבחינתו, בעבודה קשה. גורם בכיר ברשות השידור טען השבוע שמתנגדיו של רבינוביץ הם אלה שפנו בזמנו אל מבקר המדינה, ושהם אלה שפועלים גם כיום להצרת צעדיו כדי לפגוע בבן מנחם. "זה לא יעזור להם", אומר אותו גורם, "זליג כבר הוכיח שהוא לא פראייר, לא מתקפל, לא קונים אותו בגרושים. במהלך השנים ניסו מתנגדיו לקנות אותו בתפקידים, והוא סירב. יש נגדו התנכלות שלא נתקלתי בה כבר שנים. הוא איש חכם ובעל יכולות, וזה מפחיד אנשים מסוימים במערכת".

במהלך השנים, לצד היותו עובד ברשות, הספיק רבינוביץ לעשות לא מעט עבודות צדדיות. בתקופה שלאחר הדחת בראל בנה רבינוביץ את ביתו ביישוב הר אדר, ובמקביל ניהל עבודות בנייה ביישוב עבור תושבים אחרים. בשנים שלאחר הדחת בראל נראה רבינוביץ פעמים רבות מסייע במסעדה שבבעלות משפחת אשתו בשכונת בית הכרם בירושלים, עד כדי כך שלא מעט עובדים ברשות השידור סברו שהוא עובד שם.

ב-2006, במסגרת תפקידו כמפיק "פוליטיקה", היה רבינוביץ אמור לתור את מסדרונות הכנסת ולקדם את התוכנית. "זו היתה התקופה שבה הוא הוכיח את עצמו כקומבינטור", אומר מי שעבד עמו. "בתקופה הזו בכנסת הוא הגיע למרכז הליכוד, והצליח לשכנע אותם שהירידה שלו ושל אחרים סביבו מגדולתם נבעה מזה שדפקו אותם כי הם מתפקדי ליכוד. עד אז אף אחד לא ידע שהם ליכודניקים". עוד לפני שמונה לתפקיד זה התפאר רבינוביץ בקשריו הפוליטיים. "אני יכול לחדש לך שיש לי קשרים לא רק בליכוד ובעבודה אלא גם בכל מיני מפלגות אחרות שלא היית מעלה אותן על הדעת. אני מכיר אנשים מכל המגזרים", אמר ב-2005 בראיון ל"כל העיר".

לצד קרבתו ללשכת ראש הממשלה, לרבינוביץ יש לא מעט קשרים נוספים. מקורות בליכוד טוענים כי הוא נמצא בסביבתו של שר התקשורת משה כחלון. "אני מכיר את רבינוביץ, זה נכון", אומר בתגובה כחלון, "אבל הוא מכר בלבד, ומעולם לא פעל למעני. ההיכרות בינינו נוצרה לפני כמה שנים, במסגרת כתבה של אורי כהן-אהרונוב".

רבינוביץ זוכה לפגישות אישיות גם עם הח"כים מירי רגב ואופיר אקוניס, ומקורב לפוליטיקאי עוזי דיין. ברשות השידור יש כאלה שלא יכולים שלא לשים לב לכך שדיין מוזמן לעתים תדירות כמרואיין לתוכנית "פוליטיקה": בשלוש השנים האחרונות התראיין דיין 17 פעמים בתוכנית, מהן תשע פעמים בשנה האחרונה. גורמים אלה גם מייחסים את הסיקור הנכבד שקיבל בערוץ הראשון כנס שדרות, ששודר פעמיים בשנים האחרונות, לזהות של מארגן הכנס - עוזי דיין. בסך הכל הופיע דיין לא פחות מ-70 פעמים בתוכניות אקטואליה וחדשות בערוץ 1 מאז שהודיע על התמודדותו בפריימריז בליכוד ביולי 2008. לעומת זאת, לפי נתוני יפעת, הופיע דיין 12 פעמים בערוץ 10 בתקופה המקבילה - ו-8 פעמים בלבד בערוץ 2, בקיזוז תוכניות הבוקר שאינן קיימות בערוץ 1 (ראו תגובת דיין במסגרת).

איל ורשבסקי / באובאו

ב-2009, עם עלייתו של הליכוד לשלטון, חזרתו של רבינוביץ ופעילי ליכוד נוספים סביבו למרכז העניינים ברשות השידור סומנה על ידי בכירים במפלגה כתיקון עוולות העבר. דמות מרכזית ששבה יחד עמו למרכז העניינים היא רפי יהושע, שנחשב לאחד מאנשיו של המנכ"ל המודח בראל. באחרונה הוא מונה לסמנכ"ל טכנולוגיות בערוץ 1.

וכאילו לא היה מעולם דו"ח מבקר מדינה ב-2004, המרוץ של רבינוביץ נמשך. אירועים רבים מתרחשים בימים אלה ברשות השידור, ובראשם חילופי כוח אדם מסיביים. השינויים כוללים חילופים בתפקידים ניהוליים דוגמת מנהל קול ישראל, מנהל רשת ב' ומנהל הטלוויזיה, וכן הזזת כתבי רדיו וטלוויזיה מתפקידם - דוגמת כתבת הטלוויזיה קרן נויבך וכתב הרדיו שמוליק טל. אפילו בתפקיד הממונה על מעמד האשה ברשות היו ניסיונות לעשות שינויים בתקופה האחרונה.

רבים מהפונים למנכ"ל בן מנחם בימים אלה זוכים להפניה ישירה לרבינוביץ, שיכריע בנושא שבגינו הם מגיעים. כשרבינוביץ מגיע למזנון קול ישראל, אנשים מתגודדים סביבו ומנסים לפתוח עמו בשיחה. אדם שהיה שם מציין שמספר הפונים אליו גדול מהרבה מאשר הפונים אל יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, כשהוא מגיע למזנון.

הדוגמאות לכוחו של רבינוביץ נמצאות במקומות רבים. רבינוביץ אחראי למגעים של ההנהלה עם ועדי העובדים. זאת על אף שבהוראות נציבות שירות המדינה מ-2009 מודגש כי עובד במשרת אמון בלשכת מנכ"ל "אינו רשאי לעסוק בענייני כוח אדם ובמינויים של עובדי מדינה". אלא שכל אותם מבקרי אוצר, נציבים, יועצים משפטיים וחשבים באוצר יכולים לחכות. ההיסטוריה מעידה כי אין דבר שיכול לעלות על יכולתו של רבינוביץ לטוות קשרים ולטפח אותם כדי להישאר בצמרת - ולדאוג לכך שהוא יהיה בעל המלה האחרונה בערוץ 1.

בשבועות האחרונים ויתרה הממשלה לרשות השידור על חובות של 300 מיליון שקל, וזאת בימים שבהם ערוץ 10 נמצא על סף קריסה בגלל חוסר יכולת לגלגל חובות. כבר שנים ארוכות מדברים על רפורמה ברשות השידור. אלא שהיעדר הניהול המקצועי מרחיק את הסיכוי של האזרח הישראלי לצפות בשנים הקרובות בשידורים איכותיים במסך הטלווזיה הממלכתית. בעתיד, אם היסטוריון ינסה לחקור את התהליך שבו התקלקל הרעיון של שידור ציבורי איכותי בישראל, נראה שממחקר זה לא תיפקד גם דמותו של אחד, זליג רבינוביץ. 

"מטבע עבודתו נמצא רבינוביץ בקשר עם פוליטיקאים"

בתגובה לפניית Markerweek נמסר מרשות השידור: "מטבע עבודתו נמצא רבינוביץ בקשרים מקצועיים עם רוב (הפוליטיקאים) המוזכרים. הוא נמצא בקשר עם עוד עשרות רבות של פוליטיקאים וח"כים מכל הסיעות בכנסת, מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל. רבינוביץ אינו נמנה עם שום גוף פוליטי בישראל".

בעניין הלשכה שנבנתה עבורו בתקופת בראל נמסר: "מדובר בשקר גס, מעולם לא נבנתה עבור רבינוביץ לשכה מפוארת כפי שתיאר זאת 'מעריב'. מדובר בשיפוץ בעלות של כ-3,000 שקל. בכדי להראות לציבור משלמי האגרה את האמת צולמה לשכתו 'המפוארת', ועוד באותו היום שודרה כתבה עובדתית ואובייקטיבית תוך מתיחת ביקורת נוקבת על 'מעריב' והכתבה המגמתית שפירסם".

באשר לקשר עם יוני בן מנחם נמסר: "רבינוביץ סייע וימשיך לסייע לבן מנחם ולרשות השידור בכל מאודו. הציטוט מפייסבוק מגמתי, מטעה והוצא מהקשרו".

באשר להשפעה על הוועד המנהל נמסר: "מטבע הדברים, לרבינוביץ יש קשר מקצועי עם חלק מחברי הוועד המנהל ועם מליאת רשות השידור. אך הוא מעולם לא התערב או פעל לגבי מינויים מחברי הוועד, הממונים, כידוע, על ידי הממשלה. לעצם העניין, הוועד המנהל ומליאת רשות השידור מורכבים מפסיפס אנושי, איכותי ובעל יכולות רבות במגוון תחומים, דבר שיכול לסייע לרשות השידור לצאת מהחולי שבו היא שרויה".

באשר לסיקור כנס שדרות נמסר: "מר רבינוביץ פעל נמרצות בתוקף תפקידו האחרון כמפיק התוכנית 'פוליטיקה' לכיסוי ולשידור 'כנס שדרות לחברה' בראשותו של האלוף במיל' עוזי דיין. המשדר הביא לביקורת מצוינת בתקשורת לטובת הערוץ הראשון והרים את קרנו של השידור הציבורי".

באשר לטענות על עבודתו מחוץ לרשות: "את ביתו של רבינוביץ בנה קבלן לפני הדחתו של בראל. רבינוביץ אינו עוסק בסחר מסוג כזה או אחר מאז שנות ה-90 ומעולם לא היתה בבעלותו מסעדה".

מטעמו של עוזי דיין נמסר: "בין דיין לזליג רבינוביץ קיים קשר חברות בלבד. דיין הוא מרואיין מבוקש בסוגיות הקשורות בביטחון ובחברה. אי אפשר לקבוע שהופעותיו הערוץ הראשון חריגות במינונן לעומת הערוצים האחרים או העיתונות הכתובה. כל ניסיון לקשר את הופעותיו של דיין ב'פוליטיקה' לחברותו עם רבינוביץ רומס את שיקול הדעת של עורכי ומפיקי התוכנית".

מלשכת ראש הממשלה לא נתקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#