"גזירות" טרכטנברג: "התעשייה תשלם את מחיר המחאה החברתית"

מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית עמוס רבין, לא מהסס לומר אמירות לא פופולאריות בראיון לקראת כנס איגוד התעשייה הקיבוצית שדן ב"סערות בכפר הגלובלי"

עמירם כהן
עמירם כהן

מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית עמוס רבין, לא מהסס לומר אמירות לא פופולאריות בראיון לקראת כנס איגוד התעשייה הקיבוצית שדן ב"סערות בכפר הגלובלי". את המלצות טרכטנברג הוא מכנה "גזירות טרכטנברג": "כל מה שהאוצר ניסה לדחוף בחוק ההסדרים ונכשל - קיבלנו בדו"ח הזה: חיסול מכון התקנים, ביטול המכסים ופתיחת היבוא".

"בראייה כוללת", אמר רבין, "התעשייה הקיבוצית מפגינה חוסן, אך סימני המשבר כבר בולטים בתוצאות. אף שהמכירות גדלו ב-2.2% ויגיעו השנה ל-41 מיליארד שקל, הרווח התפעולי המשוקלל של 236 מפעלי האיגוד ירד ב-15%. מוכרים הרבה אבל מרוויחים פחות".

עמוס רביןצילום: תערוכת אגריטך

האם קבלת דרישת המחאה להוזלת מחירים לא מחייבת את הממשלה להסיר חסמים מהיבוא?

"הדרישה לצדק חברתי, שימשה מקפצה לאוצר - באמצעות ועדת קדמי -  לפתיחת השוק ליבוא מוצרים זולים, הנהנים בארצות ייצורם מסבסוד עמוק ובכך להביא לסגירת מפעלים ולפיטורי עובדים או ליבוא מוצרי תעשייה שלא עומדים בתקן הישראלי ומסכנים את הציבור. יש למנוע את הצעדים האלה כדי לא למצוא את עצמנו במצבן של ספרד ויוון, ש-40% ו-25% מהצעירים בהן מובטלים.

"אלו הן המדינות הבולטות במערב באבטלת הצעירים, אבל זו המגמה המסתמנת בכל אירופה. בישראל המצב עדיין טוב, אך ניצול המחאה כרוח גבית להסרת מכסים והגנות מהתעשייה המייצרת לשוק המקומי - ועדיין 60% מהתעשייה הקיבוצית היא כזו - גם תגרום עוול למחאה ומטרותיה ובסופו של יום תחייב פיטורי עובדים וסגירת מפעלים".

מה הכוונה במוצרי תעשייה?

"בעיקר למוצרי צריכה זולים מהמזרח. לדוגמה, גורמים עסקיים בענף הדבש, פתחו בסיוע התקשורת במלחמת חורמה כנגד יצרני הדבש המקומיים, שרובם מתרכזים במגזר ההתיישבותי ובמושבות החקלאיות. הטענה שלהם היא שהדבש בישראל יקר פי שניים מהדבש באירופה וצריך לפתוח את הענף ליבוא חופשי. ראשית, יצור הדבש באירופה מסובסד סבסוד עמוק. שנית, הדבש באסיה, בעיקר בסין, לא עומד בתקני האיכות המחייבים בישראל. אותם בעלי עניין, נמנעים מלספר לנו כי דבש מסין נאסר ליבוא בארצות הברית כי התעורר חשד שהוא מכיל חומרים רעילים.

"לב ליבה של הכלכלה הישראלית הוא התעשייה ופגיעה בה בפרסום צווים שלטוניים ללא בחינת התוצאות ובלי לבוא בדברים עם התעשיינים, הוא פסול. הנושא הפך לקריטי בשל התחדשות המשבר הכלכלי העולמי.

"לגבי התעשייה הקיבוצית, אחת התוצאות של המשבר הזה היא שהפאונד (ליש"ט) צנח מתחילת המשבר ב-25%. זו ירידה שלא מאפשרת רווחיות למפעלים שלנו - המייצאים לשוק הבריטי. הרבה חברות קיבוציות החליטו להפסיק לייצא לשוק הזה. אני רוצה להדגיש כי המצב הזה עדיין לא הביא לפיטורי עובדים, כי החברות עושות מאמץ לשמור עליהם. גם התעשייה הקיבוצית, אולי במיוחד התעשייה הקיבוצית, עושה ככל הניתן למנוע פיטורים ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2011 הצלחנו להתמודד. אלא שהעתיד מאוד מדאיג".

מה התשובות והצעדים שהתעשייה הקיבוצית יכולה להציע במצב הזה?

"היות והתעשייה הקיבוצית מוטת יצוא, המאמץ העיקרי שלנו מתרכז בפיתוח שווקי יצוא חדשים כדי להקטין את התלות בשוק האירופי והאמריקאי שקולטים 70% מהיצוא שלנו. מצד שני, העובדה שעדיין אלא איבדנו את השווקים הללו, כשלעצמו הישג. מכל מקום, הקטנת התלות שלנו בשווקים המסורתיים, כרוכה בחדירה לשווקים נוספים ואנחנו נוקטים בצעדים ובפעולות לחדירה לשוקים באסיה, אוסטרליה ואפריקה. אלא שפיתוח השווקים מצוי בראשית הדרך, אף שיש לנו הישגים לא מבוטלים. רשמנו גידול של 80% ביצוא לשוק היפני, של 27% לשוק הסיני וגידול ממוצע של 20% ביצוא למדינות אפריקה, אוקיאניה (בעיקר אוסטרליה) ומזרח אירופה".

אילו ענפים הובילו את יצוא מפעלי האיגוד בשנים האחרונות?

"תעשיית מיגון כלי רכב צבאיים של קיבוץ סאסא (פלסן) היתה הגדולה שבהן. בשנה הנוכחית הובילו תעשיות המים שהקיבוצים פועלים בהן באופן מסורתי ומחדשים כל הזמן. זו תעשייה שכוללת 40 מפעלים קיבוציים, שכמה מהם הם הגדולים בעולם בתחומם. נטפים הוא הגדול בעולם בתעשיית מוצרי השקיה בנפח נמוך (טפטוף). אף שהשליטה במפעל נמכרה לאחרונה לקרן השקעות בינלאומית, המפעל הזה עדיין ישאר קיבוצי שנים רבות, מפני שמרכזי היצור, הפיתוח, התכנון והניהול שלו ימשיכו להיות בקיבוץ חצרים, שיחזיק גם בנתח גדול מהאחזקות. מפעלים נוספים הם נען-דן-ג'יין, פלסאון, ברמד ועמיעד. רבים אחרים בהם פלסטרו גבת שנמכרו לגורמים עסקיים בינלאומיים ומקומיים ימשיכו לייצר בקיבוצים ויעסיקו בהם חברי קיבוץ שנים רבות נוספות".

בציבור סבורים שהקיבוצים מעדיפים למכור שליטה, או אף בעלות במפעליהם ומעדיפים להישאר בתמונה באמצעות השכרת מבנים, אספקת שירותים ומשיכת שכר עבודה מהעסקת חברים.

"זו דעה מוטעה. נכון שהקיבוצים הכניסו בעשור האחרון למפעלים שותפים מהמגזר הפרטי, שהזרימו הון רב לפיתוח. אך רק 18% מהמפעלים עברו לשליטה חיצונית. 50% מ-236 מהפעלים החברים באיגוד הם בבעלות מלאה של הקיבוצים".

רבין מוסיף שגזירה נוספת שעמה צריכה התעשייה הקיבוצית להתמודד היא החלטת משרד האוצר לחייב את המועצות האזוריות להגדיל את חיובי הארנונה של מפעלי הקיבוצים שבתחומן ב-25% (בממוצע), כתנאי לקבלת מענקי איזון. משמעות הדבר, לדברי רבין עבור חלק גדול ממפעלי הקיבוצים שבפריפריה, היא גלישה מתחת לקו האיזון ופגיעה בהון העצמי הליכים העלולים להביא לסגירת המפעלים ולפיטורי עובדיהם. לדבריו, האיגוד והתנועה הקיבוצית מקיימים מגעים עם פקידי האוצר בניסיון לבטל את הגזירה. אם המאמצים והמגעים יכשלו, תיתכן פנייה לאפיק המשפטי.

מכה נוספת על המפעלים הנחיתה רשות ניירות ערך, שהעבירה בממשלה תיקון לחוק ניירות ערך. התיקון קובע כי כל עסקה בין חברה ציבורית לבעל השליטה תחייב אישור של רוב בעלי המניות שאינם בקבוצת השליטה ואין להם עניין אישי בהסכם. התיקון יחייב את החברות הקיבוציות הנסחרות בבורסה לקבל אישור המיעוט, גם אם מדובר באחזקה של 10%, לכל הסכם שבין החברה לקיבוץ.

מדובר בדרך כלל בהסכמים לתשלום דמי ניהול לקיבוץ, על השכרת מבנים, אספקת שירותים ושכר עבודה לחברי הקיבוץ. "אין עדיין לא רעידת אדמה", אומר יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית, יונתן בשיא, "אך ללא ספק מדובר בבעיה שיש להתמודד איתה". לדבריו, התיקון עבר ריכוך בכך, שחלק מההסכמים הללו שבין הקיבוץ למפעל ניתן יהיה להעביר דרך ועדת הביקורת". בשיא גם מאמין שהמוסדיים, המחזיקים בדרך כלל במניות המיעוט, יבינו את משמעות התיקון הזה עבור מאות חברי הקיבוץ, שהקימו ומימנו את הקמת המפעלים ושזו הדרך היחידה לתגמל אותם על ההשקעה.

לדברי רבין, אם לא יימצא הסדר לבעיה, אף לא מפעל קיבוצי נוסף אחד ישקיע בבורסה ואחרים עשויים להציג לבעלי מניות המיעוט הצעות רכש - כיוון שלא ייתכן מצב, שבעלי השליטה במפעל יהיו בני ערובה של מיעוט קטן ושולי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ