שוודיה: כך צומחים במיתון - וגם דואגים לאיכות חיים מעוררת קנאה - מגזין שנתי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המודל השוודי

שוודיה: כך צומחים במיתון - וגם דואגים לאיכות חיים מעוררת קנאה

עם מיסוי גבוה, מערך שירותי רווחה מופרט ויעיל ובעלי הון שדואגים לעובדים שלהם - מצליחה שוודיה להשאר צומחת, ולשמור על החינוך במקום הראשון

197תגובות

חשבתי שהשעון שלי מקולקל. לאחר שאספתי את המזוודה בשדה התעופה של שטוקהולם ויצאתי מהבניין, הבחנתי שבחוץ כבר חושך, בעוד השעון שלי מורה על 15:40. האם טעיתי בעדכון השעון? אולי לא הבנתי את דברי הקברניט בטיסה? אמרו לי שהשוודים נחמדים ויודעים אנגלית, ולכן שאלתי את האיש שעמד לידי את השעה. כפי שגיליתי, השוודים באמת מנומסים, אדיבים ומאירי פנים. הם גם מדויקים, יעילים ומקפידים על זמנים, וכך ענה האיש: "עכשיו שלוש ו-41 דקות".

לצפייה בכל כתבות המגזין השנתי שלMarkerweek  לחצו כאן.

"תמיד מחשיך כאן כה מוקדם?", שאלתי. והוא ענה: "זה לא מוקדם. באמצע דצמבר יש חושך כבר ב-14:30". הוא הוסיף, עם שמץ של גאווה, או בניסיון לתקן רושם ראשוני מאכזב אצל האורח מחו"ל: "רוב התיירים מגיעים לשטוקהולם בקיץ. ביולי יש לנו אור מלא עד 23:00 והרחובות מלאים באנשים".

הרעיון לנסוע למדינות סקנדינוויה עלה בעקבות המחאה החברתית ודו"ח טרכטנברג. צדק חברתי, כתב פרופ' מנואל טרכטנברג, מבוסס על שלושה יסודות. הראשון: הלימה עקבית בין התנהגות נורמטיבית, תרומה ומאמץ של הפרט לבין התגמול שהפרט מקבל בכל מישור. השני: כללי משחק הוגנים על פני מחזור החיים: שוויון הזדמנויות בשלבי הפתיחה, מרחב פעולה וכללי תחרות הוגנים בהמשך, וביטחון בסיסי וכבוד לאחר הפרישה. והיסוד השלישי: אם הגורל מכה בפרט מכל סיבה שהיא, החברה תסייע בהבטחת קיומו הבסיסי, נגישותו וכבודו. בישראל אין את הדברים האלה, ולכן, על פי טרכטנברג, יצאו חצי מיליון איש לרחובות. אבל איפה יש? אולי מדובר בעקרונות אוטופיים שאי אפשר להשיג? לאן יכולים ישראלים בני מעמד הביניים להביט ולומר: "ככה אנחנו רוצים לחיות?"

מבט על הטבלאות ההשוואתיות של המדינות המפותחות, ה-OECD, הבהיר כי שוודיה היא מועמדת מעניינת. במדד ג'יני, המודד את פערי ההכנסה בין העשירונים העליונים לעשירונים התחתונים, ניצבת שוודיה במקום הראשון בעולם המערבי - כלומר רמת האי שוויון בה היא הנמוכה ביותר. היא נמצאת במקום הראשון במספר המשתתפים והמשתתפות בכוח העבודה, ומדיניות הרווחה שלה היא מהמובילות בעולם.

שוודיה היא כרגע גם הצלחה כלכלית מסחררת. זו כלכלה מבוססת יצוא, שנהנית מצמיחה חזקה יותר מכל מדינה אחרת באירופה ומרוב המדינות המפותחות. אין לה גירעון, הבנקים שלה יציבים כסלע, ועשרות חברות שצמחו בה נהפכו לקונצרנים בינלאומיים ענקיים. עם תשעה מיליון תושבים, לשוודיה יש רשימה ארוכה של חברות מהליגה של טבע: אריקסון, וולוו, סאאב, סקניה, אטלס-קופקו, סנוויק, אלקטרולוקס, SKF, סאס וסקוריטאס - וכמובן גם איקאה ו-H&M - הם רק חלק מהשמות שצריכים להיות מוכרים גם לישראלים, והרשימה לא כוללת בנקים וחברות תקשורת.

אייל טואג

כלכלת שוודיה מבוססת על חדשנות. היא מובילה את אירופה במספר הפטנטים לנפש, והיא משקיעה 3.3% מהתוצר הלאומי במחקר ובפיתוח. אפילו באינטרנט מצטיינים השוודים: ההצלחות כוללות את סקייפ, ספוטיפיי, אינובייט, ועוד עשרות סטראט-אפים ואלפי יזמים.

גם המשבר באירופה לא מצליח בינתיים לערער את השוודים, שהם חלק מהאיחוד האירופי אף שלא אימצו את היורו. בעוד התשואות על האג"חים של כמעט כל מדינה באירופה נוסקות לשמיים, השוודים נהנים מהריבית הנמוכה שנדרשו לשלם אי פעם תמורת הלוואות. נכון לשבוע הראשון של דצמבר, שוודיה משלמת למי שקונה את האג"חים שלה 0.4% פחות מגרמניה - נתון שהופך את שוק האג"ח השוודי למוצלח בעולם ב-2011. מי שהשקיע בממשלת שוודיה בתחילת השנה רשם רווח של 28%, מול הפסדים כמעט בכל אפיק אחר.

טואג אייל

הסוד, על פי ראש הממשלה השוודי פרדריק ריינפלד, הוא "פוקוס על שוויון בהכנסות", יחד עם משמעת תקציבית שהורידה את הגירעון הממשלתי לאפס ואת שיעור החוב הלאומי ל-36% מהתוצר בלבד. בניגוד לכמעט כל מדינה אחרת בעולם, שוודיה דווקא הפחיתה את החוב הלאומי שלה במשבר האחרון, מרמה של 40% מהתוצר ב-2007 ומול ממוצע אירופי של 88%. לישראל, לעומת זאת, חוב לתוצר של 76%.

נראה לשוודים אין שום בעיות, ובכל זאת הם לא מפסיקים להדק חגורה. אף שהבנקים שלהם יציבים, השוודים החליטו לדרוש מהם להגדיל את יחס ההון לנכסי סיכון ל-12% עד 2015, בעוד הדרישה של ועדת בזל, המכתיבה את הסטנדרט העולמי, קבעה יעד של 7% עד סוף העשור. התוצאה: הבנקים בשוודיה נחשבים לטובים ביבשת, ותעיד על כך העובדה שקניית ביטוח נגד פשיטת רגל של בנק שוודי זולה ב-15% מעסקה זהה בבנק גרמני.

זה הספיק. החלטנו לארוז מזוודה, לתאם כמה פגישות, לעלות על המטוס ולשאול את קברניטי הכלכלה השוודית כיצד הם עושים את זה. החידה המרכזית שדרשה פתרון היא איך שוודיה מצליחה להיות גם מעצמה קפיטליסטית אזורית, גם מנוע של יצוא, וגם לספק לתושביה יותר שירותים חברתיים מכל מדינה אחרת. והיה גם חלום קטן: מאחר שיש כמה קווי דמיון בין שוודיה לישראל - גודל אוכלוסיה, כלכלה מבוססת יצוא, מגזר היי-טק חזק, ואפילו כמה טייקונים גדולים השולטים על חלקים נרחבים מהמשק - אולי נחזור הביתה עם תובנה מהפכנית שאיש לא חשב עליה. מותר לחלום.

חוק חינוך חובה מ-1843

אם חשבנו שיש נוסחת פלא להצלחה השוודית, הפגישה הראשונה הבהירה לנו שלא יהיה קל לשכפל אותה. השוודים התחילו את העבודה מוקדם, לפני 200 שנה. פרופ' אורג'אן סולוול, הפרו-רקטור של שטוקהולם סקול אוף אקונומיקס, מוסד בן 100 שהקימה משפחת התעשיינים ולנברג (ראו מסגרת), מבהיר לנו שההיסטוריה היתה בצד של השוודים: "לאחר הפיכה צבאית ב-1809 חוסלו המעמדות של ימי הביניים ונוצרה בורגנות רחבה. בזמן שאצל אחרים היו אצילים ועניים, אצלנו התפתחה במהירות מסורת דמוקרטית חזקה.

"העיתון הלאומי הראשון, 'אפטונבלדט', נוסד ב-1830, והוא עדיין הגדול במדינה. ב-1844 נחקקו חוקי החברות והבנקאות וב-1843 נחקק חוק חינוך חובה, כנראה הראשון מסוגו בעולם. כבר אז התפתחה מסורת של שוויון, דמוקרטיה וכבוד לרכוש פרטי. זה לא מובן מאליו כשאתה נמצא לא רחוק מרוסיה. אפילו בתקופה של המלכים והאצילים, אדם יכול היה ללכת לבית המשפט ולדרוש שיתקנו עוולות שהם עשו לו.

"ב-1865 אומץ מודל של משק פתוח וסחר חופשי, בעוד מדינות אחרות דווקא נסגרו. מ-1890 שוודיה היא כבר כלכלה דינמית ללא מגבלות סחר, שבה הבורגנות שולטת במשק. למעשה, שוודיה היתה כה פתוחה, עד שבעת ההצטרפות לשוק האירופי המשותף נאלצנו ללכת אחורה בתחום הסחר".

כמה שעות מאוחר יותר, כשפגשנו את שרת המסחר של שוודיה, אווה ביורלינג - רופאת שיניים לשעבר ופצצת אנרגיה שהקדישה לנו בדיוק 15 דקות - הבנו עד כמה התפישה של סחר חופשי חשובה לשוודים. "ביורלינג רוצה שהיצוא השוודי יגדל ב-15%-17% מדי שנה, והיא גם מבקשת שלא יקראו לה 'שרת המסחר' אלא 'שרת הסחר החופשי'", אמר לנו אחד הפקידים הבכירים.

את לא חוששת מהסינים?

"70% מהסחר שלנו הוא בתוך אירופה, ואנחנו חייבים לפתח שווקים חדשים. יש הזדמנויות רבות כאלה. אתה לא יכול להשוות את סין לשוודיה, ואתה לא יכול לקבוע שמדיניות הרווחה שלנו היא משקולת על יכולת הייצור שלנו, כי ככל שהשסינים יתפתחו - גם הם ירצו רשת ביטחון חברתית מקיפה יותר.

"אנחנו לא צריכים להתחרות בסינים על אותם דברים. אנחנו טובים ביזמות, ביצירתיות, בדברים שמייצרת קהילה עם חופש ביטוי מלא - ובזה הסינים לא יכולים להתחרות בנו. אני גם מאמינה שסחר חופשי לא רק מקדם רווח כלכלי, אלא שזו גם הדרך הכי טובה לקרב בין עמים ולעשות שלום".

יחד עם מסורת יזמית, חריצות ואוצרות טבע של עצים וברזל - זוכרים את המונח "פלדה שוודית"? - ייסדו השוודים כבר לפני יותר מ-100 שנה רבות מהחברות שעדיין מובילות את הכלכלה, בדרך כלל על בסיס המצאות הנדסיות מקוריות. "המצאנו את המיסבים, את הקומפרסור, את המקרר וכמובן את הדינמיט", אומר סולוול. "לשוודים היה ברור שהם חייבים למכור מוצרים לשוק העולמי. פיתחנו ההתמחות של מכירה והתרגלנו לפעול בתנאים של תחרות".

שוודיה לא השתתפה במלחמות העולם של המאה ה-20, שהרסו את אירופה פעמיים. התשתיות והתעשייה השוודית לא נפגעו, וכשהסתיימו המלחמות נוצרה לשוודים הזדמנות ענקית למכור את המוצרים שלהם. "במשך רוב המאה ה-20 לא היה בשוודיה מונח כזה 'שיווק'. הביקוש היה כמעט אינסופי", הוא מספר. "הבעיה היתה להחליט למי למכור ולמי לא. הכלכלה היתה כה מצליחה, עד שיכולנו לספק לאזרחים שירותים חברתיים רחבים מאוד".

שוודיה לא היתה תמיד מדינת רווחה. מדיניות הרווחה החלה בשנות ה-30, כשלשלטון עלתה מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שהחזיקה בהנהגה במשך יותר מ-40 שנה. בהתאם לדרישת הציבור הוסיפו השוודים עוד ועוד שירותים חברתיים, שירותי בריאות בחינם, תנאי אבטלה ומחלה נוחים, וכל סעיף אחר שנמצא ברשימת הדרישות של מנהיג פועלים חרוץ. "יש לנו מנטליות של שיתוף פעולה ושל תיאום, אמונה שאפשר להשיג יותר אם עובדים יחד", אומר סולוול. "ארגוני העובדים פועלים יחד עם הממשלה ועם המעסיקים, ומחפשים יחד את הפתרון הטוב ביותר עבור הציבור. בשוודיה אין כמעט אף פעם הפגנות או שביתות. לא אצלנו".

ואיך משלמים על כל זה?

"מעלים מסים, כמובן. תחת הסוציאל-דמוקרטים המסים כל הזמן עלו כדי לממן את מדינת הרווחה, שהלכה והתנפחה. בשנות ה-70 אפילו הגענו למצב מגוחך שבו אנשים חויבו במס של יותר מ-100%. זה כבר נהפך לבדיחה. הסופרת אסטריד לינדגרן, יוצרת 'בילבי', נדרשה לשלם ב-1976 מס של 102% מההכנסה שלה - דרישה שנהפכה לסקנדל לאומי".

וכשמגזימים, מגיע המשבר. "סיפור ההצלחה הארוך שלנו התנפץ לרסיסים בשנות ה-70, על רקע משבר הנפט והמיתון העולמי, ושוודיה נכנסה לשני עשורים של תהפוכות. עדיין היו לנו חברות תחרותיות בזירה העולמית, אבל כבר לא יכולנו לממן את מדינת הרווחה. הסוציאל-דמוקרטים הודחו לטובת מפלגה ליברלית שהציעה לקצץ ברווחה.

"בשנות ה-90 נכנס למשק דור חדש של צעירים משכילים, עם רעיונות והתלהבות. נוצר בולמוס של יזמות שזכה לכינוי 'אפקט ביורן בורג': עד אז איש לא חשב ששוודי יכול להוביל את העולם, וההצלחה של הטניסאי השוודי גרמה לפרץ של אמונה. כל הילדים התחילו לשחק טניס ונוצרו עוד אלופים. גם בכלכלה נוצרו כוכבים, למשל בתחום האינטרנט והטכנולוגיה".

אך בעשור זה נקלעה שוודיה גם למשבר בנקאי קשה, שחרות עד היום עמוק בתודעה של הציבור ושל השלטון. דווקא המשבר ההוא הפך את שוודיה לחזקה כל כך כיום, כי בעקבותיו נבנה המגזר הבנקאי מחדש על בסיס רגולציה ובקרה קפדנית, ושמירה על כריות הון וביטחון רחבות. בעשור האחרון החליט העם השוודי שהוא חייב לשמור על תקציבים מאוזנים, ושהמחיר הוא הפחתה במסים ובשירותי הרווחה.

כמה מס אתה משלם?

"אני משלם מס שולי של כ-58%, כולל מסים שהם לא מס הכנסה. מס ההכנסה השולי הרשמי הופחת ב-2006 ל-52%, ויש דיבורים על הורדת התקרה ל-50%. אבל בניגוד לארה"ב, השוודים רגילים לזה ומקבלים את זה. הם רואים את הערך בתשלום המס כי הוא מספק להם מערכת חינוך מהטובות בעולם, למשל".

אז המגזר הציבורי ענקי?

"לא בדיוק. השיטה שלנו שונה: המדינה גובה את המסים, אבל את השירות מספק המגזר הפרטי. 40% מבתי הספר הם פרטיים, והממשלה משלמת לגוף הפרטי את דמי הלימוד של התלמידים. אותו הדבר בבריאות ובבתי חולים, הכל כדי ליצור מבנה של תחרות פתוחה".

תחרות בין בתי ספר? איך זה עובד?

"הבן שלי לא הולך באופן אוטומטי לבית הספר הקרוב לביתו. הוא יכול להתמודד על מקום בכל בית ספר במדינה, וברור שהוא יעדיף את הטוב ביותר. בתי הספר הפרטיים והציבוריים מקבלים תשלום מהממשלה לפי מספר התלמידים שרוצים ללמוד אצלם, וזה יוצר תחרות".

אתה אומר שיש נסיגה ממערכת הרווחה, ושהציבור מוכן לקבל קיצוצים ומעבר לשירותים הניתנים על ידי גורמים פרטיים.

"כן. אנחנו די ענייניים בנושא הזה: נעשה את מה שעובד הכי טוב. ראינו כבר מה קרה כששילמנו יותר מדי מסים ולא הקפדנו על הבקרה במתן השירותים - רבים ניצלו את השיטה כדי להתחמק מעבודה. שוודיה תמשיך לספק שירותים באמצעות עובדי ציבור, אבל במקביל תגביר את ההפרטה של השירותים האלה".

טואג אייל

הפרטה היא לא מלה גסה אצלכם?

"ממש לא. בשנים שבהן שלטו הסוציאל-דמוקרטים היתה גישה של ממשלה גדולה ושל שליטה ממשלתית בנכסים שנתפשו כאסטרטגיים, אבל מאז הפרטנו כמעט הכל. כיום אין כמעט חברות ממשלתיות, למעט חברת החשמל, ושאריות של בעלויות חלקיות בכמה קווי רכבת ובבנקים. לא נותר הרבה להפריט בשוודיה, ואת מה שנותר רוצים להפריט מהר. העיקרון הוא יצירת תחרות בכל תחום אפשרי, וכולם מסכימים עם זה".

אין בעיות באיכות השירותים לאחר ההפרטה?

"בדרך כלל לא, כי יש תחרות. יש התנגדות מסוימת להפרטה של שירותי בריאות או שירותי סיעוד לזקנים, אבל היא פוליטית. ברור שיש רגישות רבה לתפקוד של נותני השירותים הפרטיים: כשמתגלה מקרה של הזנחה במוסד פרטי זה עושה גלים. הציבור מבין שיחד עם ההפרטה, חייבים להגדיר את איכות השירות שהמפעיל הפרטי צריך לספק, ושיש להקפיד על רגולציה ופיקוח קפדניים.

"בשורה התחתונה הציבור אוהב את התחרות, ואת העיקרון שלפיו אם הוא לא מרוצה מבית חולים אחד או בית ספר אחד הוא פשוט הולך לאחר. אפשר אפילו ללכת לבית חולים בחו"ל. אנשים כאן יודעים לעשות את הבדיקות ואת השיקולים שלהם. אם פעם היו רגילים לקבל את מה שהשלטון נותן, כיום, הצרכנים של שירותי הרווחה הרבה יותר מתוחכמים".

תחרות לפני הכל

השיעור שקיבלנו מסולוול היה תנאי מוקדם להבנת הרקע של הכלכלה השוודית, אבל לא הגענו אליו במקרה. סולוול הוא מומחה עולמי לתחרותיות, והוא מחלק את זמנו בין שטוקהולם להרווארד, שם הוא פועל במכון לתחרותיות של פרופ' מייקל פורטר, אולי המומחה העולמי הגדול בתחום. לאחר שהבנו כי מדינת הרווחה השוודית היא שירות שהמדינה יכולה להרשות לעצמה לספק בעקבות ההצלחה הכלכלית, פנינו לברר מדוע החברות השוודיות כה מצליחות.

שוב, התמונה שהצטיירה היתה מורכבת. "יש סיבות רבות להצלחה של החברות השוודיות. יצרנו אשכולות של חברות בתחומים מסוימים עם ידע רב. שוודיה מושכת השקעות זרות, ויש מנגנונים שעוזרים לחברות כשהן נקלעות לקשיים. כשיש אתגרים, אנשים מאמינים שהפוליטיקאים יעשו את הדברים הנכונים. בשוודיה לא חושבים שחברה פועלת רק עבור בעלי המניות. חברות תמיד ראו לנגד עיניהן את העובדים והקהילה כגורם לא פחות חשוב".

אנשים חושבים שהפוליטיקאים יעשו מה שצריך? אתה רציני?

"אני רואה שאתה מחייך, אבל כן. זה עובד כבר הרבה זמן, אז מדוע שלא יאמינו?"

לא התווכחנו עם סולוול, אבל קצת אחרי שחזרנו חשף "אפטונבלדט" שערורייה שבה מעורב מלך שוודיה שכוללת - בדיוק כמו במדינות אחרות - סקס, מאפיה וכסף גדול. לפי הפרסומים, המלך ניסה להסתיר את העובדה שאירגן מסיבות סקס במועדון לילה. חבר קרוב שלו הוקלט כשאמר לבעל המועדון שהמלך מוכן לשלם לו מאות אלפי דולרים, ובלבד שלא יפרסם את המידע. אותו חבר שילם לפני כן לאחד מאנשי המאפיה הידועים במדינה כדי שימנע מבעל המועדון לדבר. פרשנים שוודים סבורים שהגילויים האלה עשויים להביא לחקירתו של המלך ואף לפרישתו מהכס.

עוד מעט תגיד שהשוודים סומכים על הטייקונים שלהם. הרי יש כמה משפחות ששולטות בחלקים נרחבים של המשק, שנראה על הנייר מאוד ריכוזי. ולנברג, בונייר, דה לוואל, אריקסון. איך זה מסתדר עם השוויון?

"הציבור אוהב אותם. אצלנו הם נחשבים לגיבורים, והסיבה היא שהם מעולם לא היו 'קפיטליסטים' או 'פיננסיירים'. המשפחות משקיעות בשוודיה לטווח הארוך. משפחת ולנברג מחזיקה באריקסון, באלקטרולוקס ובבנקים שנים רבות, וזה מקנה תחושה של יציבות. הם נתפשים כתעשיינים, אין להם גינונים של עושר והם לא מראים את הכסף שלהם. פקידים בכירים ופוליטיקאים לא הולכים לעבוד אצלם. משפחת ולנברג, למשל, מחזיקה את החברות שלה כבר עשרות שנים באמצעות קרן ציבורית, שהיא התורמת הכי גדולה בשוודיה.

"למעשה, המשפחות איבדו בשנים האחרונות הרבה מהמשקל שלהן. יש היום הרבה מיליונרים חדשים, אנשים שעשו אקזיט בבורסה. דווקא למתעשרים החדשים יש יותר גינונים".

ואין שערוריות? אין גנבים?

טואג אייל

"ודאי שיש, אבל זה לא נפוץ. התקשורת חשפה באחרונה שמנכ"ל בנק נורדיאה, הבנק החמישי בגודלו באירופה, קיבל דירה בשווי של 25 מיליון קרונה (3.6 מיליון דולר), במקביל לפיטורים של 2,000 עובדי בנק. זה נהפך לשערוריה. השוודים רואים מה קורה בעולם, אבל במונחי הערכים של שוודיה, שכר הבכירים מוגזם לחלוטין".

לצלם המערכת אייל טואג ולי לא קשה להתמצא ברחובות שטוקהולם. השמות לא אומרים לנו הרבה, אבל הכל נשמע די מוכר. הנה הסיבה: שנינו קראנו את סדרת ספרי המתח של הסופר השוודי סטיג לרסון, המתחילה ב"נערה עם קעקוע דרקון". הטרילוגיה הפופולרית מספרת על עיתונאי כלכלי שחושף שחיתות אצל אחת ממשפחות הטייקונים של שוודיה. הסיפור נהפך במהרה לאלים למדי. ספרות חושפת לעתים זרמים שאיש לא מדבר עליהם בגלוי, ולא מן הנמנע שדברים כאלה קיימים, גם אם השוודים לא ממהרים לדבר עליהם.

לפי הניסיון השוודי והמחקרים שלך, מה מדינה צריכה לעשות כדי להיות תחרותית?

"נדרשים שלושה דברים, ואני קורא לזה 'המודל ההוליוודי'. הראשון: דינמיקה ותחרות מקומית. השני: משיכת מומחים בתחום שלך מכל העולם. אני מכנה את זה 'אפקט גרטה גרבו': כוכבי קולנוע מכל העולם זורמים להוליווד ועושים אותה למה שהיא. והדבר השלישי: יכולת למכור לשווקים הגלובליים.

"אנשים וכסף תמיד יחפשו את המקום שבו יש הצטיינות בתחום שבו הם עוסקים, וכל מדינה צריכה ליצור את ההוליווד שלה. לשוודים יש את זה בנייר, בהנדסה ובמתכת. ממה שאני שומע, אולי לישראל יש את זה בהיי-טק".

אבל מה הסוד של איקאה ו-H&M, שפועלות בתחומים שלא דורשים חדשנות הנדסית?

"איקאה נוסדה לפני 50 שנה ו-H&M נוסדה לפני 30 שנה. זה לוקח זמן וזה דורש התמחות בלוגיסטיקה, ולשוודים יש את זה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהכלכלה פתוחה ותחרותית, שהחברות למדו להתחרות בעולם, ושהן נדרשות לשפר את מוצריהן כל הזמן. בשיעור שלי אני מספר את הסיפור על ה'טארבנט'. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשגרמניה פוצלה למזרח ולמערב, מפעל רכב אחד מצא את עצמו מפוצל בין שני הצדדים. בצד המזרחי קיבלו המכוניות את המותג 'טארבנט', ובצד המערבי את השם 'אאודי'. עד שנות ה-50 המכוניות נראו אותו הדבר, אבל בשנות ה-70 המכוניות היו שונות לחלוטין. ממה נבע ההבדל? גרמניה המערבית היתה פתוחה, ואאודי נאלצה להתחרות בעולם ולשפר את המוצרים. אם אתה מגן על התעשייה כמו שעשתה גרמניה המזרחית, אין לך סיכוי".

האם ייתכן שהפרופסור מתאר מציאות ורודה מדי? עיתונאים לעתים חשדנים וריאליסטים יותר. קפצנו למשרדי מערכת "אפטונבלדט" כדי להחליף כמה מלים עם יוהן שוק, הפרשן הכלכלי הבכיר בעיתון. המערכת גדולה, מרשימה ובעיקר שקטה. כמו בכל שוודיה, גילינו אנשים יושבים ליד המחשב שלהם ועובדים בשקט. אין צחוקים, אין צעקות, אין התגודדויות.

"הניתוח שלי קצת שונה", מודה שוק. "שוודיה היתה ענייה לפני 200 שנה, וכך התפתחה תרבות שוויונית מאוד וקפיטליסטית לחלוטין. העניין של מדינת הרווחה התחיל רק לאחר מלחמת העולם השנייה בהסכמה של כל העם. בגלל ההזדמנות העסקית שנוצרה והצמיחה של היצוא, יכולנו להרשות לעצמנו שירותי רווחה נרחבים. למדינות אחרות פשוט לא היה את הלוקסוס הזה. בשנות ה-70 זה נגמר - היה ברור שהלכנו רחוק מדי עם הרווחה ובדקנו הכל מחדש".

אם אין למנהל השוודי "גזר" של כסף, וגם לא "מקל" של איום בפיטורים, איך הוא מחדיר מוטיווציה בצוות שלו?

"זה עניין תרבותי. זה משחק של תחרות חברתית בין צוותים ובין חברות, ובשוודיה זה חזק לא פחות מהכסף. בשביל רוב האנשים העניין הוא לעשות משהו משמעותי ולהרגיש שאתה חלק מקהילה מצליחה. זה לא שרוצים שכולם יהיו שווים, אבל אם הרווח נראה לא מוצדק - זה לא מקובל על הקהילה. אנחנו כותבים הרבה על הנושא הזה ועל העלייה בשכר הבכירים בשנים האחרונות. יש דיון ער על כך בציבור".

והאנשים מאושרים? האגדה מספרת ששיעור ההתאבדויות בשוודיה גבוה.

"האגדה הזו כנראה לא נכונה. אנחנו די מאושרים. שוודיה נמצאת גבוה בכל רשימה של מקומות שכדאי לחיות בהם. לדעתי הדבר החשוב הוא שהחברה קוהרנטית, כך שכולם רואים באותו האופן לאן הולכים".

זה נכון שמשפחות ההון בשוודיה נהנות מפופולריות? אין כאן הון-שלטון?

"ודאי שיש מועדון של עשירים. משפחות ההון מבלות יחד, נפגשות בחגים וקשורות זו לזו. בעבר היו שיתופי פעולה רבים בינן לבין השלטון, אבל המשפחות נזהרו לא להתערב ולא לתמוך בפוליטיקאים. כיום כבר אין להן עניין בהשפעה על השוק המקומי, כי העסקים שלהן בינלאומיים. אין בשוודיה 'דלת מסתובבת': אנשי עסקים לא עוברים לפוליטיקה, ואנשי ציבור לא הולכים לעבוד אצל משפחות ההון".

אין הון-שלטון? נבדוק. התחנה הבאה שלנו היא הבנק המרכזי, הריקסבנק, שקיים מאז 1668 - מה שהופך אותו לבנק המרכזי הראשון בעולם. קבענו להיפגש כמה דקות לאחר הזריחה, ב-9:00, עם המשנה לנגיד, ושם גם קיבלנו שיעור ראשון על דרך ההתנהלות ותרבות העבודה במגזר הציבורי השוודי.

בישראל, פגישה כזו היתה נהפכת לאירוע שמטרתו לרומם את בעל התפקיד ולהציג את מעמדו. שולחים עוזר, מוסיפים עליו דובר ועוד יועץ תקשורת חיצוני. ממתינים ליד הלשכה, שם יהיו לכל הפחות שתי מזכירות, אם לא ארבע. הרי ככל שיש לך יותר עוזרים ומזכירות, כך אתה חשוב יותר. הפגישה תתחיל באיחור, כי הבכיר עסוק בדברים חשובים. לאחר הכניסה עושים עניין מהקפה ומהמשקאות ומעמיסים כמויות גדולות ומיותרות של פירות ומאפים, שייזרקו לאחר המפגש כשאריות לעובדים הזוטרים. באמצע הראיון ייכנס עוזר ויכניס פתק, והבכיר יענה: "לא עכשיו, אני עסוק". כך הוא מעביר לאורח שני מסרים: "אני חשוב ונחוץ, אבל אני עושה לך כבוד". חצר ביזנטית, רק עם בגדים מרושלים וטעם רע.

בשוודיה לא תמצאו דבר מכל זה. הבנק המרכזי יושב בבניין חסר ייחוד במרכז העיר. גודלו מחצית מבנק ישראל, אם לא שליש. אין בבניין שומר, וכל אחד יכול להיכנס ללובי. כלכלנית בודדה, לא עוזרת אישית, מגיעה לאסוף אותנו. במסדרונות אין איש. דלתות החדרים פתוחות, ודרכן רואים עובד אחד בכל חדר יושב בשקט על המחשב. שולחים אותנו לקצה המסדרון, לבד, כדי שנתלה את המעילים.

בלשכת המשנה לנגיד אין קפה. לא רואים מזכירות, אפילו לא אחת. אחר כך יביאו לנו קפה שחור וחזק, ועקב בקשה מיוחדת גם כוס מים. לא הציעו סוכר, לא הציעו חלב, לא קפוצ'ינו ולא הפוך. גם אוכל לא הציעו, אבל על השולחן מונחות כמה עוגיות עטופות בניילון. זה עבורנו? ממתי? לא ברור ולא שאלנו.

כמה דקות קודם לכן, בגינה קטנה מול הבנק, מצאנו את מאהל המחאה של השוודים, עם שלט הנושא את הכתובת "Occupy Stockholm". האם זו ראיה לכך שהמדינה הזו היא בכל זאת חלק מכדור הארץ? יש שם כ-20 אוהלים, שלטים, ומקום כינוס של הפרלמנט, אבל אין איש. אולי כי קר, אפס מעלות. לאחר חיפוש מצאנו צעיר מבולבל, שהרצה לנו על הצורך בדמוקרטיה אחרת. איזה צדק חברתי הם דורשים בדיוק? מה חסר להם? שאלנו, אבל לא קיבלנו תשובות.

עם סוונטה אוברג, המשנה לנגיד, צללנו ישירות לחומר המקצועי. "תן לנו את הנוסחה המקרו-כלכלית להצלחה של שוודיה", ביקשנו. "שלוש סיבות", הוא ענה כל כך בשקט, שהיינו צריכים להתקרב מאוד כדי לשמוע. "כלכלה מבוססת יצוא, חשבונאות לאומית מאוזנת ובנקים יציבים. יש לנו עודף תקציבי, יש לנו תקרה להוצאות, והרשויות המקומיות מאוזנות".

כשיש בעיה כלכלית, האם צריך לדעתך לחתוך בהוצאות או דווקא לפתוח את הברזים?

"אם יש לך חובות ענקיים וגירעון גדול, אתה חייב קודם לסדר את הבית. למדינות כמו יוון, איטליה וספרד אין ברירה. אם אתה במצב טוב יותר, אתה יכול לנסות הזרמות כספים והורדת מסים. בשנות ה-90 הציבור הבין את הבעיה, והסקרים הראו שהוא דרש העלאת מסים וחיתוך בהוצאות. זה מעיד על האמון בפוליטיקאים".

לאיזה כיוון הולכת שוודיה, יותר קפיטליזם או יותר רווחה?

"שוודיה הולכת לכיוון הקפיטליסטי. כשהייתי צעיר כולם רצו לעבוד במגזר הציבורי או באחת החברות הגדולות. כיום יש לי שלושה ילדים וכולם אנשי עסקים עצמאים".

בישראל, במערב אירופה ובארה"ב הצעירים מביטים אל העתיד בייאוש. הם מרגישים שלא יוכלו לשמור על רמת החיים שיש להורים שלהם. גם הצעירים בשוודיה מרגישים כך?

המשנה לנגיד מהרהר לרגע בשאלה המפתיעה, שאינה מתחום המדיניות המוניטרית, ועונה: "לא. אני לא חושב שיש בשוודיה תחושה כזו, ואין סיבה שתהיה. אנחנו מאמינים ששוודיה יכולה לצמוח לאורך זמן בקצב של 2%, נניח, ואז בעוד 20 שנה הכלכלה תהיה גדולה ב-50%. מאחר שהתוצר אצלנו מתפזר באופן די שווה, כולם יחיו יותר טוב, כולל הצעירים".

ובכל זאת, האבטלה בשוודיה גבוהה מ-7%, ובקרב הצעירים היא מגיעה ליותר מ-20%.

"קשה לספור את זה. צעירים, אם הם לא מוצאים עבודה שנראית להם, חוזרים ללמוד עוד תואר. למי שיש עבודה קבועה יש ביטחון תעסוקתי, בעוד לעובדים זמניים קשה יותר. זו אולי הסוגיה המרכזית שבה עוסק כיום האוצר. שר האוצר בורג ממוקד בהכנסת כמה שיותר אנשים, במיוחד צעירים, למעגל העבודה".

יש בשוודיה שכר מינימום?

טואג אייל

"אין שכר מינימום לפי חוק, אבל יש רמות שכר שנקבעו בהסכמה בכל מקצוע ובכל רמת ותק. שר האוצר, אגב, חושב שהן קצת גבוהות מדי. זה יוצר מצב שבו מעסיקים יעדיפו לשכור עובד בעל ניסיון, תופעה שמקשה על הצעירים. יש גם מערכת קשוחה של הגנה על עובדים, כך שדי קשה לפטר".

תן לי כמה דוגמאות לרמות השכר בשוודיה.

"אחות מתחילה מקבלת 20 אלף קרונה (כ-10,000 שקל) בחודש. עכשיו הן יצאו בקמפיין בדרישה להעלות את השכר ב-20%. כלכלן עם ותק של שלוש שנים מקבל במגזר הציבורי 25-30 אלף קרונה, ובבנק פרטי יותר מפי שניים. השכר הממוצע הוא 24 אלף קרונה".

מהן הרפורמות ששוודיה צריכה לבצע כעת?

"צריך להגמיש את ההגנה על התעסוקה. השיטה הנוכחית לא עונה על צורכי הצעירים. צריך להוריד את שיעורי המס, ואת מס רווחי ההון שמגיע ל-30%. המס יצר תופעה שזכתה לכינוי 'הפרדוקס השוודי': חברות סטארט-אפ ממהרות לעשות אקזיט ולהימכר, כי אין תמריץ להקים חברה גדולה ולשכור עובדים בשוודיה. בחלק מהמקרים, במקום לפטר היו שולחים אנשים הביתה לפנסיה מוקדמת. זה נגמר".

והתחזית שלך?

"שוודיה תמשיך לשמור על מדיניות רווחה רחבה. נטפל בחסרונות של השיטה, אבל לכל ממשלה שתרצה לשנות את היסודות של רשת הביטחון החברתית יהיה קשה מאוד בבחירות".

עתה הגיע השלב לדבר עם התעשיינים, ושמנו פעמינו למשרדי ההנהלה של אלקטרולוקס, אחת משתי החברות הגדולות בעולם לייצור ולשיווק מוצרי חשמל ביתיים. זוכרים את ה"לוקס", העששית ההיסטורית? החברה הזו נוסדה ממיזוג שהתרחש במאה ה-19 בין חברת לוקס לחברת אלקטרו, שני תאגידים שוודיים. לאלקטרולוקס מחזור של יותר מ-50 מיליארד שקל ויותר מ-51 אלף עובדים, והיו"ר שלה הוא מרכוס ולנברג. בין המותגים שהיא מחזיקה: AEG הגרמנית, זנוסי האיטלקית, וסטינגהאוס, פילקו, פריג'ידר וקינג - מותג של מכונות כביסה המיוצר רק עבור ישראל.

"יש לנו תרבות של קונצנזוס, דבר שהרבה אנשים מחוץ לסקנדינוויה לא מבינים", מספר יוהן אלמקוויסט, המנכ"ל לשיווק ולמותגים. "לא צריך להסכים על כל דבר, אבל אנחנו עובדים בתיאום צמוד. השלב הראשון בקבלת ההחלטה ארוך, כי כולם מקבלים הזדמנות להביע דעה. אחרי שמסכימים על מה שהוחלט פועלים מהר".

איך אתה מתמרץ את העובדים?

"התרבות היא לעבוד ביחד. רוב השכירים מקבלים שכר די דומה, אז אנשים לא עובדים רק בגלל הכסף. יש מוטיווציות אחרות: להיות חלק ממערכת, חלק מצוות. הדרך להניע את העובדים היא לחבר אותם למשימה. זו חשיבה לטווח ארוך".

מתיאוריו של אלמקוויסט מתבהר דבר פשוט: השוודים עובדים לפי הספר המעודכן ביותר של ניהול השיווק המודרני, אבל להבדיל מהישראלים - הם מוציאים את הדברים אל הפועל עד הפסיק האחרון, בלי קיצורי דרך. הם עושים את זה בסגנון התרבותי שלהם, ולא על פי המתכון האמריקאי. "אנחנו לא עובדים פחות מהאמריקאים, אלא עובדים באופן גמיש יותר. כל אחד נותן את שעות העבודה שלו לפי בחירתו. רבים באים מוקדם, והולכים הביתה ב-17:00 כדי לקחת את הילדים. לאף אחד אין מטפלת, כי אנשים לא יכולים להרשות לעצמם מטפלת. כשהילדים ישנים חוזרים לעבוד דרך האינטרנט. אנחנו מרגישים שהשיטה שלנו יעילה יותר, ההפסקות נותנות הזדמנות לחשוב ולעבד את הדברים".

לראיון עם שר האוצר אנדרס בורג - לא, אין קשר לביורן בורג - נדרשנו להמתין כשתי דקות. בורג היה חייכן ואדיב. הוא קיבל באותו השבוע את תואר "שר האוצר הטוב באירופה", ונראה טיפוס מעניין: רק בן 43, עם שיער אסוף בקוקו ועגיל גדול באוזן. גם הוא יושב בבניין משרדים צנוע ברחוב צר. שוב אין כיבוד, שוב אין מזכירות, שוב לא מציעים חלב או סוכר. בורג הוא חבר המפלגה השמרנית השלטת, והוא מכהן בתפקיד מאז 2006. הוא צריך להגיע להצבעה בפרלמנט תוך 30 דקות, ולכן אנחנו צוללים לשאלות החשובות.

מדינת הרווחה השוודית ידועה מאוד בעולם, אבל אתה שינית אותה. למה ואיך?

"יש לנו מסורת של שילוב פתיחות כלכלית עם רשת ביטחון חברתית. הוספנו הקפדה על אחריות תקציבית - וזה יסוד מרכזי באמינות שלנו. בשנתיים האחרונות ביצענו גם רפורמות לחיזוק התמריצים לעבודה. אנחנו מנסים להתאים את עצמנו למציאות הגלובלית, תוך יצירת בסיס רחב שבו נספק חינוך וסיוע - יחד עם הגדלת הגמישות בשוק העבודה".

טואג אייל

איך מבצעים את זה?

"באמצעות שלוש פעולות. הראשונה היא הורדת מסים: עד 2006 השוודי הממוצע היה משלם את שיעור המס השולי הגבוה במדינות המתפתחות, וכיום אנחנו לא רחוקים מהממוצע של ה-OECD עבור בעלי שכר נמוך וממוצע. בעלי שכר גבוה ממשיכים לשלם מסים גבוהים.

"הפעולה השנייה שביצענו היא רפורמה במדיניות הרווחה, בעיקר במה שנוגע לביטוח מחלה. עשינו שינוי דרמטי במטרה לכוון אנשים חזרה לעבודה. הדבר השלישי היה ייעול של מערכת הרווחה: הכנסנו מבנה של יעדים ובקרה ויצרנו תחרות בין ספקי שירותים ציבוריים ופרטיים. כך חיזקנו את מערכת החינוך".

איך קורה שמשפחות ההון בשוודיה לא פוגעות בכלכלה, בעוד במדינות אחרות הן מעכבות את הצמיחה?

טואג אייל

"אנחנו מאמינים בבעלות פרטית. חשוב לדעת מי הבעלים של חברה. אף שיש לנו שוק הון מפותח, כשזה מגיע לניהול חברה אנחנו חושבים שבעלות חזקה היא דבר מבוקש. אבל זו גישה שחייבת להיות מבוססת על שוק מקומי תחרותי. לא נקבל מציאות שתעכב יזמות וחברות חדשות, או שתאפשר יצירה של חברות מונופוליסטיות או כאלה שיגרפו רווחים 'אוליגרכיים'.

"בשנים האחרונות ביצענו דה-רגולציה עמוקה של הכלכלה. אני חושב שזה תרם לנו. לפני 15 שנה השוודים שילמו את המחירים הגבוהים בעולם עבור מזון. כיום, בגלל הכנסת התחרות בייצור ובקמעונות, מחירי המזון בשוודיה הם בין הנמוכים במדינות המפותחות".

איך שוודיה מצליחה להיות כה תחרותית?

"יש לנו גישה פרגמטית על מקומנו בשוק העולמי. אנחנו מנצלים את הכספים שאנחנו מוציאים על רווחה באופן יעיל, כי אנחנו מתמקדים בחינוך. מערכת החינוך מאוד חשובה לנו. חשוב לנו גם להשקיע במחקר ובפיתוח. אני חושב שכך יצרנו הון אנושי ברמה גבוהה וחברות ברמה גבוהה, וזה נותן לנו יתרון".

קשה לפטר כאן עובד, גם אם הוא גרוע.

"עשינו כמה שינויים, ועכשיו אנחנו סביב הממוצע במונחי הגנה על עובדים. אבל אתה צודק: צריך להמשיך ברפורמות. שוודיה יכולה לספק מדינת רווחה כי רוב האנשים עובדים. לכן אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לגרום לצעירים להיכנס לשוק העבודה כמה שיותר מוקדם, שמבוגרים יישארו בו עד כמה שיותר מאוחר, ושכולם יעלו את מספר שעות העבודה".

מה חושב על זה האיש ברחוב? הוא לא חושש לאבד את השירותים שהתרגל לקבל?

"רפורמות הן תמיד קונטרוברסליות, אבל ניצחנו בבחירות ויש תמיכה במדיניות הזו, אפילו בהעמקה שלה. צריך להיות פרגמטים".

מה דעתך על הטענה שהמשבר באירופה הוא תוצאה של מנהיגות חלשה?

"באירופה עושים מעט מדי מאוחר מדי, בגלל חוסר רצון לפתוח את הקלפים ולדבר על הבעיות באופן גלוי. אני חושב שאנשים הם רציונלים. אם אתה אומר שאתה מטפל בבעיות הם יסכימו להשקיע, אבל אם הם צופים שהמסים יעלו, אמון השווקים לא ישוב. אי אפשר לעבוד על אנשים, לכן אין טעם לדחות החלטות קשות.

"בשוודיה יש לנו תרבות של פתיחות והוגנות. אנחנו יודעים לדבר על הבעיות שלנו באופן כן, ויש לנו את היכולת לעשות משהו בעניין. אולי זה מפני שאנחנו מדינה קטנה. הפנמנו שאנחנו פגיעים מאוד, והתחושה הזו הפכה אותנו לפרגמטים. אנחנו חייבים לאמץ תרבות חזקה של עבודה כדי להחזיק גם כלכלה וגם רווחה. החברות שלנו פועלות בתעשיות מאוד תחרותיות, ואנחנו לא יכולים לחיות על ההצלחות של העבר. אנחנו אוהבים את מדינת הרווחה שלנו, אבל הפנמנו שצריך תמריצים חזקים לעבודה. מוכרחים להתנהל באחריות".

מהניסיון שלך, מה אתה ממליץ למדינה קטנה אחרת, לא חשוב איזו?

"הנוסחה די כללית. אם אתה רציני בהחלטה להשקיע בהון אנושי, יוצר שוק מקומי תחרותי ושוק עבודה גמיש ומקפיד על משמעת תקציבית - הכלכלה תפעל הרבה יותר טוב. הדרך לעשות את זה היא לדבר באופן גלוי על הבעיות ולהתמודד אתן באופן ענייני. אין קיצורי דרך להצלחה חברתית וכלכלית".

הסוד השוודי

אז מה הסוד השוודי? אחרי שלושה ימים ותשעה ראיונות עם שרים, נגידים, כלכלנים, אנשי עסקים, מורים ואנשים מהרחוב, התברר לנו שאין נוסחת פלא. מה כן יש להם? לשוודים יש תרבות אחרת, כמעט הפוכה לחלוטין משלנו. הם מקדשים שוויון ודמוקרטיה, ומתחילים ללמד את הילדים שלהם ליישם אותם כבר בגיל שנה. אצלנו דמוקרטיה היא כמעט מלה גסה, ומעטים בישראל מעוניינים לחלוק את הכוח שלהם עם אחרים. לשוודים יש מנטליות שמעודדת שיתוף פעולה ותיאום רחב ככל האפשר. אצלנו מחנכים שהחזק מנצח, מתמחים בהסתרת מידע ודורשים מנשים לשבת בחלק האחורי של האוטובוס.

כשעובד בשוודיה מרים קול או מכה באגרוף על השולחן, שולחים אותו להירגע בבית. אצלנו הוא נתפש כ"בולדוזר" ומקודם מיד. לשוודים יש מסורת של חשיבה לטווח ארוך, לנו יש תרבות של חשיבה עד למהדורת החדשות של 20:00. השוודים חושבים שהדבר החשוב ביותר שמדינה צריכה לעשות הוא לחנך את הילדים. גם אנחנו מדברים על זה, אבל עמוק בתוכנו אנחנו מזלזלים במורים, ומתייחסים לבית הספר כאל שמרטפייה במימון המדינה.

טואג אייל

השוודים צנועים ומציאותיים: לא כל אחד חייב להיות מיוחד. אצלנו רבים נגועים בשיגעון גדלות. השוודים יצרו מערכת של חברות, מנגנוני שלטון, איגודים ומוסדות שעובדים זה עם זה לטובת הציבור. אנחנו יצרנו מציאות שבה כל אחד פועל עבור עצמו. הקהילה ורשות הכלל הם משהו שצריך לדעת איך דופקים אותו.

הם יודעים שהם עם קטן ופגיע, לכן אין להם ברירה אלא להצטיין בהנדסה, בייצור, ביצוא, בחדשנות, ביזמות ובמסחר. גם אנחנו יודעים שאנחנו עם קטן ומוקף שכנים עוינים, אבל הפתרון שלנו הוא לאיים בהשמדות הדדיות.

"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק - וגם לא נהיה כמותן בעשור הקרוב", אמר שר האוצר יובל שטייניץ לפני חודשיים, כשמאות האלפים שיצאו לרחובות. וכמה שהוא צודק. אבל אם מישהו בכל זאת שואל איך מתחילים לבנות חברה ותרבות שיתקרבו למודל השוודי, כל שצריך הוא לשמוע בקולם: חינוך, חינוך וחינוך. לחנך לשוויון, להישגים, לדמוקרטיה ולשיתוף פעולה, ולהתחיל מהגיל הרך ביותר.

מה קורה בשכונות העוני של שטוקהולם?

כשתיאמנו את הנסיעה עם משרד החוץ השוודי, היתה לנו עוד דרישה: קחו אותנו לשכונת העוני הכי קשה בעיר, ונסו לארגן לנו פגישה עם מנהלת בית הספר שבה. השוודים התפלאו אבל סיפקו את הסחורה, ואנחנו יצאנו לשכונת בוטקירקה בת 83 אלף התושבים, שבה מעל ל-50% הם מהגרים או בני מהגרים. נסענו כ-20 דקות, והגענו למקום שנראה כמו קריית יובל שבירושלים.

זו שכונת עוני? נכון, לא רואים כאן בלונדינים, אבל השיכונים נקיים, יש בתים כפריים פרטיים, אין הזנחה או עזובה, ודאי שלא אנשים שחיים ברחוב. זו הקהילה בעלת הגיוון האתני הגדול בשוודיה: יש כאן אנשים מ-160 מדינות שדוברים יותר מ-100 שפות. כרבע מהם, אגב, מהמזרח התיכון, ורבים מהם בעלי השכלה נמוכה. התוצאה: לפי נתוני ה-OECD, שטוקהולם היא אחת הערים עם הפיצול האתני הגדול באירופה, ומקרי אלימות בין מהגרים לשוודים אינם נדירים.

אלא שאפילו כאן לא נשבר לחלוטין השוויון: השכר השנתי הממוצע הוא כ-80 אלף שקל, רק 30% מתחת לשכר הממוצע בשוודיה כולה. בשיחה עם הלנה רוחאס, האחראית על הפיתוח בבוטקירקה, הוצגו בפנינו שלוש תוכניות: אחת לחמש שנים, אחת ל-15 שנה ואחת ל-30 שנה. היעדים כללו עבודה לכל התושבים, בריאות טובה לכל התושבים, דרגה גבוהה של אמון בדמוקרטיה בקרב כל התושבים, וכמובן - בתי הספר הכי טובים בשוודיה.

עד כאן אלה לא יותר מהצהרות של מנהלים. אבל את הציניות שלנו אבדנו כשהגענו לבית הספר לבני 3-5, שכמעט כל הילדים בו הם בני מהגרים. זה התחיל עם הרצינות של המורים, ועם המבט בעיניהם כשהם מדברים על שיטות ומטרות הלימוד - מבט שלא מזכיר דבר מבית ספר ישראלי טיפוסי. הם מאמינים, מתברר, בגישה הלימודית על שם רג'יו אמילה, וזה הולך כך: הדבר החשוב ביותר הוא הדמוקרטיה. הילדים הם חלק מקהילה, והם לומדים ומתרגלים דמוקרטיה ("אתה צריך להבין: זה משהו שצריך ללמוד מגיל צעיר מאוד, קשר לשנות את זה אחרי גיל 18"). הילדים מתנסים בשיתוף פעולה, במשימות קבוצתיות ובתיאום עם ילדים מבתי ספר אחרים ומקהילות אחרות. המטרה: לגדל "אזרחים של העולם".

ואיך זה מסתדר עם הילדים שמגיעים מבתים עם תרבות מזרח-תיכונית או אפריקאית?

"זה קשה, אבל אנחנו מתקדמים. זה לוקח זמן. אנחנו לא אומרים לילדים מה לעשות, אלא מעודדים אותם לדבר, לשמוע, לחשוב לבד ולשתף פעולה. כך אנחנו מקרבים אותם לתרבות השוודית".

ודאי שמעתם על ההצלחות החינוכיות של סינגפור וקוריאה הדרומית, ועל המודל של "אמא נמרה": שהילדים יעשו מה שאומרים להם, ילמדו חזק ויצליחו. מה אתם חושבים על זה?

צוות המורים מעודכן ומכיר את הספר "המנון הקרב של אמא נמרה", אבל חושב אחרת: "אולי זה מתאים לסינים, אך זו לא הדרך שלנו. אנחנו לא מלמדים את הילדים שהם יכולים לקבל מה שהם רוצים. להפך: אנחנו מלמדים אותם להגיד מה הם רוצים, ואז לנהל משא ומתן עם הילדים האחרים עד שכולם מקבלים החלטה יחד, שבה כולם עוזרים זה לזה". נשמע אוטופי? השוודים, לפחות, מנסים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#