לביאליק לא היה סיכוי כיום - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לביאליק לא היה סיכוי כיום

תגובות

>> תנועת מאבק המשוררים קמה במטרה לשנות את מצבה הכלכלי המידרדר של השירה בישראל, המתקיימת בקושי רב בשולי השוליים של תקציבי התרבות בישראל.

ספרים, כתבי עת, אנתולוגיות, תרגומים, אירועי שירה ופסטיבלים לשירה נסמכים על תקציבים זעומים הנתונים לשרירות לבו של הממסד התרבותי, ולמספר מצומצם מאוד של קרנות, שתמיכתן נתונה תדיר לשינויים ולעולם אינה רציפה. המשורר אינו זוכה לשכר על עמלו, וברוב המקרים משלם מכיסו על הוצאת ספריו.

השירה, היהלום בכתר הספרות, אינה זוכה להכרה בערכה, ותלויה בפועל ברצונם הטוב וברוח ההתנדבות של משוררים המנסים לקיימה ולקדמה, במקביל למאבק ההישרדות היומיומי.

אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של השירה. די להזכיר את שיריו של חיים נחמן ביאליק על סבלותיו של עם ללא ארץ, שתרמו רבות לתוקף הטיעונים בעד בית לאומי, ואת קולו הברור של נתן אלתרמן נגד שחיקת הבלמים המוסריים של חברה הנתונה במלחמה, כדי להבין שהשירה משמשת מצפן לחברה שעדיין מגששת דרכה בין קונפליקטים פנימיים וחיצוניים בלתי פוסקים.

מאז ביאליק ועד היום ממשיכה השירה לזרום בעורקי התרבות. אמנם לא ניתן למצוא אותה תחת פנס הרייטינג, אך פועלת כאן קהילת שירה איכותית, תוססת, רב-גונית ומעורבת חברתית. קהילה שאינה מהססת להמשיך ולברר בלשון ייחודית של כל אחד ואחת מחבריה וחברותיה את זהותה המוסרית, האתנית, המגדרית והכלכלית של החברה בישראל, ולערער דפוסים קלוקלים שהתקבעו, בשאיפה לחברה צודקת יותר.

אלא שבשלושת העשורים האחרונים אירע לשירה מה שאירע לאחיה ואחיותיה לעשירונים הכלכליים התחתונים במהלך הבלתי מבוקר של מעבר לכלכלת שוק פרועה, ששחקה עד אבק את מדינת הרווחה ואת התרבות, שהם שני החישוקים הנדרשים לחברה המבקשת לשמר את הסולידריות.

בניגוד לספרי הפרוזה, שמצליחים לעתים להבקיע את שערי השוק ונהפכים לרבי-מכר, השירה אינה מסחרית. הטענה הנשמעת תדיר שאם השירה אינה מסוגלת להיות מסחרית אין לה זכות קיום - יותר משהיא מעידה על השירה, מעידה על החברה שאיבדה את הצפון בשל רדיפת רווח בכל מחיר, והביאה למחאת האוהלים, שבעקבותיה נולד הישראלי החדש, המבין שיש צורך בשיטה כלכלית מחודשת שתחלק נכון יותר את המשאבים ותעמיד את האדם, רווחתו ותרבותו במרכז העשייה הכלכלית.

היכולת של חברה לקיים בכבוד את היחידים המוחלשים שבה ולהפסיק את ההתעללות בשירה, היא מתכון לחברה בריאה ויציבה יותר גם מבחינה כלכלית. באמתחתנו רעיונות כמו הצעת חוק השירה, יישום מסקנות ממחקרים השוואתיים שכבר נעשו לגבי היחס לשירה במדינות אחרות, וכמובן פעילות של משוררים ומשוררות הקוראים את שירתם ומעבירים סדנאות כתיבה במערכת החינוך, באקדמיה ובמרכזים קהילתיים, ומסייעים בעיצוב דמותו של הישראלי החדש, כאזרח מעורה ומעורב בחברה.

כדי להחזיר את השירה למקומות שבהם היא יכולה וצריכה להשפיע נדרשים תקציבים זניחים מתקציב המדינה. כפי שהמדינה תומכת בענפי תרבות אחרים, כמו קולנוע, תיאטרון ומחול, כך מוטלת עליה החובה והזכות לאפשר לשירה ולכותביה להתקיים, ולו רק כדי שלא ישנה המראה מכמיר הלב של משורר כמו דוד אבידן, שסיים את חייו בחוסר כל מחפיר, אף שהעלה תרומה לא פחות חשובה לחברה מכל תאגיד כלכלי עתיר ממון.

הכותב הוא משורר וחבר בתנועת מאבק המשוררים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#