אנחנו עובדים קשה בשביל הפרסומאים - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אנחנו עובדים קשה בשביל הפרסומאים

תרבות הצ'ק אינז בפייסבוק גורמת לנו להשתתף במשחק של חליבת הפרטים האישיים שלנו לטובת מכירות

תגובות

הדיווחים שלפיהם הוחלט באיחוד האירופי להטיל מגבלות על אופן השימוש של פייסבוק במידע של הגולשים באתר לצורך פרסומות, מגיעים בזמן קריטי מתמיד, לקראת ההנפקה הקרובה של האתר לציבור.

הפרסום ממוקד קהלי יעד ומפולח על סמך מאפיינים אישיים, הוא אחד הגורמים שהפכו את מנגנון הפרסום של האתר ליעיל במיוחד, אך גם מעלה תהיות בנוגע לפרטיות הגולשים. "אבל איך הם יודעים?" היא אחת השאלות העיקריות שעולות בשיחות על פרסום בפייסבוק. "איך הם יודעים שהייתי במועדון הזה", ו"איך הם יודעים שאני חושב על לימודי אנימציה במוסד הזה". עם העלייה בחשיבות ובמיקום המרכזי של פייסבוק בחיינו, בין אם באמצעות עדכונים תכופים יותר בסמארטפונים ובין אם בצורך בלתי נשלט "לגנוב" דקה או שתיים של עדכונים בזמן העבודה או בלימודים, אפשר לראות גם עלייה בתשומת הלב שמקדישים הגולשים למודעות צד שנעשות לבולטות, אינטראקטיביות ואף אישיות יותר.

דודו בכר

לא כל כך בשקט ועם עלייה בהכנסות, הצליחה פייסבוק להתגבר על מושג "עיוורון הבאנרים" בתוך כמה שנים בלבד. המושג מתאר שורה של ניסויים ומחקרים שנעשו על ממשקי משתמשים וגולשים והצביעו על כך שרוב הגולשים סיגלו לעצמם כבר ב-1998 יכולת להתעלם ממודעות הצד המרצדות על מסך בזמן קריאה של כתבה או צפייה בסרטון.

בתחילת השנה שעברה השיקה פייסבוק מנגנון מודעות בשם סיפורים ממומנים, שמטרתו למשוך את תשומת לב המשתמש באמצעות חבריו שלו עצמו, וכך הפעילויות שלנו וחברינו נהפכות לפרסומות. ה"צ'ק-אינז" בבתי עסק והלייקים שאנו מחלקים למקומות שונים - מאוניברסיטאות ועד לגלידריות - נהפכים להיות עיקרי המסר של הפרסומות המופיעות לחברינו.

ההשתכללות הזו, שכוללת הפיכת המודעות לבולטות יותר באמצעות שימוש באנשים הקרובים לנו, אינה מפתיעה בהתחשב בעובדה שהמידע בפייסבוק נהפך לערך חשוב עבור המפרסמים. נציגים של חברות מסחריות ומשרדי פרסום מנסים לעודד את הגולשים הרדומים לפעול, לסמן כמה שיותר לייקים ולכתוב כמה שיותר. התהייה שלי היא לגבי השיתוף שבכל מקרה מתקיים, בין אם נהיה משתמשים סופר-אקטיביים לבין אם נחליט להיות "בונקרים וירטואליים".

השיתוף שפייסבוק כופה עלינו כמשתמשים רשומים הוא למעשה זליגת פרטים שבחרנו לציין ואולי אף בחרנו להסתיר מקבוצות משתמשים, לצורך הפיכתם למידע יקר עבור מפרסמים כאשר הם יוצרים קמפיינים המפולחים לקהלי יעד. אם ניתן לפרסם לאדם על סמך נתונים שבחר לשתף או אפילו לשתף למחצה ברשת, כמו מקום מגורים, גיל, תחביבים, עמודים אחרים מועדפים, חבריו הקרובים והשכלה, אז מה הלאה?

בשבועות האחרונים גולשים רבים שמו לב לכך שפייסבוק מציג אלבומי תמונות שהועלו לאתר מתקופות שונות, ואף מציג בפני המעלים הצעות (לרוב מדויקות) לגבי המיקום שבו צולמו התמונות. האם מדובר בגימיק שמבוסס על תכונות של תיוג אוטומטי על פי טביעות אלקטרוניות שנשארו מהמצלמה או האייפון, או שאפשר לסמוך על פייסבוק שיידעו לתעל גם את המידע הזה לחומר גלם עבור המפרסמים? ככל הנראה, פייסבוק תצטרך להגיב לטענות האיחוד האירופי בשלב מסוים. הפרשה הזו רק התחילה, ומעניין לראות איך היא תתפרש ומה יהיו תוצאותיה בהנפקה המתוכננת לקראת אפריל.

הכותב הוא מאסטרנט לתקשורת דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#