שלוש עצות לבריחה מהבינוניות - זירת הדעות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלוש עצות לבריחה מהבינוניות

עלינו להקפיד שכל ילדי ישראל ילמדו את מקצועות הליבה, ולהבטיח ששום אדם עובד לא יהיה מתחת לקו העוני ■ למרבה הצער, הנהגת המדינה לא מסוגלת להילחם על עקרונותיה מול קבוצות פוליטיות חזקות

6תגובות

הצלחת המדינות הסקנדינוויות בתחומי החברה והכלכלה מעוררת קנאה. למעשה, אי אפשר לא לתהות מדוע מצבנו אינו דומה למצבן של דנמרק, נורווגיה או שוודיה, כפי שהוצג מעל עמודים אלה בסוף השבוע. הרי עד סוף שנות ה-70, חרף השנים הקשות שידעה המדינה, היינו הראשונים בעולם מבחינת נתוני צמיחה כלכלית, ותלמידינו תפסו את המקומות הראשונים בעולם במבחנים הבינלאומיים. כל זאת למרות תקציב המדינה הזעום ביחס לזה הנוכחי, המלחמות הבלתי פוסקות וקליטת מיליוני עולים חדשים.

אז מה השתנה? נתחיל מעובדה מעניינת וראויה לציון: עד שנות ה-70, יותר מ-90% מהגברים בגילאי העבודה עבדו. רק מעט מאוד אנשים חיו מקצבאות. כיום, כמובן, המצב שונה.

אם אנחנו רוצים להיפטר מהבינוניות שדבקה בנו ולהגיע להישגים דומים לאלה של של הסקנדינווים, על ממשלת ישראל לנקוט כמה צעדים. ראשית, על הממשלה להגדיל במידה ניכרת את ההשקעה בחינוך ולהקפיד שכל ילדי ישראל - כולל חרדים וערבים - ילמדו את כל מקצועות הליבה. כיום כ-50% מהילדים בחינוך היסודי נמנים עם המגזר החרדי והערבי, ורבים מילדי המגזר החרדי אינם לומדים כלל את מקצועות הליבה. הצעתי היא שמוסדות שלא יסכימו לקיים את הלימודים תחת פיקוח אחיד של משרד החינוך - לא יקבלו תקציב מהמדינה כלל.

הנתונים מראים כי בכל אחת מהשנים 1999-2009, תלמידי ישראל היו מדורגים במקום האחרון בכל המבחנים הבינלאומיים, הרחק אחרי המקום שלפני אחרון (להוציא שנה אחת שבה ישראל היתה מדורגת במקום השלישי מהסוף). התמונה הזאת נכונה גם כאשר משווים את התלמידים החלשים בישראל לתלמידים החלשים ב-OECD, ואת המצטיינים למצטיינים.

מחקר של אוניברסיטת הארוורד מראה כי אילו היתה מדינת ישראל משפרת את ההישגים במקצועות הליבה, וממוצע הציונים במבחנים הבינלאומיים של תלמידי החינוך היסודי היה גבוה ב-50 נקודות, שיעור הצמיחה בישראל היה עולה בקצב גובר והולך. לפי חישובים המבוססים על עבודת החוקרים, הפער מהמדינות המפותחות היה נסגר והצמיחה לנפש היתה גבוהה ב-5.1% מהרמה הנוכחית. ב-2010 לבדה היו מיתוספים לתוצר 41 מיליארד שקל.

נקודת המפתח השנייה היא התעסוקה. רמת התעסוקה בישראל בגילאי 35-54 נמוכה באופן ניכר בהשוואה למדינות G7. ב-1970 יותר מ-90% מהגברים, בכל רמות ההשכלה, היו מועסקים. כיום שיעור התעסוקה לבעלי השכלה של 1-4 שנות לימוד הוא כ-50%, ולבעלי השכלה של 5-8 שנות לימוד - פחות מ-60%. התוצאה היא ממדי עוני גדולים יותר וחוסר יכולת להתפרנס בכבוד.

ברור שבמצב הנוכחי, כאשר מדינת ישראל מעודדת מדיניות של אי-עבודה באמצעות מתן קצבאות והטבות למי שאינו עובד, היא מביאה לכך שלא משתלם לעבוד. מן ההכרח לשנות את המדיניות ולהביא לכך שכל מי שבריא אכן יעבוד. את זה ניתן להשיג רק אם נבטיח כי מי שעובד לא יהיה מתחת לקו העוני - בניגוד למצב כיום, שבו 40% מהעובדים במשרה מלאה מצויים מתחת לקו העוני. הדבר יושג באמצעות מס הכנסה שלילי, וכן באמצעות הטבות מס למי שעובד.

לצערי, הנהגת המדינה אינה מסוגלת להילחם על עקרונות חשובים אלה מול קבוצות פוליטיות שסוחטות את הממשלה, מה שמביא אותי לנקודה שלישית: שינוי שיטת הבחירות. דווקא כיום, יותר מבכל זמן אחר בעבר, יש צורך אמיתי ודחוף לשנות את שיטת הבחירות לאישית-אזורית, וזאת כדי להבטיח שההנהגה הנבחרת תוכל להנהיג, ולא תפחד תדיר מסחיטה פוליטית.

מה יכולה ישראל ללמוד מהמודל הסקנדינבי? לחצו כאן

- הכותב הוא חבר כנסת מטעם קדימה, וכיהן בעבר כשר האוצר, שר המשפטים, שר התחבורה, שר החינוך, שר הבינוי והשיכון ושר הפנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#