המעסיקים: אשמים, אלא אם הוכח אחרת - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המעסיקים: אשמים, אלא אם הוכח אחרת

החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, שובר כללי ברזל בתחום המשפט הפלילי

3תגובות

קראתי בעיון את מאמרו של גיא דוידוב בעניין חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב - 2011. נדמה כי מהפכנות החוק וההשלכות הרוחביות שיש לו על יחסי העבודה במשק, על עובדים ועל מעסיקים - לא הופנמו כראוי.

מדובר במהפכה. החוק מעמיס, בין היתר, את האחריות לאכיפת זכויות עובדי הקבלן על כתפי מזמיני השירות. אין זה דבר טריוויאלי. להצעת החוק המקורית היו שותפים ארגוני המעסיקים, שלקחו על עצמם אחריות עצומה, מחייבת מבחינה משפטית, שרק לפני זמן קצר נשמעה דמיונית. ההסכמה נבעה מהרצון לחסל תפישה שלפיה כל המעסיקים הם עבריינים ופושעים, המבקשים לעשוק עובדיהם. ביקשנו להרחיק מעסיקים הוגנים מאימת הדין הפלילי ומגל הפליליזציה השוטף את תחום הניהול העסקי.

טל כהן

החוק שעבר, בניגוד להסכמות המקוריות, מוסיף עבירות פליליות בדיני העבודה. למשל כנגד מנכ"ל תאגיד שלא נקט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרת הוראה בחוק אצל עובדי הקבלן. זה רחוק מלהיות מובן מאליו.

החוק שובר כללי ברזל בתחום המשפט הפלילי, בהם אחד החשובים ביותר: חזקת החפות. אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. לא עוד. באופן די תקדימי, נקבע שאם הופרה הוראה מההוראות המנויות בחוק, ולא ננקטו אמצעים על ידי מנכ"ל התאגיד להפסקת אותה הפרה כלפי עובדים שאינם עובדיו - חזקה היא שהמנכ"ל הפר את חובתו.

אדגיש כי נקבעה חזקה, במסגרת הליך פלילי, שלפיה אדם אשם וכעת מוטל עליו הנטל להוכיח את חפותו. ספק אם הוראה זו עומדת במבחן החוקיות לאור חוקי היסוד, ובפרט חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, ובאופן די תקדימי, צומצמה יכולת ההתגוננות. בעוד שבמשפט פלילי בעניינים קשים כמו רצח, עומדת בפני הנאשם כל טענת הגנה אפשרית - כאן עומדות בפניו רק טענות ספציפיות. גם צמצום זה ספק אם עומד במבחן חוקיות משפטי.

נמשיך עם הפליליות. החוק קובע עוד שהסכם של מזמין שירות מקבלן - שלא כולל הוראות מסוימות, שייקבעו בתקנות - מהווה עבירה פלילית ומטיל אחריות פלילית גם על מנכ"ל תאגיד על חתימת הסכם שכזה. חתימת הסכם בניגוד לחוק מקימה חזקה כנגד המנכ"ל, ההופכת שוב את נטל הראייה במשפט הפלילי.

בחוק קיימת אף התערבות גסה, חסרת תקדים בחופש החוזים. ראשית, החוק אוסר חוזי הפסד. במדינת ישראל זכות הקניין היא זכות חוקתית, ובכלל זה גם החופש להקטין קניין זה - אבל לא על פי החוק שעבר. קבלנים רבים מוכנים להפסיד X במכרז מסוים כדי להרוויח 3X במכרז אחר עם אותו עורך מכרז. נשמע הגיוני, לא? אז זהו, שעל פי החוק לא רק שזה לא הגיוני: זה אסור - וזה פלילי. יותר מזה, רמיסת חופש החוזים נמשכת בחובה לכלול בהתקשרות גם רכיב של רווח. ממתי מתערב המחוקק הישראלי עד כדי כך בעניינים מסחריים לחלוטין?

הלאה, בחוק שעבר קיימת גם "הוראת בושה", בסעיף המחייב פרסום באתר האינטרנט של משרד התמ"ת בדבר הטלת עיצום כספי על ידי הממונה על תאגיד. בפרסום יופיע שעל תאגיד X בניהולו של Y הוטלו עיצומים כספי.

האם שינויים דרמטיים אלה במשפט העבודה, שבירת המוסכמות בתחום הפלילי, ההתערבות הדרקונית בחופש החוזים ועוד הוראות כמפורט בחוק, לא מהווים מהפכה? הם מהווים מהפכה של ממש/

הכותב הוא עו"ד והיועץ המשפטי של איגוד לשכות המסחר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#