הניסוי המורכב בתולדות שוק ההון - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הניסוי המורכב בתולדות שוק ההון

האם ניהול חברות ללא גרעין שליטה יכול להצליח?

13תגובות

>> ועדת הריכוזיות (ועדת חיים שני) כיוונה לטוב כאשר ניסתה לבזר במידת האפשר את כוחם של אילי ההון בכלכלה הישראלית, ולהגביר את כוחו של הציבור.

לשם כך היא קבעה כללים על הפרדה בין אחזקות פיננסיות לריאליות, יצרה לחץ לפירוק הפירמידות העסקיות והעבירה כמה שיותר מההחלטות המהותיות של חברות לאישור הציבור באסיפה הכללית. הכל דמוקרטי מאוד ומשכנע מאוד, עד שנדרשים לעסוק בשאלה הבסיסית ביותר: מי זה הציבור?

הציבור אינו נמצא פיסית בשוק ההון. מי שנמצא שם הם נבחריו - הגופים המוסדיים נבחרים על ידי הציבור כדי לנהל עבורו את כספו, וכדי לייצגו בהצבעות באסיפות הכלליות של החברות הציבוריות. זהו מנגנון דומה לזה של הפוליטיקה: חברי הכנסת נבחרים על ידי הציבור כדי לייצג אותו בהצבעות על חקיקה. על בעית הנציג שלהם, עד כמה הח"כים באמת מייצגים את אינטרס הבוחר, אין צורך להרחיב. גם בשוק ההון יש בעיית נציג דומה, כאשר הציבור חושד באינטרסים המניעים את ההחלטות ההשקעה וההצבעה של הגופים המוסדיים - האם באמת הם מייצגים את האינטרס של המשקיע, או שמא אינטרסים זרים אחרים.

לבעיית הנציג של הגופים המוסדיים לא נמצא הד בהמלצות ועדת הריכוזיות. הוועדה, שרצתה להגביר את כוחו של הציבור על חשבון צמצום כוחם של בעלי השליטה, העניקה לציבור סמכויות שיא שכמותן לא היו לו מעולם. רק שמאחר שהציבור לא נמצא שם, אלא רק הגופים המוסדיים, בפועל אלה הם הגופים המוסדיים שיוצאים מועצמים מהמלצות הוועדה.

ההעצמה של הגופים המוסדיים מתפרשת על שני תחומים. ראשית, בתחום ההצבעה. ועדת הריכוזיות העבירה לשיקול דעתם של המוסדיים, כמי שמצביעים בשם הציבור באסיפות הכלליות, את ההחלטות על קביעת שכר מנהלי החברה, קביעת הדירקטורים החיצוניים, כפייה על בעל השליטה בחברה להיענות להצעת רכש עוינת ואף החלטות עסקיות מהותיות כמו גיוס הון, רכישת פעילות משמעותית או רכישת שליטה. מדובר בהרחבה דרמטית של סמכויות ההצבעה, עד שיש מי שטוען כי שיקול הדעת של המוסדיים עומד להחליף את שיקול הדעת של הנהלת החברות.

שנית, בתחום הניהול של חברות ללא גרעין שליטה. ועדת הריכוזיות המליצה לבצע הפרדה בין אחזקות פיננסיות לריאליות. בעקבות ההמלצה אמורות שתי חברות ביטוח ובנק אחד - הפניקס שבשליטת קבוצת דלק, כלל ביטוח שבידי קבוצת אי.די.בי והבנק הבינלאומי שבידי צדיק בינו - להימכר. הדרישה להפרדה פיננסית-ריאלית כוללת הגבלות על ההון של אנשי העסקים שמותר להם לרכוש חברות פיננסיות גם להבא, והיא כנראה לא תאפשר לאנשי עסקים ישראלים בולטים לרכוש את הבנק ואת שתי חברות הביטוח. משמע, השליטה בשלוש החברות תצטרך ככל הנראה להימכר למשקיעים זרים או לציבור בבורסה (חברות ללא גרעין שליטה).

במקרה השני ייהפכו שתיים מחמש חברות הביטוח הגדולות לחברות המנוהלות בפועל בידי הציבור - הציבור הוא שיבחר את הדירקטוריון וימנה את ההנהלה. הציבור, נזכיר, אינו הציבור כי אם נבחריו - הגופים המוסדיים. כך עלול להיווצר המצב האבסורדי ששתיים מחמש חברות הביטוח הגדולות ינוהלו, דרך האסיפה הכללית, בידי הגופים המוסדיים של שלוש חברות הביטוח הגדולות האחרות.

באופן פרודקסלי, שוק ההון הישראלי, הידוע בהיותו שוק הנשלט בידי גרעיני שליטה מובהקים בחברות הציבוריות, נכנס לניסוי של ניהול חברות ללא גרעין שליטה דווקא בחברות הרגישות ביותר במשק. בנק לאומי, הבנק הבינלאומי, הפניקס וכלל ביטוח צפויות להיות החברות הראשונות שבהן נתנסה בשלטון של השוק. מדובר בארבע מתוך עשר החברות הפיננסיות הגדולות והחשובות בישראל, שייזרקו ראשונות למים הקרים של ניהול בידי השוק. האם הן יצליחו לשחות?

השאלה הזו מדירה שינה מעיני רבים בפיקוח הפיננסי בישראל. היא צריכה להדיר שינה גם מעיניו של כל אזרח ישראלי. אנחנו מכירים את הבעיות הקשות שיוצרת הריכוזיות העסקית בשוק ההון, אבל אנחנו לא מכירים את הבעיות האפשריות של המצב ההפוך. כבר כיום שורר משבר אמון בין הציבור לנבחרי השוק שלו, הגופים המוסדיים, ומבלי לפתור את משבר האמון אנחנו נכנסים לניסוי של הגברת כוחם של הגופים המוסדיים באופן דרמטי - הם ישפיעו על ההחלטות המרכזיות של החברות הציבוריות, הם ינהלו חברות דרך השוק והם גם ינהלו זה את זה במקרה של חברות ביטוח ללא גרעין שליטה.

האם הניסוי רחב הממדים הזה, בהגברת כוחו של שלטון הגופים המוסדיים בשוק ההון, הוא סביר? בחלקו כנראה שלא. לפחות חלק מההמלצות של ועדת הריכוזיות, כמו ההמלצה שהחלטות השקעה עסקיות מהותיות (גיוס הון, רכישת שליטה, רכישת פעילות משמעותית) יאושרו על ידי המוסדיים, צריכות להיחשב להגזמה פרועה. בשביל מה יש לחברה הנהלה, אם בסוף המוסדיים הם אלה שמקבלים החלטות עסקיות במקומה?

עם זאת, כמה מההמלצות האחרות הן כנראה כורח המציאות: ההסכמה הרחבה היא כי ההפרדה הפיננסית-ריאלית היא חשובה מאין כמוה, וההפרדה הזו צפויה להביא לכך שחברות פיננסיות רגישות וגדולות ייסחרו בשוק ללא גרעין שליטה.

מפאת גודלו ורגישותו של הניסוי המדובר, חייבים להתנהל לגביו במלוא הזהירות הראויה: לפרוש את העברת השליטה בחברות הפיננסיות על פני כמה שנים, כדי לאפשר לשוק, למחוקק ולבתי המשפט לצבור ניסיון לגבי הניהול של חברות דרך השוק; להכין סל כלי שליטה אפקטיביים בידי המפקחים הפיננסיים, כדי שיוכלו להתערב במקרה של כשל בהחלטות שיקבל השוק; לפעול לשיפור דרכי הפעולה של הגופים המוסדיים עצמם, גם בהגברת הפיקוח עליהם וגם בשינוי מודל התמרוץ שלהם (מודל דמי הניהול); ולהקטין את הריכוזיות של המוסדיים עצמם, באמצעות ביזור כוחן של חברות הביטוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#