המספרה הסודית בחצר האחורית של פישר - חדשות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המספרה הסודית בחצר האחורית של פישר

פסק דין "אלבס" מאפשר לנושה לעקל חשבון בנק גם כאשר אין כסף בחשבון ולקבל את החוב ממסגרת האשראי - הבנק

2תגובות

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, התבטא באחרונה נגד "התספורות", מחיקת החובות לבעלי ההון. הוא ציין כי הסדרי החוב נהפכים לנפוצים מדי במגזר העסקי וכי מדובר בסוגיה שצריך לבדוק ולהחליט איך לטפל בה.

ואולם מה שפישר כנראה לא שם לב אליו זו התספורת שמנסים לעשות לבנקים, החצר האחורית שלו. פסק דין "אלבס", שניתן בתחילת השנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע כי נושה יכול לעקל את מסגרת האשראי של חייב בבנק עד גובה הביטחונות שבידי הבנק. אם עד כה חשבון בנק היה ניתן לעיקול רק אם היו בו כספים, פסק הדין יצר חידוש מהפכני: הוא מאפשר לנושה לעקל חשבון בנק גם כאשר אין כסף בחשבון, ולקבל את החוב ממסגרת האשראי, ובעצם מהבנק.

בלומברג, אי-פי

פתח זה חושף את הבנק לתספורת ולהפסדים כבדים שלא תוכננו על ידו. בנוסף, פסק הדין יצר גם אפשרות לעשרות אלפי חייבים לגלגל את חובם על הבנקים. שילוב דברים זה בעייתי במיוחד בתקופה הנוכחית, שבה יש צפי למיתון במשק הישראלי, שייצור קשיים גדולים יותר בפני חייבים להחזיר את חובם לנושים ויחשוף את הבנקים.

בבסיס פסק הדין עומדת התפישה כי היתרה למשיכת יתר על סמך מסגרת האשראי היא נכס הניתן לעיקול, עד לגובה הביטחונות שניתנו לבנק. הבעיה בתפישה זו היא שמסגרת האשראי וניצולה אינם "נכס" של הלקוח הניתן לעיקול. הזכות למשיכת יתר על ידי הלקוח היא בעצם הזכות ליטול כסף מהבנק כהלוואה, ולהגדיל את ההתחייבות שלו כלפי הבנק.

תוצאת פסק הדין מביאה לכך שאדם החייב כסף יכול להפנות את בעל חובו למסגרת האשראי שלו, ובכך לכפות את החוב על הבנק ללא יכולת סירוב מצד הבנק. הפתרון לקשיים שמעורר פסק הדין נמצא באיזון בין שמירה על הבנק מפני חשיפת יתר לבין הזכות של הנושה לקבל את כספו. ה"נכס" שאליו צריך להתייחס ועליו ניתן להטיל עיקול לטובת צד שלישי אינו "מסגרת האשראי" שהבנק העמיד ללקוח. הנכס נשוא העיקול הוא הבטוחה בלבד שמעמיד החייב לטובת הבנק.

לכן, יש לבדוק אם בעת הטלת העיקול קיים בידי הבנק עודף מהבטוחה לעומת משיכת היתר בפועל של הלקוח. אם כן, יוטל העיקול על עודף זה. עודף הבטוחות הוא נכס של החייב ולא של הבנק, ולכן הוא בר עיקול. הבנק יוכל לגבות את מלוא חובו מהבטוחה שתישאר בידו והנושה יגבה את חובו מעודף הבטוחה.

מכאן שניתן למנוע את התספורת לבנקים - ועדיין להבטיח את תשלום החוב וצמצום הפתח להתחמקות מתשלום על ידי עשרות אלפי חייבים.

הכותב הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#