2008 ו-2011 עשויות להיות ההקדמה ל-2012 - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

2008 ו-2011 עשויות להיות ההקדמה ל-2012

בכל יום גדל מספר האנשים, שלא מרוצים מהסדר הכלכלי והפוליטי הנוכחי

35תגובות

הנה חלפה לה עוד שנה שבסיומה אנחנו מודים לאל על כך שלפני שלוש שנים החלטנו להפסיק את מנהגנו הנפסד להציג בראשית השנה תחזיות כלכליות.

אם חשבנו שאחרי 2008, שבה המערכת הפיננסית העולמית היתה בדרך לתהום לאחר קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, דבר כבר לא יוכל להאפיל על האירועים הדרמטיים שחווינו - הגיעה 2011 ותפסה בקלות את מקומה כשנה הכלכלית והפוליטית המדהימה והמפתיעה ביותר שידענו מזה שנים ארוכות.

יריית הפתיחה היתה כמדומני בסוף ינואר 2011, כשנציגי אנשי העסקים, הממשל והאקדמיה הבכירים בעולם הכלכלי מקרב ה-1% (הם לא ידעו אז שהם עתידים לקבל את הכינוי הזה) התכנסו בעיירת הסקי המושלגת דאבוס למפגש השנתי של הפורום הכלכלי העולמי. בשישי בצהריים הגיעו למקום הידיעות הראשונות על המהומות בכיכר תחריר במצרים.

בלאונג' המרכזי של האירוע ישבו כמה אילי הון בינלאומיים, שחלקם עושים עסקים גדולים במצרים, ועקבו אחר ההתפתחויות במכשירי האייפון שלהם. "לא יקרה עם זה דבר. מובארק יגמור את זה מהר מאוד. הצמיחה במצרים גדולה מאוד, השוליים הם אלה שמתקוממים, והוא יטפל בהם", הסביר לי מיליארדר ישראלי בן כ-50, שמחובר למשפחות העשירות ביותר במצרים.

לרגע הייתי מוכן לשמוע בקולו ולחזור לשיחה עם נוריאל רוביני או עם סטנלי פישר על הנעשה בשווקים הפיננסיים במערב - אלא שאז פנתה אלי צעירה סינית בשנות ה-30 לחייה, ששמעה שאני מישראל וחקרה אותי במשך כמה דקות על החדשות האחרונות ממצרים וכיצד אני רואה את ההתפתחויות באזור.

לא היה לי משהו אינטליגנטי במיוחד להגיד לה על מצרים ועל שלטונו של מובארק, אבל כשהקשתי מאוחר יותר את שמה של הצעירה הסינית בגוגל גיליתי שמדובר ביזמית הנדל"ן המצליחה ביותר בסין, שהונה נאמד ביותר ממיליארד דולר. בדיעבד נדמה לי שהשאלות הנוקבות והמודאגות שלה על הנעשה במצרים לא היו מקריות: אולי דווקא היא, מהמקום שממנו באה, עם העושר המהיר שצברה בפרק זמן כה קצר, הריחה את מה שמיליארדרים רבים מבינים כיום, בסיומה של 2011: ששיווי המשקל הכלכלי והפוליטי שאיפיין את 30 השנים האחרונות בכל העולם - עשוי להתערער.

בסוף 2011 היה היקף הטלטלות, ההתפתחויות והדרמות שפקדו את העולם כה גדול, עד שאנחנו כבר לא יכולים להכיל את הנעשה ולעקוב אחריו. הנה דוגמה: כמה מקוראי שורות אלה מודעים לכך שמערכת הבנקאות באירופה נמצאת בחודשים האחרונים במצב דומה לפשיטת רגל?

כנראה שלא רבים. אבל הגיע הזמן להתעדכן: שבועיים לפני סוף 2011 נאלץ הבנק המרכזי של אירופה להודיע על פתיחת חלון אשראי בהיקף של עד 600 מיליארד דולר למערכת הבנקאות האירופית. תוך שעות ספורות נחטף כל הסכום על ידי יותר מ-500 מוסדות פיננסיים.

מדוע החליט הבנק המרכזי האירופי להעמיד סכום כה גדול למערכת הבנקאות האירופית בריבית נמוכה של 1%? משום שלא היתה לו ברירה: הבנקים באירופה נמצאים בקשיי נזילות, וההון העצמי של רבים מהם נמחק כתוצאה מהמפולת באג"ח של ממשלות כמו איטליה, יוון וספרד.

החלופה שעמדה בפני הבנק המרכזי היתה לרכוש אג"ח של ממשלות אירופיות ולנסות לבלום את המפולת, ובעיקר את הסיכון להחרפתה.

אה, כן, כמעט שכחנו להגיד: ב-2011 התקרבו שלוש או ארבע מדינות אירופיות, חלקן ענקיות, לעבר פשיטת רגל. האג"ח של איטליה, מהכלכלות הגדולות בעולם, ראו במהלך השנה רמת תשואות לפדיון של עד 8%. במונחים פיננסיים מדובר בחשש מפשיטת רגל של המדינה. לפני כמה שנים האפשרות שמדינה בגודל של איטליה תפשוט את הרגל נראתה תלושה לחלוטין מהמציאות.

האירועים הכלכליים, הפוליטיים והפיננסיים של החודשים האחרונים בכל העולם מסובכים. חלקם מקומיים לחלוטין, חלקם גלובליים - אבל יש כמה חוטים המחברים בין כולם: מערכת פיננסית מושחתת שהתנפחה לגדלים עצומים, מדיניות כלכלית רופסת וכושלת של בנקים מרכזיים וממשלות, אי שוויון גדל והולך בתוך הכלכלות הגדולות בעולם ומהפך תודעתי שעובר מעמד הביניים במדינות רבות בשנה האחרונה.

ארה"ב היתה הראשונה לחטוף משבר פיננסי, מיתון וזינוק באבטלה - אבל האחרונה להצטרף לגלי המחאה החברתיים העולמים. על אף שתנועת Occupy Wall Street עדיין שולית בהיקפה ביחס לאוכלוסיית ארה"ב, יש סיכוי שהסיסמה שלה - ה99%- מול ה-1% - תגדיר את עידן המחאה החברתית ואת השינויים הפוליטיים בעולם כולו.

מי שצופה בחילוץ של מערכת הבנקאות האירופית, בהזרמות הענק של הבנק המרכזי האירופי ובהפגנות חסרות התקדים שהתקיימו החודש במוסקווה וסבור שהמחאה החברתית הישראלית דעכה, לא למד כנראה דבר מאירועי 2011 - או שהוא כה עסוק במצוקותיו שאין לו זמן או סבלנות להרים את ראשו, להביט מסביב ולהבין שהמשבר הפיננסי בארה"ב ב-2008 והאירועים בכיכר תחריר בתחילת 2011 החלו תהליך תסיסה של משהו גדול מאוד שעתיד כנראה לעצב את העשור הקרוב.

יהיה זה טיפשי להתנבא מהו הדבר הגדול הזה וכיצד הוא ייראה, אבל יש סיכוי טוב שהעשור הקרוב יהיה שונה מאוד מ-30 השנים שקדמו לו, ושאת המשמעות האמיתית והמלאה של המשבר הפיננסי האמריקאי של 2008, של המשבר האירופי ושל הטלטלה הפוליטית של 2011 נראה בשנה הקרובה.

כמובן שאם תשאלו את ה-1% בארה"ב, במצרים, בסין או באיטליה, הם יתחברו מאוד לרעיון שלפיו ההיסטוריה הכלכלית נגמרה לפני עשר או 20 שנה עם התפשטות הקונצנזוס הוושינגטוני - הדוקטרינה הכלכלית שארה"ב, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי ייצאו לרוב חלקי העולם - וש-20 השנים הבאות יהיו דומות ל-20 האחרונות: שקט פוליטי וחברתי, הצטברות עושר וכוח עצום בידי המעטים המוכשרים ביותר או המעטים המחוברים ביותר ופריחה כלכלית אדירה בעשירון העליון, שמחירה הוא הרחבת הפערים הכלכליים - מחיר שכולם תופשים כמקובל.

אבל בכל יום שחולף גדל מספר האנשים מסין עד קהיר, ממדריד עד ניו יורק, שלא מרוצים מהסדר הכלכלי והפוליטי הנוכחי של העשור האחרון, שהפנימו באיחור מסוים שהם לא המוטבים העיקריים שלו: הם מרגישים שהם מחוץ למשחק הזה ושהסיכוי שלהם להגיע ל-1% העליון או לממש את החלום האמריקאי בעצם לא קיים.

בישראל, באופן מפתיע, המדינה שבה הטלטלות הכלכליות היו הקטנות ביותר בשלוש השנים האחרונות, הגיעה המחאה החברתית לממדים המספריים הגדולים ביותר: בשום מדינה לא התקיימו הפגנות שבהן נטלו חלק כ-10% מהאוכלוסיה המבוגרת. פרופ' מנואל טרכטנברג, האיש שראש הממשלה מינה לעמוד בראש הוועדה להרגעת אי השקט החברתי, לא הצליח לזכות באהדת ההמונים - אבל היטיב לתאר את רוח התקופה.

הציבור בישראל, כתב במבוא לדו"ח שלו, מרגיש מנוכר ומודר מהמשחק הכלכלי של השנים האחרונות: הוא נלחץ מלמעלה ולמלמטה על ידי המגזרים שיודעים לתבוע את חלקם מהמבנה הפוליטי הנוכחי. הוא הבין שהצטברות העושר העצומה של העשור האחרון לא נבעה רק מכישרון ומכלכלת שוק, אלא ממה שדומה יותר לקפיטליזם של מקורבים, חזקים ומחוברים.

חורף עכשיו. הישראלים אינם רוסים ולא יודעים לצאת לרחוב בדצמבר-ינואר, אבל הם עברו בקיץ 2011 מהפך תודעתי: הם כבר לא מאמינים שהשיטה הפוליטית והכלכלית הנוכחית מיטיבה עמם, הם כבר לא מאמינים שהם עומדים במקום כלכלית רק משום שהם לוזרים, הם חושדים שמשהו דפוק בשיטה, שאין שם מישהו שבאמת דואג להם. הם גם חושדים שהתקשורת הישראלית בגדה בהם: שירתה את הגורמים הכלכליים והפוליטיים החזקים - ולא אותם. הם מאמינים יותר לחברים שלהם בפייסבוק מאשר לקריין במהדורת החדשות או לפרשן הבכיר בעיתון, וכשהם מסתכלים קדימה הם חוששים שהעתיד של הילדים שלהם יהיה פחות אופטימי משלהם.

מובן שהפרידה מהנרטיב הישן, לפיו הכל מעולה ומצוין, ואנחנו עם סגולה בעל גניוס יהודי, חזק, שרדן, היי-טקיסטי ומנצח שקוטף פרסי נובל ומשמש אור לגויים, היא קשה. זהו תהליך אבל מתמשך.

אבל מלמול חדש, רוגז, מתריס וכועס עולה בחודשים האחרונים משדרות רחבות של הציבור הישראלי: האדישות מתחילה להיסדק, הנרטיב מתחיל להשתנות.

בקיץ 2011 יצא לרחוב המגזר היחיד באוכלוסיה שאין לו לובי, מפלגה, ועד או שאלטר - המגזר שעובד, משלם מסים ומשרת בצבא, חוט השדרה הכלכלי של המדינה הזאת. הוא יצא לרחוב כדי להגיד לעצמו, לחבריו ולכל מקבלי ההחלטות: "אני כאן, הביאו אותי בחשבון".

חלק ממקבלי ההחלטות הפנימו שהוא שם ושצריך יהיה להביא אותו בחשבון, אך אחרים עדיין מסרבים להכיר בכך. הם ממשיכים לשחק את המשחק הישן של ריצוי הטייקונים, מרכזי המפלגות, המאכערים של ההון-שלטון, הוועדים והמונופולים. הם בונים על הבורות ועל האדישות של מיליון איש בלתי מחוברים ובלתי מיוצגים.

ייתכן שהם צודקים, שמספר הבלתי מחוברים לא הגיע עדיין למסה קריטית, שהמהפכה התודעתית היא תהליך ארוך, שיש להם עוד כמה שנים לשחק את המשחק הישן. אבל אם ללמוד מאירועי השנים האחרונות, דברים קורים מהר בעידן הגלובלי והאינטרנטי. אנשים לומדים הרבה יותר מהר, מתקשרים הרבה יותר מהר, מגיבים הרבה יותר מהר - ואולי גם ישנו את תפישותיהם מהר יותר.

הם לא שכחו ולא ישכחו את אירועי קיץ 2011, והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא העיתוי. מאחורי השקט הזה יכולה להיות סערה גדולה. איש אינו יודע מהיכן היא תבוא ולאן היא תנוע, אבל הסיכוי שההיסטוריה הכלכלית והחברתית תחזור אל התוואי היציב שבו היא נעה ב-20 השנים האחרונות אינו גבוה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#