כמות על חשבון איכות: הדור הערבי הגדול בתולדות המדינה משלם את המחיר

הצעירים הערבים סבלו במיוחד מהאפליה התקציבית וניהולה הכושל של מערכת החינוך, ולכן סיכוייהם להשתלב בשוק התעסוקה נמוכים ■ הדורות הבאים קטנים מהנוכחי, ואם יזכו למערכת חינוך איכותית יותר ייתכן שיצליחו להשתלב בהיי־טק ■ ניצנים לכך כבר נראים באופק

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חוף ג'סר א־זרקא. החברה לא מצפה מהנער הערבי להגיע בחיים ליותר מפועל בניין
חוף ג'סר א־זרקא. החברה לא מצפה מהנער הערבי להגיע בחיים ליותר מפועל בנייןצילום: אייל טואג

הנתונים והמסקנות שהוצגו השבוע בכנס של מכון אהרון (המרכז הבינתחומי) בנוגע למצבו העגום של הגבר הערבי בישראל, לא היו נעימים. חלק מהחוקרים הגיעו למסקנה שהדור הנוכחי של הגברים הערבים — אבוד. דור חסר השכלה וחסר מיומנויות, שאין לו ביקוש בשוק עבודה מתקדם ומודרני, ולכן נפלט משוק העבודה, ומוצא לעצמו מפלט בזרועות הפשע.

האלימות הגואה בחברה הערבית בשנים האחרונות נובעת ממצוקתו הנוראה של הגבר הערבי. מאז 2017, תעסוקתו נמצאת בנסיגה. שילוב של יבוא גדול של עובדים זרים ופלסטינים לענף הבניין, ביחד עם מהפכה טכנולוגית בתעשייה הישראלית, הביאו לכך שהגבר הערבי נפלט מענפי התעסוקה העיקריים שלו. השכלה ירודה מאוד והיעדר ידיעת עברית מנעו מהגברים הערבים למצוא לעצמם מקומות עבודה חלופיים, גם במשק שנמצא בשיאי ביקוש לעובדים.

הגברים המבוגרים נפלטו משוק העבודה, והגברים הצעירים לא התחילו כלל לעבוד. הם נותרו חסר מעש, לא עובדים ולא לומדים, והמפלט היחיד שלהם הוא בזרועות עולם הפשע.

נועם גרובר, מהמועצה הלאומית לכלכלה, היה בין החוקרים שטענו בכנס כי זהו דור אבוד. גרובר ניתח את שיעור הערבים מתוך האוכלוסייה הכללית. זהו ניתוח חשוב, כי הדמוגרפיה הערבית עברה מהפכה דרמטית בעשרות השנים האחרונות.

בניגוד לגבר הערבי, שנמצא במגמה של הידרדרות נמשכת, האישה הערבייה דווקא פורחת. הביטוי המיידי לכך הוא מספר הילדים. עד שנות ה–70, האישה המוסלמית ילדה כמעט תשעה ילדים. אז החלה ירידה תלולה ומתמשכת במספר הילדים לאישה, וכיום הוא זהה למספרם בקרב נשים יהודיות — כשלושה ילדים לאישה בלבד.

השינוי הדרמטי הזה מבטא את מגמות המודרניזציה של האישה הערבית — שיולדת פחות ולומדת ועובדת יותר — ויש לכך השפעות דרמטיות גם על הילדים הערביים.

גרובר מצביע על הנתון שלפיו הנוער הערבי נמצא כיום בשיא גודלו ביחס לאוכלוסייה הכללית.

גילי 24–15 הם כ–30% מבני גילם בישראל. מעולם לא היה דור ערבי שהנתח שלו באוכלוסייה היה גדול כל כך.

את הירידה בילודה הערבית מרגישים בדורות הצעירים יותר — פעוטות עד גיל 5, למשל, מהווים רק 23% מבני גילם בישראל.

בכל מקרה, הנוער הערבי כיום משלם מחיר של כמות על חשבון איכות. מספר שיא של ילדים בכיתה — במערכת חינוך שסובלת מאפליה תקציבית וגם מניהול כושל — הביא להשכלה הירודה של הנערים הערבים כיום.

גרובר מצביע על תוצאות מבחן הפיז"ה לאורך שנים של ערבים ויהודים: הפער בציוני הפיז"ה הוא עצום, ומגיע לכדי פיגור של שלוש שנות לימודים. הפער נשמר בגודלו אצל הבנות הערביות, אבל אצל הבנים הערבים הוא רק הולך ומתרחב. בנוסף, באופן יוצא דופן, ציוני הבנים בפיז"ה במתמטיקה נמוכים מציוני הבנות — בניגוד למקובל בעולם, שבו בדרך כלל הבנים חזקים מהבנות במתמטיקה.

ההיפוך הזה, שבו הבנות מצליחות יותר מהבנים במתמטיקה, מעיד על מידת השמרנות של החברה הערבית. פער כזה מוצאים בחברות בהן הגבר מצופה לעסוק בעבודת כפיים, כלומר עבודה שלא דורשת לדעת מתמטיקה ולהצליח בלימודים.

הנוער הערבי גדל בכיתות צפופות, במערכת חינוך כושלת, ובחברה שלא מצפה ממנו להגיע בחיים ליותר מפועל בניין או עובד פס־יצור בתעשייה.

הציפיה מגשימה את עצמה מבחינת ציוני הבנים, וגם מבחינת חוסר המעש שלהם לאחר סיום התיכון. מאחר שכבר אין ביקוש יותר לפועלי בניין או עובדי תעשייה, הצעירים יוצאים מהתיכון בלי עבודה, ובלי שהם מעיזים אפילו לחפש עבודה אחרת. בכל מקרה, מי יעסיק אותם עם השכלה ירודה כל כך?

אבל, יש גם אור בקצה המנהרה — גידול קל בשיעור הגברים הערבים שפונים ללימודים אקדמאיים. מה שמעניין עוד יותר, בתוך הקילוח הדק הזה ישנו שינוי בבחירת המקצועות האקדמיים. הערבים (גם הנשים) כבר בוחרים פחות במקצועות העזר הרפואיים, בין השאר מפני שמדינת ישראל עושה להם את המוות ביכולת להתקבל ללימודים במקצועות הללו.

עובדים במשרדי אמדוקס בנצרת. למצולמים אין קשר למאמרצילום: עופר וקנין

ניתוח מ–2019 של החוקרים, זאב קיריל ונג'יב עמרייה, מאגף הכלכלנית הראשית באוצר, הראה כי שיעורי הקבלה של ערבים למקצועות העזר הרפואיים הוא 36% בלבד (לעומת 60% מהיהודים שמבקשים להתקבל).

לשם ההשוואה גם במקצועות קשים יותר, כמו הנדסה, הערבים מצליחים להתקבל בשיעור של 57%, ובמדעי הטבע והמתמטיקה בשיעור של 62%.

זה כנראה לא מקרי, ונובע מהיצע מוגבל של מספר הסטודנטים בחוגים הרלוונטיים.

מדוע דווקא בחוגים, שהם הכי חשובים לחברה הערבית, ישראל מגבילה כל כך את היצע המקומות? אפשר רק לנחש את התשובה. בכל מקרה, כל מה שהיא משיגה זה שהסטודנטים הערבים נודדים ללמוד את אותם מקצועות בחו"ל, בעיקר באוניברסיטת ג'נין, ואחר כך חוזרים לעבוד בארץ — אחרי שקיבלו הכשרה פחות טובה, באוניברסיטה עוינת למדינת ישראל.

שנים של הגבלת הקבלה במקצועות העזר הרפואיים, בכל מקרה, עשו את שלהם. גרובר מזהה ניצנים של שינוי בתחומי הלימוד של הערבים בישראל — גברים ונשים כאחד — מקצועות העזר הרפואיים יורדים והביקוש להנדסה ומדעי המחשב עולה. אצל הגברים הערבים כיום, אחד מכל ארבעה סטודנטים לומד הנדסה.

המסקנה מהנתונים של גרובר היא שיש סיכוי לשיפור אצל הדור הצעיר הערבי הבא. מדובר בדורות קטנים יותר, שניתן יהיה להשקיע בהם יותר חינוך איכותי, ושכבר מבינים שהעתיד נמצא בהיי־טק והנדסה — ומכוונים לשם. גם האמהות שלהם עובדות ומשכילות, ויכולות לכוון טוב יותר את הנוער.

יש שתי בעיות שמעיבות על התחזית היחסית אופטימית הזו.

האחת, דבר מזה לא יתממש אם לא תבוצע רפורמה מקיפה בחינוך הערבי, שהוא היום החינוך הכושל ביותר בישראל.

השנייה, כל זה כבר לא רלוונטי לדור הצעיר הנוכחי, שהוא בוגר של מערכת חינוך כושלת, וחסר כישורים. הדור הזה חייב שיסייעו לו עם פתרונות תעסוקה שאינם אקדמיים, למשל עם מערכת המכללות הטכנולוגיות.

כיום יש יותר גברים ערבים בוגרי המכללות הטכנולוגיות, מאשר בוגרי לימודים אקדמאיים, כך שהמכללות הטכנולוגיות מצטיירות כפתרון המבטיח ביותר למצוקה האיומה של הגברים הערבים.

רק שהמכללות הטכנולוגיות סובלות מבעיות קשות, ומתקציבים נמוכים בהרבה מאלו של מערכת ההשכלה הגדולה.

שוב מתברר שדווקא הפתרון החינוכי שהכי רלוונטי לחברה הערבית, הוא זה שסובל ממצוקת התקציבים הכי קשה.

האם זה מקרי? אפשר רק לנחש את התשובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker