בתוך עשור: שכר הבכירים זינק עד פי 114 מהשכר הממוצע - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
צדק חברתי?

בתוך עשור: שכר הבכירים זינק עד פי 114 מהשכר הממוצע

הנתונים שפירסם מרכז אדווה לשוויון וצדק חברתי נותנים תוקף לקריאות המחאה של הקיץ; רמות השכר של ארבעת העשירונים התחתונים צמחו בשנה שעברה בחזרה לרמות של 2008

9תגובות

תמונת המצב החברתית ל-2011 שפירסם בסוף השבוע מרכז אדווה חושפת תהליכים שאירעו בחברה הישראלית בעשור האחרון. הנתונים משקפים את תחושות הציבור שעמדו בבסיס המחאה החברתית בקיץ האחרון - של ישראלים מהמעמד הבינוני והנמוך שאינם מצליחים לסגור את החודש.

בין 2000 ל-2010, עשור שבו נרשם גידול של כ-30% בתמ"ג, התחדדו פערי ההכנסה בין הישראלים. בעוד שההכנסה של רובם השתנתה בשיעור נמוך יחסית לתוצר, ההכנסה של המנהלים הבכירים בחברות הכלולת במדד ת"א 25 זינקה בכ-140%. עוד עולה מהנתונים פער גדול בין עלייה של 19% בהכנסה של המאיון העליון, לעומת הקפאון בשכר של העשירון העליון.

ירון כהן-צמח

לפי הדו"ח, עלות השכר החודשי של המנהלים הבכירים בחברות במדד ת"א 25 ב-2000 היתה גבוהה פי 49 מהשכר הממוצע במשק, וב-2010 צמח היחס לפי 114 ממנו. לדברי מחברי הדו"ח, "נתונים אלה משתלבים במגמה שאיפיינה את כל העשור - גידול בשכר המנהלים הבכירים בתאגידים העסקיים הנסחרים בבורסה".

גלאון: "המדינה לא צריכה לתת פרס למנהלים תאווי בצע"

עם זאת, ב-2010 נרשם גידול בהכנסותיהם של כלל משקי הבית. הגידול הרב ביותר נרשם בארבעת העשירונים הנמוכים (ההכנסה הממוצעת של העשירון התחתון גדלה ב-5.3% ב-2010). גידול זה, לדברי המחברים, החזיר את ההכנסות רוב העשירונים לרמתן לפני המשבר של 2008.

בין 2000 ל-2010 התרחב האי-שוויון בישראל. חלקם של ארבעת העשירונים הנמוכים מסך ההכנסות קטן במעט, חלקם של עשירוני הביניים הצטמצם מ-22% ל-20.5%, וחלקו של העשירון העליון גדל. נתונים אלה משתלבים באלה שפירסם בשבוע שעבר ארגון OECD, שלפיהם רק בארבע ממדינות הארגון רמת האי-שוויון גבוהה יותר מזו שבישראל (מדד ג'יני).

שיעור המשתכרים בישראל עד שכר מינימום גדל מ-29.1% מכלל השכירים בתחילת העשור ל-33.2% ב-2009. במקביל, שיעור השכירים המשתכרים שכר ממוצע ומעלה, שהיה 27.8% ב-2000, נותר דומה ב-2009. חלקם של הישראלים המשתכרים שכר ממוצע ומטה ב-2009 היה 71.9%, בדומה לשיעור ב-2000 (72.2%). בדו"ח נטען כי מעמד הביניים מצטמצם: "ב-1998-2009 הצטמק הרובד הבינוני בישראל (עשירונים 4-6 ב-7% לערך). באותה התקופה הצטמק גם חלקו של הרובד הבינוני בעוגת ההכנסות ב-6.8%".

צמיחה של 1.6% בשנה

בנוסף, לפי הדו"ח, ובניגוד להצהרות על נתוני הצמיחה המרשימים של ישראל, הצמיחה השנתית הממוצעת בין 2000 ל-2010 היתה 1.6% בלבד. מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, ציינו בהקשר זה כי "אם ישראל רוצה להגיע לתמ"ג לנפש של ארה"ב וגרמניה, עליה לצמוח מהר מהן על פני תקופה ארוכה. ישראל הצליחה בכך ב-2004-2008, אבל היתה היחידה שהתמ"ג לנפש שלה הצטמק ב-2001-2003".

עוד כתבו מחברי הדו"ח כי קברניטי המשק מרכזים את מאמציהם בעידוד המגזר העסקי, מה שהוביל לחיזוקו, אך לא לצמיחה שהיטיבה עם כל הישראלים. "קבוצות ההון מחפשות את הרווחיות הגבוהה ביותר, וזו נמצאת רק בחלק קטן מענפי המשק", כתבו. המחברים מציינים כי בעשור האחרון נרשמה הצמיחה הגבוהה ביותר בענפי ההיי-טק, הבנקאות, הביטוח וקופות הגמל, אך ענפים אלה מעסיקים יחד לא יותר מכ-13% מכוח העבודה. בהתחשב בעובדה שמרבית המועסקים בענפים אלה הם בעלי השכלה אקדמית, שרוב הצעירים בישראל עדיין לא זוכים לה, ההשקעה בהם אינה מסייעת לזקוקים לעבודה בתחומים אחרים.

"לעומת זאת", ציינו המחברים, "שיעורי הצמיחה הנמוכים ביותר נרשמו בתעשיות הטכנולוגיה המסורתית. באופן עקרוני, זהו סימן חיובי לכך שהתעשייה הישראלית מפסיקה להתבסס על טכנולוגיה מסורתית ופונה לטכנולוגיה עילית. ואולם בפועל, הצטמקותם של ענפים אלה מותירה עובדים רבים ללא פרנסה ואף מחוץ לשוק העבודה".

המחברים קובעים כי על רקע נתונים אלה, "השאיפה של קברניטי המשק צריכה להיות לא צמיחה גרידא ולא צמיחה המתרחשת בעיקר באזור המרכז ומיטיבה עם שכבה דקה יחסית של כוח העבודה, אלא צמיחה שתיטיב עם שכבות רחבות יותר של החברה - למשל, באמצעות שדרוגן הטכנולוגי של תעשיות מסורתיות ושדרוגה של השכלה והכשרה מקצועית".

באשר לפערים בין האוכלוסיות היהודית לערבית, עולה מהדו"ח כי פערי השכר בין המגזרים נותרו יציבים בין 2009 ל-2010 ולאורך העשור כולו: הכנסתם של שכירים עירוניים ערבים ב-2010 נותרה נמוכה בשליש מהממוצע הארצי, וכך היה גם לפני עשור. במקביל, חל גידול חד בהיקף העוני בקרב המשפחות הערביות - מ-41.2% ב-2001 ל-53.5% ב-2009. כמו כן, שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר ב-2011 נרשמו ביישובים הערביים כמו רהט (37.9%) ואום אל פחם (32.2%). שיעורי האבטלה הנמוכים ביותר נרשמו ברמת השרון (1.7%) וברעננה.

פערי השכר שבין נשים לגברים, לפי הדו"ח, נותרו רחבים ב-2010. השכר החודשי הממוצע של נשים היה 6,386 שקל, כ-66% מהשכר הממוצע של גברים. הדו"ח מציג נקודת אור בעניין זה: הצטמקות הפער לעומת יחס של 61.6% בתחילת העשור. ואולם בחישוב לפי שכר לשעת עבודה, הפערים נותרו כשהיו בתחילת העשור: השכר הממוצע לשעה של נשים ב-2010 היה 43 שקל, 84% מהשכר השעתי של גברים.

באופן מפתיע, פערי השכר בין המינים לשעת עבודה בישראל (17.3%) אינם גבוהים מאלה שנמדדו במדינות המערב ואף דומים לאלה שנרשמו במדינות סקנדינביה כמו נורווגיה (17.2%) ודנמרק (17.1%). בארה"ב (12.7%) ובקנדה (16.2%) פערי השכר המגדריים צרים יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#