"אל תתייחסו לערבים כאל מגזר תלוש" - ישראל 2021 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
רמלה

"אל תתייחסו לערבים כאל מגזר תלוש"

בשולחן העגול ברמלה הובע זעם על הפניית הגב של מוסדות העירייה לתושביה הערבים והתעלמות מהשפה הערבית ■ "אנחנו לא רוצים מתורגמנים", אמרו, "אנחנו רוצים שהאחות בטיפת חלב תדבר ערבית עם המטופלת שלה - ושלא יאמרו שאין אצלנו בעלי מקצוע"

5תגובות

רמלה

היוזמות העיקריות:

הקצאת תקנים לאנשי מקצוע ערבים בתחומים שונים

הנהגת אפליה מתקנת בקליטה של עובדים ערבים לפי שיעורם באוכלוסייה

מתן מלגות לסטודנטים ערבים במקצועות נדרשים

>> הפער נפער מיד בהתחלה כאשר מנחת הדיון, חרדית מבני ברק, החמיאה לאחד מהיושבים מסביב לשולחן - שפיק, עורך דין במקצועו - על העברית הרהוטה שבפיו. זה הספיק כדי להביא אחת המשתתפות, דוקטורנטית  לעבודה סוציאלית, אל נקודת הרתיחה שלה. "מה קרה" היא נשפה בזעם, "מפליא אותך שיש ערבים שיודעים לדבר היטב עברית? את לא חושבת שגם בינינו יש אנשים משכילים, מלומדים ועם רדיפת מצוינות? תתפלאי לגלות, אבל גם אצל הערבים יש כאלה שיש להם גנים טובים".

זה היה שיאו של המתח סביב השולחן העגול שהתכנס במתנ"ס הערבי על שם קלור ברמלה. מתנ"ס חדש, יפה ומטופח. תרומה, כמובן, של נדבן יהודי עשיר מחו"ל. מעניין: ליהודים בחו"ל יותר קל להשקיע ברווחתם של ערביי ישראל, מאשר ליהודים החיים בישראל. אולי זה משום שהיהודים בחו"ל חוו את חווית ההפרדה הגזעית, ה-segregation והם יודעים עד כמה חשוב להילחם בה.

הערבים והיהודים החיים במדינת ישראל, לעומת זאת, שקועים עד צוואר בתוך segregation מקומי בלי לנסות לפרוץ את החומות המפרידות בין הצדדים. ההפרדה בין ערבים ויהודים מתחדדת דווקא ברמלה - עיר מעורבת, ובה 20% תושבים ערבים.

ניר קוגר

בשולחן העגול, שהתכנס במתנ"ס הערבי כדי לדון באיכות השלטון המקומי בעיר רמלה, צצה ועלתה מיד שאלת ההפרדה שלהם. הדיון התנהל על ידי מנחה יהודייה, בשפה העברית. זה ניכר מיד את יושבי השולחן, שתהו בפעם המי יודע כמה מדוע מצפים מהם לדעת עברית - ולא מצפים מאף יהודי לדעת לדבר ערבית.

השאלה הזו, שיצרה ניכור סביב השולחן העגול, היתה גם השאלה המנחה של הדיון: מדוע, לכל הרוחות, רמלה מתנכרת לתושביה הערביים, בהתעלמותה המוחלטת מהשפה הערבית. בלי שירותים הניתנים בשפה הערבית, הנגישות של שירותי העירייה לתושביה הערביים - כאמור, 20% מתושבי העיר הם ערבים - הופכת לאפסית.

שבעת יושבי השולחן - שלוש עובדות סוציאליות, מורה, שני עורכי דין ונפח - סיפרו כיצד רמלה, מרמת ראש העיר ומטה, מפנה אליהם את גבה. אין כמעט פקידים ערבים בעירייה. מתוך 60 עובדים סוציאלים, רק שתי עובדות הן ערביות. בתאגיד המים, תמר, אין אף פקיד דובר ערבית. גם השירותיים הממשלתיים הניתנים בעיר כולם מנוכרים לתושבים הערבים. בטיפת חלב אין אף אחות ערבייה. בבית המשפט בעיר אין אף מזכירה ערבית (שופט ערבי יש, אחד). בסניף הביטוח הלאומי בעיר אין אף פקיד דובר ערבית. כך גם בלשכת התעסוקה.

מתורגמנים לערבית אמנם יש, אבל המשתתפות  לא מוכנות להסתפק בכך. "אנחנו לא רוצים מתורגמנים לערבית, אנחנו רוצים שהאחות בטיפת חלב תדבר ערבית ישירות עם המטופלת שלה", הן אומרות. "כך גם לגבי העובדות הסוציאליות. יש להקצות תקנים לאנשי מקצוע ערבים בתחומים הללו, ואם צריך גם להפעיל אפליה מתקנת בקליטה של עובדים ערבים לפי שיעורם באוכלוסייה. זהו תנאי כדי שתהיה נגישות של השירותים לאוכלוסייה הערבית. ושלא יגידו שאין מספיק אנשי מקצוע ערבים - יש לנו מספיק בוגרים עם שכל ואינטליגנציה, שעוברים את המבחנים הפסיכומטריים. אז שהממשלה, או העירייה יקצו כסף למלגות לסטודנטים ערבים במקצועות נדרשים".

"שפה יוצרת תרבות ושינוי", הן אומרות  "ואי אפשר יותר להמשיך ולהתייחס אלינו הערבים כאל מגזר תלוש. אנחנו לא מגזר, אנחנו חברה עם רקע, תרבות והיסטוריה, ועם שפה - שמשקפת את התרבות הייחודית שלנו".

ללא ספק, הנשים מסביב לשולחן הן דעתניות ותובעניות במיוחד. נשים משכילות, שפרצו את מחסומי התרבות שלהן עצמן בדרכן אל ההשכלה - ובטח שלא יתנו למחסומים יהודיים לעצור אותן בדרכן אל ההצלחה. "אנחנו ערביות פלסטיניות, אזרחיות ישראל", הן מדגישות בדבריהן, ומתנערות בכל תוקף מביטויים יהודיים מקובלים כמו "מגזר ערבי" או אפילו "ערביי ישראל". לא, הן פלסטיניות, אזרחיות ישראליות, והן תובעות שוויון. "אומרים שדור הסבים שלנו היה הדור המחוק", מצטטת ררדה, "דור ההורים שלנו היה הדור השחוק, ואילו אנחנו הדור שלא מוכן להיות דפוק".

שפיק, עורך הדין הרהוט, לא יכול שלא להבחין בלוחמנות של הנשים מסביב לשולחן, ומציין כי "זה מה שיביא את השינוי - מספר המשכילים הערבים עלה דרמטית, בתוכם גם הנשים, והם לא מוכנים לשתוק יותר".

אין ספק, שתיקה לא היתה מסביב לשולחן העגול במתנ"ס הערבי ברמלה - אף שהדיון כולו התנהל בעברית למען המנחה היהודיה. אבל גם קירוב לבבות, בין יהודים וערבים לא היה שם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#