שאלת ה-150 מיליון דולר: האם דיוויד בקהאם סיפק את הסחורה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שאלת ה-150 מיליון דולר: האם דיוויד בקהאם סיפק את הסחורה?

אם הלוס אנג'לס גלאקסי היו מעוניינים לקנות שחקן טוב, הם לא היו מייבאים לארה"ב את בקהאם. אבל הם רצו דבר אחר: למשוך את הצופים

3תגובות

הפעם לא נצפו ביציעים ארנולד שוורצנגר, טום קרוז, קייטי הולמס, וויל סמית', אווה לונגוריה ודרו קארי, כפי שהיה לפני חמש שנים, בהופעת הבכורה של דיוויד בקהאם במדי הלוס אנג'לס גלאקסי. הפעם הוליווד נותרה בחוץ. קהל של 31 אלף איש, כולם חובבי כדורגל מושבעים, הגיעו לראות את מה שעשויה להתברר כהופעת הפרידה של בקהאם מארה"ב. זה לא היה משחק מזהיר, אך בסיומו ניצחה הגלאקסי 0-1 את יוסטון דיינאמו בזכות שער שהחל במהלך של הכוכב הבריטי - ונהפכה לאלופת ליגת העל של הכדורגל האמריקאי, ה-MLS.

בקהאם, שבסיום המשחק נראה מאושר כפי שהיה בימיו הגדולים במנצ'סטר יונייטד, בריאל מדריד ובנבחרת אנגליה, סיכם את החוויה: "בין אם אשאר או לא, היו לי חמש שנים מדהימות. אנשים אמרו שאם אעזוב את ארה"ב ללא אליפות התקופה כאן תיחשב לכישלון. אז אולי כמה אנשים יושבים עכשיו בשקט, שזה תמיד נחמד".

41 מיליון דולר לשנה, אשה מצליחה בזכות עצמה, ארבעה ילדים יפים ותהילת עולם כספורטאי וכאייקון תרבותי עדיין לא מבטלים את הצורך של בקהאם להוכיח את עצמו. "אני לא חושב שאנשים יודעים כמה קשה עבדתי כדי להגיע לרגע הזה", אמר רגעים ספורים לאחר שהניף את גביע האליפות של ה-MLS, שהיתה ליגת כדורגל אזוטרית לחלוטין עד שבקהאם הגיע אליה ב-2007, והפך אותה כמעט לבדו לכוח עולה בספורט האמריקאי והבינלאומי.

בקהאם לא שיחק כמו סופרסטאר במשך מרבית תקופתו ב-MLS. עד לעונה הנוכחית, שבה בישל 15 שערים, נחשב לאכזבה עצומה על כר הדשא. אלא שבקהאם מעולם לא נמדד רק על פי יכולתו על כר הדשא, אף שאין לו במה להתבייש ככדורגלן. העונה, בגיל 36, הוא הוכיח זאת שוב, ובכך תרם נדבך מקצועי לסיפור ההצלחה הכלכלי-תדמיתי מהמיוחדים בעולם הספורט בשנים האחרונות.

ההחלטה לייבא את בקהאם ללוס אנג'לס גלאקסי ול-MLS ב-2007 היא עדות לעליונות השיווק בחשיבה העסקית בארה"ב. הגלאקסי היו יכולים להחתים שחקנים טובים בהרבה תמורת פחות כסף, אך החליטו להשקיע יותר מ-150 מיליון דולר בחמש שנים כדי להנחית בארה"ב את אחד האנשים המפורסמים בעולם. כשבקהאם הוחתם הכירו אותו 51% מהאמריקאים, יותר מפי חמישה מאלה שהכירו את הכוכב הגדול ביותר של ה-MLS ונבחרת ארה"ב, לנדון דונובן (9% בלבד), וכפול מאלה שהכירו את מי שהיה אז כוכב העל והאלוף הטרי של ה-NBA, טים דאנקן (25%).

המטרה היתה להעתיק את פרסומו של בקהאם לכדורגל בארה"ב, ענף ספורט זניח שמפגר מבחינת רייטינג בעשרות, במאות ובאלפי אחוזים אחר ליגות ה-NFL (פוטבול), ה-MLB (בייסבול), ה-NBA (כדורסל), ה-NHL (הוקי) וה-NASCAR (מרוצי מכוניות). לפני שבקהאם הגיע, אף ערוץ טלוויזיה לא הסכים לשלם אפילו דולר עבור זכויות השידור של משחקי ה-MLS. ליגת הכדורגל היתה במשבר גם מבחינת כמות הקהל הממוצעת - 15 אלף במשחק, וכל הקבוצות סבלו מגירעונות במאזנים השנתיים, כך שמשקיעים כבדים לא חיפשו להצטרף. ערך ממוצע של קבוצה היה 10 מיליון דולר בלבד.

אבל דון גארבר, הקומישינר של ה-MLS (המנהל הבכיר של הליגה), הצליח לשכנע את כל הקבוצות להשתתף בפרויקט בקהאם, כך שלא רק הגלאקסי תשלם את משכורתו. "הנחנו שאם נביא לליגה שלנו את אחד האנשים המפורסמים בעולם, כדורגלן אגדי, אנשים בארה"ב ובעולם יתחילו לשים לב אליה. בקהאם היה אמור לא רק להביא לנו הכרה מבחינת הרייטינג וכמות הצופים במגרשים, אלא גם לשכנע כדורגלנים בכירים נוספים להצטרף לליגה שלנו. הוא הפך אותנו ללגיטימיים".

"בקהאם גורם יותר נזק מתועלת"

מההיבט המקצועי, השפעתו של בקהאם היתה זניחה בתחילה. הוא נפצע מיד לאחר החתימה, ולכן הפסיד כמעט את כל המשחקים בשנתו הראשונה. גם בשנתו השנייה הוא הרבה להיפצע ולא הבריק, ובכך יצר דיסוננס בין ההיסטריה השיווקית ליכולת המקצועית.

אבל הקהל הגיע בהמוניו כדי לצפות בבקהאם. ביומיים שלאחר החתימה נמכרו 250 אלף חולצות גלאקסי עם הכיתוב "בקהאם" במחיר ממוצע של 80 דולר לחולצה; 5,000 אוהדים ו-700 עיתונאים הגיעו לאימון הבכורה שלו; 11 אלף מנויים חדשים נמכרו למשחקי הגלאקסי וכך אוישו 42 תאי היוקרה באצטדיונים; חברת הרבלייף חפצה לאמץ את הקבוצה תמורת 20 מיליון דולר לחמש שנים; וטיים וורנר הציעה 57 מיליון דולר לחמש שנים תמורת זכויות השידור.

כשכל הרעש הזה לא בא לידי ביטוי על הדשא, החלו להישמע קולות נגד אסטרטגיית בקהאם. "אני חושב שההצטרפות שלו גרמה יותר נזק מתועלת", כתב באוטוביוגרפיה שלו לנדון דונובן, חברו של בקהאם לקבוצה, שלא אהב את העובדה שעל אף שהוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה - בקהאם משתכר פי שלושה ממנו, עוד לפני האחוזים השמנים על מכירת חסויות ומרצ'נדייז, שמרכיבים את מרבית התגמול של בקהאם.

הביקורת של דונובן נבעה גם מכך שלא נראה שבקהאם מחויב לגמרי לפרויקט האמריקאי שלו. בגילו המתקדם ולנוכח פציעותיו ברור היה שכדאי שיקדיש את מירב מאמציו לשיקום ולמנוחה, אך בקהאם בחר לשחק בשתי הפגרות הראשונות שלו מהליגה האמריקאית דווקא במדי איי.סי מילאן מהליגה האיטלקית, וגם עשה כל שביכולתו כדי להמשיך לשחק בנבחרת האנגלית. כל זה במקביל למסע קידום המכירות הבלתי פוסק של הפרזנטור בקהאם, שייצג בשנים האחרונות בין השאר את אדידס, פפסי, ג'ילט, מוטורולה, וודאפון, מרקס אנד ספנסר, קלווין קליין ויאהו. לכל אלה יש להוסיף סרט דוקומנטרי בשם "דיוויד בקהאם - התחלות חדשות" ששודר בערוץ הספורט הפופולרי בעולם, ESPN, וסדרת ריאליטי בכיכובה של אשתו ויקטוריה בקהאם ב-NBC.

הפער בין נוכחותו של בקהאם בכלי התקשורת להיעלמותו ממרבית משחקיה של גלאקסי גרמה לאוהדים לפתוח בקמפיין נגד חזרתו מאיטליה בקיץ לפני שנתיים. הם קידמו את בקהאם בשריקות בוז ובשלטים שעליהם נכתב "לך הביתה, שחקן מזויף" ו"שחקן במשרה חלקית". ייתכן כי ביקורת חריפה זו היא ששיכנעה אותו לוותר על עוד פיתויים באירופה ולהתרכז בגלאקסי. לקראת סיום העונה שעברה שב בקהאם להרכב הקבוע של הקבוצה, שסיימה את העונה הסדירה במאזן טוב אך הפסידה בפלייאוף לדאלאס. העונה שוב היתה לוס אנג'לס הקבוצה המצטיינת, אלא שהפעם גם בקהאם כיכב בשורותיה.

"גם בגיל 36 הוא עדיין שחקן מצוין, ולו רק בגלל האופן שבו הוא מחזיק את מרכז השדה והמסירות לחברים שלו", החמיא לו מאמנו ברוס ארינה, שב-2002 הוביל את נבחרת ארה"ב לרבע גמר המונדיאל. "בקהאם משפר את הקבוצה שלו ומשפר את הליגה שלו. אין ספק שהוא בין 11 המצטיינים של העונה". הצטיינותו של בקהאם נמשכה בפלייאוף, שם הוא בישל ארבעה שערים נוספים. גם במשחק הגמר הוא בלט כשמסר לרובי קין, החלוץ האירי, שהמשיך לדונובן, כוכב העל האמריקאי, שכבש את שער האליפות.

שלישיית בקהאם-קין-דונובן מייצגת את האנטיתזה לליגת ה-MLS, שמחייבת תקרת שכר קשוחה ונמוכה של 2.5 מיליון דולר לעונה. בליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית מאפשרים לכל קבוצה לחרוג מתקרת השכר באמצעות שניים-שלושה שחקנים, שיכולים להשתכר מיליוני דולרים לעונה. בקהאם (6.5 מיליון דולר), קין (3.4 מיליון דולר) ודונובן (2.3 מיליון דולר) משתכרים כמעט פי חמישה מכל יתר 21 שחקני הסגל גם יחד. החריגה מתקרת השכר, המכונה "חוק בקהאם", איפשרה לליגה להביא שמות גדולים מאירופה דוגמת תיירי הנרי ורפא מארקס, כוכבי ארסנל וברצלונה בעברם, שמשחקים בניו יורק רד בולס תמורת 5.6 ו-4.6 מיליון דולר בהתאמה, ועוד ארבעה שחקנים שמשתכרים יותר ממיליון דולר לעונה.

גם כך מדובר בכמות מגוחכת של מיליונרים בליגה שלמה. לשם השוואה, השכר הממוצע של שחקן NBA, ויש יותר מ-400, הוא 5.2 מיליון דולר לעונה. גם בבייסבול (3 מיליון דולר), בפוטבול (1.8 מיליון דולר) ובהוקי (1.5 מיליון דולר) עולה השכר הממוצע באלפי אחוזים על זה שנהוג ב-MLS - 90 אלף דולר בלבד.

גטי אימג`ס

"עכשיו אני רוצה להירגע"

אפשר לראות בכך עדות לחולשה פיננסית, אך מומלץ לבחון את הנתון האחרון כסמל לבריאות העסקית של ה-MLS: ליגה שלא משתגעת ומשלמת יותר מכפי שהיא יכולה. "אני מעדיף שנשקיע את המשאבים המוגבלים שלנו בבניית אצטדיונים ובשיפור המוצר והשירות לאוהד וללקוח, מאשר בתשלום משכורות חסרות היגיון ואחריות לשחקנים", הסביר גארבר.

ואכן, בחמש השנים האחרונות נבנו בארה"ב תשעה אצטדיונים חדשים המיועדים אך ורק לכדורגל. עד לפני עשור לא היו כאלה במדינה, והאצטדיונים שימשו בראש ובראשונה קבוצות פוטבול ובייסבול. כיום יש ל-15 מתוך 19 קבוצות ה-MLS אצטדיוני Soccer Specific, ובנייתם נהפכה לסימן המשמעותי ביותר לפריחת הכדורגל בארה"ב. הליגה, שבעת הצטרפותו של בקהאם מנתה 15 קבוצות בלבד, תתרחב ל-20 בעונה הבאה. אם לפני חמש שנים עלה מועדון 10 מיליון דולר בלבד, סכום הגיוני נוכח ההפסדים הגדולים של הליגה והעובדה שאף קבוצה לא היתה רווחית, כיום ערכו של מועדון ממוצע הוא 40 מיליון דולר ולפחות שליש מהקבוצות רווחיות - נתון מחמיא מאוד גם בהשוואה לליגות באירופה.

כמות הצופים הממוצעת עלתה ל-18 אלף, יותר מה-NBA (17,100) וה-NHL (17,004). בשנים האחרונות נכנסו לליגה משקיעים חדשים כמו סטאן קרונקי (הבעלים של ארסנל, ששווי נכסיו מוערך ב-3.2 מיליארד דולר), ג'ו רות' (מפיק סרטים הוליוודי בכיר ובעבר מנהל אולפני דיסני) והמתאגרף אלוף העולם אוסקר דה לה הויה. "ה-MLS היא ליגת העתיד בספורט האמריקאי, הרבה בזכות ההשפעה הגדולה שהיתה לבקהאם על החשיפה ועל פוטנציאל הגדילה של הליגה", אמר באחרונה טום פיין, נשיא הגלאקסי, המנסה ככל יכולתו להחתים את האייקון גם לשנים הבאות.

אך בקהאם, שחוזהו מסתיים בסוף החודש, אינו ממהר לחתום. "אני אוהב את החיים בלוס אנג'לס, וגם למשפחתי טוב כאן, אך אני עדיין לא מוכן להתחייב היכן אשחק בעונה הקרובה", אמר באחרונה. בקהאם, שחי עם משפחתו בבית בשווי 18 מיליון דולר בבוורלי הילס, גם השתפך על "הכיף בלקחת את הילדים שלך בבוקר לבית הספר ולראות את אל פצ'ינו הולך לידך ברחוב עם הילד שלו". ברור כי הוליווד מתאימה מאוד לו ולאשתו. אך אולי לאחר שזכה באליפות עדיף לו לעזוב את הכדורגל האמריקאי כגיבור ולחפש הזדמנויות חדשות, מתגמלות לא פחות, במקומות אחרים.

מקום אחד כזה, לא רע בכלל, הוא פאריס. ההצעה האחרונה לבקהאם מגיעה מכיוון פאריס סן ז'רמן, קבוצת פאר בעברה, שנרכשה לפני כמה חודשים על ידי קרן ההשקעות של קטאר ומוכנה לשלם לבקהאם, לפי השמועות, יותר מ-20 מיליון דולר לעונה לפני הכנסות נוספות. הצעות שמשלבות פיתוי פיננסי ומקצועי מגיעות גם מברזיל ומבריטניה, אך בינתיים בקהאם מבקש מכל העולם להתאזר בסבלנות. "עבדתי הכי קשה שאפשר כדי לזכות באליפות עם לוס אנג'לס. כל מה שאני רוצה עכשיו זה להירגע, להישען לאחור ולנוח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#