לקחים שראשי המחאה צריכים ללמוד ממאו דזה-טונג

שלא תחפשו את טרכטנברג בין החורבות אחר כך

נעם גרובר
נעם גרובר

בסין של המאה ה-20 חי מנהיג מחאה ושמו מאו דזה-טונג. אותו מאו אירגן את מחאתו באופן מוצלח: הוא בנה צבא עממי רב-עוצמה ונלחם בו זמנית בסין הלאומנית (הקואומינטנג) ובגייסות היפאניים. בתוך כך הקים אוטונומיות קומוניסטיות שמנו עשרות מיליוני אנשים.

אותו מאו נתקל בבעיה לא צפויה: הוא ניצח. היפאנים הובסו, הקואומינטנג ברחו לטייוואן, והוא נותר שליטה של סין העממית. "העם מאחורי", אמר לעצמו, "הגיע הזמן להפוך חזון למציאות. נגשים פה מדיניות של צדק חברתי, ומיד!"

ואולם, ככל שחלף הזמן רבו המכשולים. אנשי המנגנון שהוא עצמו מינה עשו יד אחת עם כל מיני מומחים בוגרי אוניבסיטאות והחלו להשמיע טיעונים מוזרים: "אי אפשר לבנות את הגג לפני היסודות", זעקו הטרכטנברגים; "צריך להתקדם בהדרגה ובזהירות"; "אם אתה רוצה להשקיע בתעשייה תצטרך לקחת מהחקלאים, ולהפך"; "משאבינו מוגבלים ויש לנהל אותם באופן מושכל".

"שטויות", זעם מאו, "ניתן הכל לכולם, עכשיו! ההתנגדות שלכם פוליטית ומושחתת, רוח העם תנצח, האיכרים יבנו חלליות בלילות אחרי יום עבודה בשדה! הפועלים ילמדו את מכניקת הקוונטים בזמנם הפנוי! נטיל מס של 100% על הכל, ובהכנסות שיתקבלו נבנה תשתית תעשייתית מתקדמת! נקים מדינת רווחה שבה האזרחים לא יעבדו מתוך צורך, אלא מתוך רצון לתרום! בתוך שנה נעבור את רמת הפיתוח של בריטניה, בתוך שנתיים תהיה פה חברה מושלמת! איפה להט המהפכה שלכם? היעדים שאתם מציעים קטנוניים! לכו לכפר ללמוד מהאיכרים!"

מאו קרא לעם, והעם ענה. הטרכטנברגים נפוצו לכל עבר, והמשמרות האדומים קיבלו על עצמם את ניהול המדינה. את מה שקרה אחר כך, מהפכת התרבות, ניתן לתאר כטירוף התאבדותי של מדינה שלמה. התקופה הסתיימה רק עם מותו של מאו, ב-1976. אחריו עלה לשלטון דנג סיאו-פינג. דנג כינס את הטרכטנברגים ששרדו, ויחד שיקמו את עיי-החורבות שהשאיר מאו. בצעדים מדודים, בניסוי וטעייה, תוך נכונות לוותר על אידיאולוגיה לטובת גישה מציאותית, הצעידו את סין אל המאה ה-21.

כאן המקום לפנות לאנשי המחאה: חברים, גם אם הצעות ועדת טרכטנברג אינן מספקות אתכם, בוודאי תודו שהן בכיוון הנכון. האמת המצערת היא שאפילו להצעות האלה סיכוי נמוך להתממש, מכיוון שמוקדי הכוח העומדים מאחורי העיוותים שהובילו למחאה חזקים ומתוחכמים (אכן, רק שינוי בשיטת הממשל יביא להחלשתם האמיתית). היו אפוא משקל נגד. השתמשו בכוחכם, ביכולת הארגון שלכם, בעובדה שהמוני אדם מצפים למוצא פיכם. אמצו את הצעות הוועדה, עקבו אחר יישומן, דאגו שלא יתמסמסו. זו משימה גדולה. אם תצליחו, תוכלו לקדם צעדים נוספים שייראו לכם נחוצים.

זה יהיה תהליך ארוך וקשה, ולפעמים משעמם. תצטרכו לעקוב אחרי עבודת ועדות הכנסת. תצטרכו להילחם יום-יום בגדודי יח"צנים. תצטרכו לעשות את כל זה אחרי יום עבודה מתיש. התקשורת תתעייף ותפסיק לסגוד לכם. אבל אם תצליחו, נצליח כולנו.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת מישיגן

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ