כיצד ייתכן ששר האוצר שטייניץ חלש יותר מחיים כץ ומדליה איציק? - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיצד ייתכן ששר האוצר שטייניץ חלש יותר מחיים כץ ומדליה איציק?

שטיניץ התלהם על ההכרעה לא להעלות את גיל הפרישה לנשים: "זו תקלה בוטה, זו תאונה קשה"; אז למה הוא הצביע נגד?

42תגובות

כבר מזמן לא שמעתי את שר האוצר כועס כל כך. הוא רתח על חברי הכנסת, על חיים כץ, על דליה איציק ועל כל השאר שמנעו השבוע את העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64. "זו תקלה בוטה. זו השגיאה החמורה ביותר שנעשתה אצלנו במהלך השנתיים האחרונות של טיפול במשבר העולמי. זו תאונה קשה", הוא לא חסך במלים כדי לתאר את הרגשתו.

שאלתי אותו איך ייתכן שהוא חלש יותר מחיים כץ, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, שעשה ממנו צחוק. שטייניץ ענה שברוב המקרים הוא חזק יותר מכץ, אך הפעם, אף שראש הממשלה נתן לו גיבוי ואף דיבר עם כץ, נוצרה חזית רחבה בכנסת - כולל כל חברות הכנסת מכל המפלגות, כולל שרים, ואפילו ליברמן הודיע שהוא תומך באי העלאת גיל הפרישה, כך שבסוף הפופוליזם ניצח.

בכר דודו

ואמנם בהצבעה שנערכה השבוע, לא נמצא בכנסת אפילו צדיק אחד. 77 ח"כים הצביעו בעד אי העלאת גיל הפרישה, מול אפס מתנגדים. כולם רצו להיות טובים. כולם פזלו לארגוני הנשים וכולם עשו את החשבון הציני: למה להרגיז נשים, כשמחצית מהמתפקדים לפריימריס הם נשים. גם משאלי דעת קהל הראו ש-70% מהציבור הוא בעד אי העלאת גיל הפרישה לנשים. אז למה להרגיז את הציבור.

אבל אז המשכתי להקשות על שטייניץ: מדוע הוא לא הצביע נגד ההצעה של כץ, כך שלפחות יירשם כמתנגד. שטייניץ ענה שבפעם הקודמת שהנושא עלה לדיון הוא היה היחיד שהצביע נגד, וההצבעה היתה אז 67 בעד ואחד נגד. אבל הפעם היתה משמעת קואליציונית, והוא לא רצה להפר אותה, ולכן הצביע "נוכח", שזו הצבעת מחאה.

כמובן שלא קיבלתי את ההסבר הקלוש, כי שר אוצר חייב להצביע רק לפי שיקול אחד: טובת הכלכלה ויציבותה. ואם מדובר ב"שגיאה חמורה" הוא צריך להצביע נגדה, כי גורל המשק חשוב יותר. ויותר מכך, שטייניץ היה חייב למנוע את ההצבעה כולה. הוא הרי שר האוצר, וזה בלתי אפשרי שהוא יהיה חלש יותר מכץ ומאיציק.

שטייניץ גם לא התבטא בנושא בימים שלפני ההצבעה. הוא נכנס לבונקר תקשורתי. מדוע לא יצאת ודיברת על כך בפומבי, שאלתי. הוא ענה שפעל מאחורי הקלעים בנסיון להגיע לפשרה עם כץ, כך שהעלאת גיל הפרישה תידחה בשנה-שנתיים בלבד. כמובן שאין לקבל נימוק זה - בעיקר כשהתברר מהר שכץ לא מוכן לשום פשרה הגיונית, אלא חותר לניצחון מלא.

מקור הכח

מקורבי כץ מספרים שכמה ימים לפני ההצבעה, התקיימה ישיבה עם בנימין נתניהו, שבה ביקש ראש הממשלה מכץ להסכים בכל זאת לפשרה. הרי אין לשכוח שמדובר ב"בייבי" של נתניהו, שקבע את מהלך העלאת גיל הפרישה עוד ב-2004. אבל כץ ענה בלי להשפיל מבט: לא אתן לך להעלות את גיל הפרישה, כי כך נאבד כמה מנדטים בבחירות. כלומר מדובר כאן בציניות פוליטית בוטה - הכל מנדטים ולעזאזל הכלכלה והיציבות.

שטייניץ ממשיך ומספר שלאחר ההצבעה בכנסת, הוא דרש מהיו"ר, רובי ריבלין, לעלות לבמה ולשאת דברים, ואז אמר שמדובר בהצבעה שעומדת "בניגוד להגיון הכלכלי והתעסוקתי. זה ניצחון הפופוליזם על השכל הישר, ואני לא שותף למסיבה הפופוליסטית שמתרחשת כאן בכנסת. לא מדובר ביום חג אלא ברגע מביש".

אבל איך ייתכן שכץ לא סופר את נתניהו ושטייניץ ממטר?

זה קורה משום שלכץ יש צבא ממושמע של 12 אלף מצביעים בפריימריס, שהם עובדי התעשייה האווירית ובני משפחותיהם. הם מוסעים להצבעות בפריימריס באוטובוסים מאורגנים, ומצביעים כאיש אחד לפי התכתיב של כץ. עם כוח שכזה אפשר לעשות דילים ולקבוע מיקום וגורל של מתמודדים. לכן אף אחד לא רוצה לריב אתו - כולל ראש הממשלה ושר האוצר.

אבל שטייניץ אומר שהוא כן רב עם כץ, ואף משלם על כך מחיר פוליטי. אלא שלעתים, כמו במקרה של הפנסיה או של ועדת ויסקונסין, כץ ניצח.

האחריות למצב המבזה הזה מוטלת על כתפי נתניהו. הוא גם יו"ר הליכוד וגם ראש הממשלה, אך גם הוא מפחד מכץ. כי ביבי מעדיף למצוא חן בעיני כולם ולא לריב עם אף אחד. לכן הוא ברח מההצבעה. לכן הוא לא נכנס למליאה אף שהיה בבניין. כי מה אכפת לו התקציב, היציבות והביטחון הסוציאלי. העיקר הוא הכסא.

הנקמה תוגש קר

גם אגף התקציבים מצוי בשוק עקב הכישלון המהדהד. פעם זה היה בלתי אפשרי שראש אגף התקציבים יינגף כך מול חבר כנסת. אבל זה קרה לגל הרשקוביץ, הממונה הנוכחי על התקציבים.

אלא שבאגף לא מרימים ידיים. הם מתכוונים לתקן את המעוות כמה שיותר מהר. כי צריך להבין שמדובר כאן ביציבות האקטוארית של קרנות הפנסיה הוותיקות, וגם בתקציב המדינה. כי העלאת גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64 תחסוך סכומים גדולים בקצבאות הזיקנה. הרי יש הבדל גדול אם מתחילים לשלם קצבת זיקנה מגיל 62 או 64.

כמו כן, שנתיים נוספות של עבודה פירושן תפוקה נוספת למשק ועוד הכנסה ממסים. כמו כן, אם נשים יעבדו יותר שנים, הפנסיה שלהן תהיה גבוהה יותר, ואז המדינה תוכל להקטין את תשלומי התמיכה בהן, כמו למשל תשלומי הבטחת הכנסה.

המצב הנוכחי, שבו נשים פורשות בגיל 62 ונהנות מ-21 שנה של פנסיה (שזה יותר מכל מדינה מערבית אחרת), לא יכול להימשך. זה מעמיד בסכנה את כל יציבות מערך הביטחון הסוציאלי. הרי גברים פורשים בגיל 67 ונהנים רק מ-12 שנות פנסיה.

לכן, באגף התקציבים מחכים לסיבוב הבא, שיגיע בתוכנית הקיצוצים הגדולה הבאה. זו תגיע לקראת הכנת תקציב 2013. אז יתעורר הצורך בתוכנית קיצוצים גדולה, של כ-6 מיליארד שקל, ואז יכניס האגף סעיף שלפיו העלאת גיל הפרישה שווה 1.5 מיליארד, ואם רוצים לצמצם את הקיצוץ במשרדים החברתיים - צריך להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64. ואז, תחת לחץ הקיצוץ, סעיף הפנסיה יעבור.

אפשרות נוספת שנשקלת באגף מכוונת ליום שאחרי הבחירות. כי ברגע שקמה ממשלה חדשה, היא מסוגלת להעביר תוכניות מרחיקות לכת. הח"כים החדשים אינם מנוסים, והם עדיין המומים מעצם בחירתם. לכן הם נשמעים לשר האוצר, שיכול לנצל את ההזדמנות ולהעביר את העלאת גיל הפרישה לנשים בלי התנגדות חריפה מדי מצד הח"כים.

שר האוצר אומר שכץ אחראי לעוד עוול תעסוקתי: ביטול תוכנית ויסקונסין, שהצליחה להחזיר לשוק העבודה אלפי אנשים שלא עבדו שנים.

אבל דווקא אזכור תוכנית ויסקונסין מעלה אצלי ספקות בקשר לגיל הפרישה לנשים. אני זוכר היטב את אנשי אגף התקציבים ושר האוצר בכבודו ובעצמו, מבטיחים באופן חגיגי שהם יחוקקו חוק ויסקונסין חדש - על אפו וחמתו של חיים כץ. אבל העובדה היא שחוק כזה עדיין לא חוקק.

וזה אומר הכל בקשר לסיכוי שלהם להעלות בעתיד את גיל הפרישה לנשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#