העולם הערבי עובר זעזועים - ואנחנו נלחמים להוריד את תקציב הבטחון - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העולם הערבי עובר זעזועים - ואנחנו נלחמים להוריד את תקציב הבטחון

התערערות הסביבה האסטרטגית מחייבת את צה"ל להתכונן לאפשרות של לחימה בכמה זירות עיקריות בו זמנית

14תגובות

המחשבה שניתן לקצץ בתקציב הביטחון מתעלמת מהשינויים הדרמטיים המתחוללים בסביבה האסטרטגית. מי שעיניו בראשו מבין שהשאלה הנכונה כעת היא בכמה עשרות אחוזים יש להגדיל דווקא, ולא להקטין, את תקציב הביטחון.

בעשורים האחרונים התבססה האסטרטגיה הישראלית על חמישה גורמים מייצבים, שבאחרונה נעלמו או נחלשו. הראשון היה השלום עם מצרים, המדינה הערבית החזקה ביותר. השלום היה קריטי הן מבחינת היחסים בין המדינות (היעדר סכנת מלחמה) הן מבחינת התמונה האזורית (גיבוי לישראל בלבנון ובעזה). מוקדם לדעת לאן פניה של מצרים מועדות, ואין לנהוג בה כבאויב כמובן, אך התהפוכות בקהיר מחייבות אותנו להתכונן לגרוע מכל.

הגורם המייצב השני היה מאזן הכוחות בין איראן לעיראק, שהמאבק ביניהן התיש ושאב את משאבי שתיהן. פירוק המשטר הסוני בעיראק והנסיגה האמריקאית יוצרים את התנאים להפיכת איראן לגורם הדומיננטי בעיראק, וסוללים את דרכה של איראן מערבה. הגורם המייצב השלישי היה טורקיה, שהשותפות הישראלית עמה איזנה את סוריה, עיראק ואיראן. טורקיה שינתה את מדיניותה, ויותר מכך, נהפכה לבלתי צפויה. גם טורקיה אינה אויב, אך היא נהפכת לחלק מהשיקולים האסטרטגיים ואף המבצעיים של ישראל.

הגורם המייצב הרביעי היה היכולת של צה"ל לאיים על המשטר העלאוי בדמשק, וכל עוד סוריה שלטה בלבנון, לרסן את הנעשה בלבנון באמצעות האיום על דמשק. סוריה הוצאה מלבנון, המשטר העלאוי עלול ליפול ולא ברור מה יבוא אחריו, כך שרמת חוסר הוודאות בצפון עלתה מאוד. הגורם המייצב החמישי היה מעמדה הדומיננטי של ארה"ב במזרח התיכון. בשנים האחרונות נכשלה ארה"ב כמעט בכל מבחן כוח מזרח תיכוני. היא מותשת, ומעמדה האסטרטגי בנסיגה.

התערערות חמשת הגורמים המייצבים מעלה את הסיכון ללחימה, ומשמעות הדבר היא שצה"ל חייב לספק מענה למגוון איומים רחב יותר מבעבר: החל בטרור באיו"ש, עבור בהתמודדות עם חמאס, חיזבאללה וסוריה, וכלה בחזרה לכשירות לקראת התמודדות עם הצבא המצרי המצויד במיטב הנשק המערבי. וכמובן, האיום האסטרטגי החריף ביותר מגיע כיום ממדינות שאינן גובלות בישראל, מה שמחייב את צה"ל לפתח יכולות אוויריות וימיות ארוכות-טווח חדשות.

ישראל חייבת להחזיק ביכולת לנהל מערכה נרחבת ומתמשכת באיראן, וזוהי דרישה גבוהה יותר מסתם תקיפה נקודתית חד-פעמית. הגדלת דריסת הרגל של טורקיה בעולם הערבי ובים התיכון מחייבת את צה"ל להיערך להתגברות החיכוך עמה. ייתכן שהסבירות לפעילות מלחמתית של ממש נמוכה, אבל כדי להכיל את החיכוך ולמנוע את הסלמתו, על ישראל לפתח יכולת להקרין עוצמה גם כלפי טורקיה. לכל הפחות, הקושי לחזות את מהלכי טורקיה מחייב פיתוח של נגישות מודיעינית מתאימה - למעשה להקים זירת מודיעין חדשה.

התערערות הסביבה האסטרטגית מחייבת את צה"ל להתכונן - בראשונה מאז שנות ה-70 - לאפשרות של לחימה בכמה זירות עיקריות בו-זמנית, לרבות העתקת כוחות מהירה בין הזירות. קצב השתנות המציאות מהיר, וישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם משברים אסטרטגיים יזומים או מפתיעים עוד במהלך הקדנציה הנוכחית של הממשלה.

קיימת אפשרות מעשית ומוחשית שכבר בשנה הקרובה ישראל או ארה"ב יתקפו באיראן, שהידרדרות מול חמאס תוביל לכניסת הצבא המצרי לסיני, שהאחים המוסלמים יתפסו את השלטון בסוריה, שאיראן תהפוך את עיראק למדינת חסות ותתייצב על מפתנה של ירדן, שבית המלוכה ההאשמי ייפול, ושטורקיה תנסה להגביל את חופש הפעולה הישראלי במקומות בלתי צפויים. מדיניות מפוכחת, והימנעות מושכלת מוועדות חקירה, מחייבות את ההנהגה הלאומית להגדיל את תקציב הביטחון, ובהרבה.

הכותב הוא עורך דין ואיש עסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#