הגיע הזמן לתחרות אמיתית בין הבנקים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן לתחרות אמיתית בין הבנקים

המשוואה הקיימת במערכת הבנקאות חייבת להישבר

21תגובות

>> "אנחנו קורעים את הלקוחות. ככל שהם מסכנים יותר, אנחנו קורעים אותם יותר".

את הדברים האלה אמרה לי השבוע ידידה שעובדת באחד הבנקים הגדולים בישראל. זה לא סוד כזה גדול. המשימה של דודו זקן, המפקח על הבנקים שמונה לעמוד בראש הוועדה להגברת התחרותיות במערכת הבנקאות, היא לתקן את העוול הזה ולשבור את המשוואה הקיימת במערכת הבנקאות, שקובעת ללקוחות הקטנים ולעסקים הקטנים ריביות רצחניות ועמלות שערורייתיות - שמנותקות לחלוטין מרמת הסיכון הנמוכה שלהם לבנקים.

יש דבר מה בעייתי במינוי המפקח על הבנקים (ולא משנה מי זה) לאיש שיביא את בשורת התחרות לבנקים. משימתו המרכזית של כל מפקח על הבנקים היא לדאוג בראש ובראשונה ליציבות הבנקים. על כך הוא נמדד, ובזה הוא עסוק רוב ימיו - לוודא שאף בנק לא ייפול אצלו במשמרת. מנגד, למפקח על הבנקים יש את המידע, הנגישות והכוח הגדולים ביותר לזהות את מוקדי הכשל בתחרות בין הבנקים ולתת להם מענה. על כן, יהיה זה ניסוי מעניין ותקדימי בשאלה אם מפקח, שמופקד על היציבות, יכול גם לדאוג לתחרות.

דודו זקן יודע בדיוק מהיכן מגיעה הרווחיות הגבוהה של הבנקים, מיהם הלקוחות המסוכנים, מהו שיעור החובות האבודים אצל הלקוחות הקטנים (נמוך) ומהו שיעור החובות האבודים אצל הלקוחות העסקיים הגדולים (גבוה). הוא מכיר היטב את מנופי הלחץ הגדולים שיש לבנקים על משקי הבית, ואת המנופים החלשים יותר על הלקוחות העסקיים. הוא גם יודע היטב שללקוחות העסקיים יש אלטרנטיבה למערכת בנקאות בשוק ההון, ושהתחרות בין הבנקים על לקוחות אלה היא גבוהה - לעתים אף גבוהה מדי.

זקן גם יודע שהלקוחות הקטנים משלמים ריביות רצחניות על האשראי ומקבלים ריביות עלובות על הפיקדונות שהם מחזיקים בבנקים. הוא גם מכיר היטב את היצירתיות של הבנקים בהמצאת עמלות על שירותים שונים ומשונים, ואת מידת הקשר בינן לבין העלויות בפועל. זקן גם יודע מדוע הבנקים עושים זאת - כי הם יכולים; ועבור מי הם עושים זאת - עבור מערך העובדים והמנהלים היקר והמנופח שיש בלא מעט בנקים.

היות שכל המידע ידוע, נשאלת רק השאלה אם זקן הוא רגולטור מהפכן שיכול לשנות סדרי עולם. להבדיל מהתפישה שרווחה כאן בשנות ה-90, התחרות במערכת הבנקאות לא תבוא מפיצולי בנקים קטנים ובינוניים מהבנקים הגדולים. אין צורך בכך. כדי לקדם תחרות במגזר משקי הבית והעסקים הקטנים נדרשת גישה שונה שתתבסס על כמה רכיבים: הסרת כל חסמי המעבר בין בנקים, פיתוח מערכת משוכללת ויעילה יותר של קרדיט סקורינג (הערכת יכולת פירעון האשראי של הלקוח; ככל שיש מידע טוב יותר כך קל יותר לקבל תנאים טובים יותר), פיתוח אלטרנטיבות לבנקים המסורתיים בבנק הדואר ובבנקים אינטרנטיים, והפיכת חברות כרטיסי האשראי לאלטרנטיבה משמעותית לתחרות בבנקים, אף שהן נשלטות בידי הבנקים.

בדיוני ועדת טרכטנברג עלה הרעיון להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים כדי שישמשו להם אלטרנטיבה. בשלב זה הבנקים ניצלו מהגזירה הזאת, אבל זו אופציה שלא צריך להוריד מהשולחן, למקרה שוועדת זקן לא תצליח לחולל שינוי מהותי בתחרותיות על משקי הבית והעסקים הקטנים. הבנקים עצמם צריכים להביא בחשבון שהדרך היחידה להוריד את האופציה הזאת מסדר היום היא להכיר בעובדה שיצרני הערך האמיתיים בבנקים הם הלקוחות הקטנים, משקי הבית והעסקים הקטנים והבינוניים, ולתת לכך מענה שונה באמצעות מדיניות המחירים של הבנק.

מצד שני, בישראל אף אחד לא מתנדב לוותר על רווחים שמנים ובטוחים סתם כך - אלא אם כן הבנקאים הפנימו שבקיץ האחרון נפל דבר בהבנה, בידע וברמת המעורבות של הצרכנים בישראל, ומה שעבד יפה מאוד עד עכשיו - לא יחזיק מעמד לאורך זמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#