לו יכולתם - לא הייתם שמים את ילדיכם במערכת חינוך פרטית? - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לו יכולתם - לא הייתם שמים את ילדיכם במערכת חינוך פרטית?

בתי ספר מופרטים שאינם נוגסים בתקציב המדינה, ימשכו את המערכת כולה למצוינות; זו אינה מילה גסה

9תגובות

בזמן שצדק חברתי נהפך למטבע לשון נפוץ כמעט כמו אומת הסטארט-אפ, ושולחנות עגולים צצים כפטריות אחרי הגשם, שדות הארץ מלאים עדיין בפרות קדושות שאינן נידונות בצורה רצינית בשיח הציבורי. הדבר ניכר מאוד בלשון: מלים שהתרוקנו מתוכן ושכבר מזמן אין בכוחן לתאר תופעות כלכליות ממשיות נהפכו למלים טעונות, לרוב בעלות אסוציאציה שלילית מובנית.

כך למשל בכל הקשור להפרטה, שהיא אולי המלה הטעונה ביותר. זו כבר אינה מתארת את הקטנת המעורבות של המגזר הציבורי בניהול משאבי המדינה, אלא נהפכה למלת גנאי המקפלת בתוכה את כל חוליי המדינה. רבות דובר בחודשים האחרונים על הפרטת מערכת החינוך, על ריקון המערכת הציבורית מתוכן ועל הגדלת הפערים בין השכבות השונות באוכלוסייה. כל אלה נכונים, אך כלל לא בטוח שמקורם במה שקרוי הפרטת המערכת, קרי בהקמת בתי ספר פרטיים שגובים שכר חינוך גבוה מתלמידיהם ובתמורה מספקים חינוך ייחודי.

אייל טואג

אי אפשר להאשים את בתי הספר הפרטיים בהרס מערכת החינוך הציבורית בשעה שמערכת זו, שאמורה היתה להיות הומוגנית ואינטגרטיבית, מחלקת את תקציבה בין פלגים וזרמים בעלי אינטרסים פוליטיים מובהקים - למשל הפרדה בין בנים לבנות בחינוך הממלכתי-דתי והקמת בתי ספר על בסיס עדתי. על פי מחקר של יובל וורגן שהוגש לוועדת החינוך בכנסת, מספר התלמידים הממוצע בכיתה בתשע"א היה 27.4. מספר זה אינו מגלה כי בבתי-הספר הממלכתיים מצטופפים 40 ילדים בכיתה, בעוד בבתי ספר מגזריים הכיתות קטנות בהרבה.

האם אפשר להאשים את ההורים שבוחרים להיטיב את מצבם של ילדיהם? תיאוריות ארגוניות גורסות כי ארגונים, גם במערכת החינוך, נוטים לחקות זה את זה, כך שאסטרטגיה מוצלחת צפויה להתפשט במהירות ולהיהפך עד מהרה לסטנדרט. בתי ספר פרטיים שאינם נוגסים בתקציב המדינה ימשכו את המערכת כולה למצוינות, בהנחה שהמשאבים של המערכת הציבורית יתחלקו בצורה מושכלת ונטולת אג'נדה פוליטית.

מצוינות ומערכת ציבורית אינן מלים נרדפות. יש לחזק את המערכת הציבורית, לצמצם פערים ולהשקיע בכל המגזרים ללא משוא פנים. במקביל, כדאי לאפשר פעילות ואף התרחבות של המערכת הפרטית, בתנאי שאין היא משתמשת במשאבים הציבוריים. המצב הקיים, שבו בתי ספר עוברים הפרטה אפורה, הוא המסוכן ביותר, שכן הוא מאפשר הגדלת פערים סמויה בתוך המערכת הציבורית.

הכותבת היא מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#